והאדמה רעדה

יום ראשון 20/2
מתחילים כבר להריח את סוף הטיול בניו זילנד - רק שבועיים נשארו לטיסה. יצאנו מפארק הקרוואנים לכיוון Lake Tekapo. עלינו למצפה הכוכבים על Mt. Jhon הצמוד לאגם, אך לא ראינו יותר מדי מהמצפה עצמו, שהיה סגור. לפחות הנוף היה יפה. מלמעלה הבחנו באגם Alexandrina הקטן יחסית והחלטנו לבקר בו. אחרי דרך עפר קצרה הגענו לאגם הפסטורלי שלחופו מפוזרות בקתות נופש רבות. מצאנו פיסת דשא ליד שתי משפחות ניו זילנדיות ואכלנו צהרים.
הילדים שיחקו קצת ליד האגם והוזמנו על ידי אחת האמהות לנסות לדוג בעזרת רשתות קטנות שהיו להם. הדיג העסיק את גלעד, עומר ותמר זמן רב על אף שהוא לא היה משהו, אבל הם הצליחו לתפוס מספר דגיגים (ולשחרר אותם). אחר כך היא הציעה להם גם לשוט בקייאקים שלהם ואסף קפץ על ההזדמנות. הקייק היה לא יציב במיוחד וכל תנועה חדה שלו הוא התהפך עם הקייק ונפל למים. אחרי מספר התהפכויות הוא השתלט על העניין וחתר במרץ. עומר וגלעד שהתקשו להפרד מהרשתות, הצטרפו לשיט מאוחר יותר. אני בינתיים ניסיתי לישון קצת ואיילת קראה ספר בשמש ושוחחה עם אחת האמהות על מצב האומה. העברנו אחר צהרים רגוע וכיפי.

הנוף מ Mt. John

הדייגים הצעירים

אסף מקייק באגם אלכסנדרינה

דייגת, אוהבת דגים?

משם נסענו לעיירה הקטנה Gerladine. ראינו שיש קולנוע בעיירה והחלטנו, איילת ואני, לצאת לסרט. הכנו ארוחת ערב מהירה, החננו את הרכב מול הקולנוע, השארנו את הילדים בקרוואן עם ארוחת ערב, סרט על המחשב וטלפון סלולארי ונכנסנו לסרט. הסרט (The Tourist) היה חביב, אך היציאה היתה שווה. בקולנוע זה כמו בקולנוע בוואנקה יש כורסאות ישנות עליהם אפשר להתרווח. הילדים הסתדרו מעולה ורק בהפסקה קפצתי אליהם למצוא את המוצץ של תמר. בסיום הסרט רצנו מיד לקרוואן וגילינו את כולם מרותקים לסרט שלהם, שעדיין לא נגמר. בינתיים, אכלנו איילת ואני את שאריות ארוחת הערב. נסענו מעט מחוץ לעיר ועצרנו במקום קטן סמוך לכביש ללינת לילה ו"נהננו" מרעש המשאיות לאורך הלילה.

יום שני 21/2
התחלנו את הבוקר בנסיעה קצרה ל Peel Forest, יער גדול וסבוך ובו לא מעט מסלולי הליכה. בדרך העולה ל Acland Falls ראינו גזעי עצים מכוסים לגמרי בעלים של צמחים אחרים, המטפסים עליהם. לאחר כעשרים דקות הגענו למפל הגבוה, אך זרימת המים היתה חלשה יחסית. טבלנו רגליים וחזרנו לאוטו. אחר כך הלכנו מסלול קצר נוסף אל ה Big Tree, שהוא, למרבה ההפתעה, עץ גדול. בדרך ראינו עוד כמה עצים גדולים לידם יש שילוט בסגנון: "חושבים שזה עץ גדול? חכו, חכו". העץ הגדול הוא בעיקר רחב מאוד - היקף של מעל שמונה מטרים וגם כשחיברנו ידיים כל המשפחה, לא הצלחנו להקיף אותו.

נחים ביער פיל

עם העץ הממש גדול

גם הילד ממש גדול

המשכנו בנסיעה הארוכה לכיוון Arthur's pass ועצרנו להפסקה קצרה ב Rakaia Gorge, לצפות במים הכחולים הזורמים בנהר ועצירה יותר ארוכה ב Rest area בצד הדרך, שם אכלנו צהרים, שיחקנו וישנו קצת.
באמצע העליה לכיוון Arthur's Pass הגענו ל Castle Hill - אתר נוסף בו מפוזרים מאות סלעים ענקיים, הפעם אפילו יותר מב Elephant Rock. גם כאן צולמו קטעים מנרניה ומשר הטבעות וכמובן הילדים התחמשו בחרבות העץ שלהם ויצאו להסתער על הסלעים (ועלי).

על קשת מאבן

אחד הצוקים הענקיים

מסתערים עם החרבות

בערב הגענו לחניון של ה DOC קצת לפני Arthur's Pass, שלשם שינוי היה ללא תשלום - אולי בגלל שהוא ממוקם ממש על הכביש וקרוב לפסי רכבת. פעם נוספת, היתה לנו השכמה עם כל סמי-טריילר שעבר על הכביש ולשם גיוון גם על ידי שתי רכבות, שעברו באמצע הלילה.


יום שלישי 22/2
אחרי היום היפה שהיה אתמול קמנו לבוקר רטוב. הרבה יותר מדי ימי גשם יש בניו זילנד הקיץ הזה.
עלינו לכיוון הפאס ונכנסנו למרכז ה DOC ב Arthur's Pass. בילינו קצת בבדיקת התצוגות השונות על החי, הצומח ומסלולי הטיולים באזור והחלטנו על מסלול קצר עם שם מפוצץ - Devil's Punchball Falls. הגשם נחלש קצת ל"ספריי גשם" ויצאנו לדרך. כמו רוב המסלולים, גם זה החל בעליה תלולה - הפעם על מדרגות, אבל לפחות העליה היתה לא ארוכה במיוחד והגענו מהר למפל הגבוה והמרשים. ירדנו חזרה למכונית, הורדנו את הפליסים הרטובים והתחלנו לנסוע מזרחה לכיוון כרייסטצ'רצ'.

תמר ו "פוגינין" במרכז ה DOC

המפל מרחוק

למה תמיד כשנותנים למישהו לצלם הוא לא מצלם את הנוף?

עצרנו בדרך ב Stream Cave, מערה בה זורם נחל תת קרקעי. חשבנו אולי לוותר בגלל הקור, אבל היה מסקרן מידי והחלטנו לנסות. הלכנו עומר, גלעד ואני אל הכניסה למערה. עומר, שראה את עומק הבריכה הראשונה בתוך המערה, החליט לוותר וליוויתי אותו חזרה למכונית. נכנסנו, גלעד ואני למערה והתחלנו ללכת נגד הזרימה. הבריכה בהתחלה היא העמוקה ביותר והמים הגיעו לי עד קצת מעל המותניים. ההמשך היה מרהיב - הנחל זורם בעוצמה והמערה מתפתלת בין הקירות מגולפים על ידי זרם המים. בדרך מטפסים על מפלונים קטנים ונזהרים משפריצים המגיעים מהתקרה. הכי כיף, שאי אפשר ללכת לאיבוד, פשוט הולכים נגד הזרם. לקראת הסוף נגלה לעינינו מפל בלתי עביר בגובה 3 מטר וקצת לפניו, סולם המאפשר לעקוף אותו ולצאת מהמערה. יצאנו מוקסמים מהמערה ורצנו חזרה רטובים וקפואים. כשחזרנו איילת ואסף יצאו למערה ואנחנו הסתערנו על הטוסטים הטעימים שאיילת הכינה. כעבור שעה, חזרו גם הם בהתלהבות, כשאסף רטוב כולו, כי הוא החליק בבריכה האחרונה. החלפנו בגדים והמשכנו בדרך.

הכניסה למערה

בודקים את טמפרטורת המים

החלטנו לנסות לישון אצל משפחה מארחת מארגון היט. כמה טלפונים היו מנותקים ולא הבנו למה. בסוף ענו לנו זוג מעיירה קטנה 30 ק"מ מכרייסטצ'רצ', Rangiora, שהם יכולים לארח אבל יש להם רק חדר אחד עקב רעידת האדמה, לא הבנו על מה הם מדברים. אמרנו שיש לנו את הקרוואן שלנו אז אין בעיה. תוך כדי שאנחנו עושים קניות בעיירה, שמנו לב שיש המון אנשים בסופר וחסר דברים על המדפים, היה חשוד מאוד. פתאום עמיחי נכנס והודיע שקרא מייל מאחותו זהבה ששואלת מה שלומינו ואיפה אנחנו, כי היא שמעה על רעידת אדמה בניו זילנד. אז כבר הכל היה מובן יותר. דיברנו עם אנשים בסופר שסיפרו לנו על רעידת האדמה בכרייסטצ'רצ', שהורגשה גם אצלם בעיר אך לא באותה עוצמה. אנחנו היינו בזמן הרעידה במרחק של כ 100 ק"מ ולא הרגשנו כלום.

הגענו אל המארחים שלנו - ביל וג'ויס, זוג נחמד בני 80+, שמארחים אצלם חבר מכרייסצ'רץ שביתו נהרס חלקית ואינו יכול לגור בו ולכן יש להם רק חדר אחד. הם הכניסו אותנו לביתם וניפחו לילדים מזרונים ללילה. אנחנו קיבלנו את החדר הנוסף. הכנו ארוחת ערב אצלם במטבח ואכלנו, כשברקע הטלוויזיה משדרת ללא הפסקה תמונות ודיווחים מהעיר ההרוסה. לפני שהלכנו לישון, ג'ויס הכינה אותנו לרעידות המשנה - רעידות אדמה חלשות אך מורגשות שמופיעות במשך חודשים לאחר רעידת אדמה רצינית והרגיעה שהבית שלהם חזק ויציב ואין לנו מה לדאוג.