משפחה על תרמילים: תמיד אחרי הסערות נרגע פתאום

יום שני 31/1
התעוררנו ושמחנו לגלות שהחזאים לא טעו. הגשם פסק, השמים היו בהירים והשלמנו את הנסיעה הקצרה שנשארה לנו עד תחילתו של טרק רוטברן. הפעם תכננו לצעוד בערך שעתיים וחצי עד לבקתת Flat Hut, בה לנים אלה שעושים את כל המסלול, ולשוב בחזרה. המסלול התחיל, כרגיל, בגשר תלוי ואחריו צעדנו ביער סבוך מלא בשרכים. חצינו כמה נהרות שוצפים ומדי פעם גילינו מפלים מרוחקים המציצים בין העצים. כשההליכה נהייתה קצת קשה, המשכתי את הסיפור (הלא נגמר) על עלילותיו של הקיפוד בניו זילנד. אחרי כשלוש שעות של הליכה הגענו אל הבקתה המיוחלת.

בטרק הרוטברן

מפל ממש על השביל

עוד גשר תלוי...

הורדנו את התיקים (ואת תמר) והתחלנו לסייר בבקתה. חוץ מהנוף הנשקף (מפל, הר מושלג, נהר - לא משהו מיוחד...) הילדים גילו שיחי פטל עמוסים בפירות בשלים ואנחנו גילינו את טליה - מטיילת מישראל, שלנה בלילה בבקתה ומחכה לחבר שלה שיצא לעשות חלק נוסף מהמסלול. טליה הזמינה אותנו לתה והעברנו איתה שעתיים של שיחה מעניינת וכמה משחקי קלפים.

עוד נוף עוצר נשימה

תמר נחה בבקתה

אחרי המנוחה הארוכה, יצאנו חזרה באותה דרך והופתענו לגלות שחלק מהנהרות הזורמים שעברנו מעליהם בדרך הלוך, אינם זורמים יותר כלל. הגענו אחר הצהרים מותשים חזרה לרכב. גם בטיול הזה פגשנו הרבה צעירים ישראלים ואחד מהם גם לקחנו טרמפ חזרה לעיירה הסמוכה. הכנו ארוחת ערב בחניה לפני שכולם ירדמו בנסיעה.
חזרנו לכיוון Queenstown ורצינו לישון סמוך ל Arrowtown ולטייל בה למחרת, אך לא מצאנו מקום מתאים ולכן התחלנו את הנסיעה לכיוון יעדנו הבא - Te Anau. עצרנו בדרך, ליד אגם, במקום בו מצאנו עוד כמה קרוואנים. העברנו את הילדים הישנים לקרוואן ונרדמנו מיד.

יום שלישי 1/2
הטיול שלנו לא ממש מתוכנן. היתרון הוא שאפשר "לזרום" - להישאר במקום אחד כמה שמתחשק ולשנות את המסלול כרצוננו. אחד החסרונות הוא שיש ימים שיוצא שלא עושים בהם כלום - אנחנו התרגלנו גם לימים כאלה ולמדנו להוציא מהם את המירב. את היום הזה, למשל, התחלנו בנסיעה ארוכה של קצת מעל שעתיים, שנשארה לנו כדי להגיע ל Te Anau. לקראת הצהרים הגענו לעיירה וקפצנו לתחנת המידע לבדוק את מזג האוויר ואת האפשרויות העומדות לפנינו.

משם המשכנו לספריה - לעדכוני אינטרנט, משחקים וקצת קריאה ותמר ואיילת קפצו לסופר להשלים קניות. Te Anau משמשת בעיקר כמוקד יציאה לביקור בפיורדים המרהיבים של המילפורד סאונד - נסיעה ארוכה של 120 ק"מ לכל כיוון. החלטנו להתחיל להתקדם לכיוון הפיורדים, לעצור בדרך במקומות מעניינים ולישון בדרך.

אחרי עצירה קצרה באגמי המראה עצרנו בחניון של ה DOC - רשות שמורות הטבע של ניו זילנד. למרות השעה המוקדמת, החלטנו להתמקם שם ללינה. מצאנו פינה מבודדת והילדים התלהבו לגלות את המקום המסודר להדלקת מדורה - כבר שבועות שהם חולמים על מדורה, אבל בניו זילנד צריך אישור מיוחד להדליק מדורה בחוץ ובפארקי הקרוואנים, בכלל אסור. תוך שניות הם התפזרו ביער והתחילו לאסוף עצים. כשהצטברה כמות עצים מרשימה ניסינו להדליק, אך בשל הרוח החזקה והרטיבות של העצים, האש כבתה תוך שניות. בעודנו חושבים איך לשפר את המדורה, גשם התחיל לרדת והבריח אותנו אל תוך הקרוואן. ראינו סרט ושמענו את הגשם הולך ומתגבר. לאחר ארוחת ערב בתוך הקרוואן הלכנו לישון, כשאנחנו מקווים למזג אוויר טוב יותר מחר לביקור בפיורדים.

באגמי המראה

תמונת מראה (כן, התמונה הפוכה)

יום רביעי 2/2
קמנו מוקדם (יחסית) וראינו שהגשם לא פסק כל הלילה. חששנו שהקרוואן יתקע בבוץ ולא נוכל לצאת מהחניון אבל הצלחנו ובשעה שמונה כבר היינו על הכביש בדרך למילפורד סאונד. רצינו להגיע מוקדם להפלגות הפחות עמוסות והיותר זולות.
הדרך מטפסת על ההרים הגבוהים החוצים את ניו זילנד - האלפים הדרומיים ועוברת בעמק צר עם קירות מצוקיים ענקיים בשני הכיוונים. בשל הגשם שירד כל הלילה ועדיין המשיך גם לאורך הנסיעה, כל המצוקים נזלו. מאות מפלים נשפכו לעמק בו נסענו משני הכיוונים. למרות הגשם, עצרנו כמה פעמים ויצאנו החוצה כדי להתרשם מהכמות הבלתי נתפסת. כל ערוץ קטן הפך להיות נהר שוצף. במהלך הנסיעה עברנו ב- Homer tunnel, מנהרה החוצה את ההר ויוצאת אל העמק המוביל לכיוון הפיורד.

מפלים ועוד מפלים

ועוד כמה

כאשר הגענו למילפורד סאונד, שהוא בעצם אחד מ 14 פיורדים הקיימים באזור, נכנסנו לבית הקפה לשתיה חמה של בוקר, בתקווה שבינתיים יתבהר הערפל וייפסק הגשם. הילדים הגדירו את השוקו כטוב ביותר ששתו עד כה בטיול ( ואנחנו הגדרנו אותו כהכי יקר...). בסביבות עשר הגשם פסק וצעדנו מספר דקות אל מזח האוניות ומרכז ההזמנות. המרכז הוא עסק משומן היטב המעלה ומוריד כמויות של תיירים המגיעים ממרחק רב רק לזכות לשוט באחת מספינות השיט הגדולות. לאחר בירור קצר בחרנו בחברת שיט קטנה יחסית לשיט של שעה וחצי. ב- 11:30 כאשר שמים כחולים מעל ראשינו ואין בהם סימן למבול שירד בלילה, עלינו על הספינה ויצאנו לדרך.

שוקו - טעים יותר או יקר יותר?

במהלך השיט גלעד חש מעט לא טוב ובחר רוב הזמן לשבת בתוך הספינה ולהשקיף מהחלונות, בעוד אנחנו יוצאים ונכנסים כל הזמן מהסיפון החיצוני בו רואים נוף מקסים אך קופאים מקור, לפנים הספינה שם חם ונעים אך הנוף מוגבל. השיט בפיורד רגוע יחסית ושטים בו עד ליציאה ולמפגש עם ים טזמן. המעבר בין הפיורד לים מורגש גם בצבע וגם בתנועת הגלים שמתגברים. בזמן ההפלגה, רואים על קירות המצוקים הנושקים לים, מפלים שזרימת חלקם תלויה בגשם היורד ואחרים הזורמים כל הזמן, אנחנו זכינו לראות את שניהם. מתחת לאחד מהמפלים זכינו לקבל אמבטיה רצינית. הספינה עוברת כ"כ קרוב למפל, שהנשארים על הסיפון, זוכים לקבל מקלחת קרה ורטובה מאוד. אסף עומר ואני החלטנו להישאר בחוץ. החוויה הייתה חד פעמית וכולנו הסכמנו שפשוט קר מידי לחזור עליה שוב.

ליד Bowen Falls

נהנים על הסיפון (חוץ מגלעד)

כלבי ים משתזפים

Stirling Falls - תחתיהם הסירה נכנסה בהמשך

עוד "סתם" מפל וסירה ליד להמחשת הגובה

אסף סחוט מים אחרי המקלחת במפל

בדרכינו חזרה על הכביש היוצא מהמילפורד סאונד עצרנו ליד לתצפית על המפל ותצורות הסלע היפות ב-Chasm. עצירתנו הבאה הייתה ב- The divide, נקודת הסיום של מסלול רוטברן שעשינו את תחילתו יומיים קודם. החלטנו לטפס את ה-Key summit, מסלול שתחילתו ברוטברן עד לפיצול שם עולה הדרך לפיסגה לתצפית על האזור כולו. שוב עליה ביער דרך מפלים החוצים את הדרך, שוב טיפוס בלתי נגמר. לאחר הפיצול מהרוטברן משתנה הצמחיה לחלוטין. לא עוד עצים, צל וטחב רב, אלא צמחיה אלפינית, של שיחים נמוכים ושמש נהדרת. מהפיסגה הנוף עוצר נשימה. הרים גבוהים, אגמים וקרח על הפסגות. שיעור גאוגרפיה קצר על הפסגה, המהווה "קו פרשת המים" וממנה מתחילים שלושה נהרות הזורמים כל אחד לים אחר. מסלול מעגלי קצר על הפסגה וירדנו ממנה במהירות, שכן הרוחות היו חזקות ולנו היה קר. הייתה זו הפעם הראשונה בה סיימנו את המסלול מהר יותר מהכתוב על לוח המידע בתחילת המסלול!!. גאים ומרוצים נסענו לכיוון Te Anau, מצאנו פארק קרוואנים ליד העיר והתמקמנו ללילה.