יום רביעי, 30 במרץ 2011

על הנהר הרוגע


יום שני 21/3
אחרי התקפלות והכנת חביתות לדרך, נפרדנו מהמלון בצ'אנג מאי ועצרנו מונית לתחנת האוטובוס. בתחנה היו שלושה תורים ארוכים לקופות, שהתקדמו באיטיות מרגיזה. קנינו כרטיסים לעיירת הגבול בין תאילנד ללאוס, צ'אנג קונג, נסיעה שאורכה כשבע שעות. לאחר שהכרטיסים היו בידינו' התברר שיוצאים לדרך רק באחת בצהריים והמקומות האחרונים שנשארו באוטובוס אינם אחד ליד השני.

בשעה היעודה עלינו על האוטובוס וביקשנו מאנשים שיחליפו איתנו מקום כך שאף אחד לא ישב לבד. המושבים הצרים התאימו לישבן התאילנדי אבל לא לשלנו, והמזגן לא ממש קירר. הנסיעה עברה בעצלתיים עם שלוש עצירות למנוחה ומתיחת איברים. בשעה שמונה בערב הגענו סוף סוף לצ'אנג קונג ומצאנו גסט האוס נחמד לא רחוק מהגבול. שתינו שייק פרות מרענן, והתלבטנו אם את המשך הדרך נעשה שוב באוטובוס ללואנג פרבאנג, בנסיעה שאורכה כארבע עשרה שעות או בשייט בסירה איטית הלוקח יומיים עם הפסקת לילה בכפר על גדת המקונג. הפור נפל על הסירה.

יום שלישי 22/3
מתוך תקווה שאנו עושים החלטה נכונה, שמנו פעמינו לגבול, למצוא סירה ללואנג פרבאנג. החתמנו דרכונים בצד התאילנדי, חצינו בסירה צרה וארוכה את נהר המקונג ללאוס ועשינו ויזה לארץ החדשה. הצטיידנו בבאגטים, פירות ומים ונסענו למקום בו עוגנות הסירות.

מסתבר, שמחיר השיט הולך ויורד ככל שמתקרבים אל הסירה - בתאילנד רצו מעל 1000 באט, אחרי שחצינו את הגבול, המחיר ירד ל 900 ובמעגן הסירות שילמנו 800 באט. הסירה ארוכה מאוד ובה מושבים דמויי כסאות מטוס. תפסנו מקומות והמתנו על החוף לזמן ההפלגה. בינתיים עומר וגלעד רדפו אחרי המוני פרפרים צהובים וגלעד אפילו הצליח לתפוס אחד, בשקית ניילון, ולשחררו. בסביבות שתים עשרה בצהריים יצאנו סוף סוף לדרך.

הסירה לפני תחילת השיט
אלה פרפרים, לא עלים

השיט על המקונג מתחיל לאורך הגבול בין תאילנד ללאוס ובשלב מסויים הנהר פונה מזרחה, לתוך לאוס. בגלל שעכשיו העונה היבשה, הנהר נמוך וסלעי הדולומיט בולטים באיים מתוך הנהר ומצדדיו. לאורך השיט עברנו ליד כפרים קטנים, לעיתים עצרה הסירה להעלות או להוריד מקומיים וחבילותיהם. הנוף ציורי ויפה, אך הילדים דורשים תעסוקה, מלבד צפיה בנוף...
סובבנו מושבים כך שיהיו אחד מול השני, ביקשנו ארגז מאחד מעובדי הסירה, כדי שיהיה שולחן ואירגנו מרתון משחקי קלפים. תמר בינתיים נרדמה והשכבנו אותה על הרצפה במעבר. קצת קריאה בספר, קצת שיחות עם מטיילים, קצת אוכל ונישנושים והגענו בסביבות חמש וחצי לכפר קטן המתבסס כולו על אירוח מטיילים מהסירות.

משחקים יניב על הסירה

ככה זה נראה מבפנים


סוף היום הראשון

את הלילה העברנו בגסטהאוס זול אבל די מגעיל, טעות שאנחנו מקווים שלא תחזור שוב. מקלחות, בישול ארוחת ערב וצנחנו מותשים על המיטות.

יום רביעי 23/3
השקמנו קום, התארגנו ויצאנו לכיוון הסירה. הסירה אמנם יוצאת בתשע אך רצינו לתפוס מקום נוח ולקנות מעט אוכל, פירות ומים לדרך.

הכפר בו ישנו

השוק הקטן במרכז הכפר

הפעם חילקו את כל נוסעי הסירה מאתמול, לשתי סירות קטנות וצרות יותר. מצאנו שלושה ספסלים סמוכים, הפכנו ישר אחד מהם והיינו מוכנים לעוד יום של שיט. הפעם שטנו כשמונה שעות ועצרנו יותר פעמים כדי להעלות מקומיים עם כל חבילותיהם, בדרכם לעיר הגדולה. באחת העצירות ראינו ילדים מהכפר מתרחצים בנהר ואח"כ מתפלשים בחול, וקבוצת בנות שציחקקה כשראתה את ילדינו בסירה.

הדרך המהירה יותר והמסוכנת יותר לעשות את השיט



מתפלשים בחול ועושים הצגות לתיירים


מצוקים לאורך המקונג - לא רחוק מהסוף

בשעה חמש לאחר יותר מידי שעות ישיבה, הגענו בשעה טובה ללואנג פראבנג. בזמן הצעידה לגסט האוס עוד הספקנו לראות את השקיעה היפה על המקונג.

זהו, סיימנו את השיט!
השקיעה מגדת המקונג

התמקמנו בחדר גדול ונחמד כל המשפחה יחד, עם שני חדרי שרותים/ מקלחת!!. הגסט האוס נמצא בסמטה שקטה, מרחק רחוב אחד משוק הלילה ומרכז העניינים וסמוך לשוק היום. אחלה מיקום. ישר קנינו אוכל, בישלנו ארוחת ערב ויצאנו לשוק הלילה. מתברר שהשוק מתקפל מוקדם מהצפוי כך שהספקנו רק קצת, אבל כן הספקנו לשתות שייק פירות מצויין כמנה אחרונה.

יום חמישי, 24 במרץ 2011

אורה ושמחה וששון ויקר


יום חמישי 17/3
לאחר מספר עצירות בדרך גשומה מאוד הגענו בשבע בבוקר לפאתי צ'אנג מאי. האוטובוס עצר והתבקשנו לרדת, להעביר תיקים לוואן אחד ולעלות לנסוע בוואן אחר. הוואנים הגיעו עד למלון של חברת ההסעות, כדי לשכנע את כולם להשתכן בו. אנחנו שידענו לאיזה גסט האוס אנחנו רוצים להגיע, העמסנו תיקים והלכנו לרחוב ראשי למצוא מונית. הגשם שלא פסק לרגע המשיך לטפטף עלינו עד שמצאנו מונית מקומית, מעין טרנזיט אדום פתוח עם יריעת ברזנט מעליו. התמקמנו בגסט האוס הנחמד שנמצא ממש מאחורי שוק הלילה מרחק 15 דקות הליכה מבית חב"ד.

את שארית היום העברנו במנוחה בחדר ורק בערב יצאנו לבית חב"ד לארוחת ערב משביעה מאוד. פגשנו את הרב והרבנית שזכרו אותנו משנה שעברה ותמר ועומר הובלו ישר לאזור המשחקים של מנדי, הבן שלהם. טעמנו אזני המן, פגשנו אנשים והעברנו ערב נעים.

יום שישי 18/3
אנחנו קצת מרגישים שאין לנו יותר מדי לעשות בתאילנד, לפחות באזורים המתויירים, לאור העובדה ששנה שעברה טיילנו באותם מקומות באופן מקיף. נוצר לנו חור בלוח הזמנים עד הטיסה לנפאל כי החלטנו לא לנסוע ללאוס (אומרים שבעונה זו שורפים שם  שטחי יערות כדי להכשיר שטחים לחקלאות והכל מלא עשן), אז אנחנו מחפשים מקומות חדשים לבקר בהם. החלטנו ללכת לעיר העתיקה של צ'אנג מאי, בה לא ביקרנו שנה שעברה.

צעדנו ברגל ברחובות מוכרים והגענו עד לתעלת המים והחומה הישנה המקיפה את החלק העתיק. הילדים רדפו אחרי יונים והאכילו אותם, ראינו את כלא הנשים, נבהלנו כהוגן מכלבים שנבחו עלינו בכניסה לאחד המקדשים, אבל חוץ מזה לא מצאנו משהו מעניין. בצהריים מצאנו מסעדה צמחונית מעולה וזולה, אכלנו וחזרנו לגסט האוס לנוח ולהתכונן לשבת.

מפריחת יונים

בשער העיר


הרעשן הגדול בעולם?

מעט לפני כניסת שבת צעדנו לבית חב"ד. הדלקת נרות, תפילה ברוב עם וסעודת שבת, הפעם עם אוכל בשפע. בגלל שנחנו בצהריים החלטנו להשאר לעונג שבת. קבוצה קטנה יחסית סביב שולחן עם הצגת הסובבים וסיפורי השגחה פרטית לאורך הטיולים. צחקנו עד שהבטן נקרעה ונהנינו לשמוע סיפורי מסעות של אחרים. אחד מהנוכחים, בחור מצחיק בשם אפי, חזר באותו היום מלאוס והלהיב אותנו שוב לטייל בה. התחלנו לחשוב שוב על האופציה של ביקור בלאוס במקום לחפש את עצמינו בתאילנד. בחצות הלילה, חזרנו לחדר ונרדמנו מיד.

יום שבת 19/3
מזל שבחב"ד מתחילים להתפלל בעשר בבקר, כך הספיקו הבנים להגיע בזמן לתפילה. עומר ואני נשארנו לשחק עוד קצת בחדר והגענו בדיוק בזמן לקריאת "זכור". לאחר התפילה סעודת שבת ולאחריה נשארנו כמה זוגות לפטפט מעט עד שהחלטנו שכדאי להספיק לנוח מעט בחדר לפני תחילת חגיגות הפורים.

לאחר מנוחה קצרה מידי, חזרנו לבית חב"ד לסעודה שלישית, תפילה והבדלה. אני וגלעד חזרנו לגסט האוס להביא את התחפושות של כולם ובאותו זמן עמיחי ושאר הילדים ניפחו בלונים וקישטו את בית חב"ד. הלבשנו את הילדים בתחפושות שאורגנו בזמן הקצר לשהותנו בתאילנד: אסף ואני חבשנו כובע תאילנדי שבטי, גלעד לאסיר, עומר לפיראט ותמר הגשימה את חלומה והייתה "המלכה תמר".

הפיראט

המלכה

האסיר

הילד שהחליט שבגילו מספיק לשים כובע

קריאת מגילה עם קהל רב ולאחריה מוזיקה, אוכל בשפע, שתייה חריפה וריקודים עדלאידע. אסף נהנה להצטרף לריקודי המבוגרים, עומר מצא בנים שנהנו להרים אותו גבוה ולעשות לו סלטות, גלעד רקד ואכל ושיחק עם ילדים אחרים שהגיעו ותמר, כמו תמיד, מצאה לה "חברות" שנהנו לרקוד איתה ולהעבירה מיד ליד. בחצות, הרגשנו שאנחנו עייפים והילדים כבר קצת משוגעים...היה זה ערב שמח ומיוחד לנו ולילדים.



תמר רוקדת עם מנדי, בן הרב

הרב קורא את המגילה


יום ראשון 20/3
עמיחי השכים קום לתפילה וקריאת מגילה, רק שאח"כ התברר לו שהתפילה הוזזה בשעה ולבסוף היה מניין רק שעתיים אחרי...  

שמענו שיש שוק יום א' יפה ברובע העתיק של העיר והחלטנו לצעוד שוב לאותו כיוון בו טיילנו ביום שישי. לאחר חיפושים רבים ומציאת מספר קטנצ'יק של דוכנים, התברר שהשוק מתחיל רק לפנות ערב ונמשך לתוך הלילה... שוב אכלנו ארוחת צהריים במסעדה הצמחונית רק שהפעם המוכר הודיע לנו שכל מנה עולה 5 באט יותר,"בדיוק היום העלינו את המחיר". בגלל שהמחיר עדיין היה כ"כ זול, לא התרעמנו ואכלנו יותר מידי. לאור בקשת הילדים, עצרנו בדרך חזור ל Foot massage משפחתי. כל אחד מהילדים התפנק ברבע שעה של מסז', הילדים צחקו מהדגדוגים ונהנו מאוד והמסז'יסטים נהנו לא פחות...

אסף מתפנק

תמר ומעריצה

בשעה ארבע התייצבנו שוב בבית חב"ד לקריאת מגילה וסעודת פורים. משלוח מנות הענקנו למטייל צעיר שאסף בחר לצורך קיום המצווה. הילדים קיבלו משלוחי מנות מהרבנית ושמחו מאוד. בסעודה היו שוב אנשים רבים ודברי תורה יפים מפי הרב. בסוף אחד מדברי התורה, בעוד הקהל יושב בשקט ומאזין, תמר צווחה פתאום א-מ-א ורצה אלינו בוכיה. יצאתי איתה החוצה ולאחר שנרגעה היא הצליחה לספר שהיא ראתה איש אחד עם מסכה מפחידה...

גלעד לא באמת עצוב - זה התחפושת

כיוון שהחלטנו בכל זאת לנסוע ביום שני ללאוס, נראה כי לא נחזור לצ'אנג מאי שוב ועל כן בסיום הסעודה, נפרדנו מהרב והרבנית והודינו להם על פורים נהדר.
לאחר מקלחות, נשארו הילדים בחדר בפיקודו של אסף ובליווי סלולרי שלנו, ואנו יצאנו לבקר סוף סוף בשוק יום א' ברובע העתיק. השוק כמו שסיפרו לנו, היה ענק ולא הגענו לסופו. הוא מתחיל ברחבת השער ונמשך לאורך הרחוב הראשי עם פניות לרחובות משנה. לא הצלחנו לטייל בכולו אך הוא היה נעים ומגוון ומלא במקומיים ופחות בתיירים. אפילו הצלחנו לקנות מעט, לשם שינוי.

כאשר חזרנו לחדר היינו כה עייפים שהחלטנו את האריזות לעשות בבקר.

יום רביעי, 23 במרץ 2011

גשר בין גדותיים ירוקות


יום שני 14/3
התעוררנו בגסט האוס בקנצ'נבורי עם תזוזת החדר על פני המים. בכל פעם שעוברת סירה, מבנה החדרים שנמצא על המים נע קלילות על הגלים. התארגנו בעצלתיים ולפנות צהריים יצאנו לראות את הגשר המפורסם שעל נהר קוואי


בועות סבון מעל הנהר

המרחק מהגסט האוס שלנו אל הגשר כשני ק"מ בלבד והחלטנו לצעוד אותם ברגל. לא החלטה חכמה במיוחד לאור אחוזי הלחות הגבוהים.. תוך כדי הדרך כבר הרגשנו נוטפים והצטננו עם קולה קרה. בדרך נתקלנו ב"חדר כושר" שכונתי, מספר מתקני כושר בשמש הקופחת. הילדים ניסו למספר שניות, אבל החום ניצח. הגענו לרחבה לפני הגשר ופגשנו נמר וגור נמרים קשורים בחבל, נופפנו להם לשלום בזהירות. הגשר המפורסם שהופצץ ושוחזר בנוי ברזל שחור וחוצה את הנהר. פעם בכמה זמן עוברת רכבת איטית מאוד על הגשר. הרכבת תיירותית וקיטשית, צבועה בכל צבעי הקשת ולגמרי לא מתאימה למקום ולהקשר. צעדנו ברגל על הגשר הלוך וחזור, סיפרנו את הסיפור ומיצינו מהר מאוד.


חדר כושר שכונתי


הגשר על הנהר קוואי
 תפסנו טוק-טוק מיוחד לאיזור, מעין טוסטוס אליו מחוברת מסגרת ברזל עם ספסלים. נידחסנו כולנו על אחד ונסענו לצד השני של העיירה לראות את המוזיאון המנציח את שבויי המלחמה שבנו את הגשר. למרות המלצת ה"לונלי פלאנט", המוזיאון היה קטן, משמים ובאיכות שימור גרועה ביותר. התמונות דהויות, כתוביות מחוקות או קרועות, בתוך ביתן במבוק עם מאווררים מועטים. חזרנו אל המלון ואכלנו צהריים. לפנות ערב צעדנו אל שוק הלילה הקרוב שנראו בו יותר מקומיים ופחות תיירים. סיבוב קצר בשוק, שייק פירות מרענן וחזרנו לישון.


כל המשפחה, כולל הצלמת, נדחסו על הטוקטוק

יום שלישי 15/3
התעוררנו מוקדם ויצאנו לכיוון תחנת האוטובוס כבר בשמונה וחצי. המטרה, להגיע לשמורת ארוואן לטיול בין שבעת המפלים. בתחנת האוטובוס הצטיידנו בפירות ונסענו נסיעה של כשעה וחצי עד לשמורה. השמורה, המאוד מתויירת, נמצאת בתוך ג'ונגל של עצים והמסלול בה עובר לאורך נחל ובו שבעה מפלים נהדרים. ליד כל מפל יש בריכה עמוקה והשחיה מרעננת ומלווה בדגים רבים, העושים לגיבורים שביננו fish massage. הספקנו להגיע עד למפל החמישי ואז היינו צריכים לחזור כדי להספיק לאוטובוס שיוצא חזרה לקנצ'נבורי. בכל מפל עצרנו לטבילה, קפיצות למים, או גלישה במגלשות סלע הטבעיות, היה כיף אמיתי. עומר בהתחלה חשש להכנס עקב הדגים הגדולים המשוטטים במים, אך לאט לאט תפס אומץ ונהנה מאוד.

קופצים מהמפל הראשון

אסף נהנה מ fish massage טבעי

מתגלשים במפל הרביעי

המפל החמישי - האחרון אליו הגענו
הגענו לאוטובוס האחרון בדיוק בזמן וחזרנו למלון לקראת הערב.
סיימנו את היום במסעדה צמחונית שמצאנו קרוב למלון. המנות היו טעימות אך מנהל המקום היה גם הטבח וגם המלצר כך שהעומס עליו היה גדול והמנות יצאו אחת, אחת. עד שאחד קיבל מנה, השני כבר סיים...

יום רביעי 16/3
הזמנו מהמלון הסעה בוואן חזרה לבנגקוק. אספו אותנו מהמלון בתשע וחצי בבוקר והגענו לקאו סאן לקראת שתים עשרה. פרקנו את התיקים בבית חב"ד ואכלנו ארוחת בוצר - לחמניות, סלט וחביתה. הזמנו בסוכנות צמודה לבית חב"ד כרטיסי נסיעה באוטובוס הלילה לצ'אנג מאי ואז התפצלנו. איילת והילדים הלכו לשוק הסיני לקנות תחפושות לפורים. עקב טעות טכנית, הם לקחו אתם מעט מדי כסף ולכן קנו רק תחפושות לתמר ועומר. לאחרים השלמנו בהמשך.

אני, בינתיים, נסעתי במונית לבית חולים בינלאומי ויוקרתי, לבדוק את רמת רפואת השיניים, לאחר שנפל לי כתר בניו זילנד. אחר הצהרים נפגשנו שוב בבית חב"ד, הצטיידנו בבאגטים עם שניצל לדרך ויצאנו לדרך לצאנג מאי. נסענו כל הלילה באוטובוס שנחשב VIP, בעל מושבי אוטובוס רגילים שאפשר להטות לאחור. היה מספיק מקום באוטובוס כך שכל ילד התפרס על שני ספסלים וישן טוב. אני ועמיחי, זה כבר סיפור אחר..

יום חמישי, 17 במרץ 2011

שבת אחים גם יחד


יום שישי 11/3 
הונג קונג. התעוררנו עמיחי ואני בחמש וחצי בבקר לאירגונים אחרונים. הערנו את הבנים בשש, וב 06:20, כבר היינו למטה במונית לאחר פרידה נוספת מליאור ואליסה. נסיעה קצרה לשדה התעופה ובאיחור קל המראנו לכיוון בנגקוק. הפעם לא היה סרטים לבחירה במטוס, כמו שכבר התרגלנו, מזל שהטיסה ארכה רק שעתיים וחצי.

נחתנו שוב בחום של בנגקוק וכהרגלנו עלינו לקומת ההמראות, כדי לתפוס מונית מוזלת. שלא כהרגלנו, נעצרנו אחרי כחצי שעת נסיעה בפקק שפשוט לא זז. הנהג ניסה למצוא דרכים חלופיות, אך העיר היתה פקוקה לחלוטין. הסתבר שיש הפגנה בעיר שגרמה לכל הבלאגן. אחרי כמעט שעתיים של נסיעה (במקום ארבעים דקות), הגענו לקאו-סאן והסתערנו על המסעדה בבית חב"ד. בסיום הארוחה הטעימה, העברנו את התיקים למלון צמוד לבית חב"ד והתארגנו לשבת.

צמה לשבת באדיבות תאילנדית מהמלון
עוגה לשבת בחסות אנדריאה וחזרנו לבית חב"ד להדלקת נרות ולאחריה, קבלת שבת בציבור - אחרי שלושה חודשים בהם התפללנו לבדנו. בהמשך, קידוש וסעודת שבת טעימה (למרות המנות המיניאטוריות) ומשמחת. כרגיל, פוגשים אנשים מעניינים בבית חב"ד. הפעם פגשנו שתי אחיות שטיילו ביחד בניו זילנד (אפילו ראו אותנו שם מרחוק) ועכשיו מטיילות קצת בתאילנד.

יום שבת 12/3
לאחר תפילת שחרית, סעודת שבת באותה מתכונת כמו אתמול, רק עם פחות קהל. תמר התחברה עם כמה מהמטיילות, שיחקה איתן וקראה להן "חברות שלי". איילת נשארה לשיעור נשים עם הרבנית ואנחנו חזרנו למלון למנוחה (תמר ואני) משחקים וספרים (הבנים) ואחר כך משחק קלפים משותף. אחר הצהרים, תמר דרשה לחזור לחברות שלה וחזרנו לבית חב"ד לשיעור, סעודה שלישית והבדלה.
במוצאי שבת, השארנו את הילדים בחדר עם טלפון ויצאנו קצת לרחובות הקאו-סאן. טיילנו מעט, קנינו שייקים והתפנקנו עם פוט מסאז' זוגי. עכשיו הרגשנו באמת בתאילנד!!

יום ראשון 13/3
יצאנו מהמלון עם התיקים לבית חב"ד ועצרנו מונית לשוק יום א' הענקי של בנגקוק. השוק מפחיד בגודלו ונהננו ללכת בו לאיבוד. כשראינו שהילדים מתחילים למצות, הקצבנו לכל אחד מהם 100 באט לקניות בשוק. הם רצו בין הדוכנים וחיפשו מה לקנות. בשוק יש פשוט הכל - בגדים, כלי בית, נעלים, תיקים אוכל ואפילו חיות בית. בקושי הצלחנו לנתק את גלעד מגורי הכלבים החמודים שהוצעו למכירה. כל אחד מהילדים קנה מספר מזכרות, משחקים. עומר ותמר התחילו להפריח בועות סבון ברחבי השוק אך בשלב כלשהוא נשברנו כולנו מהחום הכבד ולמרות שראינו רק חלק קטן מהשוק, חזרנו במונית אל בית חב"ד.


הכנת איזשהוא שייק תוך כדי פעלולים


בין סמטאות השוק

התאוששנו קצת, אכלנו ארוחת אחר צהריים טעימה ויצאנו לכיוון קנצ'נבורי, מערבית מבנקוק. לקחנו מונית לתחנת האוטובוסים הדרומית ויצאתי לחפש כרטיסים לאוטובוס. מסתבר שבבניין התחנה, בקומה השלישית, יש עשרות דוכנים למכירת כרטיסי אוטובוס, לפי יעדים. עברתי בין הדוכנים עד שהגעתי לדוכן המתאים, אך הוא היה ריק ועליו שלט שהאוטובוס האחרון יצא כבר. לפי המידע שהיה לנו, אמורים להיות אוטובוסים עד מאוחר בלילה ולכן המשכתי לחפש. כשכמעט התייאשתי מצאתי עוד דוכן שמוכר כרטיסים לאוטובוס לקנצ'נבורי. אספתי את כולם במהירות ועלינו על האוטובוס של 18:00. אחרי שעתיים בדיוק הגענו לתחנת האוטובוס בקנצ'נבורי ולקחנו טנדר-מונית לאזור התיירים. המקום הראשון לא מצא חן בעינינו והמשכנו לעוד גסט האוס (VN) עם חדרים צפים על הנהר, בו גם נשארנו לישון.

יום שני, 14 במרץ 2011

מגדלים על מגדלים


יום ראשון 6/3
אחרי כמעט שלושה חדשים בארץ המדהימה הזאת אנחנו עוזבים היום את ניו זילנד. סיימנו לארוז לפנות בוקר ויצאנו ברבע לחמש במונית אל שדה התעופה של כרייסטצ'רצ'. בחמש וחצי היינו כבר אחרי הצ'ק אין והביטחון ונשארה לנו שעה להעביר.

הטיסה לאוקלנד, באי הצפוני, עברה מהר ולצערינו לא ראינו את הנופים מהאויר בגלל עודף עננים.
אחרי הנחיתה באוקלנד ואיסוף התיקים, צעדנו כמה דקות אל הטרמינל של הטיסות הבינלאומיות והתמקמנו על ספסלים להמתנה ארוכה עד לטיסה שלנו בצהריים. חיברנו את המחשב הנייד לחשמל והילדים שיחקו באינטרנט וראו סרטים. הצטיידנו מראש גם בסנדוויצ'ים וחטיפים. הזמן עבר יותר מהר ממה שחשבנו ובשתים וחצי המטוס המריא לכיוון הונג קונג. שמחנו לטוס שוב עם חברת התעופה קתאי, שם לכל נוסע יש מסך טלוויזיה עם סרטים חדשים המוקרנים בבתי הקולנוע. צ'ופר נוסף שהיה לנו במהלך הטיסה הוא הארוחה הבשרית הראשונה שלנו מזה שלושה חודשים. הטיסה היתה מטלטלת קצת יותר מדי ולמזלנו אף אחד לא הושפע קשה מדי. הילדים ישנו קצת בדרך (חוץ מגלעד) ואנחנו התמקדנו בעיקר בסרטים.

מעבירים זמן בשדה התעופה באוקלנד

ביציאה משדה התעופה חיכה לנו נהג הוואן שהזמינו לנו ליאור ואנדריאה, חברים שאצלם נתארח במהלך השבוע. כבר תוך כדי הנסיעה הלילית ברחובות הונג קונג נדהמנו מגובה הבניינים. העיר בנוייה כולה ממגדלים ענקיים - גם משרדים וגם למגורים. הגענו למגדל של ליאור ואנדריאה (יחסית נמוך, רק 36 קומות) עלינו לקומה ה 26 והתקבלנו בשמחה. איזה כיף להגיע לבית של חברים יקרים, ובכלל להסניף קצת בית לריאות.. אחרי החלפת חוויות קצרה וקבלת המלצות לטיולים לשבוע הקרוב, פרשנו לישון - שפוכים מיום הטיסות שעבר עלינו.

יום שני 7/3
כשתמר התעוררה היא שמחה סוף סוף לפגוש את אליסה, הבת של ליאור ואנדריאה ואחרי זמן קצר של ביישנות הן התחילו לשחק ביחד. ישבנו לאכול קורנפלקס עם משפחת דגן וקיבלנו הוראות מפורטות איך להגיע ממקום למקום. מאוחר יותר, יצאנו בעקבות ההמלצות מאנדריאה אל האי לנטאו, עליו ממוקמים בין השאר, שדה התעופה, דיסנילנד והבודהה הגדול אליו נסענו. הונג קונג מורכבת מחצי אי  ועוד מספר איים המחוברים ביניהם בגשרים, מנהרות ומעבורות. הבית בו התארחנו היה באי המרכזי, הנקרא פשוט הונג קונג.

ירדנו מהקומה ה 26 ותפסנו מונית אל מרכז העסקים של הונג קונג - IFC. לא שנהיינו אנשי עסקים, פשוט תחנת הרכבת התחתית הקרובה נמצאת שם. עלינו על הקו הכתום של הרכבת התחתית המהירה וירדנו בתחנת Tung Chung, שם עברנו לרכבל ארוך. הרכבל עובר, בין השאר, מעל הים וחוצה כמה רכסי הרים על האי ובסופו מגיע אל ההר עליו שוכן הבודהה הגדול.

ברכבל מעל הים

הסתובבנו קצת בכפר התיירותי וטיפסנו מאתיים ומשהו מדרגות אל הבודהה הענק הצופה על כל הסביבה. תמר שטיפסה את כל המדרגות בעצמה, קיבלה הרבה קריאות עידוד מהסינים ואפילו תפוח, מתנה. אכלנו ארוחת צהרים טעימה במסעדה צמחונית של המנזר הבודהיסטי ועלינו על אוטובוס לכפר הדייגים Tai O.

למרגלות הבודהה הגדול

ראינו סירות שיוצאות לשיט קצר מסביב לכפר, בו אמורים גם לראות דולפינים ורודים החיים בסביבה. המחיר היה נמוך למדי ויצאנו לשיט, למרות שפקפקנו שנראה דולפינים. עשינו שיט קצר בין בתי הכלונסאות שבכפר , בהם גרים האנשים ממש מעל המים ויצאנו קצת לכיוון הים הפתוח, שם אמורים להימצא הדולפינים הורודים. אחרי סיבוב קצר הבנו שאכן לא נראה קצה סנפיר של דולפין. כאשר ירדנו מהסירה שאלנו את המשיט איפה הדולפינים, אז הוא הסביר לנו שעכשיו יש שפל אז אי אפשר לראות אותם...  אחרי השיט סיירנו קצת בשוק שבכפר בו מכרו בעיקר דגים מיובשים מכל הסוגים.
יצאנו לדרך חזרה אל האי הונג קונג באוטובוס ואחר ברכבת התחתית ולבסוף מונית עד לבית.
ארוחת הערב שחיכתה לנו בבית שימחה את הלב והבטן.

בתי הכלונסאות בכפר הדייגים
דגים וכל מיני יצורים מיובשים

יום שלישי 8/3
לשם שינוי, יצאנו ברגל מהבית לכיוון התחנה התחתונה של ה Peak Tram - קרון המטפס עד ל Victoria Peak, הפסגה המשקיפה על הונג קונג. מלווים בליאור צעדנו ברחובות, כשהראשים מופנים בעיקר למעלה וסופרים את הקומות במגדלים השונים. ראינו את ה-JCC מרכז הקהילה היהודית, ועברנו בדרך בגנים הבוטניים והזאולוגים של הונג קונג - פארק ממש באמצע העיר, עם אוסף של ציפורים מדהימות וסוגים שונים של קופים - החל מ Gibons ואפילו 3 אורנג אוטאנג ענקיים, ששמחו לעשות לנו הופעות מרהיבות לקול צהלות הילדים.

בגנים הבוטניים, כשברקע מגדלי העיר

עלינו על ה Peak Tram לנסיעה קצרה המטפסת בשיפוע לא הגיוני והגענו ישר לקניון הנמצא על הפסגה. בכלל, כמות הקניונים בעיר הזו היא מדהימה וברובם, רוב החנויות הם "עממיות", כמו Gucci, Ralph Lauren, Rolex וכאלה. בקניון הזה התלהבנו מחנות של גאדג'טים, בה מכרו מכונית על שלט הנוסעת על קירות, גלובוס המרחף באוויר ומשקפיים המקרינים סרטים למי שלובש אותם. תמר ועומר התלהבו ממשחק של מקקים אלקטרונים הנוסעים ומתנגשים בקירות.
יצאנו החוצה לתצפית, מעורפלת משהו, על המגדלים והים ושיחקנו קצת בגן שעשועים קטן. עצרנו מונית ונסענו לקצה השני של האי ל  Stanley market, שם הסתובבנו בשוק המיועד לתיירים בעיקר. לא התלהבנו מהשוק - ראינו כבר יפים וזולים ממנו וחזרנו באוטובוס למרכז העיר ומשם במונית במעלה ההר, עד לבית.

ליד קרונית הטראם
בובה של ג'יימס בונד בכניסה למוזיאון השעווה (עליו ויתרנו)
התצפית מה Peak

תמר ואליסה עשו שוב אמבטיה משותפת עם הרבה משחקים ומים, אחרי ארוחת ספגטי בולונז, לה ציפו הילדים מהבוקר..
בערב יצאנו, איילת, תמר ואני, אל חצי האי Kowloon. נסענו במעבורת והגענו בדיוק בזמן למופע האורות המוצג על מגדלי הונג קונג. המופע עצמו היה נחמד, מגדלים רבים בעיר מוארים בהתאם למוזיקה המושמעת. אחרי המופע הסתובבנו, עם עוד המוני אנשים, ברחובות העמוסים והגענו עד לשוק הלילה. נמכרים שם שמונצעס רבים החוזרים על עצמם, אך הפעם לפחות חזרנו עם משהו קטן ביד.

שתי הנסיכות
המגדלים מוארים

יום רביעי 9/3
הרגשנו עייפים מההסתובבות הרצופה בעיר והתחלנו בחצי יום של מנוחה - ארוחת בוקר טעימה, קריאת ספרים ומשחקי מחשב. בצהרים יצאנו שוב במעבורת לכיוון Kowloon והלכנו למוזיאון החלל. המוזיאון מיושן יחסית, עם הרבה מדי טקסטים לקרוא ופחות מדי התנסויות. איילת, גלעד ואסף הלכו לסרט IMAX שהיה, גם הוא, נחמד אך לא מעניין במיוחד. יצאנו והמשכנו להסתובב בעיר. בדרך שיחקנו בלחפש אותיות סיניות. כל אחד קיבל אות, והיה צריך למצוא אותה איפשהוא ברחוב. שעות של הנאה... הגענו ל Kowloon Park, פינה נחמדה באמצע העיר הסואנת. ויתרנו על מתחמי הציפורים ורק רצנו במבוך הקטן ומסביב למזרקות. לקראת הערב חזרנו לבית במעבורת ובמונית.

צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות
תמר רצה מסביב למזרקה

יום חמישי 10/3
סוף סוף הגיע היום לו הילדים ציפו במיוחד. יצאנו ל Ocean Park, פארק הכולל מתקני לונה פארק ואקווריומים שונים. התלבטנו בין ביקור באושן פארק לביקור בדיסני והחלטנו על האושן שאולי אין בו מוטיב דיסני אך המתקנים בו אתגריים יותר. נסיעה במונית הובילה אותנו לתחנת האוטובוס שם קנינו כרטיסים משולבים לנסיעה וכניסה לפארק. נסיעה באוטובוס קומותיים והגענו לפארק קצת לפני זמן הכניסה. בשעה 10 נכנסנו פנימה וע"פ התכנון המוקדם שעשינו, הלכנו ישר לרכבל. הפארק ענק ומחולק לשני מתחמים. במתחם התחתון ליד הכניסה, מתקנים לצעירים יותר, אקוואריום ודובי פנדה. במתחם הגבוה, אליו מוביל רכבל ארוך מעל רכסי הרים הצמודים לים, בנויים המתקנים הרציניים יותר וכן הופעות של כלבי ים ודולפינים. תיכננו את הזמן כך שנצליח לבקר גם במתקנים וגם בהופעות. רוב המתקנים בחלק זה של הפארק אינם מתאימים לתמר ועומר. עומר היה מאוכזב שאסור לו ברכבות ההרים אבל מצאנו לו מתקן שווה, גזע עץ השט בנהר ובסופו נופל במפל ענקי ומשפריץ המון מים. כולנו נהננו ממנו, אפילו תמר הייתה אמיצה ונסעה בו שלוש פעמים.

רכבת הרים עם שלושה לופים
גלעד מעופף
אחרי הגלישה במפל

מופע הדולפינים היה נחמד מאוד ונהננו מכל שאגות הסינים לכל קפיצה של הדולפינים לגובה, מעל המים. עד שעות הצהריים היינו בחלק העליון של הפארק ואחרי ארוחת צהריים של סנדוויצ'ים עם חומוס!, הלכנו לכיוון הרכבל. ראינו תערוכה מדהימה של מדוזות וירדנו ברכבל. כעת, הגיע זמן השעשועים לקטנים. עברנו בין המתקנים, עצרנו לראות את דובי הפנדה הישנוניים וראינו מופע אקרובטיקה נהדר ומופע ציפורים נחמד. נדהמנו מהעייפות שנפלה עלינו ובסביבות שש נפרדנו לשלום מהפארק.



הארקובטים קופצים באוויר

ומקפיצים את עומר

את הערב האחרון שלנו בבית משפחת דגן, בילינו בשלווה ,באירגון תיקים לקראת הנסיעה מחר ובפרידה מהדגנים. אנדריאה הגדילה לעשות וציידה אותנו בעוגה לשבת ממעשה ידיה!!
הפרידה מהחברים ומהרגשת הבית שלא הייתה לנו בחודשים האחרונים, קשה מעט ועוד אחרי הפינוקים להם זכינו!! שוב צריך לעלות על תיקים, ולחפש את המחר...