משפחה על תרמילים: ימים לבנים

יום ראשון 23/1
פתחנו את היום מוקדם, ובשמונה בבקר כבר היינו מחוץ לקרוואן. זה היה ארוע נדיר שכן הילדים התרגלו ליקיצה טבעית שמתרחשת בסביבות שמונה כל בוקר, אחרי שהולכים לישון בסביבות עשר... כן, כן החיים הטובים. הפעם התעקשנו על השכמה והתארגנות מהירה כיוון שרצינו לטייל עם האוטו ללא מולי, ולחזור אליו עד 11:00, שהיא בדרך כלל שעת היציאה מהפארק. נסענו מספר דקות אל מסלול רגלי המוביל לשולי הקרחון פרנץ ג'וזף. המסלול קצר ויפה ולאורכו רואים מפלים מראשי ההרים ואת הקרחון באופק, ובסופו מגיעים אל שולי הקרחון שם נמצאת מעין מערה המסיימת אותו וממנה נובע נהר אדיר של מי קרח. הקור הנושב מהקרחון מורגש היטב.
קרחון באופן כללי, כפי שלמדנו, הוא שכבות של שלג שנדחסו חזק, חזק לקרח. הלחץ התמידי גורם לקרח להתקדם במורד, כל יום כמטר וחצי (כמו ללחוץ על שפורפרת משחת שיניים). כך ששלג שירד בחורף זה יגיע לתחתית המורד בעוד עשרות שנים. הקרח שמגיע לקצה הקרחון נמס ויוצר נהר קר מאוד בו נגענו בשבת.

בדרך לקרחון

מפלים מרשימים נשפכים מהצד

הקרחון והמערה ממנה יוצא נהר המים המופשרים

חזרנו לעיר, התחברנו לקרוואן ויצאנו מהפארק כדי להחנות אותו בעיירה, שתי מטר ליד. סיבוב קצר בעיירה הוביל אותנו למרכז Kiwi. הקיווי, היא ציפור אשר על שמה קרויים הניו- זילנדים. היא בסכנת הכחדה וקשה לראותה בטבע. שילמנו סכום הגון וקיבלנו הוראה- לא לצלם את הקיווי ולא להרעיש. נכנסנו בייראת כבוד לחדר החשוך ( הקיווי פעילה בעיקר בלילה), שמרנו על השקט (לא פשוט במשפחתינו), וראינו בסה"כ שלוש ציפורים מאחורי הגדר/מעקה שהסתובבו וליקטו פירורים. אחרי שתי דקות משעממות מיצינו, התחרטנו שנכנסנו והגדרנו את המקום כהוצאה הכספית המיותרת ביותר בטיול!!!. בחדר הנוסף היו מספר סרטונים על הציפור והסברים על הקרחון.

יצאנו מהעיירה לכיווןן העיירה Fox השוכנת באופן מפתיע למרגלות קרחון פוקס. מבעוד מועד הזמנו טיול חצי יום על הקרחון לאסף ולי וליום שני לעמיחי וגלעד. טיול על הקרחון מוגבל בגיל ועומר ותמר לא יכלו להצטרף. אסף ואני נפרדנו מכל המשפחה ונכנסנו להתארגן. ההתארגנות כללה מפגש עם המדריך סם, הסבר על הטיול וקבלת נעליים וגרביים עבות. אסף החליף שלוש פעמים מידת נעל, עד שמצא משהו מתאים. עם נעליים כבדות ולא נוחות בעליל עלינו על האוטובוס לנסיעה קצרה. התחלנו בשביל טיול בו הולכים כולם עד שמגיעים לחבלים החוסמים את הדרך. עברנו מתחת לחבלים והתחלנו בטיפוס על ההר הצמוד לקרחון. המדריך כל הזמן אמר "nice & slowly" אבל לי היה קשה ומעייף ובאמצע הרגשתי שאני עומדת להתעלף, לא כביטוי אלא באמת. מנוחה קצרה שעיכבה את הקבוצה והתחלנו בירידה וההרגשה שלי השתפרה. לפי העליה לקרחון עצמו עצרנו והלבשנו על הנעליים דוקרני ברזל. ההליכה על הקרחון הייתה יפה מעין כמוה, קרח לבן וכחול, מים זורמים במנהרות ומדרגות חצובות בקרח. כשעה טיול על הקרח עצמו וירדנו לאורכו עד למערה בסופו. אין אפשרות להתקרב למערה כיוון שהאזור מועד להתמוטטויות. לאורך ההליכה שמענו צלילי התמוטטות אך לא ראינו.

אסף טועם את הקרחון

חור ניקוז של הקרחון

נפגשנו חזרה עם כל המשפחה בעיירה פוקס שם הם דיווחו לנו שגם הם טיילו במסלול תצפית על הקרחון ואפילו ראו אותנו בדרכינו אליו (או שזה היה מישהו אחר...) אכלנו ארוחת ערב שעמיחי וגלעד בישלו, שיחקנו כדורגל (כן,כו הכריחו אותי להיות שוערת!) ונסענו לאגם Matheson שנקרא גם אגם ההשתקפות ומולץ לבקר בו עם שקיעה או בזריחה כדי לקבל את אפקט ההשתקפות המושלם. למרות שהגענו בזמן לשקיעה, היינו עייפים, היה מעונן והחלטנו ללכת לישון.

יום שני 24/1
התעוררתי השכם בבוקר עקב גירודים בלתי פוסקים של עקיצות זבובי החול. לא הצלחתי להרדם אז החלטתי ללכת לראות את ההשתקפות עם הזריחה. ב-6:15 הגעתי לאתר הצילום המומלץ. הייתי לבד, שמעתי וראיתי המון ציפורים, ואפילו ראיתי השתקפות. לרוע מזלי, היה ערפל כבד שהסתיר את ההרים המושלגים באופק ותמונת ההשתקפות היתה שונה מהספרים.

ערפילים משתקפים באגם

מעט אחרי שבע חזרתי אל מולי ופגשתי בדרך את כל התיירים עם מצלמות גדולות. התארגנות, ארוחת בוקר והורדנו את עמיחי וגלעד במשרדי פוקס לתור שלהם לטפס על הקרחון פוקס. (עמיחי מוסיף:) הטיפוס היה נהדר. אנחנו נפלנו על מדריך קצת פחות נחמד, אבל התרשמנו מאוד מהדרך וכמובן מההליכה על הקרחון והתצפית היפה על הפסגות הרחוקות. למרות שגלעד היה הילד היחיד בקבוצה, הוא היה צמוד למדריך כל הזמן והתלהב בעיקר לרסק את הקרח עם הדוקרנים הצמודים לנעלים. המדריך, לעומת זאת, התלהב מהחולצה של גלעד - של חברת פוקס.

גלעד במהלך הטיפוס

קפיצה על הקרחון

הנותרים מאחור, נסענו שוב לאגם ההשתקפות כדי לעשות יחד את המסלול המקיף את האגם. ההשתקפות כבר לא הייתה מושלמת אבל נוף מקסים, שמיים בהירים, נוף הרים מושלגים ומצב רוח טוב הנעימו לנו את הדרך.

לאחר מפגש משפחתי מרגש והשוואת חוויות ומדריכים יצאנו מהעיירה לכיוון Wanaka. הדרך ארוכה ומלאה מפלים לצד הדרך. הרבה מהם רואים תוך כדי נסיעה, בשביל האחרים צריך לצעוד מעט. שלט ביציאה מפוקס מזהיר שאין תחנות דלק למרחק רב. לאורך הנסיעה עיירות קטנטנות עם מספר בתים בכל אחת מהן. עשינו שלוש עצירות לאורך הדרך: הראשונה במפל Fantail שם ערכנו תחרות קליעה למטרה עם זריקת אבנים על רוג'ומים (מגדלי אבנים), ובניית הרוג'ום הכי גבוה. למרגלות המפל השני - Thunder Creek,למרבה ההפתעה היה משטח שלם של רוג'ומים בגבהים שונים, שבנו מבקרים קודמים. בנינו את הרוג'ומים שלנו והוספנו אותם למיצג. העצירה השלישית כללה מעט הליכה עם מטרה להגיע לבריכות הכחולות. הנהר המוביל היה אכן בצבע כחול והבריכות, היו מדהימות, כחולות, קפואות ומלאות בזבובי חול. אחרי ניסיון קצר לרחוץ באגם, לבשנו מהר את הבגדים חזרה ,הן בגלל הקור ובעיקר בגלל הזבובים. את ארוחת הערב שתיכננו לאכול שם, דחינו מעט עד שנגיע למקום שם אפשר לבלוע סנדוויץ בלי לבלוע זבוב.