יום שלישי, 31 במאי 2011

אני בהודו

יום חמישי 12/5
הכביש הראשי בבאגסו עולה בשיפוע חד ואנחנו היינו ממוקמים בקצה הנמוך של השיפוע. שיטוט בוקר בבאגסו הבהיר לנו שהגענו בעונת התיירות העמוסה ואין יותר מדי אפשרויות למציאת מקום אחר ללינה, כי הכל תפוס בתיירים, רובם ככולם ישראלים. העיסוק לאורך היום היה מנוחה, שיטוט ואכילה והיה מרגיע מאוד. הרגשנו שהודו טובה לנו. אנו זקוקים לזמן רגוע ומיצינו את המעבר המהיר ממקום למקום ומרדף אחרי הזמן ומוקדי עניין. אנו עומדים להשתקע בבגסו והסביבה לזמן ארוך, שבועיים שלושה ולהנות מהשקט, הטבע והקורסים הרבים המציפים את המקום.

יש בבאגסו, דרמקוט ומקלוד גאנג' מבחר קורסים מרשים ביותר וכל אחד יכול למצוא משהו שמעניין אותו, במחיר השווה לכל נפש. המודעות פזורות לאורך הרחובות וההמלצות עוברות מפה לאוזן. בין הקורסים שראינו היו קורס בישול הודי, סריגה, תפירה גילוף בעץ, צורפות, הכנת מאלות, נגינה על חליל הודי/ סיטאר/ תוף, ריקוד הודי/בטן/ פלמקו, קורס עיסוי, מדיטציה, וויפאסנה, יוגה בסוגיו השונים והיד עוד נטויה. בימים הקרובים נברר על הקורסים המעניינים אותנו, שישתלבו בשגרת היום השלווה. לפנות ערב עלינו רגלית לדרמקוט בשביל מדרגות בהר. מטיילים שפגשנו בדרך הזהירו אותנו שזו עליה, שלוקחת 15- 20 דק', הם לא יודעים שאנחנו כבר בוגרי טרק בנפאל והעליה קטנה עלינו....

דרמקוט הצמודה לבגסו, שונה ממנה מאוד. בחלקים גדולים של הכפר אין כבישים לכלי רכב והשבילים עוברים בין טרסות לבתי הכפר. מצאנו יחסית בקלות את בית חב"ד הגדול הפועל כאן כבר אחת עשרה שנים. המבנה מזכיר מבחוץ את בית הרבי מלובביץ בניו יורק. בתוך הבית פגשנו את הרב דרור ומיכל אשתו, שליחי חב"ד ומשפחתם הגדולה. אכלנו ארוחת ערב בשרית מצויינת ופגשנו את החברים שנטשנו באמריצאר. את הדרך למטה, לבאגסו עשינו בחשכה בחסות אור הירח.

משחקים עם ילדי בית חב"ד

יום שישי  13/5
אחרי ארוחת בוקר ממלאת במסעדה צמחונית קטנה, בה יש גם משחקים להעביר את הזמן כשמחכים להכנת האוכל, איילת הלכה לברר על האפשרויות השונות לקורסי בישול הודי. היא סיכמה עם ריטה שמעבירה סדנאות של שלושה שיעורים והמטבח שלה הוא צמחוני בלבד.

פגשנו ברחוב את משפחת אור-ישראל על ארבע ילדיהם, שמפעילים את "לב-יהודי" - ארגון מקביל לחב"ד, העוסק בקירוב לבבות. הוזמנו לבוא לעזור בהכנות לשבת ובצהרים הגענו לביתם, המוחבא היטב בתחתית באגסו, שם יחד עם חבר'ה נוספים, קילפנו, חתכנו, סחטנו והילדים נהנו מחברתם של ילדים בני גילם.

עומר הסוחט

אסף מסנן מיץ ענבים לקידוש


חזרנו למלון למקלחות ומשם שוב ל"לב יהודי" להדלקת נרות וקבלת שבת. הסעודה הוגשה על שולחנות נמוכים, כשיושבים על כריות או מזרונים. הגיעו כמאה תרמילאים לסעודה והיה צפוף ושמח. כל כמה דקות פתחו עוד שולחן ולבסוף לכולם היה מקום.

שבת 14/5
הגענו שוב ל"לב יהודי" והתפללנו ללא מניין עד קריאת התורה. לקראת הצהרים כבר היה מניין, והשלמנו את קריאת התורה ותפילת מוסף. לאחר התפילה, סעודה רבת משתתפים, שאחריה נשארנו שרועים על הכריות לשיחות וצחוקים עם השליחים ושאר המטיילים.

אחר הצהרים יצאו חלק מהמטיילים לבקר במפל הסמוך וקצת אחריהם יצאנו גם תמר, גלעד, אסף ואני עם רעות - חברה של תמר ושלנו. ראינו את המפל מרחוק וירדנו לערוץ הנחל לשחק ליד אחת הבריכות הרדודות. אחרי הרבה משחקים וזריקות אבנים למים, תמר רצתה להרטיב רגלים ואחר-כך גם טוסיק ולבסוף נפלה כולה למים הקפואים.

חזרנו ל"לב היהודי" שם חיכו לנו איילת ועומר. אחרי סעודה שלישית, נשארנו גם ל"מלווה מלכה" בליווי גיטרות ודרבוקות ובשעה מאוחרת חזרנו למלון אחרי היום הארוך.

יום ראשון 15/5
בשני הלילות האחרונים, אורחים הודיים שהיו במלון הרעישו מאוד עד שתיים לפנות בוקר ומחמש וחצי בבוקר. החלטנו שחייבים למצוא מקום חלופי.
אחרי חיפוש ארוך, הצלחנו למצוא שני חדרים אצל שורש – הודי דובר עברית (ונועל סנדלי שורש), שמנהל גסט האוס בו רוב האורחים ישראלים. החדרים היו בשתי קומות שונות, אבל החלטנו לעבור לשם וכשיתפנה עוד חדר, נעבור כולנו לקומה אחת.
קנינו קורנפלקס וחלב לארוחת בוקר ונהנינו מארוחה בה לא צריך לחכות שעות עד שהאוכל מוכן ושאם רוצים תוספת היא מגיעה מיד...

במהלך היום נפגשנו סוף סוף עם משפחת הרמן, הנמצאת גם היא בעיצומו של טיול ארוך בעולם. גלית והילדים- תום, סתיו ורועי (אייל לא הרגיש טוב) הגיעו למלון שלנו עם צ'ופרים אמיתיים - ביסלי ובמבה מהארץ. הילדים נהנו לשחק ולהשתולל ואנחנו החלפנו חוויות ותוכניות להמשך. כשהגיע הערב נפרדנו בצער, אך כיוון שכולנו נשארים בינתיים בבאגסו, ידענו שנשוב להיפגש.

יום שני 16/5 
כמו כל בוקר, התעוררנו לאיטנו, קצת קראנו, הילדים שיחקו במחשב, תרגלו חשבון והעברנו את הזמן - שינוי גדול לעומת שגרת הטיול שהיתה לנו לפני הודו ושינוי עצום לעומת שגרת החיים בארץ.
בשעה עשר אסף החל את שיעור הפויס הראשון שלו. פויס הם זוג שרשראות ממתכת, שבקצן קשורה משקולת גומי. את השרשראות מסובבים סביב הגוף ומבצעים תרגילים ופעלולים שונים. סאני, המורה, הוא בחור הודי מצחיק וגם מקצוען אמיתי (שמתגורר בחדר הסמוך לנו), שלמרבה הנוחות מעביר את השיעורים במרפסת הגסט האוס שלנו. קצת אחרי תחילת השיעור, סאני שאל אם הכרחנו את אסף ללמוד, כיוון שהוא נראה מאוד מתוח. עם הזמן אסף נרגע וקלט במהירות את התרגילים הבסיסיים.

אסף וסאני בשיעור פויס

אחרי השיעור המוצלח של אסף, איילת וגלעד נרשמו לקורס בישול עם ריטה החל ממחרת וכולנו לבשנו בגדי ים וירדנו לבריכה. בחלקו התחתון של הכפר עובר נחל שמימיו נאספים לבריכה פתוחה לקהל. הגענו לבריכה, אך היא היתה מלאה בבחורים הודיים, כנראה בשל חג של המקומיים. ויתרנו על הבריכה והמשכנו למפל הסמוך. אחרי הליכה קצרה הגענו למפל והילדים נכנסו לבריכה שבתחתיתו, למרות המים הקפואים. זמן קצר אחרי שהגענו, ראינו את ילדי משפחת אור-ישראל מ"לב יהודי" ואחריהם גם את מירית ואנוש, שיצאו גם הם לטיול קצר למפל. ישבנו קצת בצוותא וחזרנו לאכול צהרים במזנון צמחוני שמוכר רק מומו ונודלס (צ'ו-מין).
מאוחר יותר ירדנו ל"לב יהודי" לארוחת ערב טעימה ודיון על אחד מסיפוריו של רבי נחמן.

יום שלישי 17/5
עוד יום "שגרתי" בבאגסו - הרבה מנוחה, אסף הלך לשיעור פויס נוסף. איילת וגלעד הלכו בצהרים ללמוד לבשל מומו - בצק ממולא ירקות (או בשר) לסוגיו השונים ובסוף נהנו לזלול את מה שהכינו ואני הלכתי לשיעור חליל. החליל עשוי במבוק ומנגנים עליו כמו חליל צד. קשה להתרגל להפיק צליל ממנו וקשה יותר לקבל צליל "נקי", אבל אנחנו עובדים על זה.
שמענו מגלית הרמן שיש להם חוברת עבודה לעידו כהכנה לכתה א', שאלנו אותה וצילמנו, כדי שעומר יוכל לתרגל ולהנות מדפי העבודה שבחוברת.
בערב חזרנו שוב ל"לב יהודי" לארוחה ושיעור.

בונים בקפלה עם ילדי "לב יהודי"

יום רביעי 18/5
איילת וגלעד הלכו לשיעור הבישול וגילו שהוא התבטל עקב מוות במשפחה של המורה (דודה, או משהו כזה. המוזר הוא שהם השתמשו בביטוי "She expired"...). בכל מקרה, התקשרתי למורה לחליל לדחות את השיעור למחר ויצאנו כולנו בהליכה למקלוד גאנז' הסמוכה. הלכנו על הכביש בין שני הכפרים, תוך שאנו נזהרים מנהגי המוניות, הריקשות והאופנועים הנוהגים כמטורפים. כשהגענו למקלוד, עצרנו בכמה חנויות לבדוק סנדלים לילדים ובגדים, אך לא מצאנו כלום.

דגלי תפילה טיבטים בדרך למקלוד

גלגלי תפילה במקדש במקלוד

מקלוד-גאנז' הוא המקום אליו נמלטו מאות אלפי טיבטים ובראשם מנהיגם - הדלאי לאמה מפני הכיבוש הסיני בארצם. הגענו למקדש המרכזי של הטיבטים, אך הוא היה סגור למבקרים עד שלוש, עקב ביקור של שר הודי ושל קבוצת קריקט מקומית. הלכנו בינתיים למוזיאון המתאר את ההיסטוריה של הטיבטים, את הכיבוש של הסינים, את הדיכוי התרבותי והדתי ואת הדרך המפרכת שעברו הגולים מטיבט להודו דרך הרי ההימלאיה. לאחר שהתרשמנו מהמוזיאון, הלכנו למסעדה סמוכה לצהרים. ראינו שם אוסף ענקי של שטרות כסף מכל העולם (כולל ישראל) ותרמנו לאוסף שטר של 500 ריל שנשאר לנו מקמבודיה (בערך 10 אגורות) ואכלנו ארוחת צהרים טעימה.

אנדרטה לזכר הנופלים הטיביטם

שטרות מכל העולם במסעדה בה אכלנו
סיימנו לאכול וחזרנו למקדש, שנפתח בינתיים. בכניסה בדקו בדקדקנות את התיקים, שלפו את האולר שהיה בתיק והשאירו אותו לשמירה (אפילו קופסאות גפרורים לא הירשו להכניס). עלינו במדרגות למתחם רחב הידים ושמענו קולות תפילה בוקעים מהמקדש. התקרבנו, הצצנו דרך החלונות וראינו את טקס התפילה המרתק, שבו הנזירים דקלמו מתוך "סידורים" כתובים על כרטיסיות ארוכות ומדי פעם נגנו בכלי נגינה שונים, חבשו מצנפות מוזרות ומזגו משקה לתוך קונכיות קטנות (מעניין איך טיבטי היה מתאר בבלוג שלו ברכת כהנים או הושענות...). במקדש ראינו גם מנדלה מרשימה עשויה חול צבעוני ובודהה בעלת עשרות ידיים, שלידה מנחות שהוענקו לה - בין השאר ממתקים שהילדים חמדו לעצמם. מסביב למקדש עשרות גלגלי תפילה, אותם המאמינים מסובבים במקום לומר את התפילות (כל סיבוב של הגלגל נחשב כאמירת התפילה פעם אחת).
סמוך למקדש נמצא גם מעונו של הדלאי לאמה, שבשל לו"ז צפוף לא יכל להיפגש איתנו - הפסד שלו. נפרדנו מהמקדש וטיפסנו חזרה לכיוון באגסו.


הטקס במקדש הטיבטי

מאמין מסובב גלגל תפילה ענקי מאות פעמים


עוד קצת גלגלי תפילה

באמצע העליה ברחוב הראשי בבגסו, נכנסנו לבדוק ומצאנו את משפחת הרמן בגסט האוס שלהם והילדים בילו עוד קצת זמן במשחקים והשתוללויות עם תום, סתיו ועידו. סתיו אימצה את תמר ובכל מפגש הן נצמדות זו לזו, כשסתיו מציירת לה או מלמדת אותה ריקודים, שהופכים מייד להופעות ריקוד של הצמד להנאת הצופים.

צמד הבנות בהופעה


יום חמישי 19/5
בבוקר נהננו כולנו מהחוגים השונים - פויס, בישול וחליל ולקראת הצהרים ירדנו ל"לב היהודי" לארוחה משביעה. שם גם נפגשנו עם עוד חבר'ה שפגשנו בקטמנדו והשמחה היתה רבה.
אחר הצהרים טיפסנו לדרמקוט והגענו ל"ישראלית" - מסעדה שמיועדת בעיקר לישראלים - כולל תפריט ישראלי, ספרים, משחקים, סרטים ושירים - הכל תוצרת הארץ. איילת ואסף הצטרפו להקרנת הסרט "מבצע סבתא" ואנחנו פרצנו במשחק מונופול סוער - עד שגלעד רושש אותנו. פרשנו כשהבטן כבר קרקרה (המסעדה שם לא צמחונית) וכמות העשן הפכה להיות מוגזמת.
עצרנו בבית חב"ד הסמוך להזמין ארוחת ערב ועד שהארוחה היתה מוכנה הילדים אספו קרשים למדורת ל"ג בעומר ואני עזרתי להעלות ברזלים אל גג המבנה, שעובר הרחבה בימים אלה.

אסף מוסיף עוד קיסם למדורה


תמר נוהגת במרפסת של בית חב"ד

כאשר הוגשה הארוחה, הגיע בדיוק הזמן לשיעור מעגל נשים לכבוד ל"ג בעומר, ע"י הרבנית מיכל. איילת הצטרפה לשיעור שהיה מעניין אך לא התחברה כלל לפעילות שלוותה לשיעור- התחברות לנשמה וריקוד חופשי...
בשעה מאוחרת חזרנו לבאגסו בשביל האבנים החשוך לאור פנס שקיבלנו בהשאלה מחבר, כיוון שהירח עדיין לא זרח.

תגובה 1:

  1. באגסו נראית קצת ריקה בלעדיכם, כבר מתגעגעים... ההרמנים

    השבמחק