יום ראשון, 9 בינואר 2011

ישראלי מול החלון שלי


יום חמישי 30/12
יצאנו מהר מפארק הקרוואנים כדי להגיע לפני 10 ל Aratiatia Rapids - כדי לא לפספס את המפלים המתוזמנים, אך לקחנו פניה לא נכונה וראינו שלא נספיק. חזרנו העירה לגן השעשועים במרכז ואני הלכתי לחנות צילום לנסות לתקן את המצלמה (לא הצליח) ולחנות של סלולרים, שם רכשנו כרטיס 3G למחשב, שיאפשר לנו להתחבר לאינטרנט בכל מקום (כמעט) ובמחיר קצת יותר ידידותי. עלינו שוב על הרכב וראינו שנוכל להספיק להגיע לפני השעה 12 למפלים ולכן מיהרנו לשם.

בהמשך הנהר בו נשפכים ה Huka Falls ישנו סכר המשמש לייצור חשמל. כדי לא לפגוע בחי והצומח (וגם בתיירות) במורד הנהר, פותחים את הסכר כמה פעמים ביום בשעות קבועות לחצי שעה. התייצבנו על הגשר מול הסכר (בדיעבד, עדיף ללכת לנקודת התצפית 3 דקות הליכה מהגשר) ועקבנו אחרי השעון הסופר לאחור. באיחור של כמה שניות נפתח הסכר וזרם אדיר של מים מילא את ערוץ הנהר שמתחתנו. הבריכה הכמעט ריקה התמלאה תוך דקה וזרם המים המשיך למורד הנהר. תמר, שאולי נדהמה מכמות המים, פתחה את הפה והמוצץ שלה צלל לתוך הזרם החזק. כשמוסיפים את זה למוצץ ששכחנו בפארק הקרוואנים זה מגיע לשיא של שני מוצצים אבודים ביום. מזל שיש לנו עוד שלושה ספייר. המשכנו את התצפית על הנהר הגועש מעמדת תצפית במורד הנחל (זו המומלצת כבר) והתרשמנו מהקניון הצר שהתמלא מים.

הסכר הסגור

כמה שניות אחרי הפתיחה

הערוץ הריק התמלא תוך שניות

אחרי ארוחת צהרים החלטנו להמשיך דרומה לכיוון Tuarangi ושם להחליט איפה לטייל. הגענו ל i-site המקומי ואחרי סקירת המפות החלטנו על מסלול של שעתיים במורדות הר Ruhapeu המושלג בחלקו, אותו ראיתי מרחוק בטרק שעשיתי יום קודם. המסלול ל Taranaki Falls היה מקסים. מרחוק ראינו את שלושת הרי הגעש הסמוכים והנופים היו שונים לגמרי ממה שראינו עד עכשיו בניו זילנד - הרבה שיחים ונוף אלפיני, למרות שחלק מהמסלול עבר גם ביער.

סיימנו בערך בשש והחלטנו להתקדם דרומה לכיוון Wanganui ולעצור לישון כשנתעייף. בחרנו בדרך הארוכה, אך היפה יותר, העוברת לאורך נהר Wanganui. הדרך היתה מפותלת, צרה ושוממת מאוד. בחלקה היא גם היתה לא סלולה. במשך זמן רב לא מצאנו מקום מתאים ללינה והחלטנו שאם לא מוצאים מקום בקרוב, פשוט נחנה לצד הדרך. ואז הגענו ל Pipikiri - מקום פצפון עם עשרה בתים לכל היותר. מצאנו מקום לחנות ליד שירותים ציבוריים ומייד נעצרנו. אחרי כמה שניות, ראינו זוג מטייל עם עגלה ברחוב הצמוד לנו. לתדהמתנו, שמענו אותם מדברים עברית. כך פגשנו את משפחת ישראלי המקסימה, שבאה לטיול של חודשיים וקצת בניו זילנד. הם הלכו להביא את הקרוואן שלהם וחנו לידינו. תוך דקות ספורות נשבר הקרח בין הילדים שלנו לבנות שלהם והם פרצו במשחקי קלפים סוערים אל תוך הלילה. אנחנו בילינו בשתיית קפה והחלפת חוויות (בין השאר,גילינו שתומר, האבא, גם צעד לבדו את הטרק שאני עשיתי ואפילו באותו יום).

יום שישי 31/12
הסתבר שחברינו החדשים הגיעו לחור הזה כדי לעשות שיט על הנהר. בדקנו גם את האפשרות, אך בשתי החברות המוציאות שיט מהכפר לא היה מקום. החלפנו מספרי טלפון וקבענו להיפגש שוב בהמשך.
ביציאה מ Pipikiri היה שלט מייאש - תמרור של כביש מתפתל ומתחתיו כתוב "next 64 KM". בדרך נתקלנו בשני כפרים עם שמות מעניינים - תסתכלו בתמונות כאן מתחת.

ירושלים של זהב

רעננה, ניו זילנד

אחרי כשעת נסיעה, הגענו למסלול הליכה קצר ל Skyline view point. המסלול היה לא אטרקטיבי במיוחד, אך כלל תצפית יפה על הנהר הרחב. המשכנו בנסיעה ולקראת הצהרים הגענו ל Wanganui. איילת קפצה לחנות יד שניה, בה נתקלנו, וקנתה צעצוע, כמה ספרי קומיקס וחוברות צביעה. עשינו קניות לשבת ונסענו עוד קצת דרומה עד לעיירה קטנה בשם Bulls, שם החלטנו להישאר לשבת. פארק הקרוואנים היה שומם - פעם ראשונה שהיינו לבד, מה שהיה נחמד, כי הפכנו את המטבח המרכזי וחדר הטלוויזיה לשלנו.

תצפית על הנהר הרחב

ועוד תצפית

כל גשר אליו מגיעים, תמר שרה: "אני הטרול הרגזן, הגשר הוא ביתי" (דורה, שם, שם)

יום שבת 1/1
העברנו שבת שקטה בפארק הקרוואנים. היה קר מדי לבריכה, לכן הסתפקנו בטרמפולינה, משחקי קלפים, קריאת ספרים וביקור של סוסי הפוני בחווה הסמוכה. ככל שאנחנו מדרימים, גם הימים מתארכים והשבת יצאה רק ב 21:45.

יום ראשון 2/1
מייד בבוקר יצאנו לדרך, כדי להגיע ל Wellington, בירת ניו זילנד ולהספיק לטייל בה קצת. עצרנו בדרך ב"שוק איכרים" באחת העיירות, המקום הזול ביותר לקניית פירות וירקות, שמאוד יקרים בניו זילנד. לקראת הצהרים הגענו לוולינגטון ונסענו לחנות המוצרים הכשרים, שלצערנו היתה סגורה. המשכנו למוזיאון הענקי Te Papa הצמוד לים. תוך כדי שאני מנסה למצוא חנייה שתתאים לקרוואן, איילת זיהתה את משפחת ישראלי, שהגיעה לעיר יום קודם. סיכמנו איתם שניפגש בערב והלכנו למוזיאון.
הכניסה למוזיאון היא בחינם וניתן לראות בו תצוגות מגוונות על נושאים משתנים. למדנו במוזיאון על רעידות אדמה, על החיים בים ועל התקופות השונות בתולדות ניו זילנד. ברבות מהתצוגות יש הסברים אינטרטיביים, שמשכו את הילדים ובכמה מהם יש ממש משחקיה לילדים סביב אותו נושא. התלהבנו כולנו מהאזור ה"ההיי טקי", בו ניתן היה לצלם תמונה או וידאו קצר, להעביר אותו אל קיר תצוגה ענקי ממול ואז להזיז את הסרט או התמונה על הקיר בעזרת מקל מיוחד (קשה להסביר אבל זה ריתק את כולנו לזמן לא קצר). נשארנו כמעט עד שעת הסגירה בשש בערב וניפגשנו בשמחה עם חברינו החדשים בחניית המוזיאון. החלטנו שנישאר לישון שם בחניה (למרות שכנראה זה אסור) ושיחקנו בצלחת מעופפת עד שהחשיך.

"מואה" - ציפור ענקית שחייתה בניו זילנד ונכחדה

תמרוזאורוס רקס

משחקים בתמונות על המסך הענקי

יום שני 3/1
אחרי זמן רב ללא ריצה, יצאתי לריצת בוקר מעולה עם תומר. בסיום הייתי בסוג של היי ונכנסתי לים להתרעננות. הערתי את כולם ולאחר התארגנות ופרידה (זמנית) ממשפחת ישראלי, יצאנו לחפש את ה cable car. מצאנו חניה לא רחוק שמשמשת גם כחניון קרוואנים ללינה, ממש בלב העיר והחלטנו להישאר שם גם ללילה. צעדנו לתחנת ה cable car (יש לזה שם בעברית?) ועלינו עד התחנה העליונה.

בתוך הקרונית

כך זה נראה מלמעלה

אחרי סיור קצר במוזיאון הקטנטן התחלנו לטייל בגנים הבוטאנים המקסימים. ויתרנו על ביקור במצפה הכוכבים וצעדנו בשבילים המטופחים היורדים חזרה לכיוון העיר. בדרך נתנו לילדים לנווט קצת לפי מפת הגן שלקחנו בכניסה וביקרנו בגן ורדים מרשים. השביל היורד לעיר עובר ממש בתוך בית קברות עתיק - הכל מוקף מדשאות ופרחים - כל כך שונה מהארץ. השביל מסתיים כמה דקות הליכה מהחניון, בו השארנו את הקרוואן. היינו עייפים מהצעידה הארוכה ובלחץ הילדים ראינו את הסרט "לארה קרופט", שחלקו צולם במקדשי האנגקור ואט, בהם ביקרנו בקמבודיה ואחר כך התחלנו גם את הסרט הראשון הראשון של "שר הטבעות", עם הנופים המוכרים מניו זילנד.

עץ מתפתל בגן הבוטאני

גני הורדים

יום שלישי 4/1
מצאנו חוברת על וולינגטון ובה ראינו שיש מוזיאון קטן הנקרא Weta Cave העוסק במאחורי הקלעים של הפקת סרטים כמו שר הטבעות ונרניה. הגענו לפרבר שקט, עשר דקות מהעיר וכבר בכניסה נדהמנו לגלות את גולום, אותו ראינו רק אתמול ב"שר הטבעות". אחר כך גילינו את החרבות מהסרטים ועוד דגמים מוקטנים של כל הדמויות. הוזמנו לראות סרט על המקום ובו למדנו על Weta, המתמחה בהפקת סרטים, כמו שר הטבעות, נרניה, מחוז 9, אוואטר ועוד כמה עשרות. למדנו על התפקידים השונים של אנשי החברה - הפסלים, מאפרים, ציירים, אנשי תוכנה, רובוטיקה ועוד המאפשרים הפקת סרטים דמיוניים הנראים כל כך מציאותיים. המעריצים השרופים יכולים לקנות חרבות, רובים או דגמים של הדמויות תמורת מאות דולרים. הטבעת מ"שר הטבעות" שיוצרה על ידי האמן שייצר את הטבעת המקורית עולה רק 4100$, אם מישהו מעוניין.

"my preciousssss"

אסף מפחיד את מנהיג האורקים

למרות הלחץ בזמן לפני המעבורת נסענו למרכז חנויות outlet שאיילת מצאה. היה לנו הספק לא רע ובתוך פחות משעה עזבנו עם שני זוגות משקפי שמש, סנדלים לעומר, שתי חולצות לאיילת וכדורגל.

עומר ותמר נהנים גם בקניות בסופרמרקט

הגענו בדיוק בזמן למעבורת ואחרי המתנה קצרה העמסנו את הרכב והקרוואן וטיפסנו לסיפון הנוסעים. ישנן שתי חברות מעבורות בין האיים. אנחנו בחרנו ב Bluebridge, שהייתה זולה יותר משמעותית. חוץ מבית קפה, אין יותר מדי פינוקים על המעבורת ולכן פתחנו קולנוע משלנו וראינו את החלק השני של שר הטבעות. מדי פעם הצצנו מהחלון להביט על המפרצים ביניהם שטה המעבורת.

מולי וישראל בבטן המעבורת

המעבורת הענקית

אחר הצהרים הגענו לפיקטון ובנסיעה איטית מאוד ירדנו מהמעבורת וישר נסענו לפארק קרוואנים כמה ק"מ מחוץ לעיר. הספקנו לשחות קצת בבריכה הקטנה לפני שהתקרר מדי וחנכנו את הכדורגל החדש. בערב התקשרנו למשפחת ישראלי, שהגיעו לפיקטון יום קודם ואירגנו לנו שיט וטיול בQueen Sherlot Track ליום המחרת.  

2 comments:

  1. הי,מה קורה?
    נראה שאתם מאוד נהנים.
    אני מגיב כי ראיתי ששאלתם אם יש מילה בעברית למושג
    "cable car" ויש לי תשובה.
    פשוט מאוד,רכבל!

    השבמחק
  2. אז זהו שכשאומרים רכבל מתכוונים לכזה שתלוי באוויר, לא כזה שנוסע על האדמה ונראה כמו רכבת (תסתכל בתמונות).

    ואיזה מהאיתמרים אתה?

    השבמחק