יום שבת, 30 באוקטובר 2010

הרים גבוהים וצונני פסגות

עדכנו תמונות בפוסט הקודם...


יום ה' 28/10
בחמש וחצי בבוקר הכרטיסן השכים אותנו בנקישות על דלת התא. אחרי חצי שעה היינו כבר בתחנה בלאו קאי ומסביבנו מספר נהגי וואנים המציעים לנו הסעה לסאפה. בחרנו אחד מהם, שהסכים שנשלם רק עבור ארבעה ועלינו על הוואן יחד עם עוד כמה גרמנים ושתי בריטיות. לאחר נסיעה של כשעה וחצי בעליה לא נגמרת ונופים מעורפלים הגענו לסאפה. הנהג עצר ליד אחד המלונות והציע לנו לעלות לבדוק את המלון. אני עליתי כשהשאר נשארו עם התיקים ברכב. למרות שהמלון היה פשוט, והחדר בקומה שלישית, ללא מעלית, התרשמתי לטובה מהחדר, שכלל 3 מיטות כפולות, שירותים ומקלחת חמה במחיר 12$ ללילה בלבד והחלטנו להישאר.
אחרי שהתמקמנו ונמרחנו קצת בחדר, יצאנו להסתובב בעיר. גילינו שהמלון ממוקם מצוין - שתי דקות הליכה מהמרכז. העיר יפה מאוד, מבנים בסגנון אירופאי, הרים מרשימים מסביב והמון חנויות לתיירים. הבעיה העיקרית היא מוכרות המזכרות מבנות השבטים המקומיים, שנוקטות בסגנון שיווק בסגנון דגי הפירנאה. כולן יחד מסתערות על כל תייר מזדמן ופשוט לא מרפות. השיא היה כשאיילת ניסתה לבדוק תיק שאחת מכרה והרוכסן נשאר לה ביד. המוכרת דרשה שאיילת תקנה את התיק ואנחנו כמובן סרבנו. במשך חצי שעה לפחות היא המשיכה ללוות אותנו בצעקות עד שנשברה.
איילת וחברות
בסאפה הגבוהה מתחיל להתקרר בעונה זו ולכן עצרנו בבית קפה להתאושש קצת על שוקו חם וקפה. אחר כך המשכנו לשוק, שם עשינו קצת קניות לערב - פירות, ירקות, אורז ובאגטים עד שהריח העיק יותר מדי על הבנים וחזרנו למלון.

שוקו בסאפה


יום ו' 29/10
סגרנו עם בעלי המלון, שעם הזמן התבררו כנחמדים ואמינים, על טיול יומי תמורת 32$ לכולנו. יצאנו בהסעה לכיוון הכפרים של שבטי ההרים. הטיול היה מקסים בין נופים מדהימים של מים ואינספור טראסות ציוריות של אורז. אני, שסחבתי את תמר במנשא הייתי פופולארי מאוד וכל התיירים הויאטנמים רצו לצלם אותי...



צמח מריחואנה שגדל בצידי הדרכים



בהמשך חזרנו למלון, אסף ואני עשינו קניות לשבת בשוק ובצהרים יצאנו לחלק השני של הטיול לכפר Cat Cat. הכפר עצמו מאוד מתויר ורואים בעיקר בתים לתצוגה או חנויות מזכרות, אבל הנופים מדהימים, ובסוף הגענו למפל מקסים.
מטיילים ב Cat Cat



חזרנו שעה לפני כניסת השבת ומיהרנו להכין אוכל לשבת (מרק ירקות וקוסקוס). ההמשך היה כמו שבת רגילה. הדלקת נרות, תפילה משפחתית, קידוש וסעודת שבת. אחרי כמה משחקי סקאנק סוערים (ותודה לצוריאלים) פרשנו לשינה ארוכה.

יום שבת 30/10
סופסוף יום רגוע ושקט. אחרי השכמה מאוחרת ותפילה יצאנו לסיבוב נוסף בעיר וגילינו אגם מקסים, לידו הילדים נהננו לרוץ ולהשתולל. גם השמש סופסוף יצאה מבין לעננים והיה פשוט יום מקסים. אחרי סעודת שבת (באגט עם קטשופ ונקניק) העברנו את הצהרים במשחקי קלפים וקריאת ספרים (בקרוב נהיה בבעיה כי אסף סיים את הספרים וגלעד כבר באמצע השני).
בצאת השבת יצאנו לראות מופע ריקוד במרכז העיר לרגל איזשהם חגיגות מקומיות, אבל פרשנו לאחר 10 דקות של ריקודים  מסורתיים ו 30 דקות של נאומים בויאטנמית.

יום רביעי, 27 באוקטובר 2010

השביל הזה מתחיל כאן

אחרי כמה ימים מטורפים ולחוצים, סופסוף יש לנו קצת זמן לנשום, להירגע ולעדכן כאן באתר.
אז נחזור כמה ימים אחורה לספר מה עברנו.

יום א' 24/10
אחרי בילוי עם סבא וסבתא מצד אחד נסענו לשדה התעופה עם הסבא והסבתא מהצד השני. נפרדנו לשלום (ואכלנו פיצה) ועלינו על טיסה שיצאה ב 22:30 לירדן במטוס קטן. עם הנחיתה עברנו מיד לאולם הטיסות היוצאות, שם חיכינו כמעט שעתיים לטיסה לבנגקוק שיצאה ב 1:10 שעון ישראל. כשהתיישבנו במטוס, הילדים שאלו אם יש סרטים על המסכים הקטנים שמול כל מושב, וענינו שמיד לאחר ההמראה הם יופעלו. רק שאחרי ההמראה ארבעתם כבר ישנו. הם נהנו מהמסכים רק לקראת הנחיתה...

יום ב' 25/10
לקחנו מונית מהשדה לקאו סאן למלון Palace Inn שהזמנו מראש. המלון חדש יחסית, עם בריכה וממוקם ממש בלב ההמולה של הקאו סאן. זרקנו את התיקים בחדר ומיד יצאנו להסתובב קצת, לפני שיחשיך. הלכנו כרבע שעה לכיוון מקדש Wat Saket, ההר המוזהב, אך כשהגענו ראינו שהוא סגור. התייעצנו עם אנשים באזור ובעצתם לקחנו מונית לשוק הפרחים. שם ראינו מיליוני פרחים בדוכנים מכל הסוגים והמינים ובעיקר צהובים. השוק היה צמוד לנהר ולכן חזרנו לאזור הקאו סאן בסירת אוטובוס.
הגענו לארוחת ערב בבית חב"ד. שם הילדים הרגישו בבית - כל אחד הזמין את המנה הרגילה שזכר משנה שעברה. לפני ואחרי הארוחה הילדים השתלטו על המחשבים לבדוק מה קורה עם החבר'ה. חזרנו מאוחר לחדרים ונפלנו על המיטות תשושים מהטיסות.

יום ג' 26/10
התעוררנו וראינו שחשוך יחסית וגילינו שהשעה 10:40. קפצנו מהמיטות, התארגנו מהר ותפסנו מונית לרובע הסיני. שם הסתובבנו בשוק הצפוף עד שהילדים מיצו את הריחות החזקים וסיימנו במקדש סיני מעניין. כדי לגוון תפסנו הפעם טוקטוק - סוג של אופנוע עם ספסל מאחורה. כמובן שהצטופפנו כולנו במושב שבקושי מספיק לשלושה מבוגרים.
ירדנו מהטוקטוק בהר המוזהב, שהפעם היה פתוח. הטיפוס למקדש היה פסטורלי - בין צמחים ומעט מפלים והיה קצת מנוחה מהעיר הסואנת. מלמעלה תצפתנו על העיר,צלצלנו בפעמונים ולבסוף ירדנו חזרה.
בשלב זה התפצלנו. איילת והילדים תפסו טוקטוק חזרה למלון (שלקח מחיר מצחיק, אבל גרר אותם לחנות בדרך, בתקווה שיקנו משהו והוא יקבל עמלה) ובילו את אחר הצהרים בבריכה.
אני עליתי על סירת אוטובוס והגעתי לקניון Pantip Plaza, שם ביליתי כמה שעות בסקר מחירים ובסוף יצאתי עם מחשב נייד, מצלמה לנו ומצלמה לאסף, שנקנתה מכסף שחסך. לאחר איחוד משפחה מרגש במלון, יצאנו לארוחת ערב נוספת בבית חב"ד - ארוחה חמה בשרית אחרונה לכמה שבועות הקרובים.

כשהגענו לתאילנד, הבאנו איתנו מהארץ תיק עם שקי שינה ואוכל שרצינו להשאיר בבנגקוק, כדי לקחת איתנו לניו זילנד. בשדה התעופה גילינו שהתיק נקרע ולא ניתן להמשיך להשתמש בו. בלילה יצאתי וקניתי תיק חדש בקאו סאן. חזרתי למלון, העברנו את כל הדברים לתיק החדש ורצתי לשמירת חפצים ב"מרכז למטייל". הגעתי שנייה לפני שסגרו והתיקים הופקדו בשלום לחודש הקרוב. בדרך חזרה התחיל טפטוף, שלאחר כמה שניות הפך למבול. בתוך רגע כל המטיילים והמוכרים ברחוב הקאו סאן העמוס נמלטים אל צידי הרחוב המקורים. אחרי חצי שעה, בה ירדה בערך כמות המשקעים השנתית הממוצעת בישראל, הגשם נחלש ורצתי חזרה למלון.

יום ד' 27/10
הטיסה שמצאנו להאנוי יצאה מבנגקוק ב 6:45. נשמע סביר, אך כשלוקחים בחשבון להגיע לשדה התעופה 3 שעות לפני ועוד חצי שעה נסיעה יוצא שקמנו ב 3:00 בבוקר! בקושי גירדנו את עצמנו מהמיטות וירדנו למטה עם כל התיקים. הרחוב היה עדיין שוקק ומיד ניגשו אלינו כמה נהגי מוניות. נדחסנו בקושי למונית אחת, כשתא המטען קשור בחבל וכל הדרך הסתכלנו אחורה לוודא שאף תיק לא עף מהמונית.
הטיסה של Air Asia יצאה לדרך בדיוק בזמן וב 9:30 היינו כבר מחוץ לשדה התעופה. לקחנו מונית ישירות לתחנת הרכבת כדי להזמין כרטיסים לרכבת לסאפה לאותו לילה. השארנו את כל התיקים, חוץ מאחד קטן, בשמירת חפצים ויצאנו לאגם Huan Kiem במרכז העיר.
ביקרנו במקדש הקטן שממוקם על אי באגם ויצאנו לסיור בעיר העתיקה על 3 סייקלו - אופניים, שמקדימה מחובר להם ספסל קטן לישיבה. אחרי הטיול הקצר הלכנו לאכול פסטות במסעדה צמחונית נחמדה אבל יקרה ואז הלכנו לראות את תיאטרון הבובות על המים. הרעיון מאוד נחמד. בובות מסורתיות מציגות סיפור עם ויאטנמי ונעות מעל המים, כך שלא רואים מי מפעיל אותם. הבעיה היתה שהיינו עייפים. מאוד. עומר נרדם עוד לפני שהתחיל, אחריו אסף ואז תמר. איילת ואני ניקרנו קשות ורק גלעד עקב בעניין אחר כל ההצגה ועדכן אותנו בסוף מה הפסדנו.

באגם Huan Kiem

מסיירים בסייקלו

משם רצינו לחזור לתחנת הרכבת להעביר את שלוש השעות שנשארו עד לנסיעה. הבעיה היתה, שיש כמה תחנות רכבת בהאנוי ונהג המונית שלא הבין אנגלית הביא אותנו לתחנה הלא נכונה. לאחר הרבה ויכוחים נטשנו אותו, שילמנו חצי מהמחיר ועצרנו מונית אחרת, שבתוך כמה דקות הביאה אותנו ליעדנו.
בשעה 20:30 עלינו סופסוף לרכבת. בתא שלנו היו ארבע מיטות. התחלקנו למיטות ונרדמנו במהירות מיד כשהרכבת התחילה לזוז.

רכבת לילה לסאפה

בסך הכל הימים הראשונים היו מהנים אך מאוד מתישים - המון טיסות, מעברים ושעות לא הגיוניות. מקווים שזה ישתפר בהמשך כשנגיע לסאפה.

יום ראשון, 17 באוקטובר 2010

מה זה עוד שבוע?

הזמן עף ונשאר עוד שבוע לטיסה.

אצלנו ההתרגשות כבר מתחילה לחלחל ואנחנו בעיצומן של מסיבות הפרידה ושל אריזת הבית.
רוב המשימות כבר הושלמו ונמחקו מהרשימה הארוכה - הרכב נמכר, את הבית השכרנו עד לסוף השנה, רופא שיניים, חיסונים, ויזות לויאטנם ועוד ועוד.

בשעה טובה גם התחלנו לארוז את הדברים לטיול. כרגע אנחנו אוספים את הכל ובסוף נדחוס לתרמילים. איילת שמה לב, שאיכשהוא, ככל שאנחנו מתקדמים באריזה רשימת הציוד רק הולכת וגדלה. מזל שמספר התרמילים מוגבל על ידי יכולת הנשיאה שלנו, אחרת היינו כנראה יוצאים עם מכולה.
התכנון הוא לקחת שני תרמילים גדולים, שלושה בינונים ואחד קטן. אה, וגם טיולון ומנשא לתמר ועוד תיק עם שקי שינה וציוד לניו זילנד שנשאיר בבנקוק. זה הכל. בינתיים.

הילדים יישארו בבית ספר ובגנים עד יום שישי ואז ניפרד מהבית. ניסע (בשתי מכוניות כנראה) לשבת ברעננה להורים של איילת, יום ראשון עם ההורים שלי וב 22:30 יוצאים לדרך.

מצד אחד, נשאר עוד שבוע שלם של אריזות וסידורים. מצד שני - כולה שבוע...


יום שני, 11 באוקטובר 2010

לקראת הטיול (אסף)

ההיתרגשות גוברת בבית ומתח כבר בשיא, כולם שואלים שאלות מוזרות שעליהם אינני יודע לענות.

כשהורי הודיעו לי על הטיול לא האמנתי בהתחלה, אבל אחרי כן הבנתי שזה אמיתי. אנו בכל יום מתקדמים שלב אחרי שלב לקראת הטיול יום אחד סוגרים על הבית יום אחד על האוטו מתחילים לארוז ולאט לאט זה מתקדם מהחשובים לדברים הקטנים
שלא תמיד זוכרים לקחת בכלל. יש כבר כמה טיסות, כמה מקומות שבהם ההורים ואנחנו רוצים לטייל אבל הרוב פתוח.

החברים מנקצים והמאמן לכדורסל לא שוכח לרגע על כל דבר קטן סיפור שלם הוא עושה. המורים לא מבינים איך בכלל נלמד ואנו עונים לוקחים כמה ספרים כמה עטים. השיעמום ברוב הזמן בחו"ל הוא נוראי ולכן מה שאנחנו לוקחים זה כמה משחקים, כמה קלפים ועוד כל מיני דברים נהדרים.

גם האוכל הוא בעיה לא קטנה כי יש בעיקר אורז, פסטה ודגים ללא הפסקה ואחד לא אוהב דגים ואחד לא אוהב את ההוא ויוצר בעיות לכל המשפחה. אנו הילדים מקווים להרבה אטרקציות, אבל ההורים מזכירים אחד או שתיים לשבוע. אנחנו נאנחים, אבל מה לעשות, אלה החיים. ההורים אוהבים את המזרח אבל הילדים כמובן מעדיפים את המערב ולמזלנו הרב יש את ניו זילנד שמצילה אותנו מהלא מפותח לארץ מפותחת ויוקרתית. גם החברים שואלים למה לאסיה ולא לאירופה הרי שם יותר כיף ודברים טובים בעיקר לילדים.

נעדכן בהמשך לילה טוב אסף.