אביב הגיע פסח בא

יום ראשון 17/4
היום נפרדים מפוקרה הנעימה וחוזרים לזיהום ולצפיפות של קטמנדו לקראת סדר פסח. השכמנו קום ולמרות מחאות הילדים, הם התארגנו למופת וירדנו בזמן ללובי כדי לשלם ולתפוס מונית לתחנת האוטובוס. מתברר שבעל המקום ישן לו שנת ישרים ואין למי לשלם. יחד איתנו היו עוד כמה ישראלים באותו מצב ולבסוף לאחר ניסיונות כושלים להעיר את בעל המקום, שילמנו לילדה שהייתה שם ורצנו למונית.

תחנת האוטובוסים לתיירים היא מגרש עפר גדול בו נמצאים אוטובוסים של חברות רבות בדרכם בעיקר לקטמנדו. איתרנו את האוטובוס שלנו ועלינו למקום שלנו בספסל האחורי. בעיקרון, הספסל האחורי אינו ממומלץ עקב קפיצות מרובות בדרך שגם כך היא קופצנית מספיק, אך מכיוון שבספסל האחורי יש חמש מקומות ואנו הזמנו רק ארבע, קיווינו שיהיה לנו מקום נוסף בחינם. בתחילת הנסיעה נראה היה שהצלחנו, אך ביציאה מהעיר, צירפו אלינו אדם נוסף ונאלצנו הצטופף אך עדיין רק תמר ישבה עלינו והשאר ישבו על מושבים. הנסיעה אכן הייתה קופצנית עם ברקסים חורקים ועומר הרגיש כמו בלונה פארק. לשמחתנו אף אחד לא הקיא והכל עבר בשלום. באחת העצירות גילו הנהג וצוות עוזריו שיש פנצ'ר רציני בגלגל ונשכבו על החול להחליף גלגל. לאחר שבע שעות הגענו למחוז חפצנו והרגשנו מיד עם כל נשימה ונשימה את הזיהום באוויר.
מצאנו מונית והגענו שמחים ורעבים מאוד לבית חב"ד.

קודם לאכול ואח"כ למצוא מלון. בבית חב"ד ההמולה הייתה רבה. נקיונות אחרונים והכנות להגעלת כלים לקראת פסח. שמחנו שהגענו בזמן ומיד צירפנו את הכלים שלנו להגעלה והתעדכנו איפה לשים את החמץ למכירה, עד לאחר הפסח. כיוון שהמטבח כבר הוכשר, עברה פינת הבישול לכירה ניידת בקומה העליונה. הזמנו צ'יפס, שניצל וסלט (האופציה היחידה, עקב הפסח) וחיכינו לארוחה. האוכל היה טעים ומשביע. בעודנו מנגבים פיתה עם טחינה, ניגש אלינו שניאור, שליח חב"ד והגיש לנו חבילה ארוזה כמתנה. מיד הבנו במה מדובר ושמחנו מאוד מאוד לקבל את החבילה מאסנת שהגיע אלינו היישר מקריית שמונה!!. אסנת, שיחקת אותה בגדול!!

לאחר הארוחה הילדים התמקמו על הספות עם המחשב ואנחנו קישקשנו עם מטיילים. קיבלנו המלצה למלון ועמיחי יצא לבדוק. תוך כדי הגעלת הכלים חזר החושך על קטמנדו אך תאורת חירום המשיכה להאיר על החצר והבית. הרב חזקי הגיע עם טנדר גדול עמוס חבילות שנשלחו מהארץ והתחלנו לסייע בפריקה. אסף וגלעד סחבו ארגזים כבדים למעלה ולמטה ועומר עזר לי בחבילות לסחוב. כשהסתיים המבצע, החלטנו לפרוש למלון, לאחר התעדכנות על זמני שריפת חמץ והצורך בעזרה בבישולים לקראת הסדר.

בחדר, ניקינו את התיקים וערכנו בדיקת חמץ כהילכתה, שהייתה הפעם קצרה במיוחד, שהרי אין יותר מדי איפה להחביא את החמץ.

אסף פורק ארגזים

בדיקת חמץ

יום שני, ערב פסח 18/4
את היום החלטנו להקדיש לעזרה להכנות לפסח. עמיחי יצא השכם לשגרירות הודו, להתחיל בתהליך קבלת הוויזה וקבענו להפגש בבית חב"ד. בעשר התייצבנו בבית חב"ד לשריפת חמץ אך התברר שיש עוד זמן. חיכינו וחיכינו ופתאום עמיחי הגיע. התברר שהכל הלך חלק ומהר. בגלל שאסף היה חסר מנוחה ורצה כבר להתחיל בהכנות לסדר, החלטנו שהוא ואני נלך למלון בו יתנהל הסדר הערב ועמיחי יחכה עם הילדים לשריפת חמץ ואח"כ יצטרפו אלינו. מתברר שלא כל כך פשוט למצוא את המלון הגדול yak & yeti ואחרי ששאלנו בערך עשרה אנשים בדרך, הגענו בשלום. גם בתוך המלון לקח זמן עד שהפנו אותו למקום הנכון, אך לבסוף מצאנו את המטבח, בו כעשרה נפאלים וכמה מתנדבים ישראלים. מיד הצטרפנו לחיתוך, קילוף וערבוב של שקי ירקות ענקיים. בליל הסדר אמורים, על פי השמועות, להשתתף 1,200 איש וההכנות ניראו רק בתחילתן. נבהלנו מקצב העבודה של הנפאלים שהיה איטי ביותר והתאכזבנו מהכמות הצנועה של המתנדבים הישראלים. עמיחי והילדים הצטרפו במהרה לחגיגה וכולם עזרו במרץ. בסביבות השעה שלוש עזבנו את המקום כדי להתארגן לחג. לא הבנו איך יהיה הכל מוכן עד לסדר...

מבערים את החמץ

מקלחות זריזות ולקחנו מונית בחזרה למלון. כמובן שסתם נלחצנו והגענו בין הראשונים. המוני אנשי ביטחון היו פזורים בין הכניסות ולאורך המסדרונות. באולם הגדול, הכסאות והשולחנות היו עטופים לבן והרגשנו כמו בחתונה. לאט לאט הצטרפו כל הישראלים ושולחנות התמלאו. לפני כניסת החג בירך הרב את כלל הנוכחים, אחריו בירך גם ממלא מקום שגריר ישראל בנפאל ובין לבין שרו וניגנו שני ישראלים, שירי מולדת. בכניסת החג כובו המיקרופונים, הדלקנו נרות והתפללנו.

ליל הסדר נערך במתכונת מזורזת מאוד כדי שלא ימאס על החבר'ה הצעירים. את "מה נשתנה" עלו הילדים לשיר על הבמה, חוץ מגלעד, ביחד עם כמה ילדים ממשפחות נוספות שהיו במקום. לאחר הארוחה שכללה הרבה סלטים ומצות וקצת דג ועוף, עברנו מיד לשיר את "אחד מי יודע?", כאשר את הבית האחרון שרים כולם יחד, עומדים על הכסאות ומתלהבים יחד עם הרב חזקי.לאחר השירה התפזרו רוב המטיילים ונשארנו קומץ (כ 100 איש) סביב שולחן להמשך הסדר. כעבור זמן מה העייפות גברה עלינו, דרך העברת ההגדה לא דיברה אלינו והחלטנו לנטוש... טוב שבחג מותר לטלטל ולהסיע את תמר בעגלה כי השעה הייתה קרובה לחצות והמלון כחצי שעת הליכה מהגסט האוס שלנו. הרחובות היו חשוכים לגמרי ודאגנו ללכת צמודים וזריזים. את הכבישים לא הייתה בעיה לחצות בשעה זו...

יום שלישי, חג ראשון של פסח 19/4
ופלים כשרים לפסח ממשלוחה של אסנת, היו חטיף בוקר מצויין. הבנים יצאו לתפילה ועומר, תמר ואני נשארנו לשחק במלון עד קרוב לזמן הארוחה. סעודת חג בבית חב"ד שנמשכה עד 15:30 ובינתיים תמר נרדמה על הספה. רעות, חברה שפגשנו בקטמנדו וחברה טובה של תמר התנדבה לשמור עליה בזמן שאנחנו נקפוץ לתנומה קצרה בגסט האוס. הבנים ביקשו להשאר לשחק בבית חב"ד עם המטיילים הצעירים ועם הבן של הרב, שמוליק.

הגענו למלון וכמובן שלא הצלחנו לישון. בדיוק אז החליטו בעלי המלון לתלות שלט גדול ממש מחוץ לחלון שלנו, בנוסף לרעש האופנועים וההמולה התמידית ברחוב. לפנות ערב חזרנו לבית חב"ד ומצאנו את כולם שמחים ומרוצים. במוצאי החג קנינו מצות ושוקולד שיהיה מה לאכול כשנתרחק 20 מטר מבית חב"ד...

יום רביעי 20/4
יצאנו לכיוון כיכר דורבאר, כיכר הארמון, בה נמצא ריכוז גדול של מקדשים. צעדנו ברגל בין הסמטאות הצרות והגדושות באופנועים, הולכי רגל ורוכלים עד שהרעב הכריע אותנו והתיישבנו בצד הרחוב לאכול מצות עם שוקולד, מחזה שהיה סוריאליסטי ביותר וריתק את מבטם של הנפאלים. בכניסה לכיכר שילמנו עבור שני כרטיסים וטיפסנו למקדש הגבוה ביותר לתצפית סביב. שיחקנו את המשחק "I Spy" וניסינו לאתר דברים בבלאגן השורר ברחוב מתחתינו. משחק תופסת קצר על מדרגות האבן הגבוהות שמקיפות את המקדש והיינו מוכנים להמשיך.

הגענו למקדש בו גרה הקומארי. הקומארי היא אלה חיה, ילדה שמוכתרת לאלה בסביבות גיל 4 עד הגעתה לבגרות מינית אז היא מוחלפת באחרת. הקומארי נבחרת לאחר סידרה של בדיקות ומבחנים מתישים ולא נעימים, שבסופם הנבחרת עוברת עם משפחתה לגור במקדש. היא יוצאת רק שש פעמים בשנה אל מחוץ למבנה, לצורך טקסים, אז היא נוסעת ברחבי העיר בעגלת עץ גבוהה, ישנה ומרשימה. נכנסנו לחצר הפנימית והמתנו. כעבור שתי דקות היה רחש בין התיירים ומדריך נפאלי דרש מכולם לכבות מצלמות כי הקומארי עומדת להופיע מולנו ואסור לצלמה. פתאום ממרפסת בקומה השניה של המבנה הופיע ילדה מאופרת, לבושה בבגד מקושט וענודה תכשיטים. פרצופה היה חמוץ ועגום וכל שנותר לנו היה לרחם עליה. זהו אמנם כבוד גדול לה ולמשפחתה אך לנו היה נראה המבנה כמו כלא, מה עוד שהתברר לנו שגם כאשר היא משוחררת מתפקידה, עקב הפיכתה לבת אנוש, אשה, עדיין מאמינים הנפאלים שזהו מזל רע לשאת אותה לאשה!!

המשכנו להסתובב בין המקדשים, הילדים הבריחו יונים שטיילו להנאתם ופגשנו כמה אנשים מאופרים הנראים ככוהני דת מסוג כלשהוא. 

מהחלון האמצעי הקומארי הציצה

כשמיצינו את האזור, נסענו במונית למקדש הקופים. הצטיידנו באבטיחים למרגלות המקדש והתחלנו לטפס במדרגות הרבות אל המקדש. כבר בתחתית המדרגות ראינו כמה קופים מסתובבים חופשי ונהננו לעקוב אחריהם. באמצע הטיפוס אחד הקופים קפץ על שולחן של אחד הרוכלים ושפך מאות חרוזים קטנים על האדמה. עזרנו לו לאסוף את החרוזים, עליהם היו אותיות ה A,B,C והסתבר שהוא מכין ומוכר צמידים מהחרוזים. אחרי כמה דקות המשכנו כשלתמר צמיד מקסים על היד עם השם שלה.
שתי מדרגות לפני הסוף קפץ עלינו שומר ודרש תשלום בעד הכניסה למקדש. מיקום מעולה לשכנע אנשים לקנות כרטיסים (אחרי שטיפסנו, לא ניכנס?). הנוף מפסגת הגבעה יפה מאוד, למרות שראינו רק את העיר ולא את ההרים מסביב. במקדש למעלה היו גלגלי תפילה רבים, אותם הנפאלים מסובבים תוך כדי תפילה. הקופים התרוצצו גם שם ואכלו להנאתם מהמנחות שהמאמינים משאירים במקום.
תוך כדי הירידה עומר ספר והגיע ל 396 מדרגות – מי שלא מאמין שיבוא ויספור בעצמו. כשחזרנו לרחוב ראינו המולה רבה והסתבר שמצלמים במקום קטע מסרט או פרסומת. הצטופפנו עם כל הסקרנים והתרשמנו מההפקה הנפאלית (שני שחקנים, להקת רקדנים, מוסיקה מרדיו טייפ ומצלמה על מנוף).

יום חמישי 21/4
נמאס לנו שאין מים חמים בגסט האוס, למרות מה שהבטיחו והחלטנו לעבור למקום אחר. יצאתי לחפש מקום חדש ומצאתי גסט האוס משפחתי ובו שני חדרים נחמדים במחיר דומה. ארזנו את התיקים ועברנו למיקום החדש.
איכשהוא העברנו את היום בלי לעשות יותר מדי – חלק מהזמן בגסט האוס וחלק בבית חבד. איילת שהשתעממה מהישיבה בחדר, יצאה לשוטט ברחובות התאמל וחזרה עם כמה מציאות שעשו אותה מאושרת.

יום שישי 22/4
ארזנו מצות ושוקולד ויצאנו במונית אל תחנת האוטובוסים לכיוון באקטפור. עלינו על מיניבוס ואחרי שעת נסיעה הגענו אל העיר השלישית בגודלה בעמק קטמנדו. בכניסה לעיר שילמנו את מחיר הכרטיס המופרז והמשכנו לכיוון הכיכר הראשית.
העיר הרבה יותר יפה, נקייה ורגועה מקטמנדו. הסתובבנו ברחבת המקדשים המרווחת וקראנו הסברים מתוך הלונלי פלאנט. להרבה מהמקדשים יש מדרגות רחבות ועליהן מוצבים פסלי חיות לשמירה – פילים, אריות, סוסים ועוד. החיות לא הראו התנגדות כשהילדים רכבו עליהם. רבים ממקדשי העיר נהרסו ברעידת אדמה לפני כשמונים שנה וחלק מהמדרגות שראינו מובילות כיום לשום מקום.

בעיר יש מעל מאה בארות ובריכות אגירה למים. למרות שהמים נעו בין דלוחים למגעילים, ראינו נשים השואבות את המים מהבאר ומכבסות באחת הבריכות.
כשעצרנו לאכול מצות בראש אחד המקדשים ניגשה אלינו נפאלית ושאלה אם אנחנו מישראל. הסתבר שהיא עבדה ארבע שנים בארץ וזיהתה את המצות שאנו אוכלים.
חיפשנו את כיכר הקדרים והגענו לכיכר קטנה, אך בה מוצגים רק כמה עשרות כדים. כנראה ששאר הקדרים התקפלו מוקדם יותר. לשמחתנו ראינו את אחד הקדרים בפעולה. הוא היה נראה מקצועי וסיים להכין כד בתוך שתי דקות (מדוד). כשראה שאנחנו מצלמים דרש (וקיבל) תשלום עבור הצילום. בסמטה סמוכה ראינו ערימות אפר תחתן שורפים את הכדים במשך כמה ימים.

בדרך חזרה לתחנת האוטובוס, התעקשתי שנחזור בדרך שונה ובמזל הגענו לרחבה קטנה באחת הסמטאות בה היה מוצב שולחן פינג פונג. אסף ואני הצטרפנו ושיחקנו מול נער נפאלי ואז ראינו שהרחבה היא מרכז השכונה – הנערים שיחקו, הנשים הזקנות סרגו גרבי צמר וריכלו, נשים צעירות יותר שאבו מים מהבאר וילדות שיחקו וקישקשו בצד. הרגשנו כמו ב"שכונת חיים". איילת צילמה את אחת הנשים המבוגרות ואחת מהן התלהבה ובקשה לראות. האשה לא הייתה מרוצה כל כך מהתמונה ואיילת הציעה לה תמונה חוזרת לשביעות רצונה וציחקוקן של חבורת הנשים. הסמטאות היו שקטות, צרות מאוד ויפייפיות, הגגות כמעט ונפגשו למעלה מעלינו.

הגענו לתחנה ועלינו על אוטובוס מצ'וקמק שהתמלא במהירות. כמובן שבזמן הנסיעה האוטובוס עצר כל דקה ועוד אנשים נדחסו פנימה. מזל שלנו היו מקומות ישיבה, הפעם צמודים לנהג.
הגענו חזרה לגסט האוס, ויצאתי שוב עם אסף אל רחובות התמל לאתר לו חולצת שבת חדשה. החולצה הישנה כבר הייתה מאוד ישנה והתלכלכה אנושות מהמטבוחה בחג. אסף חזר מבסוט מהחולצה שמצאנו ואחרי מקלחות יצאנו להדלקת נרות, קבלת שבת וסעודה בבית חבד, שם נשארנו עד מאוחר בלילה.

שבת 22/4
שמחתי שהבוקר הגיע, אך הייתי עייפה מהלילה. על תמר עבר לילה קשה. היא הקיאה מספר פעמים, התקלחה פעמיים והייתה מסכנה ממש. הבנים התארגנו לתפילה ואנחנו הצטרפנו זמן קצר אח"כ. בזמן סעודת שבת הגיע אל שולחננו בחור צעיר והתלהב ושאל על איך זה "משפחה מטיילת"? אנחנו כבר מתורגלים לשאלה ולתשובה. אח"כ הבחור סיפר מרעננה וששמע שגם אנחנו. מיד התחלתי להתעניין מי הוא וכמה גדולה הייתה ההפתעה כשאמר לי את שם משפחתו - אלכסנדר. מתברר שהוא אח של הדיה אותה החלפתי בהדרכה בבני עקיבא ולכן אבא של נדב, איתו הוא מטייל, כ"כ מוכר לי, הרי הייתי אצלם בבית. מאוחר יותר דיברנו עם פול אלכסנדר, אבא של נדב שהתלהב יחד איתנו מהגילוי ושוחח איתנו ארוכות על חלומו לטייל ברכס האנפורנה וההזדמנות לטיול אב-בן. ברכנו אותו על רוחו הצעירה ואיחלנו לעצמינו כושר וחדווה כמו שלו, כשנהיה בגילו (מעל שבעים).

תמר הייתה מעט חלשה אך כבר הרגישה טוב יותר. בזמן סעודת שבת היא נרדמה שוב ואני קיבלתי שיחרור ללכת לישון מיד לאחר הארוחה. עמיחי והבנים נשארו לשחק ולפטפט עם החבר'ה. במוצאי שבת לאחר ההבדלה הכריז הרב שבשעה תשע נתחיל להכין סעודת מלווה מלכה וכל המוכן לעזור בהכנות מוזמן, כי אין צוות מטבח.

חזרנו לגסט האוס, התקלחנו במקלחת חמה! (היה חשמל באותו זמן) וחזרנו לבית חב"ד. המקום היה מלא חבר'ה צעירים אבל המטבח היה ריק. כולם חיכו שמישהו יתחיל לבשל... אמרתי בקול רם יאללה בנים (לבנים שלי) בואו למטבח, ומיד אחרינו הצטרפו רבים אחרים. איתרנו מוצרים, החלטנו על תבשילים והתחלנו בחיתוך הירקות. בתפריט היה שקשוקה, "מצה-ברייט" ותבשיל קישואים. העבודה התבצעה תוך עצות ועזרה מהרב חזקי עצמו, שניצח ברוחו התזזיתית על המלאכה. בסביבות אחת עשרה וחצי  התיישבנו לאכול. האוכל היה טעים והבטן התפוצצה.

יום ראשון 23/4
התעוררנו מאוחר והתארגנו לאט. לפנות צהריים יצאנו ל"גן החלומות". ממש מחוץ לסמטאות התמל הצפופות מסתתר מאחורי חומה, גן ירוק, נקי ומטופח מאוד, מעין פאטה מורגנה. כמובן שיש לשלם בכניסה, אחרת הגן לא היה נראה כמו שהוא נראה...

הגן מאכלס בתוכו בעיקר תיירים, שרועים על מזרונים ומתחרדנים בשמש, אך גם לא מעט נפאלים  שמסוגלים לשלם את המחיר ולהנות משלוות הגן. תמר ועומר התלהבו מיד מהדגים במים ואני איתרתי לנו מזרון ומשענת בפינה מוצלת. הבנים ועמיחי שיחקו בתופסת והכירו כל פינה בגן ותמר ואני שיחקנו בכדור על המזרון. כאשר תמר הצטרפה אל הבנים נשכבתי על המזרון וקראתי להנאתי ספר. נשנשנו וופלים ופירות וכשהרעב כירסם בבטן, פנינו לבית חב"ד לארוחת צהריים מאוחרת, מתוך ידיעה שעד שנאכל סעודת חג יעבור עוד הרבה זמן. לאחר הארוחה חזרנו למלון, מקלחות התארגנות והגענו להדלקת נרות חג.

פגשנו בבית חב"ד חברים מפוקרה ונהנו להחליף חוויות. כבר הרגשנו שמיצינו את קטמנדו ורק חיכינו לצאת ממנה ולהמשיך הלאה בטיול. סעודת החג הייתה במתכונת מצומצמת יותר והיינו עייפים מאוד. תמר כבר נרדמה על הספה בצד מכוסה בצעיף החדש שלי ועומר נע בין הספה לשולחן לבדוק אם הגיעו דברים טעימים. בזמן הדבר תורה הצטרפתי אל הילדים על הספה, אך החזקתי מעמד ערה. בסיום הארוחה נרדמתי ועמיחי העיר אותי כאשר הגיע הזמן ללכת.

יום שני, שביעי של פסח 24/4
החג עבר בשלווה. בסעודת החג שמחנו לפגוש את משפחת אבישי מכפר אדומים אותה פגשנו כבר לפני מספר ימים. הבן הבכור, יואב התחבר עם עומר וגלעד והם שמחו לשחק יחד כולם. אנחנו פטפטנו עם תובל ומיכל ושמענו את חוויותיהם. שמענו דיברי תורה מפי הרב על עשרת שבטי ישראל האבודים ועל יהודים טיבטים המסוגרים, מתוך בחירה, אי שם בהרי טיבט.

בסיום הארוחה יואב רצה להשאר לשחק והבטחנו לשמור עליו. כמובן שזמן קצר אחרי שהוריו הלכו יואב ביקש לחזור למלון ויצאתי ללוות אותו. בדרך טיפטף לנו מעט הגשם והגענו יחסית יבשים למלון. נפרדנו לשלום ויצאתי בדרכי חזרה לבית חב"ד כאשר ארובות השמיים נפתחו מעלי.תוך שניות הגשם הפך לחזק ומרטיב ביותר ונעמדתי על מדרגות אחת החנויות לתפוס מחסה זמני מהגשם. המוכרת החנות ריחמה עלי והזמינה אותי להכנס. חיכיתי בחנות עד שנמאס לי, אמרתי תודה והתחלתי לרוץ ממחסה למחסה, הגעתי רטובה אך לא סחוטה.. בצהריים עמיחי הלך לישון ואנחנו נשארנו לשחק ולקרא בבית חב"ד.

לפנות ערב חזר עמיחי לתפילה והבדלה. אנחנו אוהבים את פסח אך הפעם באופן חריג שמחנו שהחג, שהרגשנו שכובל אותנו במקום לשחרר, הגיע לסיומו. יצאנו לחפש חמץ ברחובות ונשכבנו לישון.

יום שלישי 25/4
עמיחי יצא בבקר מוקדם אל שגרירות הודו להפקיד את הדרכונים שלנו לצורך הנפקת וויזה. אנחנו התעוררנו לאיטנו ובעשר וחצי עמיחי חזר ודיווח שבשעה חמש צריכים כולנו להתייצב בשגרירות לקבל חזרה את הדרכונים. התלבטנו עמיחי ואני מה הולכים לעשות בימים הספורים שנשארו לנו בנפאל. ההתלבטות נסבה סביב רפטינג בנהר אתגרי (שאפשרי לביצוע רק לחלק מהמשפחה), רפטינג רגוע (שהיה נשמע כמו הירקון..) או ביקור בספארי בצ'יטואן. יצאנו לסוכנות שי לברורי עלויות ואופציות. אחרי שאמרנו כן לרפטינג, ואז לא, ואז כן (החלטות הן הצד החלש שלנו), התברר שכנראה מחר תהיה שביתה בקטמנדו, מה שאומר שאין יוצא ואין בא מהעיר...

הרגשתי איך קירות קטמנדו סוגרים עלי ולא הייתי מסוגלת לשבת עוד בחדר. הילדים לא רצו לצאת להסתובב בחוץ, אז יצאתי לבד לכיוון ה"אסאן בזאר". בדרך פגשתי כמה חברים ששפכתי בפניהם את תסכולי והם עזרו לי והפנו אותי לכיוון הבזאר. הבאזר, השוק המקומי של הנפאלים הוא מערכת סבוכה של כיכרות ורחובות צולבים בהם שוטטתי להנאתי. לא מצאתי שום דבר מעניין לקנות, אבל נרגעתי וחזרתי לגסט האוס בדיוק בזמן לעשות מקלחת מהירה ולצאת לדרך לכיוון שגרירות הודו לשם קבלת הדרכונים.

בזמן ששוטטתי לי הספיקו הילדים לעבוד בחוברות חשבון עם עמיחי, הישג מדהים לאור העובדה שהחוברות מעלות אבק בחודש האחרון. בדרך לשגרירות נזכרנו שלא אכלנו כלום היום. עצרנו ליד דוכן אוכל צמחוני מקומי והזמנו צ'ואו מין - נודלס מוקפצים. לקח להם קצת יותר מידי זמן להכין את האוכל ועמיחי נלחץ שלא נגיע בזמן לשגרירות. קיבלנו את האוכל בשקיות והתחלנו במרוץ ליעדנו. הגענו מתנשפים בדיוק בזמן כדי למצוא חבורת אנשים שלווים יושבת ומחכה לפני דלת סגורה. לאחר כעשרים דקות נפתחו האשנבים וחולקו הדרכונים לכולם. הדרך חזרה עברה בנוחות וברוגע. פגשנו ברחוב כמה כבשים וטלה קטן וטרנזיטים עמוסי אנשים שהזכירו את הבדיחה "כמה פילים אפשר להכניס למכונית?"

אכלנו ארוחת ערב קלילה בבית חב"ד ולא שרדנו את ההמתנה למימונה שהתקיימה מאוחר יותר באותו ערב. למחרת קיבלנו דיווח שהיו מופלטות טעימות..

יום רביעי 26/4
השביתה שהוכרזה ברחבי קטמנדו הורגשה היטב הבוקר. אין אופנועים ומוניות ברחוב, החנויות כמעט כולן סגורות והרחוב שליו ורגוע. לא צריך לפחד בזמן ההליכה ברחוב שמשהו ידרוס את אחד מהילדים. הלכנו לבית חב"ד לארוחת בוצר. החמץ חזר למקום והשמחה הייתה גדולה. בשר אמנם לא היה, אבל קוסקוס ופיתות היו.

לפנות ערב נפתחו רוב החנויות ונראה כי הרחוב חוזר לחיים. לאחר דיון מחודש מה עושים בימים הקרובים עד הטיסה, הוחלט לנסוע לספארי בצ'יטואן. עומר ואני יצאנו לקנות חטיפים בסופר ופגשנו את משפחת אבישי שיצאה לחפש מקום לחגוג את סוף הטיול כיוון שמחר הם חוזרים לארץ. קישקשנו קצת והלכנו למלון שלהם שם קיבלתי ציוד שהם לא היו זקוקים לו עוד ויעזור לנו בהמשך. נפרדנו לשלום וחזרנו לחב"ד. קנינו כרטיסים לאוטובוס לשבע בבקר, ארזנו תיקים, הפקדנו שני תיקים מיותרים בבית חב"ד והרגשנו שוב בטיול! מחר בבקר נוסעים למקום חדש!