פיל פילון אפו ארוך

יום חמישי 28/4
קמנו מוקדם ויצאנו לכיוון תחנת האוטובוסים. בדרך עצרנו ריקשה והעמסנו עליה את התיקים. נשאר קצת מקום ועומר קפץ על ההזדמנות והתיישב בין התיקים מאושר עד הגג. אחרי דקה הוא אומר לי: "אני יודע מה תגיד לי כשנגיע". לי לא היה מושג ואז הוא הבהיר: "אתה תשאל אותי - איך היה?".

אחרי כמה דקות הגענו לאוטובוס, שאלתי "איך היה?" ונהג הריקשה העמיס את התיקים על האוטובוס בעזרת אדם נוסף. כשרציתי לעלות לאוטובוס, ניגש אלי אותו אדם וביקש תשלום עבור העמסת התיקים. נפנפתי אותו באלגנטיות. האוטובוס יצא לדרכו הארוכה ואחרי שבע שעות ארוכות מאוד הגענו לפארק צ'יטואן. עם הירידה מהאוטובוס הסתערו אלינו עשרות נציגים של מלונות באזור. אחד מהם הציע שייקח אותנו לסיבוב לראות כמה מלונות תמורת תשלום סמלי ועלינו על הטנדר שלו.
נהג הטנדר הוריד אותנו בריסורט בו הוא עובד - Chitwan Forest Reosrt. התרשמנו מהמקום, אך ביקשנו שיקח אותנו למקום נוסף. לאחר בחינת 2-3  מקומות נוספים, חזרנו לריסורט ואחרי לא מעט התלבטות, סגרנו על חבילה לשלושה לילות הכוללת ביקור במרכז לגידול פילים, רכיבה על פילים, רחצה עם פילים, שיט בקאנו בנהר, סיור רגלי בג'ונגל והופעת ריקודים אתנים. סיכמנו עם הבעלים שנבשל לעצמנו, או שניתן להם את כלי הבישול שלנו והם יבשלו עבורנו.

לאחר שהתמקמנו בחדרים, יצאנו עם מדריך לסיור במרכז לגידול פילים. נסענו בטנדר הפתוח של המלון (כל פעם חלקנו נסעו בארגז הפתוח) עד לנהר. חצינו אותו על גשר רעוע מבמבוק והגענו למתחם גדול בו יש מספר סככות ובהם מוחזקים פילים קשורים. הסתבר שבמשך היום הם משוחררים ביער ואחר הצהרים הם חוזרים למרכז עד הבוקר. בטחת הסככות ראינו פילה עם שני פילונים שינקו ממנה בו זמנית. לאחר סיור קצר, פנינו לחזור לטנדר וקצת לפני שהגענו, המדריך הצביע לעבר נקודה רחוקה וטען שיש שם קרנף. הילדים רצו אחריו ואנחנו אחריהם ולאחר מרדף קצר, הגענו לגדר ומעבר אליה, במרחק, די רב אכן ראינו קרנף.

בדרך לביקור אצל הפילים

גשר רעוע (בהמשך איילת עוד תיפגע ממנו)

חזרנו למלון והכנו מרק ירקות עם אורז. למרות שנמרחנו היטב, היתושים הציקו לא מעט. לפחות המקלחות היו שיפור משמעותי לעומת קטמנדו - גם זרם טוב וגם מים חמים.

יום שישי 29/4
קצת אחרי שש בבוקר נשמעו דפיקות על הדלת - העירו אותנו כדי לצאת מוקדם לשיט קאנו בנהר. התארגנו, שתינו תה, אכלנו צ'אפטי עם שוקולד ויצאנו ברגל לכיוון הנהר. חיכינו קצת עד שיגיע משיט לקאנו שלנו והתחלנו בשיט. הקאנו עשוי גזע יחיד של עץ, המגולף מבפנים ומבחוץ. הסירה צרה מאוד וכל תזוזה של מישהו מבהילה את כולם, כאילו עומדים להתהפך. במהלך השיט זיהינו מעט ציפורים יפות, אך לצערנו לא ראינו תנינים, שאמורים להיות, אף הם בנהר.

שואבים מים בששון

תמר על הנהג של המלון

מי שיושב מאחורי...

... ומלפני

כשהסתיים השיט הרגוע, ירדנו מהקאנו ומתחנו את הגב הכואב (המושבים היו מאוד לא נוחים). המדריך הסביר לנו שכעת נצא להליכה בג'ונגל ותדרך אותנו כיצד יש ללכת בטור ללא רווחים, להיות בשקט, לא לדרוך על עלים יבשים ולהיזהר מחיות שעלולות להפתיע אותנו. הילדים התעלו על עצמם והצליחו ללכת בשקט רוב הזמן וליתר ביטחון איילת הביאה לכל אחד מהם סוכריה על מקל כך שהשקט היה מופתי. לא ראינו חיות, אך ראינו "הרים" של טרמיטים עשויים מחול וענפים טפילים, שחונקים את העץ עליו הם מטפסים.
בשלב כלשהוא, בעקבות שאלה של איילת, המדריך הסביר שאנחנו מטיילים באזור בו אין ממש חיות, כי זה מסוכן מדי לילדים. התעצבנו שלא הודיעו לנו מראש וההליכה השקטה שלנו התפוגגה תוך שניות. מאותו רגע, הילדים השתחררו והשלימו את כל הדיבורים והצעקות שנצרו בשעה האחרונה. עומר הגדיל לעשות ונתן צעקת טרזן שהבריחה אפילו ציפורים.
סיימנו את הטיול בסמוך למרכז לגידול פילים מאתמול וכשחצינו את גשר הבמבוק, איילת החליקה והרגל שלה חדרה בין שני ענפי במבוק ונתקעה. המדריך הגיע בריצה והרחיק את הענפים עד שהיא הצליחה למשוך את הרגל החוצה. למזלנו, רק שריטות נשארו לה למזכרת ולא היתה פגיעה רצינית יותר.

אסף בהליכת ג'ונגל

כאן גרים הטרמיטים

באפלו חוצים את הנהר

חזרנו למלון ומיד צעדנו למה שהיה שיא הביקור בשמורה, מבחינתנו - רחצה עם פילים. אסף טיפס על הפיל הראשון והתיישב על גבו ועומר וגלעד על השני. הפילים הוצעדו לתוך הנהר ושם, על פי פקודה, החלו להשפריץ מים מהחדק על גופם ועל הילדים. היה כיף ומרענן מאוד במזג האוויר החם והלח. הפיל של אסף גם נשכב במים, עד שאסף נפל ממנו ואז אסף קירצף קצת את הפיל.
כשהם סיימו, איילת עלתה על הפיל לבדה - תמר פחדה מדי, אך כשאיילת סיימה לרחוץ את הפיל שלה, תמר אזרה אומץ ועלתה יחד איתי על הפיל. כשהפיל התחיל להשפריץ היא פשוט התפוצצה מצחוק ולא יכלה להפסיק.

חזרנו למלון ואת ארוחת הצהריים בישלו לנו צוות המקום בכילים שלנו תחת פיקוח והכוונה, כהכנה לבישול בשבת. נחנו מעט, הילדים השתוללו בגינה ואחה"צ יצאנו לטיול רכיבה על פילים. על הפיל מושיבים ארבעה מבוגרים וכמו שחשבנו אי אפשר להכניס משפחה שלמה על פיל אחד, למרות שמנהל הריזורט שלנו הצטרף במיוחד כדי לפקח שנידחס כולנו יחד,. סרבנו בתוקף לעשות את המסע כולנו על פיל אחד והמנהל הציע שעומר יצטרף לפיל אחר עם חבורת אנשים אחרת... כמובן שלא הסכמנו, לבסוף עמיחי הצטרף לשלישיה על פיל מאחורינו וצילם אותנו לאורך הטיול.

יושבים בתוך "כלוב" על הפיל

בתחילת הדרך חצינו את הנהר ואז נכנסנו אל הג'ונגל. סוף סוף הרגשנו שהולכים בג'ונגל אמיתי. סבך עצים ובתוכו שבילים צרים, אך הפיל שלנו בחר ללכת בתוך הסבך וכך נאבקנו עם ענפים שהצליפו בנו ממרום מושבנו על הפיל. בהתחלה לא ראינו חיות כלל, עד שה"מהוט" שלנו (שם תפקידו של הרוכב על הפיל) הצביע בשמחה על תרנגול "בר"! צחקנו הרבה בציניות, שעם המזל שלנו זו תהיה החיה היחידה שנראה... אבל מתברר שמלמעלה שמעו אותנו ומצעד החיות התחיל. ראינו בקרחת היער קרנפה וקרנף קטן, וצבי מנוקד עם קרניים אדירות. בהמשך ראינו בתוך הסבך חזירי בר גדולים וקטנים, קופים מרחוק ועוד משפחת קרנפים. הישיבה על הפיל הייתה כואבת אך החיות פיצו על אי הנוחות.

קרנפית וקרנפון

שמחנו לשחרר את הגוף לאחר ירידה מהפיל ונחרדנו מהשעה המאוחרת שהשאירה לנו זמן קצר להכנות לשבת. בתוך שעה מרגע החזרה למלון, בישלנו מרק ירקות וקוסקוס ,על הגזיה שקיבלנו במתנה ממשפחת אבישי בקטמנדו (תודה!), בשיא זמנים חדש הספקנו מקלחות בישולים והכנסת שבת. לאחר התפילה סעדנו סעודת שבת טעימה שהזכירה לנו את ימי ניו זילנד, שיחקנו מעט וצנחנו לישון לאחר היום המסיבי ומלא הפעיליות שעבר עלינו.

שבת 30/4
שבת הייתה שבת מנוחה אמיתי. תפילה וסעודת שבת שבושלה ע"י הצוות המקומי, קריאת ספרים משחקים ושינה. הדבר היחיד שהקשה עלינו היה החום והלחות הכבדים השוררים במקום בעונה זו.

במוצאי שבת מיד לאחר ההבדלה הוביל אותנו אחד מהעובדים למופע פולקלור של הנפאלים. באולם גדול עם ספסלים מול הבמה רחבה, הופיעו בפני אולם מלא תיירים, חבורה צעירה של צעירים נפאלים נמרצים בסדרת ריקודי מלחמה ושמחת הקציר כשבידיהם מקלות. בריקוד האחרון הם הזמינו את הקהל להצטרף  אך כולם התביישו, עד שעמיחי ואסף אזרו עוז והיו הראשונים לרקוד על הבמה. אחרי השניים כבר הצטרפו רבים, אפילו עומר ותמר. המאורע הוסרט במצלמה שיהיה לזיכרון לדורות הבאים...

ריקוד מלחמה או משהו כזה

בדרך חזרה מהמופע קנינו בוטנים ואורז והכנו ארוחת ערב. כולם היו כ"כ עייפים שבקושי אכלו ומיד הלכו לישון. הרבה אורז נזרק לפח...

יום ראשון 1/5
וויתרנו על השכמת הבוקר לתצפיות על ציפורים ונשארנו לישון עוד קצת. קמנו, אכלנו צ'פטי עם שוקולד ודבש לארוחת בוקר ושתינו צ'אי מסאלה, שאסף למד ממש לאהוב.
לאחר אריזת התיקים נפרדנו מבעלי המקום ונסענו לתחנת האוטובוס לקטמנדו. האוטובוס יצא לדרכו כעבור חצי שעה כשהוא כמעט ריק לחלוטין. עשינו מספר עצירות בעיר הסמוכה לתדלוק ואיסוף נוסעים עד שהאוטובוס התמלא עד אפס מקום. שוב נסיעה ארוכה של שבע שעות עם עצירה בדרך לשרותים וארוחה. בדרך ישנו הרבה והסתכלנו על הנופים המדהימים מהם אנו נפרדים בקרוב. לאורך כל הדרך, בצמוד לכביש ישנם בתים, חנויות, ברזי מים שכונתיים שם רוחצים את הכביסה והגוף. נראה היה שהיום זהו יום הרחצה. נשים עטופות בבד ארוך רוחצות את גופן בחבורות, חבורות וילדים מקבלים אמבטיה מאימם מתוך גיגית בחצר.

תרבות הנסיעה בכביש גם היא הדהימה אותנו. אומנם יש שני נתיבים בכביש, אחד לכל כיוון, אך העקיפה היא דבר מובן מאליו ותמיד יש לצפות שמאחורי הסיבוב יהיה רכב בנתיב שלך שבכלל נוסע לכיוון הנגדי!. אף אחד לא מתעצבן על כך ופשוט נותנים לרכב הפולש לחזור למסלולו המקורי. בשלב מסויים, בעליות הבילתי נגמרות בכביש, נוצר פקק תנועה והאוטובוס שלנו עצר גם הוא, דומם מנוע ופתח דלתות. ירדנו לראות מה קרה והתברר שמשאית נתקעה וחסמה את שני הנתיבים בכביש. כמה דקות ועזרה מהרבה אנשים והמשאית הוסטה הצידה ונתיב אחד נפתח. כאשר היינו בסוף העליה בכביש, לפני הירידה לתוך עמק קטמנדו, עומר שם לב פתאום לנוף הטרסות שנפרס לפניו. הוא אמר לי בפליאה והתרגשות, "אמא תראי איזה נוף של המון טרסות" ותמר הצטרפה בגרסה שלה "אמא תראי כמה המון נוף".

ירדנו מהאוטובוס בתחנה האחרונה ולא ידענו באיזה כיוון לצעוד כדי להגיע לבית חב"ד הכי מהר. ידענו שהמקום לא רחוק במיוחד אבל לאחר שלקחנו מונית במאה רופי התברר לנו שלקח חצי דקת נסיעה בדיוק וכבר אנחנו שוב בסמטאות הצפופות של התאמל. צחקנו על עצמינו והנהג שהבין שאנחנו הבנו את גודל המתיחה, צחק יחד איתנו. נכנסנו לבית חב"ד לקראת סופו של ארוע מרגש במיוחד. באותו היום, מוקדם יותר, חגגו ברית מילה לבנו של הרב שנולד שבוע קודם. חני, האם ובנה הטרי, יצחק, כבר פרשו הביתה אך הסעודה הייתה בעיצומה. ברכנו את הרב במזל טוב ומיד התחיל הרב להזרים לכיווננו שאריות אוכל מכל השולחנות. אכלנו לשובע ונפגשנו עם מכרים וותיקים ועם משפחה חדשה, ממשגב ולה שלושה ילדים. תוך זמן קצר, לאחר גישושים, שיחקו הילדים יחד עד הערב.

בשמונה וחצי בערב התאספה חבורה גדולה של ישראלים, לציון יום השואה. על השולחן ליד הרב דלקו ששה נרות. הרב סיפר על גבורת יהודים ונתן במה למי שרוצה לחלוק עם הציבור סיפור משפחתי מימי השואה. בחור אוסטרלי סיפר על סבתו ששרדה את השואה וגרה עד היום במלבורן ואח"כ עמיחי סיפר על סבתו צירל ואמו וכל המשפחה שחלקם ניספו  בשואה וחלקם שרדו ועלו ארצה. היה מרגש מאוד. לסיום הטקס שרנו "התקווה" והתפזרנו.

מחר נפרדים מנפאל ועוברים להודו השכנה!