לעמוד ולהריח שוקולד

יום חמישי 10/2

התחלנו את הבוקר בנסיעה למפעל השוקולד שלCadbury  ב Dunedin. אחרי המתנה קצרה והתרשמות מהבובות הנעות בחדר הכניסה, לבשנו כיסויי בד לשיער וצפינו בסרטון על ההיסטוריה של המפעל וכיצד הוא פועל. קיבלנו שקיות ניילון קטנות, האמורות להכיל את השוקולדים שנקבל בסיור ויצאנו לדרך אחרי המדריך. סיירנו בכמה קומות במפעל וראינו חלק (קטן מדי) מפסי הייצור. לצערנו, התקשנו להבין את ההסברים של המדריך בשל המבטא הניו-זילנדי הכבד. במהלך הסיור הוא שואל שאלות ומי שעונה נכון מקבל שוקולד. את הילדים הוא צ'יפר כל הזמן - גם כשהתכוונו לענות וגם כשלא ממש.
גולת הכותרת היתה כניסה למיכל ענקי בגובה חמש קומות, שם ראינו מפל שוקולד ענקי, שנוצר מטון שוקולד נוזלי שנשפך תוך כמה שניות ממש למול עינינו. בסיום הסיור החזרנו את מרבית השוקולדים שקיבלנו, מטעמי כשרות ולשמחתנו, אחת העובדות רצה אחרינו כשיצאנו עם שקית שוקולדים כשרים של החברה.

ליד ערימת שוקולדים ענקית

מתחפשים לקראת הסיור במפעל

במשאית החלוקה הישנה של החברה

רצינו להסתובב קצת במרכז העיר, אך שוב החל גשם, שהבריח אותנו לספריה העירונית. הגדולים שמחו לגלות אינטרנט חינם והצעירים שיחקו בפאזלים ובניית מגדלי קוביות.

משם נסענו לגנים הבוטאנים היפים לארוחת צהרים. אחרי הארוחה הסתובבנו קצת בין גינת הוורדים, הקקטוסים ושאר הפרחים. הילדים קיבלו שקיות עם אוכל לברווזים ונהנו להאכיל אותם. תמר ועומר שקצת נבהלו מכמות הברווזים סביבם העדיפו לעמוד על ספסל ולהאכילם משם. אחרי שגם אנחנו וגם הברווזים שבעו, המשכנו בדרכינו לביקור בטירה היחידה בניו זילנד הפתוחה לקהל.

Larnach Castle ממוקמת בחצי האי אוטגו. לטירה גנים נחמדים וחדרים מעוצבים כמו בטירות של פעם - חדר קריאה, חדר נגינה, ספריה, חדרי שינה וצריח בראש מגדל אליו ניתן לטפס ולתצפת על האזור. היה נחמד מאוד.

החלילן מדנדין

חזית הטירה

הנוף מגג הטירה

הנסיכה הכלואה במגדל

לפנות ערב הגענו ל Taiaroa,לתצפית על כלבי ים, ציפורי האלבטרוס עם הכנפיים הגדולות ופגישה לילית עם פינגווינים. התחלנו עם תצפית נחמדה על כלבי הים שנראו קצת מרחוק ומעבר לגדר. על המרכז לציפורי האלבטרוס החלטנו לוותר עקב המחיר המופקע, אך צפינו במעופם מעלינו. תוך כדי החזרה מהחוף לקרוואן שמנו לב למאורות רבות של ארנבים ובמאורה אחת ראינו, כך נדמה לנו, גוזל של פינגווין. פתאום התחלנו לשים לב למספר ארנבות שקיפצו מכל עבר לידנו וניסינו לספור אותם.

בישלנו ארוחת ערב בחניה ליד החוף בעודנו מחכים לשעה המתאימה, זמן השקיעה, בו כך קראנו ניתן לראות פינגווינים כחולים יוצאים מן הים והולכים אל הקינים שלהם, לפגוש את הגוזלים המחכים לאוכל. הילדים ירדו ראשונים וכאשר ראו את הפינגווין הראשון, קראו לנו להצטרף. מתברר שהשמחה הייתה מוקדמת מידי ונדרשה יותר משעה המתנה לתחילת התהליך, במהלכו הגיעו שני מתנדבים של ה DOC שהסבירו לנו על הפיגווינים, הזהירו אותנו שאסור לצלם עם פלש כי אור חזק לבן פוגע בעיניהם, והאירו לנו עם פנס אדום כדי שנראה משהו בחשכה הגוברת. התהליך לקח זמן רב, אך אכן זכינו לראות את הפינגווין הכחול, הקטן ביותר מכל 17 סוגי הפינגווינים הקיימים בעולם. הפינגווינים יוצאים מתוך הים בחבורות, עולים במדרגות ועוברים אל הקינים שלהם ממש בין רגלי הצופים. היינו בשקט, בשקט וזכינו ללוות אותם במבטינו כאשר הם עוברים ממש ליד הרגליים שלנו. בשלב מסויים קרא לנו אחד מהמתנדבים ולקח רק את משפחתינו לראות גוזלי פינגווינים העומדים, מקרקרים ומחכים להוריהם. החוויה כולה הייתה מיוחדת מאוד ויפיפייה אך קצת מתישה בהתחשב בשעההמאוחרת  ובזמן הרב שחיכינו לה. מותשים וחצי ישנים נכנסנו לאוטו והתחלנו בנסיעה בניסיון למצוא מקום בצד הדרך להעביר בו את הלילה. לבסוף הגענו לדרך עפר המובילה למועדון גולף והחלטנו לפנות בה ולנסות את מזלינו. החנינו את הקרוואן ליד הכניסה למועדון וכיוונו שעון מעורר ל 7:00 בבוקר שנצא משם בזמן לפני פתיחת המועדון.

אלבטרוס ענקי מרחף מעלינו

יום שישי 11/2

התעוררנו בבוקר מעט אחרי שבע ולא מהשעון המעורר... רעש של מכסחת דשא הקפיץ אותנו מהמיטות. העברנו את הילדים חצי ישנים לאוטו עם שקי השינה ויצאנו מהמקום תוך עשר דקות, שיא חדש בהתארגנות למשפחת שפירא!

התיכנון היה לנסוע בבוקר לראות עוד כלבי ים ב Sandfly beach, אך לאחר שהגענו אל המקום החלטנו לוותר, בשל הרוחות העזות. נתנו לילדים להתעורר לאט לאט ועברנו חזרה לקרוואן לארוחת בוקר.

חזרנו אל האוטו ונסענו לדנדין. החנינו את הקרוואן בפארק קרוואנים כבר לסוף שבוע ויצאנו רק עם האוטו אל מוזיאון אוטאגו שבעיר. הכניסה לרוב המוזיאון תמורת תרומה בלבד ורק לאגף הילדים הכניסה בתשלום נוסף. התחלנו מתצוגה בנושא הפנים המסבירה ומדגימה פרטים רבים הקשורים לפנים – הבעות, ציורי פנים מפורסמים, מסכות עתיקות ועוד. בכניסה כל אחד מתבקש להצטלם ומקבל כרטיס מקודד עם התמונה. במהלך הביקור ישנן תחנות ממוחשבות, בהן ניתן לשנות את תמונת הדיוקן העצמי לפי נושאים שונים – סימטריה, שינויי גיל ומרקמים שונים. התמונות החוזות כיצד ניראה בגיל 72 קצת הבהילו אותנו, אבל הרעיון כולו היה מגניב. בסיום שלחנו את התמונות לעצמנו באימייל - זהירות! התמונות לא לבעלי לב חלש.

אחרי תצוגה נוספת על התרבות באיים הסמוכים לניו זילנד עברנו לאגף Discovery Center, המיועד בעיקר לילדים. ראינו המון מוצגים בנושאים מדעיים ובכולם ניתן להתנסות. המשכנו לביתן ענקי המכיל מאות פרפרים, ביניהם ניתן להסתובב ואפילו לראות כיצד הם אוכלים. בילינו במוזיאון כמעט חמש שעות בהנאה רבה ולא הרגשנו איך הזמן עובר.

מתקן מרתק של כדורים מתגלגלים בתוך מסילות

משחק "מי יותר רגוע" הקולט את גלי המוח ומזיז את הכדור מצד לצד

כדור מתנפח המועף על ידי זרם אוויר

בביתן הפרפרים

אסף מתפרפר

בתוך בועת סבון

כיוון שכניסת שבת התקרבה, נסענו לקניות בסופר ענקי וחזרנו לפארק הקרוואנים להתארגנויות.

יום שבת 12/2

לראשונה בטיול אכלנו חמין מעולה (צמחוני כמובן), שאיילת הכינה בעזרת סיר הבישול החשמלי. רצינו לצאת אחר הצהרים לחוף הקרוב, אבל טיפטף והיה קר, אז התרכזנו במשחקי קלפים.