יום שני, 29 בנובמבר 2010

רק חול וחול


יום ו' 26/11
שוב אנחנו אורזים ויוצאים לדרך, הפעם נסיעה של כארבע שעות לעיירת החוף מוי נה. האוטובוס היה ישן יחסית ולמרות הקפיצות הטלטולים הצלחנו להנות מהנוף ההררי בירידה הארוכה מדאלאת, שנמצאת בגובה של כ 1500 מטר.

הגענו בשעה 12:00 והלכנו לבית מלון עליו קראנו המלצות. המלון היה על חוף הים, נראה מגניב, אבל עולה בהתאם. בנוהל הרגיל, כולם נשארו שם עם התיקים ואני יצאתי לדוג לנו מלון שיתאים לתקציב בעזרת רוכב אופנוע שהסכים לקחת אותי ללא התחייבות (כנראה מקבל עמלה מהמלון). מסתבר שבעיירה יש רחוב אחד ארוך לאורך החוף. מקומות הלינה בצד של הים מצויינים, אבל עולים בהתאם ומעבר לכביש המחירים זולים יותר. לאחר כמה נסיונות הגענו למקום עליו גם ראינו המלצות -  Lyly Hotel. המלון הקטנטן והמשפחתי נמצא בצד המרוחק מהים ומנוהל על ידי פול הגרמני ואשתו הויאטנמית. הוזמנו להשתמש במטבח המלון והכנו מהר ארוחות לשבת ממצרכים שקנינו עוד בבוקר בדאלאת. בזמן שבישלנו הילדים נהנו מבריכת פיראטים מתנפחת שיש לבעלי המלון בשביל ביתם בת ה-5, לילי. מהר מאוד התברר שהבריכה מחוררת והמים זורמים חופשי...

קבלת שבת וסעודה ערכנו בלובי המלון - מרפסת מקורה עם שולחנות וכסאות הפונה לרחוב ואחר כך שיחקנו כמה משחקי סקאנק. בדרך לחדר הופתענו על ידי פול בברכת "שבת שלום" - הסתבר שהיה לו חבר ישראלי וממנו הוא זוכר את היום הקדוש של הישראלים.

טיפים:
  • במוי נה יש שני מרכזים תיירותיים במרחק כ 2 ק"מ זה מזה. הדרומי נמצא סביב ק"מ 13-14 ובו יש יותר מועדוני גלישה וחוף יותר נחמד. הצפוני, בו שהינו, נמצא סביב ק"מ 16 ובו מלונות יותר זולים, חוף פחות טוב והוא קרוב יותר לשוק המקומי (בערך ק"מ אחד).
  • במלון שילמנו 12$ לחדר עם 2 מיטות כפולות, מיזוג ומים מינראלים חופשי . במלונות מעבר לכביש רצו 30-35$ לשני חדרים או חדר גדול. 
,

יום שבת 27/11
אחרי הסעודה יצאנו לבריכה במלון הסמוך תמורת תשלום של 7.5$ לכולנו - הסברנו להם שנשלם בערב ולא היתה בעיה. בבריכה פגשנו את גוּנילה השבדית, אם חד-הורית, ובנה אֶריק בן החמש. הם היו מאוד חברותיים ולאחר שיחה נחמדה הם הציעו, שנחלוק איתם ג'יפ למחרת בטיול לאטרקציות שבאזור. שמחנו לגוון קצת ולהכיר אותם יותר והסכמנו כמובן. הילדים המשיכו לשחק ולהשתולל בבריכה עד אחר הצהרים ואז חזרנו למלון לסעודה שלישית. את מוצ"ש העברנו  במלון במנוחה...

יום ראשון 28/11
בבוקר יצאתי לשוק המקומי על אופניים ששכרתי במלון. השוק קטנטן ומבולגן, אבל יש בו את המבחר הרגיל של פירות וירקות במחירים זולים. קניתי באגטים ומצרכים להמשך היום ודיוושתי חזרה.
מאוחר יותר יצאנו לטיול על החוף. תכננו לטייל קצת דרומה על החוף, אבל הילדים התלהבו מהים, כך שנשארנו לא רחוק מהמלון. הגלים היו מלהיבים וכולנו קיפצנו וניסינו לתפוס גלים. כשהתעייפנו, יצאנו ושיחקנו בכתיבה על החול - איקס עיגול, איש תלוי והילדים התאמנו קצת בכתיבה.

משחקים על החוף

תמר מראה סרטן מת שנמצא על החוף

עומר לומד לכתוב

סירת דייגים עגולה.לא הצלחנו להבין למה הצורה המשונה,
אבל כל הסירות הדייגים כאן נראות כך.

בשעה 14:00, אחרי ארוחת צהרים מהירה, הצטרפנו לחברינו השבדים ויצאנו על ג'יפ לביקור בכמה אתרים בסביבת מוי נה. הילדים רצו כולם לשבת בשני המקומות האחוריים בג'יפ (הפונים זה אל זה) וקבענו תורנות הוגנת.  לאחר כמה דקות הגענו ל Fairy Stream, בו צעדנו בנחל קטן בתוך המים עד שהגענו למקום בו יש תצורות מקסימות בסלע עשויות כולן מאבן חול. לאורך הנחל יש גם המון נביעות קטנות שיוצרות המון פלגי בוץ קטנים, בהן הילדים נהנו לבוסס. חזרנו לג'יפ באותה דרך והמשכנו לתצפית על הים במקום בו עוגנות מאות סירות של דייגי האזור. צמוד לתצפית היה משטח משופע מכוסה במה שנראה כמו חתיכות קטנות ורודות. הסתבר שאלו שרימפס קטנטנים שמיובשים על המשטח לקראת הכנת רוטב מיוחד.

מבוססים בבוץ העמוק


השריפסים המיובשים מפוזרים מאחורי הילדים

הנסיעה הפעם היתה ארוכה יותר וארכה כשעה, כולל כמה דקות על דרך עפר קופצנית. בסוף הגענו לדיונות החול הלבנות. צמוד לחניה חיכו שני צעירים שהשכירו משטחי פלסטיק לגלישה על הדיונה. לקחנו חמישה גלשנים וצעדנו מהחניה כעשר דקות בחול הטובעני עד לדיונה הגבוהה. בתחתית הדיונה היה אגם גדול והבנים החלו מיד לגלוש במורד בעזרת גלשני הפלסטיק. עומר לא הבין איך אמורים לעצור ולפני שהספקנו לשים לב גלש ישר לתוך האגם הרדוד. ירדתי במהירות לעזור לו והוא התאושש מהר, אך לא הבין מדוע כולם צוחקים. המשכנו כולנו בגלישות במורד. גם לתמר מצאנו מקום מתאים והיא גלשה בשיפוע קל יותר והיתה בעננים. אחרי לא מעט פעמים, התייאשנו מהטיפוס המפרך אחרי כל גלישה ובשילוב העובדה שהחל כבר להחשיך, התקפלנו חזרה לג'יפ. כצפוי, היינו מלאי חול מכף רגל ועד ראש. לאחר נסיעה מגרדת חזרה הביתה, הילדים רבו, לשם שינוי, מי יתרחץ ראשון.

עומר גולש במורד

תמר ואריק השבדי

גלעד מטפס במעלה הדיונה

באמצע הגלישה

בערב הגיעו הרבה חברים של פול, מערביים הגרים במוי נה, למשחק הפוקר השבועי. ביקשתי רשות להצטרף ואחרי כשעה וחצי של משחק מהנה, כשהבנים מעודדים אותי מאחורה, אזלו לי כל הצ'יפים ופרשתי לישון.

טיפים
  • הטיול עלה 25$ לג'יפ של שבעה או 20$ לג'יפ של ארבעה בסוכנות ממול המלון.
  • ניתן גם להוסיף לטיול את הדיונות הצהובות ואת הקניון האדום, אך צריך לצאת מוקדם יותר, או להשתהות פחות זמן בכל תחנה.

יום שני 29/11
התלבטנו אם לעזוב היום את מוי נה ולהמשיך דרומה ולבסוף החלטנו לנסוע מחר ולעשות היום יום מנוחה. הילדים, ששאלו בבוקר מה הולכים לעשות היום, נדהמו לשמוע את התשובה - כלום. התחלנו את היום בתה ועוגיות ואז חזרנו לחדר למשחקים במחשב ולצפיה בערוצי דיסני והסרטים המצוירים. איילת הלכה ברגל לקניות בשוק וחזרה על אופנוע-מונית ויותר מאוחר אני יצאתי לריצה אחרי זמן רב שלא רצתי. בהמשך הלכנו שוב לבריכה במלון הסמוך והתאמנו בקפיצות למים.

אפילו היא קופצת חופשי

אסף מפגין גלגול מרשים

גלעד המרחף
עומר בקפיצת ראש

בצהרים התקרר ואפילו התחיל קצת גשם ולכן חזרנו למלון לאכול והמשכנו במשחקי קלפים, מחשב וטלוויזיה לאורך כל היום. רצינו לחזור לבריכה אחר הצהרים, אבל היה גשום מדי.
מחר בבוקר יוצאים באוטובוס לכיוון התחנה האחרונה בויאטנם - סייגון ובשבת, ככל הנראה, כבר נהיה בקמבודיה.

יום חמישי, 25 בנובמבר 2010

איזה כיף שהיה לי הבוקר


יום רביעי 24/11
אחרי הנסיון הלא כל כך מוצלח לטיול מודרך, החלטנו לצאת היום למספר אתרים באזור העיר דאלאת.. גם מזג האוויר שיתף פעולה והיה יום בהיר לאחר לא מעט ימים מעוננים וגשומים. סיכמנו באחת הסוכנויות הסמוכות למלון על נהג עם רכב, שיקח אותנו לאתרים שרצינו. ב-9:00 בבוקר חיכה לנו נהג ליד המלון. הייתה התמקחות קצרה על סדר האתרים, עד שהגענו למבנה טיול שהוסכם על שני הצדדים. את היום התחלנו בטיפוס אל אחת מפסגותיו של הר Lang Bian המתנשא מעל העיר. רוב המטיילים כך נראה, עולים עם ג'יפ (בתוספת תשלום כמובן) עד לראש ההר, אבל לא אנחנו!. התחלנו לטפס ומתברר שהעליה היא על כביש מפותל ובשיפוע מאוד חזק. בשלב מסויים פרשנו מהכביש אל שביל הליכה מאולתר בחורש שמסביב לכביש. מצאנו נחל מתפתל והמשכנו את הטיפוס. מעט אחרי שחזרנו אל הכביש, גילינו גשר תלוי מעל נחל בצד הדרך המוביל אל בית ומרפסת ישיבה למנוחה והחלטנו לעצור.

עוד גשר צר מאוד

(עכשיו גלעד כותב)
אני ואבא הלכנו לקנות קולה בחנות שבמקרה היתה ליד, כשחזרנו, כל שאר המשפחה אמרה "שלוש ארבע ו..." והתחילו לשיר לי יומולדת שמח כשבלונים בידיהם. הייתי מופתע מאוד כי לא ידעתי שהיום יום ההולדת שלי ומרוב בלבול כמעט הפלתי את הקולה. הלכתי לשולחן הממתקים עליו חיכו לי לחמים מסוכרים, כמה קרואסונים, טופי,אננס ובמבה מרוסקת. אחרי זה כולם הרימו אותי על שרפרף (היה ממש מפחיד) התיישבנו ליד השולחן ופתחתי את מתנת היומולדת שלי - שעון שמאוד רציתי. אחרי זה שיחקנו עם הבלונים מסירות וחסימות.

מזל טוב לגלעד!

(עד כאן גלעד)
אחרי המסיבה, שבה גם ציינו יומולדת חודש לטיול שלנו, הוחלט ברוב קולות כי הספיק לנו הטיפוס ואנחנו פונים אחורה וחוזרים לרכב, למרות שלא הגענו לפסגה. הדרך למטה הייתה קצרה ומהירה והבנים נצלו את השעונים החדשים למדוד זמנים.
התחנה הבאה הייתה גן פרחים. הפרחים פרחו, המזרקות לא עבדו והגן היה נחמד אך לא מדהים. לאחר סיבוב קצר, הילדים מצאו מגלשה וסולם חבלים קטן ואני ישבתי לנוח על ספסל בסככה ליד. כמה גדולה הייתה ההפתעה כאשר לידי התיישב תייר, שאל מאיפה אני ואח"כ כאשר שאלתי מאיפה הוא, התברר שהוא מסורינאם!!!. סיפרתי לו בהתרגשות שאבי גם הוא נולד בסורינאם ואף פעם בחיי לא פגשתי אדם משם...

שער הכניסה מורכב כולו מעציצים קטנים

לאחר נסיעה קצרה עצרנו בתחנת הרכבת הישנה של העיר, שעבדה בסביבות שנת 1933, ועדיין מסיעה תיירים מספר פעמים ביום. ראינו את הקרונות והקטר הישנים וכמובן טיפסנו עליהם. על הנסיעה שאורכה כשעה וחצי, וויתרנו.

בתחנה שבדאלאת עמד קטר...

המשכנו אל "הבית המשוגע". המקום, על פי הספרים משמש כגלריה לאומנות ובית הארחה. נתנו לילדים להסתובב חופשי ולגלות את מסתורי הבית בעצמם. המקום מדהים וקסום לכל הדעות. מחצר הבית עולים מספר גרמי מדרגות למבני בטון בצורות שונות. המדרגות מובילות לחדרים ולמבנים נוספים כאשר כל פעם ישנה התפצלות ומדרגות נפגשות עם גרמי מדרגות אחרים. נשמע מסובך? אכן מבלבל. עמיחי שיחק עם הבנים "תופסת" והתעייף כהוגן. המבוך, המסדרונות והמדרגות שימשו מצויין את הילדים והם חמקו, התחבאו ורצו בלי סוף. תמר ואני טיילנו בשלווה בין המבוכים. גילינו את חדרי ההארחה הצפונים בין המדרגות (כולם הסכימו שזאת חוויה לישון שם),את חדרי מכירת המזכרות ואת הגשרים המחברים בין הכל. נראה כי המקום נמצא בתנופת בניה וכל הזמן מוסיפים עוד חדרים ומבוכים לבית. כאשר התעייפנו - אנחנו, לא הילדים!, חזרנו לאוטו ונסענו לתחנה האחרונה, Tatanla Fall.





הבטחנו לילדים הפתעה לסיום היום והם לא הבינו מה כל כך מרגש במפל אחרי כמויות המים שראינו בימים האחרונים..
אסף היה הראשון לגלות את השלט בכניסה המראה על מגלשת ההרים. התרועות באוטו היו בהתאם. מדובר במגלשות  הגולשות במורד ההר (כמו בצוק מנרה) ומגיעות עד למפל הנמצא בתחתית. אסף וגלעד עלו על מגלשה אחת ועומר ועמיחי על השניה. תמר ואני ירדנו ברגל בשביל המוליך אל המפל. כשהגיעו החבר'ה למטה, המפל לא עניין אותם כמעט בכלל. הם היו עסוקים במחשבה על לגלוש שוב במורד ההר. התרשמנו קצרות מהמפל ופנינו לעלות רגלית למעלה לסיבוב נוסף. הפעם אני ועומר במגלשה אחת ואסף עם גלעד בשניה. קנינו כרטיסים לירידה ועליה. עמיחי ותמר שעלו לאט יותר נעצרו בדרך וצילמו אותנו תוך כדי ירידה. היה מסלול מהיר וכיפי בהחלט.

לפני הירידה
video


היה לנו סיום יום מוצלח. חזרנו למלון, התקלחנו, התארגנו, נחנו ויצאנו לחפש מסעדה צמחונית שלישית בעיר. היה לא פשוט, כבר כמעט התייאשנו, כי מספרי הבתים ברחוב היו מבולגנים לגמרי, אך לבסוף בזכות ויאטנמי אדיב מצאנו את המקום. המרקים היו מצויינים.


יום חמישי 25/11 (סיכום של גלעד)
החלטנו להתפצל לשתי קבוצות. קבוצה אחת הכוללת אותי, את אבא ואת אסף וכל השאר בקבוצה השניה. הקבוצה השניה בילתה את היום בקניות בעיר. הקבוצה שלי הלכה ליום טיול, הכולל סנפלינג, ירידה במפלים, קפיצות גבוהות ומגלשות מים מטורפות.

הלכנו אל הסוכנות, פגשנו את המדריכים ונסענו משם למסלול של הסנפלינג. בהתחלה היינו צריכים ללכת בשביל בתוך יער. כעבור כמה זמן שמענו את הנהר. חצינו את הנהר מעל המפל אותו ביקרנו אתמול והמשכנו בהליכה. בסוף הם עצרו לאימונים וקשרו את החבל לעץ בירידה קטנה שהיתה באזור. עלינו אל אחד המדריכים והוא הסביר לנו איך עושים סנפלינג. אחרי ההסבר התאמנו על החבל שהיה קשור לעץ. ההוראות הן: טוסיק אחורה, יד ימין צמוד למותן מחזיקה בחבל ופיסוק ברגלים. היו שתי אפשרויות ירידה - בקפיצות איטיות או בהליכה על הקיר.


אחרי האימונים המדריכים הראו לנו קצה של צוק ליד המפל, שם היה המקום הראשון לסנפלינג. לבשנו את דברי ההצלה והתחלנו לעשות את הבלתי יאומן. ירדנו בפחד את הצוק, קפצנו לבריכה קטנה וקפואה ובה שחינו לקצה השני.
המשכנו ללכת והגענו לסוג של מגלשת מים, שהיתה באבן. אסף התגלש ראשון ואחרי זה אבא ואני - היה טיפה כיף וחטפתי מכה בעקב. שחינו קצת במים הקרים והמשכנו ללכת. כעבור כמה דקות הגענו למפל השני וירדנו שוב בקצת פחד.

גלעד בדרך למטה

אסף מקפץ


במגלשת המים הטבעית

הלכנו קצת והגענו למפל הכי גדול, שגובהו 35 מטרים. הירידה בו גם הכי קשה כי היא ממש בתוך זרם המים. אכלנו צהרים בראש המפל, אסף ירד ראשון, אני ויתרתי וירדתי מסביב ואז אבא ירד. הלכנו טיפ טיפ והגענו למפל האחרון, בו הירידה קלה בהתחלה,אחרי זה קשה יותר ובסוף קופצים לבריכה. אבא ירד ראשון, אחרי זה אני ואחרי זה, אסף. שלושתינו טיפסנו חזרה למעלה ואז אבא ואסף החליטו לקפוץ מגובה 7 מטר. אבא פחד לקפוץ וכעבור כמה דקות קפץ. אחרי זה אסף קפץ תוך שלוש שניות ואני ירדתי שוב בסנפלינג.

אסף בתוך המפל

גם אבא ירד במים

גלעד הקול
נפרדים מהנחל המקסים

אחרי זה עלינו בערך קילומטר בעליה קשה עד הכביש, שם חיכינו לוואן שיקח אותנו חזרה. חזרנו למלון והתיישבנו על הטלוויזיה והמחשב וכך המשיך כל היום.

טיפים למתקדמים:
את הטיול הזמנו בסוכנות Groovy Gecko הסמוכה למלון. הם היו רציניים ואחראים. למרות שהזמנו טיול קבוצתי, היינו היחידים בקבוצה, כך שטיילנו שלושתינו עם מדריך ושני עוזרים והיינו היחידים בנחל. היה כיף גם שכל מה שהיינו צריכים להביא היה בגד ים ומצלמה. הם דאגו לכל השאר (כולל מים וארוחה שכללה, לבקשתנו, באגטים, גבינה, פירות וירקות). הטיול נקרא Canyoning ועלה 70$ לשלושתנו.

יום שלישי, 23 בנובמבר 2010

גמאנו דרכים ושדות


יום שישי 19/11
לאחר כמה ימי גשם בנה טראנג, ממשיכים ליעד הבא ומקווים שהגשם קצת יירגע. הזמנו את הנסיעה לדאלאת רק בערב לפני והכרטיסים לאוטובוס של שעה שמונה נגמרו. נאלצנו לצאת באוטובוס של עשר בתקווה שנגיע מספיק זמן לפני שבת.
בשעה תשע ורבע הגיע וואן קטן לאסוף אותנו מהמלון. הוואן היה כמעט מלא ונשארו רק שני מקומות פנויים. הבנו שמדובר בנסיעה קצרה עד לאוטובוס ונדחסנו כמה שאפשר (איילת ישבה על הרצפה) ואחרי כמה דקות הגענו לאוטובוס. העמסנו את התיקים בגשם שוטף והאוטובוס הלך והתמלא במקומיים. בעשר בדיוק האוטובוס יצא, כשעליו עוד שני זוגות תיירים, אנחנו והמון וויאטנמים.

הדרך היתה מדהימה. לאורך כל הדרך ראינו ג'ונגלים ירוקים, נהרות גדולים ובשל הגשם שירד ללא הפסק, עשרות מפלים שזרמו ממש צמוד לכביש. הדרך היתה משובשת בחלקה - במקום אחד חלק מהכביש נסחף ובמקום אחר דחפורים פילסו דרך בבוץ שכיסה את הכביש ובשעה שלוש הגענו בשעה טובה לתחנת האוטובוסים של דאלאת. לשמחתנו הגשם פסק. הסוכנות ממנה קנינו את הכרטיסים מספקת גם הסעה מהתחנה למלון לפי בחירה. כיוון שלא היה לנו מלון, נתנו כתובת של מסעדה צמחונית עליה שמענו, בתקווה שנמצא מלון סמוך.

בשניה שירדנו מחוץ למסעדה נצמד אלינו אדם עם מעיל של "Easy riders' - חברה, עליה שמענו, שמדריכה טיולי אופנועים בויאטנם. הוא מייד התחיל להעיק עם שאלות על טיול דרכו, על מלון וכרגיל נפנפנו אותו. נכנסנו למסעדה והסתבר שאף אחד שם לא מבין אנגלית. מייד הבחור קפץ והתנדב לעזור לנו. בסיועו ווידאנו שהמסעדה צמחונית, הזמנו ארוחת צהרים ועוד ארוחה לסעודת שבת בצהרים. כשכולם עדיין אכלו, הוא הקפיץ אותי על האופנוע למלון קרוב ושם סגרנו, בשל המחיר הנמוך, על שני חדרים. תוך כדי, הוא עדכן אותי שהוא מארגן גם טיולים עם רכב ורצה שנסגור איתו על טיול. הוא גם הראה לנו עשרות המלצות שכתבו עליו - כולל כמה בעברית. סיכמנו שנחשוב על זה ונדבר שוב במוצ"ש.
הגענו לחדר במלון, איילת הכינה פירה והכנסנו את השבת. בשיחת הסיכום השבועית היתה תמימות דעים שהגשם היה הדבר המעצבן של השבוע והפארק היה השיא.

יום שבת 20/11
אחרי "נוהל שבת" יצאנו למסעדה לסעודת שבת. לשמחתנו קיבלנו כל מה שהזמנו. לצערנו הזמנו מעט מדי ויצאנו קצת רעבים. המשכנו לטיול רגלי באזור השוק. מחוץ למבנה השוק ראינו דוכנים מאולתרים למכירת בגדים כשכל הסחורה מוצגת בערמה על ברזנט על הכביש. פתאום ראינו שבעלי הדוכנים ממהרים לקפל ולהזיז את הערימות. לפני שהצלחנו להבין מה קורה, הגיע ג'יפ משטרתי, קפץ ממנו שוטר והמשיך לסלק את כולם. כנראה שהמוכרים פלשו אל שטח הכביש ונבהלו כשהמשטרה הגיעה. אחרי כמה דקות השוטרים נסעו והמצב חזר לקדמותו.
הסתובבנו עוד קצת במבנה השוק וחזרנו למלון תוך שעומר בוחן את כל חנויות הצעצועים בדרך ומתכנן מה לקנות.

במוצ"ש ירדתי ללובי המלון ונפגשתי עם סון מה "easy rider", איתו נפגשנו אתמול ועם אחיו. אחרי לא מעט התמקחויות סגרנו על טיול לשלושה ימים ל Central Highland - אזור הררי שנמצא מצפון לדאלאת ומתויר הרבה פחות מהיעדים אליהם הגענו עד עכשיו. אחרי שסגרנו הוא הודיע, שלא הוא ייצא איתנו אלא אחיו, לוּ. למרות התרגיל, ראינו שגם לאח יש אנגלית סבירה ולכן הסכמנו.

מאוחר יותר יצאנו לסיבוב נוסף. התחלנו במסעדה צמחונית אחרת בהמשך אותו רחוב. אחר כך הגענו שוב לאזור השוק וגילינו שכל הרחובות מסביב סגורים למעבר כלי רכב והמון אנשים מטיילים על הכביש. נהננו גם לטייל בין הדוכנים וקבוצות הנערים הרעשניים עד שהתקפלנו חזרה למלון.

יום ראשון 21/11
אחרי שוקו בלובי המלון ,עלינו על הרכב ויצאנו לטיול עם לוּ המדריך ונהג נוסף. הבנו שיהיו נסיעות ארוכות אבל ביקשנו שיהיו גם הרבה עצירות אחרת הילדים ישתגעו.
החלק הראשון של היום עבר בנעימים עם הרבה עצירות, חלקן נראו כעצירות יזומות לטיול לאורך הכביש רק בגלל שביקשנו ואחרות היו יפות ומענינות. עצרנו בפגודה יפה עם דרקון ענק בחצר. הדרקון השאיר רושם עמוק על עומר שמחפש כל הזמן דרקונים. המשכנו לחממה של פרחים שם ראינו איך אורזים אותם וקיבלנו הסבר על הענף המתפתח באזור. בהמשך הנסיעה עצרנו ליד מפעל ליצור חוטי משי מגלמים. במקום, אלפי גלמים המוכנסים למים רותחים באמבטיות רחבות ובמשיכת יד העובדות מתירות את חוט הגולם ומחברות למכונות גדולות המגלגלות את החוטים על סלילים. לידם מכונות אחרות הטווות את החוטים לבדים על פי דוגמאות. רועש, מסריח ומאוד מרשים.

תמר ב"לוק" הויאטנמי


גלעד בודק את שיחי הקפה

מתרשמים מכמות הגלמים

עוד נסיעה והגענו ל"מפל הפיל" הקרוי כך ע"ש הפילים הפראיים שהיו כאן פעם באזור. העפנו מבט אל ראש המפל הענק והמרשים וירדנו למטה במדרגות חלקלקות עד כמעט תחתית המפל. נרטבנו מרסיסי המים הרבים ועלינו חזרה. כמובן התמלאנו בבוץ- ידיים, רגליים, מכנסיים ועוד. בתחנה הבאה טעמנו עלי תה טריים- לא טעים, ופולי קפה לפני ייבושם- ללא טעם. לאורך הדרך ישנם מיליוני מטעים של קפה ולכל בית כמעט יש חצר בטון גדולה לצורך ייבוש הקפה.

מפל הפיל

מתאמנים ברכיבה על פילים

פולי קפה מיובשים
 לאחר עוד נסיעה, לו עוצר את הרכב באמצע שומקום פותח את הדלת ואומר שיש לנו כאן מסלול הליכה ב" שביל הו צ'י מין", הוא לא מצטרף "כי כבר הלכתי שם פעמים רבות, אני כבר מכיר..". התחלנו לצעוד בג'ונגל הסבוך ולאחר הליכה קצרה הגענו למבוי סתום בוצי וחזרנו. ביקשנו שוב הסבר על השביל והתברר שלא הו צ'י מין ולא נעליים. זהו סתם שביל הליכה שנראה דומה בסגנונו לשביל המדובר מזמן מלחמת ויאטנם. לו הסביר שכדי להגיע לשביל האמיתי צריך לטייל איתו שלושה ימים נוספים... וויתרנו על התענוג. במהלך נסיעה הילדים נהננו לצפות בסרטים ב DVD שהיה ברכב ואז נזכרנו שגם לנו יש ושמנו את הדיסקים של הקריוקי שקיבלנו מהמשפחה (תודה!!) כך העברנו לא מעט זמן בשירה וזיופים.

הו צ'י מין האורגינל

עצירה אחרונה הייתה בבית משפחה כפרית, המגדלת תולעי משי, עד הפיכתם לגלמים ומוכרת למפעלי משי. ראינו את התולעים ואת בית המשפחה, העשוי במבוק כולו. הבית באמצע שום מקום אך גם שם יש חשמל וכמובן טלוויזיה. ע"פ תורתו של המדריך שלנו לו, מזל שיש טלוויזיה בבתים הנידחים כי גם ככה האוכלוסיה בויאטנם כבר מתפוצצת ואם לא הייתה טלוויזיה בערב, היו יותר ילדים....


בקתה מקומית עשויה מבמבוק

כשכבר ערב, והכל חשוך מסביב הגענו לאתר נופש ליד אגם LAK. קיבלנו שני חדרים צמודים ומיד התארגנו לארוחת ערב מבושלת בחדר (מרק ירקות וקוסקוס) ומקלחות.

יום שני 22/11
התעוררנו וגילינו שהחדרים שלנו ממש על שפת האגם, השמים כחולים בחלקם והאוויר צונן ונעים. התארגנו ויצאנו לדרך. התחלנו בנסיעה של מספר דקות לאתר רכיבה על פילים. עלינו על שני פילים ויצאנו לדרך. בהתחלה הפילים צעדו על הכביש ובהמשך סטו קצת לכיוון עצי במבוק לסעוד את ליבם במעט ענפים ועלים. בהמשך הם נכנסו לתוך האגם וצעדו בתוך המים העמוקים. המים הגיעו עד לעיניים של הפילים וכמעט הרטיבו לנו את הרגלים. החדק של הפיל היה רוב הזמן בתוך המים ורק מדי פעם הציץ לקחת מעט אוויר - ממש כמו שנורקל.

יוצאים לדרך

הפסקת עלים

חוצים את האגם

חזרנו לרכב ונסענו בין שדות אורז ירוקים. בחלקם ראינו וויאטנמים עובדים בעזרת הידיים, תאואים או בעזרת מכונות פשוטות. עצרנו במפעל לייצור לבנים, בו מכניסים בוץ למכונה מצד אחד ובצד השני מתקבלים לבנים מחוררים, המתאימים לבניה הפשוטה והזולה של הוויאטנמים. כל מה שנשאר זה לייבש את הלבנים לכמה ימים ולשרוף אותם בתנור.

ליד כנסיה שנהרסה בהפגזות האמריקאים

במפעל הלבנים

אחרי עוד שתי עצירות קטנות לקצת הסברים על המלחמה ולטיול קצר, הגענו לשמורה ובה שני מפלים. אל הראשון הגענו ברכב ושוב נדהמנו מכמות המים האדירה העוברת במפל בכל שניה. אחר כך יצאנו למסלול הליכה למפל השני - Dray Sap. הצטיידנו במים, באגטים ואורז לבן שקנינו קודם ויצאנו לדרך. המסלול כבר ביער בין עצים גבוהים והמון שרכים. אחרי כמה דקות הגענו לגשר מעל נהר רחב ומהצד ראינו כבר את המפל הרחב. המשכנו עוד קצת והגענו לגשר תלוי מעל נהר נוסף. הגשר היה רעוע ומפחיד. עברנו אותו במהירות והגענו עד קרוב למפל. המפל רחב כל כך, שמכל נקודה אפשר לראות רק חלק ממנו. כמות המים מהממת וחשבנו, שאם היינו מעבירים את המפל לארץ לחצי שעה, הוא כבר היה ממלא את הכנרת.
בדרך חזור עצרנו בפינת חמד ליד מפל קטן ובריכה. אכלנו ארוחת צהרים והילדים נכנסו קצת לשכשך במים. המשכנו במסלול בדרך שונה וראינו עוד תצפיות על הנהר והמפל. הסיבוב כולו לקח שעתיים וחצי, כולל ההפסקות וחזרנו לרכב לנסיעה האחרונה להיום עד לעיר בה נלון - Buon Ma Thuot.

ליד המפל הראשון
בתחתית המפל Dray Sap

גגשר מעל מים סוערים

ליד המפלון הקטן

המפל לא נכנס לכל רוחבו בתמונה

יום שלישי 23/11
קמנו ליום השלישי לטיולינו עם לו. כבר בבוקר הבנו שהולך להיות יום קשה. התחלנו את היום עם תה ועוגיות בחדר ויצאנו לדרך. בילינו במשך היום בערך שש שעות בנסיעה. היה מוגזם לגמרי והבנו שעשינו טעות שיצאנו לטיול עם לו, כיוון שהוא לא עשה שום מאמץ להתאים את הטיול לטיול משפחתי. כשביקשנו לעשות טיול רגלי הוא עצר בצד הכביש ואמר "תלכו לאורך הכביש, אני אחכה לכם בעוד קילומטר". כשאמרתי לו באמצע היום שנסענו המון ולא עשינו כלום הוא צחק במבוכה ואמר "לפחות ישנתם טוב בנסיעה". אין ספק שהילדים ראויים לצל"ש על שהתנהגו (רוב הזמן) למופת בזמן הנסיעה הארוכה.

אז עשינו כמה עצירות קטנות במשך היום - ראינו איך קוצרים את האורז ואיך שוברים סלעים בעזרת פטיש ויתד ומכינים מהם אבנים קטנות לבנין. במקום אחר ראינו איך מגדלים פטריות הגדלות בשקיות ממולאות בנסורת ואבן גיר. עצרנו בכפר קטן והלכנו בין החצרות בהם מתייבש הקפה. מאחד הבתים קראו לנו להתקרב כדי לראות אותנו. מסתבר שאנחנו אטרקציה עבורם לא פחות משהם עבורנו. בכניסה לבית היה סל נצרים עם כתפיות מלא בפולי קפה. בעזרת אחת הנשים העמסתי אותו על הכתפיים וכמעט התמוטטתי. לקראת סוף היום עצרנו בפגודה יפה, בה יש מרכז למדטיציה. הילדים נהנו לרוץ ולהשתולל בין הגנים המטופחים שמסביב ואיילת ואני תפסנו שיחה קצרה עם אחד הנזירים ("אני עושה מדיטציה 24 שעות - גם עכשיו כשאני מדבר אתך וגם כשאני ישן").

צפרדע שקוצרי האורז תפסו מחכה לארוחת הערב

במטע פלפל שחור (כאן עדיין ירוק)

כבד אפילו יותר מהתרמיל

אסף בודק את הפטריות


במרכז המדיטציה
לבסוף חזרנו מותשים מהנסיעות הארוכות למלון בדאלאת, בו שמרו לנו את אותם שני חדרים. קצת אחר כך יצאנו לארוחת ערב במסעדה הצמחונית, שם משום מה השתוללו עם החריף, אבל עמדנו בזה בגבורה.