אתמול פרסמנו עדכון נוסף, ניתן לקרוא אותו כאן.
יום שישי 3/6
הגענו לקאסול בשעה חמש וחצי בבוקר, קר מאוד והעיירה עוד כולה רדומה. אין עם מי לדבר בעניין מציאת חדר, בית חב"ד סגור ואנחנו עייפים. יחד עם מטיילים נוספים התיישבנו בבית תה קטן שהיה כבר פתוח ושתינו כולנו צ'אי מחמם. מידי פעם יצא אחד מאיתנו לסיבוב לחפש חדר. בשבע וחצי בבקר חזר עמיחי ובפיו הודעה משמחת, מצאתי גסט האוס שקט ורגוע עם שני חדרים.
לפני שהגענו לקאסול הפחידו אותנו והמליצו לנו לא להגיע לכאן עם ילדים כי המקום ידוע ככפר בו הישראלים יושבים וכל היום רק מחששים. החלטנו שאנחנו לא רוצים לוותר על העמק היפה והכפרים מסביב ואם נראה שהמצב בכי רע פשוט נעזוב לכפרים ולא נהיה פה כלל. לאחר שמצאנו את הגסט האוס השקט שלנו, השוכן ממש אחרי בית חב"ד, קצת מחוץ למרכז ההמולה, נרגענו והחלטנו לבלות פה את השבת בחברת החבד"ניקים והישראלים.
דבר ראשון נכנסנו אני ותמר למקלחת חמה. עמיחי שהיה עייף מידי נרדם בינתיים. תמר הצטרפה לאחים שלה ואני צללתי לנמנום עד השעה 10, אז העירו אותנו הילדים המורעבים שלנו. הלכנו לבית חב"ד לבדוק אופציה של ארוחת בוקר והכרת הנפשות הפועלות. את פנינו קיבלו בשמחה שתי משפחות השליחים עם ילדים בגיל של תמר. במקום המדהים חצר הצופה אל ההרים המושלגים סככה גדולה לסעודות שבת, מסעדה, וחדר גן לילדי השליחים המאובזר, לשמחת תמר, בעגלות, בובות כלי מטבח למשחק ועוד. אכלנו ארוחת בוקר טעימה ובזמן שעמיחי יצא לסיבוב עם עומר בשכונה, הצטרפתי להכנות לשבת תחת פיקוחה של הרבנית המקסימה הילה. את אפי, חברינו מצ'אנג מאי שמחנו לפגוש שוב ולהתעדכן בחוויות תוך כדי הכנת סלטים.
אחר הצהריים חזרנו לגסט האוס הצמוד. כולם חוץ מגלעד נרדמו להשלמת שינה, התקלחנו והגענו בדיוק בזמן להדלקת נרות שבת. תפילת שבת וסעודה טעימה עם קהל רב נערכה בסככה ובאופן מפתיע ביותר נעלמו כל המטיילים מיד בסיום הגשת האוכל. לתה ועוגה נשארנו רק קומץ קטן ביותר. עמיחי שסובל מכאבי עיניים עקב שימוש מרובה בעדשות (עוד בבאגסו נשברה לו עדשה אחת של המשקפיים, הנושא יטופל השבוע..) פרש לחדר ואנחנו הצטרפנו זמן מה אח"כ.
שבת 4/6
עוד חודשיים בדיוק חוזרים לארץ.
התעוררנו לבוקר מקסים. עמיחי, אסף וגלעד הלכו לתפילת שבת ואני נשארתי עם תמר ועומר לסיפור ומשחקים עד שנמאס והצטרפנו לחבורה בחב"ד. תמר השתלבה מיד למשחק עם החברות החדשות, שתינו תה עם עוגה וכאשר נגמרה התפילה התיישבנו קומץ מטיילים ושליחי בית חב"ד לסעודת שבת טעימה, שבסופה מגש מרהיב של פירות העונה ממנו כולם התלקקו.
בסיום הארוחה שיחקו שילדים שחמט אחד עם השני ונגד עמיחי עד שעמיחי וגלעד פרשו למנוחת שבת בחדר ואנחנו נשארנו במקום. סביב השולחן התקבצה שיחת בנות נעימה עם שליחות חב"ד ומטיילות נוספות ולא הרגשנו אך הזמן עובר וכבר כמעט צאת שבת. הילדים צ'ופרו בבמבה ולחמניות עם שוקולד והיה שמח. לאחר צאת שבת פרשנו לגסט האוס ונרדמנו במהרה.
יום ראשון 5/6
עמיחי התעורר מוקדם כדי לנסוע לעיר קולו שם ע"פ המלצת שליחי חב"ד יוכל למצא אופטמטריסט להכנת משקפיים חדשות.
אנחנו התעוררנו לאיטנו. בשלב מסויים כשכולם כבר היו רעבים, הלכנו תמר ואני לקנות קורנפלקס וחלב ואכלנו כולנו במרפסת.
הקרטון של הקורנפלס נלקח מיד לצורך "הפרוייקט": בהשראת הטיול ובהשראת משחקי המונפול ב"ישראלית", הוחלט על יצירת מונפול משפחתי שיכלול את הארצות בהם טיילנו וכרטיסי משימות בהשראת חוויות שעברנו. אסף התיישב מיד על התכנון בעוד אני ותמר שוקדות במקלחת על כיבוס הבגדים. כאשר הייתה כל הכביסה תלויה, הצטרפתי לאסף לשרטוט התרשים הכללי של לוח המונפול על גבי צידו האחורי של קרטון הקורנפלקס. כל החברה הצטרפו, נתנו רעיונות והתחילו לצבוע את הלוח, לצייר וליצור יצירת פאר משותפת. כאשר הגיע עמיחי בשעה אחת בצהריים התרגשו הילדים להראות לו את הלוח.
עמיחי חזר מאוכזב מקולו. אמנם הדרך יפהפיה ועברה בנעימים והוא אפילו מצא את החנות המדוברת אך לאכזבתו החנות, כמו רוב החנויות באזור הייתה סגורה עקב יום ראשון, וארבע וחצי שעות נסיעה בדרכים היו לחינם. התכנון שלנו לעלות לכפרים סביב קאסול נאלץ להידחות עד שעמיחי יסע לשם שוב, מחר...
יצאנו לאכול צהריים בדבא מקומית. "דבא" היא כל מסעדה הודית, כמו מסעדת פועלים. הדבא הזו מגישה שקשוקה (עקב תיירות ישראלית מוגברת) וטאלי - המאכל המקומי כמו בנפאל: אורז ודאל (תערובת עדשים ושעועית ברוטב) וירקות נוספים. מנה משביע וטעימה שאם לא מכינים אותה חריף אז כולנו כולל הקטנים, מאוד אוהבים. האוכל היה טעים, זול ומשביע וכולם יצאו מרוצים.
המשכנו לכיוון הנהר. את קאסול חוצה נהר שוצף וגועש שבגדותיו נובעים מעיינות חמים מן הסלעים. חצינו את ההגשר מעל הנהר וירדנו אל המים. מדלגים בין הנביעות החמות וטובלים רגליים במים קפואים וחמים מאוד, נהנו הילדים מקפיצות על סלעים וטבילת רגליים במים ובבוץ. בהמשך יצאנו לטיול רגלי לאורך הנהר בצד הפחות מתוייר ויותר פסטורלי של הכפר. עברנו ליד פרות ומטעים, גסט האוסים מבודדים, סייח בין יומו ופלגי מים שהיו בדרכם להתאחדות על הנהר הגועש. בשלב מסויים התעייפנו ופנינו חזרה עד הגיענו לבית חב"ד. פגשנו במקום חברים וותיקים מדארמסלה,אתם החלפנו ספרים וחוויות וקיבלנו עידכונים והמלצות על הכפרים אליהם פנינו מועדות בהמשך.
לאחר ארוחה בשרית טובה פרשנו לישון.
יום שני 6/6
שוב עמיחי השקים קום ונסע לעיירה קולו, בתקווה להסדיר גם את עניין המשקפיים וגם למצוא פיתרון לפלאפון שלו ששבק חיים ככה פתאום.
אנחנו בינתיים אכלנו ארוחת בוקר ושוב אסף, גלעד ועומר פנו במרץ ושיתוף פעולה משמח להמשך הפרוייקט. היום שרטטו, כתבו וגזרו שלושתם את כל שטרות הכסף ועברו לכתוב את כרטיסי ההפתעה ותיבת המזל. הרעיונות היו מצחיקים ומעלי זכרונות והזמן עף.
אני ותמר כיבסנו שוב כביסה ואחר כך ארזתי תיקים לקראת היציאה לכפרים, אליה קיוונו לצאת עוד היום אם הכל יסתדר לעמיחי. בשתיים וחצי עמיחי חזר מהסידורים, הפעם לאחר שהזמין משקפיים ושם את הפלאפון לתיקון. מסרנו לבעלי הגסט האוס שלנו, תיקים לשמירת חפצים עד שנשוב ויצאנו לתפוס אוטובוס עם תיקי ציוד מצומצמים.
אל הדרך הצטרף אלינו כמיה, בחור מקסים מבת עין. בעל הגסט האוס שלנו, שהוא גם בעל המכולת הקרובה, התנדב לעצור בשבילנו את האוטובוס. כעבור כשעה הגיע האוטובוס לברשאני, הכפר האחרון אליו אפשר להגיע עם אוטובוס ומשם ממשיכים ברגל לכיוון הכפרים.
האוטובוס הטלטל בדרך עפר ונעצר מדי פעם כדי לתכנן איך להמשיך כאשר מגיע אוטובוס או משאית ממול והכביש, העובר בין קיר מצוקי למתלול הנחל, צר מלהכיל. שיטת הטילטולים מדהימה וגופינו נע מצד לצד כמו תנועות ריקוד הודי משובח. עומר חטף פעמיים מכה בראש משלדת האוטובוס כאשר לא החזיק את עצמו מספיק חזק בסיבוב. לא הצלחנו להבין איך האוטובוס מחזיק מעמד בכל הבורות, סלעים וסיבובים אך כעבור קצת יותר משעה ירדנו בצד הכביש שהגיע לסופו. מכאן ממשיכים או ברגל או בג'יפ שיכול להתקדם עוד קצת עד שהדרך הופכת לשביל הליכה בלבד.
כאשר ירדנו מהאוטובוס ירד גשם רב ותפסנו מחסה בדבא קטנה בצד הדרך. שתינו צ'אי מחמם וחיכינו שהגשם יחלש. כאשר נחלש הגשם יצאנו לדרכינו מחזיקים אצבעות ומתפללים להגיע מהר. לפנינו בירידה ראינו את פרוייקט בניית הסכר המוקם במקום וקיבלנו הכוונה משומר מקומי איפה הכפר נמצא. לשמחתינו ראינו שהוא ממש קרוב. תוך פחות משעה היינו בין בתיו הראשונים של קלגה. התמקמנו בגסט האוס שהומלץ לנו ע"י חברים, קרוב לבית היהודי הנמצא במקום. בכל חדרי הגסט האוס הנמצאים באזור אין שרותים ומקלחת בתוך החדר אלא במרחק קצר בחוץ. הרחצה נעשית ע"י Hot bucket - דלי מים חמים שהורתחו בתנור עצים ולידו סיר מים קרים להתאמת הטמפרטורה לרחצה.
לאחר התארגנות הלכנו לבית היהודי. פגשנו את מיכל ואיתמר המקסימים, מנהלי הבית וכמה רבה הייתה ההפתעה לפגוש את אלון, יונתן ועוד חברים שמלווים אותנו לפרקים כבר מנפאל. מיד התחלנו לעזור בהכנות לארוחת הערב ותחילת ההכנות לשבת (הכנתי עוגות שמרים, ממש הרגשה של בית, וריחות עוד יותר!), תמר השתלבה מיד במשחק עם נעמי ויוחאי ילדי הבית ועמיחי ואסף הצטרפו לשיעור בחסידות שהעביר איתמר. בסוף השיעור הוגשה ארוחת ערב במהלכה בנה עומר מבנים שונים מכריות המשמשות לישיבה לצד השולחנות הנמוכים. תמר נרדמה על המזרונים, אסף היה עייף וביקש שנלך לישון. קמנו ללכת וקראנו לכל הילדים להצטרף, אך גלעד נעלם... לאחר חיפוש קל מצאנו אותו ישן על ערמת מזרונים ועליו מספר כריות לחימום הגוף.
הגענו לגסט האוס, פגשנו עוד חברים מדרמסאלה ורצינו ללכת לישון. מתברר שהגסט האוס שלנו אמנם קרוב לבית יהודי אך הוא משמש גם מקום מפגש, מסעדה ומקום משחק סנוקר לכל החברה. הרעש היה גדול ופחדנו שלא נצליח להרדם, אך העייפות גברה עלינו ונרדמנו למרות הכל, מתכסים בשמיכות צמר ומתחממים.
יום שלישי, ערב שבועות 7/6
התעוררנו, עמיחי ואני מוקדם עוד לפני הילדים ויצאנו לבדוק את השטח. הכפר נמצא על מדרון ההר בין הרים דומים ומיוערים ומעל הכל הרי שלג 360 מעלות מסביבנו. למטה שוצף הנחל. פסטורליה גדולה ושקט מושלם. ישבנו עם ספר וכוס תה ולאט לאט הצטרפו הילדים מתעוררים ויוצאים מהחורים.
ארוחת בוקר, ניסיון לראות סרט, רעש המוסיקה שוב באוזניים והלכנו לבדוק איך מתקדמות ההכנות בבית היהודי. תמר מיד הצטרפה לטיול עם שני ילדי הבית לקטוף שיבולים לחג ואנחנו הצטרפנו לטורחים כבר מעל הסירים. השמים התקדרו, ירד גשם לפרקים וכאשר הפסיק לרגע, פרשנו לאכול ולהתקלח עם הדלי החם.
חזרנו לבית היהודי עם כניסת החג. מספר האנשים שהתאספו היה רב וגדל עוד יותר בזמן הארוחה. האווירה הייתה שמחה, האוכל היה מצויין וקינחנו בעוגות שמרים ועוגות פירות.
לאחר הארוחה נשארנו לפטפט ואז פרשו עמיחי והילדים ונשארתי ללימוד של מגילת רות ומצוות החג. כאשר עייפתי, פרשתי גם אני לחדר.
יום רביעי, שבועות 8/6
בסביבות השעה אחת עשרה וחצי התייצבנו לתפילה וקריאת התורה בבית היהודי. עד השעה שתים עשרה וחצי, התקבץ מניין ולשמחת משפחת בית יהודי, הוצא ספר התורה מארון הקודש לקריאת התורה בפעם הראשונה העונה.
לאחר התפילה התיישבנו לסעודת חג שנמשכה זמן רב. נשארנו במקום עוד זמן אחרי הארוחה לשיחה והחלפת חוויות וחזרנו אחה"צ לגסט האוס לשינה קצרה. לפנות ערב שבנו לבית היהודי לארוחה והבדלה.
בצאת החג השכבנו את הילדים לישון והצטרפנו לחברה הצעירים לסרט בחדר הקרנת הסרטים בגסט האוס (חדר= מוטות עץ מוקפים יריעת פלסטיק עם גג של משטחי אלומניום גלי שבתוכו מזרונים וכריות!)
יום חמישי 9/6
לאחר ארוחת בוקר והתארגנות החלטנו ללכת לבקר בכפר סמוך, פולגה. ההתלבטות הייתה אם לעזוב את הגסט האוס וללכת עם הציוד לכפר פולגה השכן, לישון שם ולחזור בשישי לקלגה לקראת שבת, או להישאר בקלגה ורק ללכת לביקור יום בפולגה. מטעמי נוחות הוחלט על טיול יום.
כאשר יצאנו לדרך פגשנו את ילדי משפחת שלו, נעמי ויוחאי שהלכו גם הם לפולגה יחד עם חנה, בחורה מהגולן שהגיעה לעזור עם הילדים לאורך העונה בבית היהודי. יחד איתנו צעדו עוד שלושה חברה צעירים ויחד ירדנו מההר עליו שוכנת קלגה, לחצות את הגשר מעל הנהר ולעלות לפולגה בעליה מתונה מאוד.
הכפר פולגה הוא כפר אמיתי, שבו יש גם בתי גסט האוס מלבד בתי הכפר, לעומת קלגה שהוא כפר של בתי אירוח בלבד ופחות או יותר נסגר בסיום העונה.
הלכנו בין בתי הכפר, השדות וגידולי צמח הקנביס הגדלים בכל מקום. בסוף הכפר יש יער אורנים גדול הנקרא יער הפיות, מסיבות לא מובנות. הסתובבנו ביער וירדנו בשבילים צרים ולא מוגדרים עד לנהר ולמפל שבו. השתעשנו ופסענו על גזע עץ ענק שנפל לכל רוחבו של הנחל והילדים טיפסו על סלעים גדולים.
טיפסנו חזרה לכפר ומצאנו גסט האוס ובו מסעדה צמחונית שהומלצה לנו. בדיוק כשהתיישבנו, התחיל לרדת גשם ושמחנו שמצאנו מחסה. לוח שש בש מאולתר ולוח שחמט מילאו את זמננו עד שהגיע האוכל. אני יצאתי לסיבוב קצר בין בתי הכפר בניסיון למצוא חנות והגעתי ל"מרכז הקניות של הכפר", שלוש חנויות כל-בו שמוכרות מאוכל ועד צינורות, חבלים ונעליים. קניות קצרות וחזרתי למסעדה. בגלל הקור השורר במקום מספר חודשים בשנה, מסתגרים המקומיים בביתם ולא יוצאים כמעט בזמן הקור הגדול והשלג. בכל בית יש ערימת עצים שנאספת להסקה לחימום ונול אריגה לתעסוקה לאותם ימי קרה.
אכלנו, שבענו בערך (האוכל ההודי מאוד טעים לנו, אך תמיד מוגש במנות קצת קטנות מדי לחיך המשפחתי), יצאה השמש ויצאנו חזרה לקלגה. כמובן שהגשם חזר במהלך הדרך, כמובן שזה היה בזמן העליה וכמובן שאני השתרכתי מאחור, העיקר שעולם כמנהגו נוהג...
כאשר הגעתי אחרונה לגסט האוס מצאתי את הבנים במשחק סנוקר לוהט. יש בגסט האוס שלנו שולחן סנוקר והבנים שמו עליו עין כבר ביום הראשון וחיכו מתי יוכלו לשחק. הוחלט שמי שמפסיד משלם על המשחק מכספו (3 ש"ח למשחק), משחק אחד גלעד שילם ועל השני אסף, אך כל משחק לקח כ"כ הרבה זמן שאנחנו נשברנו באמצע המשחק השני והלכנו לבית היהודי והם הגיעו קצת אחרינו.
בבית היהודי שמענו שיעור ואחריו ארוחת ערב. היינו במתכונת מאוד מצומצמת, האח דלק והאווירה הייתה אינטימית ומזמינה. חלק מהילדים נרדמו, וכאשר אסף הודיע שגם הוא רוצה לפרוש, חזר עמיחי עם הילדים לגסט האוס ואני נשארתי לעזור בהתחלת ההכנות לשבת. חתכנו, קילפנו ושוחחנו ארוכות על עיניינים שבלב, על אמונה וחזרה בתשובה. בשעה מאוחרת, חזרתי לגסט האוס יחד עם גלעד שנשאר לישון על המזרון בבית היהודי. מצאתי את עמיחי עוד ער יחד עם עוד חברה צעירים שלימדו אותנו קצת על מונחים ומנהגי העישון בהודו (קצת השכלה למבוגרים..).
יום שישי 3/6
הגענו לקאסול בשעה חמש וחצי בבוקר, קר מאוד והעיירה עוד כולה רדומה. אין עם מי לדבר בעניין מציאת חדר, בית חב"ד סגור ואנחנו עייפים. יחד עם מטיילים נוספים התיישבנו בבית תה קטן שהיה כבר פתוח ושתינו כולנו צ'אי מחמם. מידי פעם יצא אחד מאיתנו לסיבוב לחפש חדר. בשבע וחצי בבקר חזר עמיחי ובפיו הודעה משמחת, מצאתי גסט האוס שקט ורגוע עם שני חדרים.
לפני שהגענו לקאסול הפחידו אותנו והמליצו לנו לא להגיע לכאן עם ילדים כי המקום ידוע ככפר בו הישראלים יושבים וכל היום רק מחששים. החלטנו שאנחנו לא רוצים לוותר על העמק היפה והכפרים מסביב ואם נראה שהמצב בכי רע פשוט נעזוב לכפרים ולא נהיה פה כלל. לאחר שמצאנו את הגסט האוס השקט שלנו, השוכן ממש אחרי בית חב"ד, קצת מחוץ למרכז ההמולה, נרגענו והחלטנו לבלות פה את השבת בחברת החבד"ניקים והישראלים.
דבר ראשון נכנסנו אני ותמר למקלחת חמה. עמיחי שהיה עייף מידי נרדם בינתיים. תמר הצטרפה לאחים שלה ואני צללתי לנמנום עד השעה 10, אז העירו אותנו הילדים המורעבים שלנו. הלכנו לבית חב"ד לבדוק אופציה של ארוחת בוקר והכרת הנפשות הפועלות. את פנינו קיבלו בשמחה שתי משפחות השליחים עם ילדים בגיל של תמר. במקום המדהים חצר הצופה אל ההרים המושלגים סככה גדולה לסעודות שבת, מסעדה, וחדר גן לילדי השליחים המאובזר, לשמחת תמר, בעגלות, בובות כלי מטבח למשחק ועוד. אכלנו ארוחת בוקר טעימה ובזמן שעמיחי יצא לסיבוב עם עומר בשכונה, הצטרפתי להכנות לשבת תחת פיקוחה של הרבנית המקסימה הילה. את אפי, חברינו מצ'אנג מאי שמחנו לפגוש שוב ולהתעדכן בחוויות תוך כדי הכנת סלטים.
 |
| הנוף מבית חב"ד בקאסול |
אחר הצהריים חזרנו לגסט האוס הצמוד. כולם חוץ מגלעד נרדמו להשלמת שינה, התקלחנו והגענו בדיוק בזמן להדלקת נרות שבת. תפילת שבת וסעודה טעימה עם קהל רב נערכה בסככה ובאופן מפתיע ביותר נעלמו כל המטיילים מיד בסיום הגשת האוכל. לתה ועוגה נשארנו רק קומץ קטן ביותר. עמיחי שסובל מכאבי עיניים עקב שימוש מרובה בעדשות (עוד בבאגסו נשברה לו עדשה אחת של המשקפיים, הנושא יטופל השבוע..) פרש לחדר ואנחנו הצטרפנו זמן מה אח"כ.
שבת 4/6
עוד חודשיים בדיוק חוזרים לארץ.
התעוררנו לבוקר מקסים. עמיחי, אסף וגלעד הלכו לתפילת שבת ואני נשארתי עם תמר ועומר לסיפור ומשחקים עד שנמאס והצטרפנו לחבורה בחב"ד. תמר השתלבה מיד למשחק עם החברות החדשות, שתינו תה עם עוגה וכאשר נגמרה התפילה התיישבנו קומץ מטיילים ושליחי בית חב"ד לסעודת שבת טעימה, שבסופה מגש מרהיב של פירות העונה ממנו כולם התלקקו.
בסיום הארוחה שיחקו שילדים שחמט אחד עם השני ונגד עמיחי עד שעמיחי וגלעד פרשו למנוחת שבת בחדר ואנחנו נשארנו במקום. סביב השולחן התקבצה שיחת בנות נעימה עם שליחות חב"ד ומטיילות נוספות ולא הרגשנו אך הזמן עובר וכבר כמעט צאת שבת. הילדים צ'ופרו בבמבה ולחמניות עם שוקולד והיה שמח. לאחר צאת שבת פרשנו לגסט האוס ונרדמנו במהרה.
יום ראשון 5/6
עמיחי התעורר מוקדם כדי לנסוע לעיר קולו שם ע"פ המלצת שליחי חב"ד יוכל למצא אופטמטריסט להכנת משקפיים חדשות.
אנחנו התעוררנו לאיטנו. בשלב מסויים כשכולם כבר היו רעבים, הלכנו תמר ואני לקנות קורנפלקס וחלב ואכלנו כולנו במרפסת.
הקרטון של הקורנפלס נלקח מיד לצורך "הפרוייקט": בהשראת הטיול ובהשראת משחקי המונפול ב"ישראלית", הוחלט על יצירת מונפול משפחתי שיכלול את הארצות בהם טיילנו וכרטיסי משימות בהשראת חוויות שעברנו. אסף התיישב מיד על התכנון בעוד אני ותמר שוקדות במקלחת על כיבוס הבגדים. כאשר הייתה כל הכביסה תלויה, הצטרפתי לאסף לשרטוט התרשים הכללי של לוח המונפול על גבי צידו האחורי של קרטון הקורנפלקס. כל החברה הצטרפו, נתנו רעיונות והתחילו לצבוע את הלוח, לצייר וליצור יצירת פאר משותפת. כאשר הגיע עמיחי בשעה אחת בצהריים התרגשו הילדים להראות לו את הלוח.
 |
| עובדים על המונופול |
עמיחי חזר מאוכזב מקולו. אמנם הדרך יפהפיה ועברה בנעימים והוא אפילו מצא את החנות המדוברת אך לאכזבתו החנות, כמו רוב החנויות באזור הייתה סגורה עקב יום ראשון, וארבע וחצי שעות נסיעה בדרכים היו לחינם. התכנון שלנו לעלות לכפרים סביב קאסול נאלץ להידחות עד שעמיחי יסע לשם שוב, מחר...
יצאנו לאכול צהריים בדבא מקומית. "דבא" היא כל מסעדה הודית, כמו מסעדת פועלים. הדבא הזו מגישה שקשוקה (עקב תיירות ישראלית מוגברת) וטאלי - המאכל המקומי כמו בנפאל: אורז ודאל (תערובת עדשים ושעועית ברוטב) וירקות נוספים. מנה משביע וטעימה שאם לא מכינים אותה חריף אז כולנו כולל הקטנים, מאוד אוהבים. האוכל היה טעים, זול ומשביע וכולם יצאו מרוצים.
המשכנו לכיוון הנהר. את קאסול חוצה נהר שוצף וגועש שבגדותיו נובעים מעיינות חמים מן הסלעים. חצינו את ההגשר מעל הנהר וירדנו אל המים. מדלגים בין הנביעות החמות וטובלים רגליים במים קפואים וחמים מאוד, נהנו הילדים מקפיצות על סלעים וטבילת רגליים במים ובבוץ. בהמשך יצאנו לטיול רגלי לאורך הנהר בצד הפחות מתוייר ויותר פסטורלי של הכפר. עברנו ליד פרות ומטעים, גסט האוסים מבודדים, סייח בין יומו ופלגי מים שהיו בדרכם להתאחדות על הנהר הגועש. בשלב מסויים התעייפנו ופנינו חזרה עד הגיענו לבית חב"ד. פגשנו במקום חברים וותיקים מדארמסלה,אתם החלפנו ספרים וחוויות וקיבלנו עידכונים והמלצות על הכפרים אליהם פנינו מועדות בהמשך.
לאחר ארוחה בשרית טובה פרשנו לישון.
 |
| מרטיבים רגלים בנהר |
 |
| גלעד מנתר על ערימת חול |
יום שני 6/6
שוב עמיחי השקים קום ונסע לעיירה קולו, בתקווה להסדיר גם את עניין המשקפיים וגם למצוא פיתרון לפלאפון שלו ששבק חיים ככה פתאום.
אנחנו בינתיים אכלנו ארוחת בוקר ושוב אסף, גלעד ועומר פנו במרץ ושיתוף פעולה משמח להמשך הפרוייקט. היום שרטטו, כתבו וגזרו שלושתם את כל שטרות הכסף ועברו לכתוב את כרטיסי ההפתעה ותיבת המזל. הרעיונות היו מצחיקים ומעלי זכרונות והזמן עף.
אני ותמר כיבסנו שוב כביסה ואחר כך ארזתי תיקים לקראת היציאה לכפרים, אליה קיוונו לצאת עוד היום אם הכל יסתדר לעמיחי. בשתיים וחצי עמיחי חזר מהסידורים, הפעם לאחר שהזמין משקפיים ושם את הפלאפון לתיקון. מסרנו לבעלי הגסט האוס שלנו, תיקים לשמירת חפצים עד שנשוב ויצאנו לתפוס אוטובוס עם תיקי ציוד מצומצמים.
אל הדרך הצטרף אלינו כמיה, בחור מקסים מבת עין. בעל הגסט האוס שלנו, שהוא גם בעל המכולת הקרובה, התנדב לעצור בשבילנו את האוטובוס. כעבור כשעה הגיע האוטובוס לברשאני, הכפר האחרון אליו אפשר להגיע עם אוטובוס ומשם ממשיכים ברגל לכיוון הכפרים.
האוטובוס הטלטל בדרך עפר ונעצר מדי פעם כדי לתכנן איך להמשיך כאשר מגיע אוטובוס או משאית ממול והכביש, העובר בין קיר מצוקי למתלול הנחל, צר מלהכיל. שיטת הטילטולים מדהימה וגופינו נע מצד לצד כמו תנועות ריקוד הודי משובח. עומר חטף פעמיים מכה בראש משלדת האוטובוס כאשר לא החזיק את עצמו מספיק חזק בסיבוב. לא הצלחנו להבין איך האוטובוס מחזיק מעמד בכל הבורות, סלעים וסיבובים אך כעבור קצת יותר משעה ירדנו בצד הכביש שהגיע לסופו. מכאן ממשיכים או ברגל או בג'יפ שיכול להתקדם עוד קצת עד שהדרך הופכת לשביל הליכה בלבד.
כאשר ירדנו מהאוטובוס ירד גשם רב ותפסנו מחסה בדבא קטנה בצד הדרך. שתינו צ'אי מחמם וחיכינו שהגשם יחלש. כאשר נחלש הגשם יצאנו לדרכינו מחזיקים אצבעות ומתפללים להגיע מהר. לפנינו בירידה ראינו את פרוייקט בניית הסכר המוקם במקום וקיבלנו הכוונה משומר מקומי איפה הכפר נמצא. לשמחתינו ראינו שהוא ממש קרוב. תוך פחות משעה היינו בין בתיו הראשונים של קלגה. התמקמנו בגסט האוס שהומלץ לנו ע"י חברים, קרוב לבית היהודי הנמצא במקום. בכל חדרי הגסט האוס הנמצאים באזור אין שרותים ומקלחת בתוך החדר אלא במרחק קצר בחוץ. הרחצה נעשית ע"י Hot bucket - דלי מים חמים שהורתחו בתנור עצים ולידו סיר מים קרים להתאמת הטמפרטורה לרחצה.
 |
| בחצר הגסט האוס בקלגה |
לאחר התארגנות הלכנו לבית היהודי. פגשנו את מיכל ואיתמר המקסימים, מנהלי הבית וכמה רבה הייתה ההפתעה לפגוש את אלון, יונתן ועוד חברים שמלווים אותנו לפרקים כבר מנפאל. מיד התחלנו לעזור בהכנות לארוחת הערב ותחילת ההכנות לשבת (הכנתי עוגות שמרים, ממש הרגשה של בית, וריחות עוד יותר!), תמר השתלבה מיד במשחק עם נעמי ויוחאי ילדי הבית ועמיחי ואסף הצטרפו לשיעור בחסידות שהעביר איתמר. בסוף השיעור הוגשה ארוחת ערב במהלכה בנה עומר מבנים שונים מכריות המשמשות לישיבה לצד השולחנות הנמוכים. תמר נרדמה על המזרונים, אסף היה עייף וביקש שנלך לישון. קמנו ללכת וקראנו לכל הילדים להצטרף, אך גלעד נעלם... לאחר חיפוש קל מצאנו אותו ישן על ערמת מזרונים ועליו מספר כריות לחימום הגוף.
הגענו לגסט האוס, פגשנו עוד חברים מדרמסאלה ורצינו ללכת לישון. מתברר שהגסט האוס שלנו אמנם קרוב לבית יהודי אך הוא משמש גם מקום מפגש, מסעדה ומקום משחק סנוקר לכל החברה. הרעש היה גדול ופחדנו שלא נצליח להרדם, אך העייפות גברה עלינו ונרדמנו למרות הכל, מתכסים בשמיכות צמר ומתחממים.
יום שלישי, ערב שבועות 7/6
התעוררנו, עמיחי ואני מוקדם עוד לפני הילדים ויצאנו לבדוק את השטח. הכפר נמצא על מדרון ההר בין הרים דומים ומיוערים ומעל הכל הרי שלג 360 מעלות מסביבנו. למטה שוצף הנחל. פסטורליה גדולה ושקט מושלם. ישבנו עם ספר וכוס תה ולאט לאט הצטרפו הילדים מתעוררים ויוצאים מהחורים.
ארוחת בוקר, ניסיון לראות סרט, רעש המוסיקה שוב באוזניים והלכנו לבדוק איך מתקדמות ההכנות בבית היהודי. תמר מיד הצטרפה לטיול עם שני ילדי הבית לקטוף שיבולים לחג ואנחנו הצטרפנו לטורחים כבר מעל הסירים. השמים התקדרו, ירד גשם לפרקים וכאשר הפסיק לרגע, פרשנו לאכול ולהתקלח עם הדלי החם.
 |
| מבשלים בבית היהודי |
חזרנו לבית היהודי עם כניסת החג. מספר האנשים שהתאספו היה רב וגדל עוד יותר בזמן הארוחה. האווירה הייתה שמחה, האוכל היה מצויין וקינחנו בעוגות שמרים ועוגות פירות.
לאחר הארוחה נשארנו לפטפט ואז פרשו עמיחי והילדים ונשארתי ללימוד של מגילת רות ומצוות החג. כאשר עייפתי, פרשתי גם אני לחדר.
יום רביעי, שבועות 8/6
בסביבות השעה אחת עשרה וחצי התייצבנו לתפילה וקריאת התורה בבית היהודי. עד השעה שתים עשרה וחצי, התקבץ מניין ולשמחת משפחת בית יהודי, הוצא ספר התורה מארון הקודש לקריאת התורה בפעם הראשונה העונה.
לאחר התפילה התיישבנו לסעודת חג שנמשכה זמן רב. נשארנו במקום עוד זמן אחרי הארוחה לשיחה והחלפת חוויות וחזרנו אחה"צ לגסט האוס לשינה קצרה. לפנות ערב שבנו לבית היהודי לארוחה והבדלה.
בצאת החג השכבנו את הילדים לישון והצטרפנו לחברה הצעירים לסרט בחדר הקרנת הסרטים בגסט האוס (חדר= מוטות עץ מוקפים יריעת פלסטיק עם גג של משטחי אלומניום גלי שבתוכו מזרונים וכריות!)
יום חמישי 9/6
לאחר ארוחת בוקר והתארגנות החלטנו ללכת לבקר בכפר סמוך, פולגה. ההתלבטות הייתה אם לעזוב את הגסט האוס וללכת עם הציוד לכפר פולגה השכן, לישון שם ולחזור בשישי לקלגה לקראת שבת, או להישאר בקלגה ורק ללכת לביקור יום בפולגה. מטעמי נוחות הוחלט על טיול יום.
כאשר יצאנו לדרך פגשנו את ילדי משפחת שלו, נעמי ויוחאי שהלכו גם הם לפולגה יחד עם חנה, בחורה מהגולן שהגיעה לעזור עם הילדים לאורך העונה בבית היהודי. יחד איתנו צעדו עוד שלושה חברה צעירים ויחד ירדנו מההר עליו שוכנת קלגה, לחצות את הגשר מעל הנהר ולעלות לפולגה בעליה מתונה מאוד.
 |
| הדרך לפולגה |
 |
| תמר ונעמי |
הכפר פולגה הוא כפר אמיתי, שבו יש גם בתי גסט האוס מלבד בתי הכפר, לעומת קלגה שהוא כפר של בתי אירוח בלבד ופחות או יותר נסגר בסיום העונה.
הלכנו בין בתי הכפר, השדות וגידולי צמח הקנביס הגדלים בכל מקום. בסוף הכפר יש יער אורנים גדול הנקרא יער הפיות, מסיבות לא מובנות. הסתובבנו ביער וירדנו בשבילים צרים ולא מוגדרים עד לנהר ולמפל שבו. השתעשנו ופסענו על גזע עץ ענק שנפל לכל רוחבו של הנחל והילדים טיפסו על סלעים גדולים.
 |
| משחקים תופסת ביער הפיות |
טיפסנו חזרה לכפר ומצאנו גסט האוס ובו מסעדה צמחונית שהומלצה לנו. בדיוק כשהתיישבנו, התחיל לרדת גשם ושמחנו שמצאנו מחסה. לוח שש בש מאולתר ולוח שחמט מילאו את זמננו עד שהגיע האוכל. אני יצאתי לסיבוב קצר בין בתי הכפר בניסיון למצוא חנות והגעתי ל"מרכז הקניות של הכפר", שלוש חנויות כל-בו שמוכרות מאוכל ועד צינורות, חבלים ונעליים. קניות קצרות וחזרתי למסעדה. בגלל הקור השורר במקום מספר חודשים בשנה, מסתגרים המקומיים בביתם ולא יוצאים כמעט בזמן הקור הגדול והשלג. בכל בית יש ערימת עצים שנאספת להסקה לחימום ונול אריגה לתעסוקה לאותם ימי קרה.
אכלנו, שבענו בערך (האוכל ההודי מאוד טעים לנו, אך תמיד מוגש במנות קצת קטנות מדי לחיך המשפחתי), יצאה השמש ויצאנו חזרה לקלגה. כמובן שהגשם חזר במהלך הדרך, כמובן שזה היה בזמן העליה וכמובן שאני השתרכתי מאחור, העיקר שעולם כמנהגו נוהג...
 |
| מחכים לאוכל |
כאשר הגעתי אחרונה לגסט האוס מצאתי את הבנים במשחק סנוקר לוהט. יש בגסט האוס שלנו שולחן סנוקר והבנים שמו עליו עין כבר ביום הראשון וחיכו מתי יוכלו לשחק. הוחלט שמי שמפסיד משלם על המשחק מכספו (3 ש"ח למשחק), משחק אחד גלעד שילם ועל השני אסף, אך כל משחק לקח כ"כ הרבה זמן שאנחנו נשברנו באמצע המשחק השני והלכנו לבית היהודי והם הגיעו קצת אחרינו.
בבית היהודי שמענו שיעור ואחריו ארוחת ערב. היינו במתכונת מאוד מצומצמת, האח דלק והאווירה הייתה אינטימית ומזמינה. חלק מהילדים נרדמו, וכאשר אסף הודיע שגם הוא רוצה לפרוש, חזר עמיחי עם הילדים לגסט האוס ואני נשארתי לעזור בהתחלת ההכנות לשבת. חתכנו, קילפנו ושוחחנו ארוכות על עיניינים שבלב, על אמונה וחזרה בתשובה. בשעה מאוחרת, חזרתי לגסט האוס יחד עם גלעד שנשאר לישון על המזרון בבית היהודי. מצאתי את עמיחי עוד ער יחד עם עוד חברה צעירים שלימדו אותנו קצת על מונחים ומנהגי העישון בהודו (קצת השכלה למבוגרים..).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה