אוי נופים גדולים, ארצות וגני ענק

יום א' 7/11
לאחר המנוחה המעולה בשבת יצאנו לעוד נסיעה, הפעם לנין בין. את הכרטיסים לכל הדרך קנינו במלון. הצטיידנו בבאגטים לדרך ובתשע התייצבנו מחוץ למלון. עלינו על ההסעה עד למזח של האי - קאט בה. חיכינו עם הרבה בעלי אופנועים מקומיים, עד שפתאום כל האופנוענים עלו על אחת הסירות. הבנו שכנראה גם אנחנו אמורים עליה וכשעלינו הסתבר שלא נשארו מקומות ישיבה. איילת הצליחה לתפוס מקום עם עומר ולכל השאר נתנו שרפרפים אדומים קטנים ועליהם ישבנו במעבר. אחרינו עוד העלו פצוע על אלונקה, שזו היתה הדרך לפנותו לבית חולים. השיט ארך כחצי שעה עד שהגענו למזח באזור התעשיה של האי-פונג. שם עברנו לאוטובוס שנכנס לתוך העיר והוריד אותנו בתחנת אוטובוסים.

נציג של חברת הנסיעות הוביל אותנו ועוד כמה תיירים לאוטובוס המתאים. אחרי שהעמיסו את כל התיקים על הגג, עלינו ויצאנו לדרך. בהתחלה הכל היה טוב. כל שניה הנהג צפר וניסה להשיג עוד נוסעים שיצטרפו לנסיעה. מדי פעם עלה נוסע נוסף וכשכל המקומות נתפסו, שמחנו שעכשיו נוכל ליסוע ללא עצירות. מצד שני, עדיין לא התרגלנו לחשוב כמו ויאטנמי אמיתי. הנהג המשיך להעלות עוד ועוד נוסעים. בהתחלה הם הושבו על שרפרפים אדומים. ואחרי זה בעמידה במעבר ואחת הנשים ישבה עם בנה על המושב של גלעד ואסף.

בשעה שלוש הגענו סופסוף והאוטובוס עצר בתחנת האוטובוס של נין בין. תהינו איך נמצא מלון, כי לא תכננו מקום מראש, אך בשניה שירדנו מהאוטובוס, בערך חמישה אנשים קפצו עלינו עם כרטיסי ביקור ועלונים של מלונות. על אחד מכרטיסי הביקור זיהינו שם של מלון שהומלץ בכתבה של אחת המשפחות המטיילות. נציג המלון הציע הסעה חינם למלון, שנבוא לבדוק והסכמנו בשמחה.

הגענו למלון Hoa Xuan ובחרנו חדר מרווח עם שלוש מיטות גדולות ואמבטיה (20$). אחרי מנוחה קלה יצאנו לכיוון השוק לראות קצת את העיר ולקנות מצרכים לארוחת ערב. העיר היתה עמוסה ורעשנית. משאיות, אוטובוסים והמון אופנועים צופרים בלי סוף כאילו זו הדת השולטת בויטנאם. לאחר כ 10 דקות של הליכה בעיר מצאנו את השוק שהיה כבר לקראת סגירה, קנינו כל מה שהיינו צריכים במחירים הוגנים, ללא צורך להתמקח - בגלל שהעיר פחות תיירותית נראה שהמקומיים נחמדים אלינו יותר ופחות מנסים "להרוויח עלינו". חזרנו למלון ואירגנו ארוחת ערב, סיר מלא במרק ירקות ואורז שהתברר שוב כתבשיל שממלא את הבטן, סוף סוף אף אחד לא רעב.

חנות כלים על אופניים

עמיחי ירד לסדר עינייני טיולים למחר ואנחנו נהנינו בינתיים מאמבטיה!!. עומר ותמר שמחו מאוד  להתקלח ולשחק במספר כוסות ומיכלים שונים. כולם נרדמו מהר, חוץ מאסף שנשאר לראות את הסרט "מסע בין כוכבים". ירדנו עמיחי ואני לשתות משהו בלובי של המלון וצנחנו למיטה גם אנחנו.

יום ב' 8/11 (סיכום של אסף)
קמנו בבוקר, ראינו קצת טלוויזיה וירדנו לשתות שוקו חם בלובי. סיימנו לשתות והלכנו אל הג'יפ, שאמור להסיע אותנו במשך היום.
התחנה הראשון היתה Kenh-Ga, כפר צף. היינו צריכים לשכור סירה שתקח אותנו אל הכפר. יצאנו לדרך ותוך עשר דקות הגענו אל הכפר. המשיט הוריד אותנו בכפר והתחלנו לטייל ברחובות. עברנו ליד כמה בתים וכמעט כשחזרנו, הילדים מבית הספר של הכפר גמרו את הלימודים ושאלו אותנו שאלות מצחיקות.
בדרך חזרה הנהג נתן לכל המשפחה להשיט את הסירה. היה מאוד כיף לשלוט בסירה.

חזרנו לג'יפ ויצאנו לתחנה הבאה Mua Cave. סיפרו לנו שיש בדרך לפגודה שעל ההר 500 מדרגות. הטיפוס היה ארוך ולפי הספירה הראשונה היו 460 מדרגות. הגענו למעלה ואכלנו ארוחת בוקר כשמסביבנו נוף מדהים של כל האזור עם המון שדות אורז ומצוקי גיר. כשהתחלנו לרדת חזרה מצאנו דרך נסתרת, שבסוף היתה ללא מוצא. הפעם אמא ועומר ספרו את המדרגות והגיעו ל 497. למטה מצאנו את המערה, שחוצה את ההר ובתוכה עוד מנהרות קטנות יותר.

חזרנו שוב לג'יפ ואצנו ל Tam Coc, או בעברית שלוש המערות. עלינו לשתי סירות משוטים ואיתנו שני משיטים ועוד אשה, שהיתה אמורה למכור לנו מפות וחולצות. השיט היה מהנה מאוד ועברנו עם הסירות בתוך שלוש המערות. פגשנו המון סירות עם אנשים עליהן בדרך הלוך ובחזור העומס ירד. עשינו גם משחק, שבו היינו צריכים שאנשים אחרים ינופפו לנו לשלום. קנינו בסוף כמה מיני-אננסים וחזרנו למלון.
כשהגענו, ההורים הכינו את האוכל במטבח של המלון ואנחנו ישבנו וראינו טלוויזיה. אחרי חצי שעה ירדנו לאכול והאוכל (אורז עם גזר וירקות, כל מיני צמחים ירוקים וחביתה) היה מעולה.
היה יום מהנה ביותר ולפי דעתי הכי כיף היה ב Tam Coc.

טיפים למתקדמים
רכב ליום טיול עלה לנו 30$ - הזמנו דרך המלון. תכננו להיות גם בעתיקות ב Hoa Lo, אבל חששנו שהזמן לא יספיק ודילגנו.
הסירה בכפר הצף עולה 50,000 דונג לאדם - שילמנו על שלושה.
ב Tam Coc משלמים 60,000 למבוגר, 10,000 לילד ועוד 30,000 על סירה. איכשהוא שילמנו 200,000 על כולנו.
העונה בה טיילנו מעולה מבחינת מזג האוויר הנעים ולא גשום, אבל שדות האורז ריקים, מה שפוגע מעט במראות הנופים.
אל דאגה החותרים בסירות משיטים אותן עדיין לפי מיטב המסורת בעזרת רגליהם, תופעה מוזרה ומצחיקה שניסינו לחקות ללא שום הצלחה...

יום ג' 9/11
קמנו מוכנים ליום עמוס שתחילתו בטיול וסופו ביום שלמחרת כאשר הגענו לעיר הואה...
קבענו עם בעל המלון על נהג שיקח אותנו לשמורת Cuc Phuong ולמרכז להצלת קופים הנמצא בסמוך לשמורה. לאחר שהזדכנו על החדרים, השארנו את התיקים בלובי ושתינו שוקו חם וטעים עלינו לג'יפ השווה ונסענו כשעה וחצי לשמורה הראשונה בויאטנם. בניגוד לנהגים אתם נסענו קודם, הנהג ידע קצת אנגלית וניסה להסביר על המקומות שראינו בדרך. תוך כדי הנסיעה הסתבר שבזמן מלחמת ויאטנם הוא שירת בויאטקונג ונלחם באמריקאים.

התחלנו במרכז להצלת קופים. המרכז נבנה בתמיכה ומימון של מספר גני חיות ומוסדות בעולם ונועד להגן על הקופים הנדירים - חלקם נתפסו אצל אנשים פרטיים וחלקם אצל ציידים. אחרי התאוששות במרכז ההצלה וניסיון להרבות אותם, משחררים אותם לטבע, באופן מדורג. חלק מהקופים עשו בפנינו הצגות והתרשמנו במיוחד מאחד הקופים, בעל יד שבורה, שעדיין הצליח לקפץ מענף לענף.
משם המשכנו כמה מטרים למרכז דומה להצלת צבים. הצבים בבעיה קצת יותר רצינית, כיוון שחלקם נחשבים למעדן ברחבי אסיה וסוחרים מנסים להבריח את הזנים הנדירים מחוץ לויאטנם. ראינו צבים בכל הגדלים, גם צבי מים וגם צבי יבשה. תמר קיפצה בשמחה בין הכלובים ושמחה לגלות עוד ועוד צבים.

חזרנו לרכב  ונסענו כעשר דקות בתוך השמורה עד למערה פרה-היסטורית. התחלנו ללכת בשביל המוביל למערה. טוב, לא ממש שביל. הויאטנמים הרימו גשר מבטון באמצע היער לאורך כמאתים מטר ובגובה 5-6 מטר, כדי שלא נלך ביער עצמו, אלא מעליו. אחרי טיפוס של ימבה מדרגות (איך אפשר בלי) הגענו למערה. נכנסנו עם פנס שהשכרנו בכניסה ונהננו ללכת לאורך המערה הנוחה. לא מצאנו את האדם הקדמון בפנים, אבל ראינו לא מעט מאובנים וחלקי שבלולים שקועים בקירות המערה.

אחרי שירדנו המשכנו בנסיעה עוד כעשרים דקות עד למרכז השמורה. שם אכלנו באגטים לצהרים והתחלנו מסלול הליכה של 7 ק"מ בתוך ג'ונגל אמיתי. ההתחלה היתה רצופת מדרגות, עליות, ושילוב של שניהם. כשנהיה קשה, אלתרנו משחק - מלחמה (של קלפים) בעל פה. כל אחד בוחר מספר בין 1 ל 10 והמספר הגבוה מנצח. כמובן שאסור לחזור על אותו מספר פעמיים. למנסים מובטחות שעות של הנאה... אחרי כשעת הליכה הגענו לעץ ענק בן 1000 שנה ומכאן העסק קצת הסתבך. המשכנו בשביל שהיה נראה לנו, אך עם ההליכה התחלנו לחשוש שאנחנו לא בשביל הנכון. לא ראינו אף שלט (מההתחלה היו כולה סימון אחד או שנים) והשביל לא היה נראה כאילו רבים הלכו עליו לפנינו. בנוסף, המשכנו לעלות ולעלות, למרות שמכיוון שהמסלול מעגלי, ירידה אמורה להגיע בשלב כלשהוא. אם זה לא מספיק, גם כמות המים שלנו החלה להידלדל והתחלנו קצת לחשוש. אחרי כמה דקות מלחיצות הכל הסתדר. הירידות התלולות הגיעו, לקראת הסוף אפילו נזכרו לשים עוד שלט ולבסוף הגענו חזרה אל הרכב תשושים.
הדרך חזרה היתה חלומית. כולנו ישנו.

טרזן על העצים

הגענו למלון בסביבות חמש ונשארו לנו ארבע שעות עד האיסוף של האוטובוס. עוד ביום הקודם הזמנו כרטיסי נסיעה באוטובוס שינה ליעדנו הבא - הואה. הסתובבנו קצת בעיר וראינו כמה ילדים משחקים בכדור-נוצה. אחד מהם הציע לאסף את המחבט ואסף שיחק איתם כמה דקות עד שהם התייאשו (הם עוד לא ברמה שלו...). חזרנו למלון, התמקמנו בלובי, שמנו סרט לילדים ואיילת ואני נכנסנו לבשל ארוחת ערב במטבח המלון. כשבישלנו יום קודם, כל אנשי המלון עמדו סביבנו בסקרנות לראות את מטעמי המטבח הישראלי (עאלק - כולה אורז עם ירקות וחביתה). היום היה כבר לחוץ במטבח והיתה הרגשה לא נוחה להסתובב להם בין הרגלים. אחרי הארוחה הטעימה ועוד קצת סרט, הזמנו שייקים ושוקו ובאמצע השוקו בעל המלון אמר שעוד כמה דקות האוטובוס יגיע. התקפלנו בזריזות, העמסנו את התיקים וצעדנו עד לכביש הסמוך למלון. האוטובוס הגיע מיד ורצינו לעלות, אבל האחראי נתן לנו שקיות והסביר שאסור לעלות בנעלים. אחרי שכולם חלצו, פילסנו את דרכנו בין האנשים הישנים. כמו שהובטח לנו, קיבלנו את השורה האחרונה בה יש חמש מיטות צמודות אחת לשניה. היה הזוי לגמרי. ישנים אחד בתוך השני עם אנשים זרים. הרגלים שלי היו כמה סניטמטר מראש של מישהו אחר (רחמנות עליו). גלעד נרדם עוד לפני שהנהג לחץ על הגז. גם תמר ועומר נרדמו מהר. לאסף זה לקח כמה דקות ולאיילת בערך שעה. תנחשו מי כמעט לא נרדם כל הדרך?

מעבירים את הזמן בלובי המלון

זה יותר צפוף ממה שזה נראה

טיפים למתקדמים
הכניסה לשמורה עלתה 80,000 דונג ועוד סכום זהה למרכז להצלת הקופים.
כרטיס לאוטובוס הלילה עלה 15$ לאחד. מי שרוצה להמשיך באותה מתכונת עד סייגון שישקול קניית כרטיס פתוח. אנחנו, כנראה, נוותר על התענוג של אוטובוס שינה בהמשך.

יום ד' 10/11
בשעה טובה הגיע הבוקר. בסביבות שש וחצי התעוררו כל החבר'ה ואחד אחד פילסו את הדרך לשירותים שבתוך האוטובוס. בסביבות שמונה הגענו להואה (בסגול - Hue). האוטובוס עצר ליד מלון בתקווה שכל היורדים מהאוטובוס ילכו לאותו מלון. עוד לפני שהספקנו לנעול חזרה את הנעלים קפצו עלינו מעל עשרה נציגים של מלונות, כמו שהיה בנין בין, רק יותר גרוע. היינו בשוק ולא ממש ידענו מה לעשות. איילת נשארה עם כולם ואני עליתי למלון הצמוד, כדי לבדוק. החדר היה קטנטן ומריח מרטיבות. החלטנו שנתחיל ללכת ברגל לאזור של המלונות ובעיקר כדי לברוח מכל הנודניקים מהמלונות. כשהם לא נעלמו פתחתי את ה"Lonely Planet" כדי למצוא כתובת של מלון מומלץ ואחד הנציגים קפץ בהתלהבות - "you from Israel" והראה לי שהמלון שלו מומלץ בספר. עלינו על הוואן של המלון כדי לבדוק (לא מתחייבים) והגענו למלון Phong Nha הממוקם בסמטה קטנה באזור התיירותי של העיר. סגרנו על חדר עם 2 מיטות כפולות הכולל ארוחת בוקר (18$) ונשפכנו על המיטות. טוב, אני נשפכתי, השאר היו ערניים, אבל התחשבו בי והעבירו את הזמן (טלויזיה, מחשב) עד הצהרים, כשקצת התאוששתי.

העיר הואה נמצאת במרכז ויאטנם. היא שימשה כבירת ויאטנם במשך כ 150 שנה ובה מבנים עתיקים רבים, מקדשים וקברים של הקיסרים ששלטו בה. עם המעבר למרכז המדינה, גם מזג האוויר השתנה. השמים מעוננים כל הזמן ומדי פעם יורד גשם קל.
יצאנו ברגל מהמלון לכיוון מבנה המצודה העתיקה. בדרך חצינו את נהר הבשמים, החוצה את העיר ואת שתי החומות המקיפות את מתחם המצודה. התרשמנו מהמבנים היפים, שחלקם מתוחזקים ומרביתם פשוט מתפוררים וצמחיה מטפסת עליהם. אחרי ההביקור במצודה עברנו במוזיאון המלחמה שם טיפסנו על טנקים שעומדים לתצוגה.
רצינו להגיע לשוק לעשות קניות לערב, אך בדרך ראינו, לראשונה בויאטנם, סופרמרקט ענקי וקנינו פסטה לארוחת ערב, עוגיות מסוג שעוד לא ניסינו ופירות, שהיו מוצלחים הרבה פחות מהפירות בשוק. אחר כך הסתובבנו עוד קצת בשוק הצמוד וחזרנו למלון דחוסים על שני סייקלו קטנים.

רחבת הדגל בכניסה למצודה

אסף בקנה ובנות בצריח

יום ה' 11/11
החלטנו להצטרף לסיור מאורגן לאורך נהר הבשמים העובר בקברים המרשימים שלאורכו ובעוד מקומות מעניינים (6$ לאדם לא כולל תשלום כניסה לאתרים). אחרי שוקו וסלט פירות לארוחת בוקר הודיעו לנו שמישהי באה לאסוף אותנו. היא סימנה לנו ללכת אחריה ואנחנו התלחלנו ללכת, מחפשים את האוטובוס עליו אנו אמורים לעלות. מהר מאוד הבנו שאין כזה. אז פשוט צעדנו אחריה עד לנהר. שם עלינו על סירה גדולה עם עוד כעשרים תיירים ויצאנו לדרך.
מהר מאוד הבנו, שכרגיל, הסיור יהיה שונה ממה שהובטח, אבל לקחנו בקלות - כנראה שאנחנו מתחילים להתרגל. הסירה שטה כעשרים דקות בקצב הליכה והגענו לתחנה הראשונה, הדגמה של קונג פו ויאטנמי. הגענו לחצר של בית ושם כמה חבר'ה צעירים עשו תרגילי קונג פו מרשימים. האמת שיצא לנו טוב, כי זה לא היה בתכנון המקורי וכנראה שזה מה שהילדים יזכרו בעיקר מהיום.

מרותקים למופע הקונג פו

משם המשכנו לפגודת טהיין מו, מבנה פגודה ענקי בן כארבע מאות שנה. ליד הפגודה ראינו ילדים נזירים עם ראש מכוסח, כשלצעירים יותר יש בלורית ענקית.
חזרנו לסירה ושטנו עוד כשעה באותו קצב צב עד למקדש, אליו החלטנו לא להיכנס, כי הוא פחות מרשים. בינתיים ערכו ארוחת צהרים בסירה (כלולה במחיר) ולא הצליחו להבין למה אנחנו מוותרים ומסתפקים בבאגטים והגבינה שהבאנו.
אחרי עוד שיט קצר הגענו לאחוזת הקבר של הקיסר מין מאנג. המקום בנוי כולו בסגנון סיני, משולב בנוף היפה שמסביב ומזג האויר והעננים הוסיפו לאוירה הקסומה. עברנו בין המבנים והפגודות במתחם עד שהגענו לקבר עצמו שהיה נעול. נפרדנו מהסירה ועלינו על אוטובוס לקבר של חאי דין, הקיסר הלפני אחרון של ויאטנם (אסף: "מה זה שווה להיות הלפני אחרון? או שתהיה אחרון ואם לא, כבר עדיף באמצע..."). הקיסר הטיל מיסים מיוחדים על העם כדי לממן את בניית אחוזת הקבר שלו וכדי שלא יגנבו את גופתו, היא קבורה מתחת ל 18 מטר של בטון. סיימנו את הביקור בקברי "הצדיקים" ועצרנו בכפר קטן, שם ראינו איך מכינים כובעים חרוטיים מעלי דקל ומקלות של קטורת.

תמר עם חבר מקומי

סירת ראשי הדרקון שלנו

מקלות קטורת

כשחזרנו, שכרתי אופניים (1$) ויצאתי לבד לשוק כדי לקנות סיר במקום הסיר שנסדק לנו (לא עמד בלחצי הנסיעות). מיד כשיצאתי הגשם התגבר והגעתי לשוק סחוט כולי. מצאתי חנייה מוסדרת של אופניים ואופנועים תמורת גרושים והסתובבתי בשוק, שחלקו מקורה וחלקו פרוץ לגשם עד שמצאתי סיר מתאים. זו חוויה מומלצת במיוחד לנסוע בתוך הכאוס של האופנועים והאופניים כ"אחד מהם" ולא במונית או אוטובוס.
אחרי שהגעתי למלון, התעטפנו במעילי גשם ויצאנו לאכול במסעדה צמחונית בעיר. היה מצוין לגוון את התפריט באוכל מקומי והיה טעים מאוד למרות שהמנות היו קצת קטנות. בינתיים הגשם התחזק ולכן חזרנו במונית למלון.


טיפים למתקדמים
התלבטנו אם להצטרף לסיור מאורגן או לקחת מדריך פרטי עם רכב. האופציה השניה היתה עולה בערך 36$ ויכול להיות שהיא עדיפה ובה ניתן לנצל יותר טוב את הזמן.
כניסה לקברים עולה 55,000 לאדם. איכשהוא הצלחנו לא לשלם על הילדים.
אכלנו במסעדה הצמחונית Tinh Tam המומלצת באתר למטייל פה.