יום שישי, 17 בדצמבר 2010

נעבור גם את זה


קודם כל כמה עדכונים כלליים:
  • מצטערים על הזמן הארוך ללא עדכון וללא תקשורת. הגענו לפני שבוע לניו זילנד ולעומת המזרח, שם בכל חור היה אינטרנט אלחוטי חינם, האינטרנט כאן מוגבל ויקר - לפחות הפעם יש עדכון ארוך במיוחד משתי יבשות שונות. 
  • באתר אנחנו שמים רק חלק קטן מהתמונות, אל השאר ניתן להגיע מכאן: picasaweb.com/samihi
  • בפינה בצד שמאל למעלה אנחנו מעדכנים איפה אנחנו נמצאים כרגע גם אם אין לנו זמן לעדכן את האתר.
  • עדכנו את מספרי הטלפון שלנו בניו זילנד בקישור "תהיו קשר" למעלה.
  • אנחנו שמחים מאוד לקרוא את התגובות שאתם משאירים לנו באתר. למסרים פרטיים, ניתן לשלוח מייל.
יום שני 6/12
אחרי התארגנות מהירה וקניית צידה לדרך, עולים עם האוטובוס המקרטע שבא לאסוף אותנו מהמלון. אחרי איסוף בעוד כמה מלונות, מגיעים לתחנת אוטובוסים, שם אנו שמחים לגלות שעוברים לאוטובוס חדיש יותר. בתוכנית הפעם, שש שעות נסיעה המסתיימות במגרש מאובק בפאתי סיאם ריפ. במלון הקודם לחצו שנזמין מלון-אח שלהם בסיאם ריפ והסכמנו, כיוון שהובטחה לנו הסעה חינם מהתחנה למלון ושנוכל להחליט אם לקחת חדר במלון אחרי שנגיע אליו.

הגענו בצהרים למלון Tropical Breeze, שהיה נראה מצוין וממוקם 3 דקות הליכה מהשוק הישן ולקחנו שני חדרים מרווחים. הילדים שמחו לגלות את שולחן הסנוקר בכניסה למלון והם שיחקו בו בכל רגע פנוי.

גולת הכותרת באזור סיאם ריפ הם מקדשי האנגקור ואט - מאות מקדשים עתיקים, שנבנו לפני כאלף שנה על ידי המלכים הקמריים וחורבותיהם פזורים ביערות סביב העיר. שמענו מראש, שאם קונים כרטיס כניסה ליום המחרת אחרי שעה 16:30, ניתן להיכנס באותו יום לצפות בשקיעה ולכן יצאנו בשעה ארבע מהמלון רכובים על טוקטוק לכיוון המקדשים. אחרי שקנינו כרטיסי כניסה לאיילת ולי (ילדים עד גיל 12 חינם בהצגת דרכון) המשכנו אל אחד המקדשים ממנו מומלץ לצפות בשקיעה.
טיפסנו ביער, יחד עם מאות אנשים, בשביל העולה אל המקדש כעשרים דקות עד למרגלות המקדש ואז את המדרגות התלולות והמפחידות עד לראש המקדש. השקיעה לא היתה מרגשת במיוחד, אך היה מרתק לראות את המוני האנשים המצטופפים בראש המקדש ומנסים לתפוס תמונה מוצלחת של השקיעה. כשהשמש נעלמה התחלנו לרדת. בתוך היער כבר היה חשוך ולפתע שמענו קול רעם חזק. אחרי חצי דקה התחלנו לשמוע גשם הפוגע בצמרות העצים מעלינו. הגברנו את הקצב וכשהגענו לטוקטוק כבר ירד גשם שוטף. נהג הטוקטוק פרש את דפנות הברזנט להגן עלינו מהגשם, אך הוא, המסכן, ישב בחוץ ונרטב לגמרי.

פיסת שמש אחרונה

נר שמיני בסיאם ריפ

חגיגה בסנוקר

כשהגענו לעיר, הגשם נפסק ואני יצאתי על אופניים לחפש לנו מקום לאכול. במלון אמרו לנו שיש מסעדה צמחונית ליד השוק הסמוך ואחרי חיפוש קל מצאתי מסעדה הודית המחזיקה שני מטבחים נפרדים - צמחוני ובשרי. הבאתי את כולם למסעדה ונהננו לראשונה ממאכלים הודים - קצת הכנה למה שיחכה לנו עוד כמה חודשים.

יום שלישי 7/12
נהג הטוקטוק איתו קבעתי יום לפני שיקח אותנו למקדשים, הבריז ולכן יצאתי על אופניים להצטייד בקצת אוכל למשך היום ולמצוא נהג חדש. סגרתי עם נהג טוקטוק שיקח אותנו ל"סיבוב הקטן" של המקדשים - מסלול העובר במקדשים העיקריים ומומלץ למבקרים באתר ליום אחד בלבד (ניתן לקנות גם כרטיס לשלושה ימים או לשבוע). נהג הטוקטוק עצר כל פעם במקדש אחר וחיכה לנו עד שנסיים להסתובב בו כדי להמשיך למקדש הבא. בכל עצירה התנפלו עלינו מוכרי מזכרות אגרסיביים וכולנו נאלצנו להתחמק מהם.

היום היה מדהים. גם אנחנו וגם הילדים נהננו להסתובב במקדשים השונים - לגלות חדרים נסתרים ולרוץ ולשחק תופסת בין המסדרונות והפתחים השונים. המיקום של המקדשים בתוך היער רק מעצים את האווירה. במקומות רבים צומחים עצי ענק ממש מתוך קירות המקדשים. הצטיידנו במלון בחוברת על סיאם ריפ המכילה גם מפה של המקדשים, הסבר קצר על כל אחד ורמת האטרקטיביות שלהם - כך יכלנו לדלג על מקדש או שניים שהיו נראים פחות מעניינים. ניתן גם לקנות ספר עם הסברים מפורטים בעיר או אצל מוכרי המזכרות (התחילו ב 20$ וירדו ל 5$).






בשעות הצהרים כבר היינו מותשים ועצרנו קצת למנוחה. לקראת הסוף הגענו לשני המקדשים הכי מרשימים - הראשון הוא ה"באיון", שבו 37 מגדלים שעל כל אחד מהם מפוסלים ארבעה פרצופי ענק - אחד בכל דופן. השני הוא ה"אנגקור ואט", שבשל חשיבותו הוא גם מופיע על הדגל של קמבודיה. בזה האחרון, הלכנו כחצי שעה כדי להגיע למקדש עצמו ושם ראינו שיש תור ענקי של אנשים כדי לטפס לקומה העליונה ולכן, לצערינו, ויתרנו על הטיפוס. בדרך חזרה לטוקטוק עצרנו באחד המבנים ושיחקנו בו תופסת, בה אני צריך לתפוס את הבנים. סיימנו כשאני רטוב מזיעה, פצוע בברך ובקושי נושם - אבל לפחות הצלחתי לתפוס את אסף פעמיים (זה הולך ונהיה קשה...).




חזרנו למלון ומייד יצאנו שוב לרדת על ארוחה הודית טעימה. כששבענו, חזרנו דרך השוק הישן. פשוט כיף להסתובב באזור בין בתי הקפה, חנויות המזכרות והבגדים ודוכני השוק. אסף וגלעד החליטו להשקיע 2$ מכספם ב Fish massage - מכניסים את הרגלים למים ובהם מאות דגיגים הנוגסים בהם (לי זה נשמע כמו עינוי סיני). חשבנו שהם יישברו אחרי שלוש דקות, אבל אחרי חצי שעה הכרחנו אותם לצאת. בינתיים מסרנו את הדיסק הקשיח הנייד שלנו לחנות סמוכה, שם העמיסו אותו בשלושה סרטים חדשים לילדים (אחד מהם הוא Tomb Raider, שחלקו צולם במקדשים בהם ביקרנו) ופרקים חדשים של "האנטומיה של גריי" להורים. 

חמשת המגדלים באנגקור ואט
עוד קצת סנוקר

קצת זולה

פיש מסז' - כמה דגים התעלפו מהריח

למרבה הצער, מחר אנחנו נפרדים מסיאם ריפ המקסימה ומקמבודיה. בתכנון המקורי לא ידענו אם נבקר בה ובהמשך החלטנו להקדיש לה רק מספר ימים, בדרך לתאילנד. כנראה שניאלץ יום אחד לחזור לכאן, כי נשארו מקומות רבים מדי בהם לא ביקרנו.

יום רביעי 8/12
היום היה הכי קשה בטיול עד עכשיו. האמת, שידענו מראש שהוא לא יהיה פשוט. בבוקר עומר שאל מה עושים היום והתשובה היתה "כלום" - אבל לפחות היה צ'ופר בסוף היום - הדלקת נרות וארוחת ערב בבית חבד בבנגקוק.

7:15   איסוף במיניבוס מהמלון.
7:20   מגיעים לסוכנות הטיולים ומחכים.
7:50   יוצאים מהסוכנות.
7:55   מגיעים למלון אחר ומורידים את כל הציוד.
8:40   מעמיסים הכל על אוטובוס וסוף סוף יוצאים לדרך.
11:40 מגיעים לעיר הגבול Poipet - העיר עליה כותב ה"לונלי פלאנט": "הדבר הכי טוב לעשות כשמגיעים לעיר הוא לצאת ממנה". מקבלים מדבקה צהובה על הכתף.
12:40 אחרי לא מעט עמידה בתור, אנחנו בתאילנד. מחכים לשאר האנשים. רושמים לנו מספר על המדבקה.
13:00 הולכים קצת ומגיעים לטנדר. האחראי אומר שמספרים 1 עד 10 אמורים לעלות עליו אנחנו מסתכלים על התיקים שלנו וצוחקים.
13:02 הטנדר יוצא עמוס בעשרה אנשים וכל התיקים. 
13:07 מגיעים למלון ומורידים הכל. אומרים לנו שעוד 40 דקות האוטובוס ייצא לבנגקוק. אוכלים צהרים.
13:47 מבינים שזה לא יקרה בקרוב. אליפות "החור התאילנדי הזה איך שלא קוראים לו" בטאקי מתחילה.
14:20 איילת מוצאת מטיילת אנגלייה ומגלה שגם היא מרפאה בעיסוק. איילת פורשת מהאליפות.
14:30 עומר זוכה בעוד אליפות טאקי. 
14:40 מגיע האוטובוס ועד שאנחנו עולים, בקושי נשארים לנו מקומות. יוצאים לדרך.
14:41 איילת שמחה לגלות שיש שירותים באוטובוס.
15:41 איילת מגלה שהיא יושבת קרוב מדי לשירותים באוטובוס והריח פשוט נוראי.
18:10 מגיעים לפאתי בנגקוק בשעת העומס.
19:15 האוטובוס עוצר סוף סוף בקאו-סאן בבנגקוק. כל הנוסעים מוחאים כפיים ונמלטים מהאוטובוס.

אז אחרי היום "המפנק" הלכנו עם התיקים לבית חבד, להירגע. הדלקנו נרות חנוכה, אכלנו טוב, נחנו קצת ולקחנו 2 חדרים בגסט האוס סמוך. אני יצאתי להוציא את התיקים שהשארנו בשמירת חפצים, כדי לקחת לניו זילנד ולהשאיר במקומם את המזכרות שקנינו. הלכנו לישון לילה אחרון באסיה לחודשים הקרובים.

יום חמישי 9/12
החלטנו לנצל את מעט הזמן שנשאר לנו בבנגקוק לסידרים לקראת ניו זילנד. אני יצאתי לחפש חנות כלים וקניתי כמה כלי אוכל וגם סיר בישול חשמלי, שיעזור לנו להכין אוכל ולחמם לשבת. איילת יצאה עם הילדים לקנות חולצות וקנינו גם ספר "לונלי פלאנט" של ניו זילנד. חזרנו לגסט האוס לארוז הכל, פינינו את החדר ועברנו לבית חבד לחכות עד לטיסה. נזכרנו בספרים שיש לנו והחלפנו אחד ב"מרכז למטייל" ועוד שני ספרי ילדים בחנות ספרים משומשים תמורת ספר אחד. אכלנו ארוחת צהרים ו 13:15 תפסנו מונית לשדה התעופה. האנשים ברחוב היו המומים, אבל הצלחנו להידחק עם כל התיקים למונית אחת (כולל התיק הענק עם שקי השינה והאוכל).

הגענו אחרי שעה לשדה התעופה ובזריזות עשינו צ'ק אין והפקדנו את התיקים. בשיקוף של התיקים לפני העליה למטוס, גילו בתיק המשחקים סביבון שעומר קנה, שנראה קצת כמו "כוכב" של נינג'ות. הם התלבטו אם לאשר לנו להכניס למטוס את כלי הנשק המסוכן, אך כיוון שממילא עומר כבר שכח ממנו, הסכמנו לוותר עליו.

ב 16:25 יצאה לדרך הטיסה הראשונה בחברת התעופה קתאי להונג קונג. עוד לפני ההמראה תמר ועומר קיבלו ערכות ילדים - צבעים, מדבקות, ועוד משחקים להעביר את הזמן. תמר, שלא מספטת המראות, העבירה את זמן ההמראה בהדבקת מדבקות על עצמה ועל איילת. הטיסה ארכה כשעתיים וחצי בלבד ולמרות זאת מייד לאחר ההמראה קיבלנו ארוחה כשרה מפנקת - דג סלמון, אורז ושלוש מנות אחרונות.

מעבירים זמן בשדה התעופה

ועוד קצת זמן

המעבר בהונג קונג היה מהיר וב 20:30 שעון מקומי המראנו במטוס קומותיים לכיוון ניו זילנד. כולנו התהלבנו מהמסכים האישיים עם מבחר סרטים חדשים, סדרות ומשחקים. אחרי כשעתיים של משחקים וסרטים, הילדים כיבו את המסכים והלכו לישון. הטיסה היתה ארוכה - כאחת עשרה שעות אבל נעימה בסך הכל. תמר ועומר ישנו הרבה, גלעד ואסף ישנו קצת - דאגו לקום ולהמשיך לשחק ואיילת ואני בקושי ישנו. הדבר היחיד שהפריע היה שאסף הקיא קצת לפני הנחיתה, אבל גם את זה עברנו.

לקראת עוד המראה


יום שישי 10/12
את ביקורת הדרכונים עברנו במהירות - אחד העובדים, שראה את תמר, נתן לנו לעקוף את כל התור הארוך, אספנו את התיקים והמשכנו לכיוון ביקורת האוכל הידועה לשמצה. הניו זילנדים מפחדים ממחלות שמבקרים יכניסו לארצם ולכן אסור להכניס בשר, צמחים, מוצרי חלב, נעלים מלוכלות ועוד רשימה ארוכה של דברים. מי שנפס מכניס פרי, למשל, נקנס ב 500$. דאגנו לפנות את התיקים מראש מכל שאריות האוכל, הצהרנו על האוכל היבש באריזות סגורות שאיתנו ועברנו את הביקורת בשלום. 

מחכים לתיקים באוקלנד
תפסנו מונית מהשדה למלון במרכז העיר - למרבה הפדיחה, בטיסה שמתי לב ששכחתי את שם המלון ולא הייתי בטוח אם המלון שאני זוכר, הוא זה שבו הזמנתי מקומות. הגענו למלון Kiwi International Hotel ואכן ההזמנה חיכתה לנו. עלינו לחדר הצפוף, עליו שילמנו פי 5 בערך מהחדר הכי יקר שלקחנו עד עכשיו (שילמנו 140 דולר ניו זילנדי שזה בערך 105 דולר) והכנו אורז לשבת בבוקר בסיר הבישול החשמלי החדש. לפני שהבנקים נסגרו, הספקתי לפרוע חלק מהמחאות הנוסעים שהיו לנו, כדי שנוכל לקנות רכב כבר ביום ראשון.

למרות שהשבת נכנסה באוקלנד ב 20:15, התפילה החלה ב 19:00. צעדנו כעשר דקות עד למרכז היהודי, שם פגשנו את משה - שליח בני עקיבא באוקלנד וחניך של איילת לשעבר ואחרי התפילה צעדנו יחד עם עוד שלושה מדריכים בסניף לסעודת שבת בבית של משה. היה מעניין מאוד לשמוע על החוויות והקשיים של שליחים במקום כל כך מרוחק וגם הם שמחו לשמוע על החוויות שלנו. חזרנו למלון אחרי חצות, שבעים אבל גמורים.

יום שבת 11/12
התפילה החלה בשעה 9:00, אך בעקבות המחסור בשינה בטיסה והג'ט לג, התעוררנו "קצת" מאוחר. רצתי כדי להספיק להתפלל קצת ומאוחר יותר גם איילת והילדים הצטרפו. אחרי התפילה והקידושון, יצאנו חזרה למלון ובדרך עצרנו בגן משחקים קטן. אחר הצהרים יצאנו לסיבוב בעיר והגענו לתערוכת צילומים מהאוויר, שהוצגה ברחבה גדולה במרכז. התמונות היו מרהיבות וצולמו בכל העולם - כמובן שחיפשנו ולבסוף מצאנו גם תמונה מישראל - של הר הבית והכותל. 
חזרנו למרכז היהודי למנחה, סעודה שלישית וערבית וחזרנו למלון רק ב 21:40. היתה שבת רגועה, אך עמוסה בחששות - האם נצליח למצוא רכב וקרוואן ולטייל כמו שתכננו, האם הכסף שהעברנו לבנק בניו זילנד יעבור ללא בעיה ועוד לא מעט דאגות.

יום ראשון 12/12
השכמתי קום ותפסתי אוטובוס לשוק הרכב שמתקיים בימי שבת וראשון. לאחר כמה הטעיות בכיוון מצד נהג האוטובוס ועוד זוג חביב, הצלחתי להגיע לשוק. הרעיון פשוט - מי שרוצה למכור משלם סכום סימלי ומציב את הרכב בשוק. על הרכב מצוינים הפרטים והמחיר. במקום יש גם שירות לבדיקה מכנית של הרכב, בדיקת בעלות וחובות ואפשרות להעברת בעלות. להערכתי היו במקום מעל מאתיים רכבים מכל הסוגים. מכיוון שבנינו על קרוואן נגרר, חיפשתי רק מיניואן עם וו גרירה. לאחר סקירה של המכוניות, התלבטתי בין שתיים ואחרי נסיעת מבחן (התנסות ראשונה בנהיגה בצד שמאל) סגרתי על מיניואן של הונדה שנת 95 תמורת 3200 דנ"ז. שילמתי במזומן, עשינו העברת בעלות במקום וזהו - היה קצר ותכליתי. 

חזרתי בנסיעה זהירה למרכז העיר ועשיתי ביטוח צד ג' למטיילים באחת האכסניות, עליה קיבלתי המלצה. הנהיגה בצד שמאל היתה קלה משחשבתי. אמנם בהתחלה הפעלתי מגבים במקום לאותת לא מעט פעמים, אבל רק פעמיים נכנסתי לנתיב לא נכון. העניין הוא שצריך להיות מרוכזים כל הזמן - להיצמד לשמאל ולתת זכות קדימה למי שבא מימין.

אחר הצהרים עברתי לחלק השני - מציאת קרוואן. חיפוש באתר האינטרנט trademe - המקבילה המקומית ל yad2, העלה כמה מועמדים באזור אוקלנד. הרמתי טלפונים והתחלתי לעשות ביקורי בית בפרברי אוקלנד. הביקור השני העלה קרוואן קטן ונחמד - 4 מיטות בלבד, ועם גג מתרומם, שבלעדיו לא ניתן לעמוד בקרוואן. בעלי הקרוואן הסימפטים סיפרו שהם גרו בו שמונה חודשים, בזמן שבנו את ביתם וכרגע הם לא צריכים אותו יותר. אחרי התרשמות קצרה, והורדה קטנה במחיר, סיכמנו שנודיע להם למחרת. בערב התקשרנו אליהם והודענו שהחלטנו לקנות.

בזמן שאני כייפתי לי, איילת והילדים לקחו אוטובוס ל MOTAT - מוזיאון לתחבורה ותקשורת ונהנו מהפעלות שונות ומהמוצגים במוזיאון (האמת, אין לי מושג, אולי איילת תרחיב. אולי לא).


עומר מדפיס את השם שלו במכונת דפוס ישנה


גם סוג של עתיקות...

יום שני 13/12
עוד יום עמוס של סידורים, לפחות לי. בעשר בבוקר נפגשתי עם בנקאית בבנק BNZ והפעלתי את החשבון שפתחתי באינטרנט שבועיים קודם. הרעיון היה לפתוח את החשבון מראש ולהעביר אליו כסף מהארץ עוד לפני שנגיע, כך שמייד כשנגיע יהיה לנו כסף זמין (בעיקר לקניית הרכב והקרוואן - הדבר רלוונטי רק למי שנוסע לתקופה ארוכה וחוסך כסף לעומת משיכה בכספומטים או שימוש בכרטיס אשראי בינלאומי). להפתעתי, הכל עבד חלק. החל מפתיחת החשבון, דרך העברת הכסף מבנק לאומי על ידי משלוח פקס וכלה בהפעלת החשבון בסניף באוקלנד, כולל קבלת כרטיס מקומי המשמש למשיכת כספים ותשלום בכל מקום. החשבון ב BNZ הוא ללא תשלום - במידה ולא עוברים כמות מסויימת של פעולות בחשבון, או ללא הגבלה על מספר הפעולות, תמורת 5 דנ"ז.

מאוחר יותר נסעתי שוב לבעלי הקרוואן, שילמתי, קיבלתי הוראות תפעול וטופס להעברת בעלות בדואר, חיברתי את הקרוואן ויצאתי לדרך. הנהיגה עם הקרוואן כבר יותר מסובכת - הקרוואן רחב יותר מהרכב, צריך להיזהר בסיבובים וכמובן - כמעט ואי אפשר לעשות רברס.

נפגשתי עם איילת והילדים במרכז העיר, לאחר שהם עשו פיקניק באחד הפארקים בעיר, להכרות ראשונה עם הרכב והקרוואן. הילדים כמובן התלהבו ולאחר הצבעה דמוקרטית, הוחלט לקרוא לקרוואן מולי ולרכב, ישראל. 
אז כך נסענו לנו בישראל גוררים את מולי ועצרנו בחניון של רשת הסופרים הענקיים Pack n Save. כמובן שלעצור זה לא כל כך פשוט - צריך למצוא שתי חניות פנויות, אחת מול השניה ולהיכנס בזווית הנכונה, כדי לא לפגוע במכוניות הסמוכות. לאחר שהצטיידנו בהמון מצרכים, עברנו לחנות נוספת, שם קנינו 2 שקי שינה, 2 שמיכות, מזרון לרצפה של מולי ועוד כמה כלים שחסרו לנו והעמסנו הכל על מולי.

בפארק במרכז אוקלנד



יצאנו לחפש אתר קרוואנים ב Avondale, אחד מפרברי אוקלנד להתנסות ראשונה. כשהגענו לחניון, הילדים יצאו לשחק במתקנים ובטרמפולינה ואנחנו התחלנו לפרוק את התיקים ואת הקניות לתאי האחסון הרבים שבמולי והתארגנו ללילה הראשון בקרוואן.

לילה ראשון במולי, תמונות נוספות שלו בקרוב

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה