עושים סדר

לפני היציאה
לפעמים חלומות מתגשמים
לקראת הטיול
מה זה עוד שבוע

ויאטנם

השביל הזה מתחיל כאן - יציאה מהארץ, סאפה

הרים גבוהים וצונני פסגות - סאפה

הדרך ארכה עד מאוד - קאט בא

שוטי, שוטי ספינתי - האלונג ביי

אוי נופים גדולים, ארצות וגני ענק - נין בין, הואה

את הגשם תן רק בעיתו - הוי אן

אבא'לה בוא ללונה פארק - נא טראנג

גמאנו דרכים ושדות - דאלאת

איזה כיף שהיה לי הבוקר - דאלאת

רק חול וחול - מוי נה

ברחוב ראשי סואן - סייגון

קמבודיה

עברתי רק כדי לראות - פנום פן

נעבור גם את זה - סיאם ריפ, בנגקוק, אוקלנד

ניו זילנד

הירוק היום ירוק מאוד - פיהה, פאנאגאריי, פאהיה, קורומנדל

לפתח הר געש - וואיהי, רוטורואה, טאופו, טונגרירו

ישראלי מול החלון שלי - פאנגאנוי, וולינגטון

שינויי מזג האוויר - פיקטון, נלסון

בים, באוויר וביבשה - טאקאקה

גאות ושפל חליפות - אייבל טזמן, מוטואקה

אנשים טובים באמצע הדרך - אגמי נלסון

מערבה מכאן - ווסטפורט, פונקייקי, הוקיטיקה

ימים לבנים - קרחון פרנץ ג'וזף, וקרחון פוקס

ישנו אגם כחול - וואנקה

בשביל אדרנלין - קווינסטאון

תמיד אחרי הסערות נרגע פתאום - מילפורד סאונד
כמו נטיפים במערות - טה אנאו
להיות לך מגדלור - קטלינס
לעמוד ולהריח שוקולד - דָנֵדין
איזו מין שלווה - דנסיז פאס, אומארו
על הקצה - מאונט קוק
והאדמה רעדה - ארתורס פאס
יום ועוד יום - כרייסטצ'רצ'
נפרדנו כך - כרייסטצ'רצ'

הונג קונג
מגדלים על מגדלים

תאילנד
שבת אחים גם יחד - בנגקוק
גשר בין גדותיים ירוקות - קנצ'נבורי
אורה ושמחה וששון ויקר - צ'אנג מאי

לאוס
על הנהר הרוגע - נהר המקונג
טרזן על העצים - לואנג פראבנג
מתחת לפני השטח - ואנג ויאנג

נפאל
בנפאל הרחוקה - פוקרה
אל ראש ההר - טרק הפון היל
באה מנוחה ליגע - פוקרה
אביב הגיע פסח בא - קטמנדו
פיל פילון אפו ארוך - פארק צ'יטואן

הודו
גשרים ישרים וגבוהים - רישיקש
אני בהודו - באגסו
ימים של שקט - באגסו
הדרך היורדת מן הכפר - עמק פרוואטי
על פני העמק - עמק פרוואטי
יש לי חברים - מנאלי
לפרוש כנפים ולעוף - מנאלי
מעבר להרים ולמדבר - עמק ספיטי
הדרך ארוכה ומפותלת - הדרך אל לה
לֶה לֶה לֶה  - לה
מרגישים בבית - לה

תאילנד
יוצאים לבלות - בנגקוק
אי ירוק בים - קו טאו וקוסמוי
אני חוזר הביתה - בנגקוק

סיכום
ניגע אל החלום

ניגע אל החלום

זה עבר,
זה נגמר,
קצה חלום, ודי
חול הזמן שנשר
בין אצבעותי


זה עבר,
זה נגמר,
לתמיד, אולי
מעגל שנסגר
ונשארת חי


ניפגש,
נתראה -
לב אוהב אינו טועה
כמו אל ים
נזרום, נזרום
נבקש עד שנגיע
וניגע אל החלום.


מילים ולחן: שלום חנוך

אני חוזר הביתה

2/8 - 4/8
ביום שני בצהריים עלינו על אוטובוס לכיוון המעבורת שתוציא אותנו מקוסמוי. מאותו רגע הרגשנו כמו חבילה בדואר העוברת ממקום למקום, בלי באמת לדעת איפה היא או מה היעד הבא בדרך:

• אוטובוס מהמלון למעבורת
• ממעבורת לאוטובוס עד ל Surat Thani
• הליכה לסוכנות לאישור כרטיס
• נסיעה בטרנזיט למקום המתנה אחר
• המתנה
• נסיעה באוטובוס לילה לבנגקוק
• הגעה לבנקוק, מרחק עשרדקות הליכה ברגל מרחוב הקאו-סאן

את הזהות שלך ונקודת המעבר מסמנת מדבקה אותה אתה מקבל מכל סוכן בדרך. ביום שלישי בבקר הוריד אותנו האוטובוס במרחק הליכה של כעשר דקות מהקאו-סאן. הגענו למלון שלנו וצנחנו עייפים על המיטות. סך הכל הדרך עברה יותר טוב משחשבתי. חלקנו הצליחו לישון, האחרים פחות ובעיקר שמחנו להיות אחרי.

את היום העברנו בסביבות בית חב"ד בסידורים אחרונים והשלמת קניות. בלילה יצאנו עמיחי ואני לסיבוב קצר. עמיחי קנה חולצות, ואני התישבתי לטיפול פנים מקיף כולל מלפפונים על כל הפנים!!
יש לנו עוד יומיים בבנגקוק ואחריהם טיסה לארץ. כולם מאוד מתרגשים. תמר, שלא זוכרת כלום מהבית בארץ, קיבלה תאור מפורט על מה מחכה לה שם והיא כבר מחכה לסבים והסבתות, ומשפחה, לחברים אך בעיקר למשחקים, לאמבטיה גדולה ולבריכה.
עומר כבר רוצה לחזור לחברים ולראות מה זה כיתה א'.
גלעד רוצה להפתיע את החברים שלו ולכן הוא גילה להם שהוא חוזר, אך לא את היום המדוייק.
אסף רוצה שכבר נהיה ביום ראשון על הבוקר בהושעיה כדי להשתתף בטורניר הכדורגל של השבט, וכנראה שהפעם הבאה שנזכה לראות אותו יהיה בטיול הבא שנארגן למשפחה...
ואנחנו? אנחנו חושבים על הדברים שהולכים להשתנות ומפנטזים כבר על הטיול הבא...

ביום רביעי בצהריים יצאנו לחגוג את סיום הטיול בהחלקה על הקרח. נסענו בסירת אוטובוס על התעלה עד סמוך לאזור הקניונים של בנגקוק והלכנו ל Central World- קניון יוקרתי, שבו גם משטח קטן להחלקה על הקרח. הבנים עלו להחליק והבנות תצפתו וצילמו. אחרי שעה מעייפת ומהנה מאוד, בה כולם הצליחו לגלוש - ברמה זו או אחרת, המשכנו לסופר ענקי בבנין ממול. עוד קצת קניות וחזרנו לבית חבד בסירה ובטוקטוק.

בסירת התעלה. הכרטיסן עומד מחוץ לסירה ואוסף את הכסף

פקק אופייני לבנגקוק

אכלנו ארוחת ערב במסעדה הצמחונית הטעימה, שגילינו בקאו-סאן
בשעה 00:30 יצאנו בטיסה מבנגקוק לעמאן. בעמאן היינו צריכים לחכות כמה שעות והועברנו למלון צמוד לשדה התעופה, שם העברנו את הזמן במנוחה וצפייה בטלוויזיה.
טיסת ההמשך מעמאן לישראל היתה מדהימה. היא ארכה חצי שעה בלבד והמטוס טס בגובה נמוך, כך שזכינו בתצפית מדהימה על הארץ - ים המלח, מדבר יהודה, ישובי יהודה ושומרון, מודיעין, סיבוב מעל תל-אביב וסוף סוף נחיתה מרגשת בארץ.

תמר בשדה התעופה בעמאן

מעל ים המלח

בית-אל

שדה התעופה בן-גוריון

קו החוף של תל-אביב

אחרי 285 ימים של נדודים, נחתנו בישראל בסביבות 12:00 בצהריים ואחרי זמן קצר התרגשנו מאוד לפגוש את המשפחה בשדה התעופה. אחרי החיבוקים והנשיקות התיישבנו וחגגנו לאסף את יום ההולדת, שחל באותו יום.

סוף סוף עם סבתא וסבא

נשתדל להוסיף סיכומי טיול בימים הקרובים...

אי ירוק בים

קו -טאו 25/7 - 287
 בשעה שש בערב, הובלנו לאוטובוס ותפסנו מקומות מצויינים בקדמת האוטובוס, בדקנו את יכולת הורדת המשענת למצב שכיבה והיינו מרוצים. לפנינו עמדה נסיעת לילה מפרכת.
הנסיעה אכן הייתה מפרכת כמצופה, לא הצלחנו כמעט לישון בדרך והנהג עצר פעמיים באמצע שום מקום ליד מסעדה והדליק את כל האורות. בשעה 2:30 עצר האוטובוס וירדנו ברציף המעבורת ליד הים. התישבנו לחכות והתברר שההמתנה הולכת להיות ארוכה. תמר ואני נרדמנו והבנים צפו בטלויזיה. רק בשעה 7:00 עלינו על המעבורת בדרכינו לאי.

בירידה מהמעבורת אל האי, עלינו על מונית למלון, עליו קראנו המלצה באינטרנט במפרץ Tanote. הדרך התחילה סלולה ומהר מאוד עברה להיות דרך עפר במצב גרוע ביותר. עליות וירידות בתוך הג'ונגל עם מעט הצצות על הים שמסביב, עד שהגענו אל החוף שלנו. המקום הקסום אליו הגענו, שיכנע אותנו להישאר למרות שהמחיר היה מעט יקר, יחסית למה שציפינו. בחדר מקסים, קרוב מרחק שתי יריקות מהחוף התמקמנו לימים הקרובים ומיד לבשנו בגדי ים. החוף יפהפה, צמוד לשוניות אלמוגים ומאחורינו עצי קוקוס ממש כמו גלויה. אחרי טבילה בים הכריז אסף "אין מה לעשות פה יותר משעתיים, מה נעשה פה שלושה ימים?", אחרי ששחה וצלל וראה את הדגים הוא הכריז "וואו, אפשר להשאר פה שבוע".

לפנות ערב כאשר נעשינו רעבים פנינו למטבח המלון וביקשנו שיבשלו לנו ירקות ואורז בכלים שלנו. להפתעתנו הם סרבו בתוקף. רעבים ואובדי עצות קנינו פרינגלס, בישלנו קוסקוס ואכלנו בתיאבון. למנה אחרונה אכלנו בננות.
בימים הבאים לא הפסקנו להיות בים. שכרנו שנורקלים ביום אחד וקייקים ביום אחר. שטנו עם הקייק על ים גלי ועמיחי וגלעד חטפו מחלת ים קלה. הבנים שנירקלו בלי סוף, צוללים ובוחנים ומתלהבים מהדגים וגלעד מתלהב גם מצורות האלמוגים השונות. בחוף הצמוד לחוף שלנו גילה עומר סלע גדול ממנו הוא יכול לקפוץ למים. עומר קפץ מראש הסלע וטיפס עליו בקלות למרות שהיה חלקלק, ותמר נעזרה בעומר ובי לצורך הטיפוס וקפצה או התגלשה מגובה נמוך יותר. ילדים צרפתיים שהצטרפו נדהמו מעומר על אומץ ליבו וניסו לחקות אותו.

מקייקים

על המים המדהימים בצבעם

 את ארוחות הצהרים אכלנו במסעדה במלון הסמוך, שם הסכימו בחפץ לב להכניס אותנו למטבח, לבשל בכלים שלנו ולברר איתנו על כל תבלין ותוספת. לארוחות הערב המשכנו לבשל לעצמנו אורחות צנועות וכמובן קינחנו כל יום בשייק פירות.
ביום שלישי חגגנו לתמר יום הולדת שלוש, על רקע הים והגלים. כל מה שתמר חיכתה לו, היה שם - זרקנו עליה בלונים בהפתעה (כמיטב המסורת), אכלנו סעודת ממתקים ועוגת הבית (עוד מבית חב"ד), שתינו שייקים, הרמנו אותה על כסא, חילקנו מתנות, והילדה הייתה מאושרת!!

תמר מתלהבת מהבלונים

מתמקדת בכיבוי הנרות - על עוגת הבית

מקנחת בשייק תות

ומעדכנת את סבתא בטלפון-צעצוע

ביום חמישי בבוקר הגיעה מונית לאסוף אותנו, נפרדנו מתמונת החלום, עלינו על מעבורת ושטנו כשלוש שעות עד לאי קוסמוי. השיט היה מייגע, החלפנו סירות באמצע הדרך, ירד עלינו גשם והים היה גלי וגרם לכולנו לבחילה.

קוסמוי 29/7 - 2/8
בקוסמוי, אי גדול שנראה כעיר עם בתי מלון לאורך החופים, ביקשנו מנהג המונית שיוריד אותנו בבית חב"ד. כמנהגנו, קודם אכלנו ואח"כ פנינו למצוא מלון. עמיחי מצא מלון נחמד ולא יקר ברחוב של בית חב"ד אמנם ללא בריכה וללא נוף לים אבל לילדינו, שהסטנדרט שלהם השתנה בחודשים האחרונים, נראה היה שהגענו למלון פאר - יש טלוויזיה! יש מזגן! ואיזה חדר גדול! יש אפילו שמפו ומקלחון! דברים שמשמחים ילדים...

ביום שישי שכרנו ג'יפ קטן, נדחסנו בו כולנו ויצאנו לטייל באי באופן עצמאי. התחלנו את היום בבודהה הגדול, עמיחי נוהג ואני אמורה לנווט, אמורה - כי אני לא ממש מוצלחת בזה. אחרי כמה פניות לא נכונות הגענו למקום. טיפסנו במדרגות אל הבודהה הגדול והמרשים, המתצפת על הים שמסביב והקפנו אותו, כאשר הילדים מצויידים במקל עץ ומצלצלים בכל גונג בדרך..

מדגמנים תנוחות ידיים כמו בודהות

רצים מפעמון לפעמון

המשכנו בנסיעה, מקיפים את האי, עוצרים לקנות פירות וצ'יפס ועוצרים לבסוף במפל מספר 1. ירידה לנחל ואחריה הליכה בין אבנים וסלעים עד למפל. בגדי ים לא היו לנו כי בטעות מסרנו אותם יום קודם לכביסה.. אבל זה לא עוצר אף אחד מהמשפחה מלהכנס למים. חם ומזיעים, אז מיד קופצים להשתכשך במים. עומר מצא סלע ממנו הוא יכול להתגלש למים והאחים כולם אחריו. אסף גילה חבל וכולם נהנו למשוך אחד את השני על פני המים.

נד-נד

עומר גולש למים

חזרנו לתחילת הנחל וקפצנו מיד לבריכה הגדולה. עומר שחה ועמד מתחת למפל ואח"כ סחבו אותו האחים חזרה עם החבל.
המשכנו בנסיעה למפל מספר 2 המתוייר. בכניסה למפל מחכים המוני סוכנים לשכנע אותך לרכב על פיל, לתפוס טרמפ למפל או לצפות במופעי חיות. וויתרנו על הכל וצעדנו ברגל אל המפל. מתברר שישנה דרך אחרת בה אפשר להגיע עם הרכב עד כמעט למפל עצמו אך כדי לפתות את התייר באטרקציות עוצרים את המכוניות הרבה לפני המפל. צעדנו בירידות אך בעיקר בעליות עד שהגענו למפל הגבוה ביותר באי, שגובהו 80 מטר. הבנים טיפסו בשביל צדדי עד לאמצע המפל ואז הצטרפו אלינו לבריכה למטה שם טעמנו פעם ראשונה את הפרי מנגוסטין, קליפה בורדו מבחוץ, ובפנים נראה כמו ראש שום מתוק באופן מפליא. ירדנו מעט למטה והגענו לבריכה בנויה ומדופנת האוספת את מי הנחל. הילדים מיד השתלטו על האבובים הפנויים ואפילו קיבלו כדור למשחק מבעל המסעדה הסמוכה.

מפל 2

קרב אבובים

ביום ראשון בילינו את הבוקר האחרון שלנו בים. שלא כמו בקו טאו, כאן בקוסמוי אין אלמוגים שמכאיבים לרגליים ויש גלים חזקים לקפוץ עליהם. לי לא התחשק להכנס וכך נשארתי על החוף, צופה בעמיחי והילדים נאבקים בגלים ובונים מבנים בחול. שתינו שייק פירות והתבוננו בעשרות הרוכלים שמסתובבים על החוף ומציאים את מרכולתם, מה לא היה שם - אוכל, תכשיטים, בגדי ים, ארטיקים, מוביילים, צעיפים ועוד. אחרי שתמר ראתה שאנחנו אומרים לכולם "no, no", היא התחילה לענות בעצמה לרוכלים והוסיפה תנועת אצבע וראש להדגשת הסירוב. גם אנחנו וגם הרוכלים צחקנו מאוד.

צופים לים

התלבטות קשה - שייק מנגו או אננס

מוכרת בגדים על החוף

בונים בנינים

בצהריים חזרנו למלון למקלחת ומנוחה. אני יצאתי למצוא לי מסאג' תאילדי אחרי שעמיחי התערב איתי שעד שחוזרים לארץ אני בטח רק אדבר על זה ולא אעשה כלום...
אחרי מסאג' תאילנדי נחמד בו המסאג'יסטית חייכה חיוכים מביכים, עשיתי פעם ראשונה בחיי מניקור או פדיקור, זה שעושים לרגליים, ויצאתי כמו חדשה אל הרחוב. פגשתי את המישפוחה בבית חב"ד וסעדנו ארוחת צהריים/ערב.
אחרי שכבר החשיך, יצאנו אל הרחוב וקנינו בלון. לא סתם בלון, את הבלון הזה מעיפים כמו כדור פורח אל השמיים בעזרת אש המחממת את המעטפת. צעדנו לחוף הים, מצאנו אש ובמאמצים משותפים הצלחנו להצית את המשטח הדליק שבתחתית. כולנו התפללנו ושלחנו מעלה מעלה את משאלותינו עם הבלון. עקבנו אחרי נקודת האש בשמיים עד שנעלמה הרחק מאיתנו.

מחכים שהבלון יתחמם

כמעט מוכן להמראה

והוא באוויר!

יוצאים לבלות

20/7 - 24/7
נחיתה בבנגקוק עם רגשות מעורבים, מצד אחד כיף לחזור אל המוכר והידוע. מצד שני, נפרדנו ממקום אהוב, כפרי ושקט ישר אל העיר הגדולה הרועשת.
גלעד ועומר התגעגעו למוניות הצבעוניות, אסף התיישב באופן טבעי שוב במושב הקדמי של המונית ונהנינו כולנו ממיזוג חינם. נסענו לקאו-סאן למלון הרגיל שלנו, וישר לבית חב"ד לארוחה בשרית ומחשבים עם אינטרנט חינם, להם חיכו הילדים בקוצר רוח.

אסף נח קצת

והשאר משתוללים

את יום המחרת בילינו בקניות בקניון MBK, שכל ישראלי המבקר בתאילנד מבקר בו. קניון בן שבע קומות, ענק ומסחרר. אך מה לנו בקניון? אחרי סיבוב קצרצר עלינו לקומה העליונה אל הבאולינג והילדים נשמו לרווחה. השארתי שם את עמיחי והילדים ויצאתי לסיבוב של שעה. לא הספקתי יותר מדי ועליתי חזרה למעלה. בסיום המשחק יצאנו לקנות מתנה לעומר ליום ההולדת. הילדים רצו לקנות לעצמם הפתעות בכסף האישי שלהם ועמיחי היה פשוט חייב פלאפון חדש לאחר ששלו שבק חיים בהודו. לקראת הסוף כאשר כבר היו כולם עייפים החלטנו להכנס לעוד חנות אחת ודי. פנייה במעבר, כניסה לחנות ו.. איפה עומר? נכנסנו לחנות רק חמישה ועומר נעלם! עמיחי יצא בריצה לחפש מחוץ לחנות ואנחנו ערכנו חיפוש ממוקד בתוך החנות. עמיחי חזר לאחר שלא מצא את עומר ויצאנו שוב שנינו לחיפוש, משאירים את תמר בהשגחתם של אסף וגלעד בהוראה ברורה לא לזוז. ריצה בקומה של הקניון בה היינו, משני צידי המעבר ועומר המתוק נמצא, בוכה ומודאג, מחזיק חזק את הדרקון החדש שלו. חיבוקים, פריקת מתח, בכי משותף ורגיעה. שיבחנו אותו שלא עלה או ירד מהקומה הזו, כי אם היה עובר קומה החיפוש היה קשה הרבה יותר...

אין, אין על נעלי באולינג

ביום שישי בבוקר השקמנו קום ונסענו ל"פארק סיאם", המשלב פארק מים ולונה פארק במתחם אחד, חלומם של הילדים. המונית התעכבה בפקקים של הבוקר והנהג התרגז שלא רצינו לשלם תוספת כדי לנסוע בכביש המהיר, אך בסופו של דבר הגענו לפארק בדיוק בזמן הפתיחה. כל הבוקר עברנו בין המתקנים, רכבות הרים מהירות עם המון היפוכים ולופים, רכבת הרים עם מים, מתחמי משחק לקטנים ועוד. בצהריים, כאשר כבר היינו מיוזעים והשמים התקדרו, פנינו לפארק מים. השתכשכנו בבריכה תחת מימטרי גשם, התגלשנו במגלשות השונות ואפילו לתמר היה מגוון של שלוש מגלשות שונות, בהן היא התגלשה שוב ושוב. כאשר עייפו הבנים ורצו לנוח הם הצטרפו לתמר בבריכה ובמגלשות שלה ונהנו ביחד כל החבורה. לסיום היום, חזרנו ללונה פארק וכל אחד בחר מתקן לסיום.
עזבנו את הפארק כשעה וחצי לפני הסגירה עקב קבלת שבת והפחד להתקע בפקקים. לבית חב"ד הגענו בדיוק בזמן להדלקת נרות.

רכבת ההרים המפחידה ביותר שחווינו

נוסעים בג'יפ בין הדינוזאורים

בפארק המים הצמוד

שבת אחים גם יחד

תמר חונכת את בגד הים החדש

בשבת, בזמן סעודה שלישית שמענו את הגשם יורד. במוצ"ש כאשר רצינו לחזור למלון שמחנו מאוד שהמלון צמוד לבית חב"ד. כל הרחוב היה מוצף במים. אנשים חצו את הרחוב יחפים או עם כפכפים, אופניים חצו נהרת ומוניות נסעו לאט לאט. כשעה לאחר שפסק הגשם היה הרחוב כמעט יבש לגמרי.

 ביום ראשון בבוקר נסענו עם חברינו יונתן ושיראל לשוק סוף השבוע הגדול. נדחסנו כולנו למונית אחת כאשר עומר יושב על יונתן במושב הקדמי ובאמצע הנסיעה מודיע לו שהוא הולך להקיא. פתיחת חלון מהירה ועומר מקיא החוצה. יונתן התייחס להכל בשלוות נפש יחסית שהוערכה מאוד.
 השוק כל כך גדול ומפותל - חלקו מקורה וחלקו לא. למרות שטיילנו בו כבר בעבר נראה שהפעם ביקרנו בחלקים אחרים שלו וראינו דברים אחרים. בצהריים חזרנו לבית חב"ד לארוחה אחרונה לפני הנסיעה לקו טאו.