14/7 - 19/7 (המשך עלילותינו בעיר לה. לפרק הראשון לחצו כאן)
טיול אופניים
עוד כשהיינו במנאלי, רצה עמיחי לעשות טיול אופניים היורד מההר אל העמק. הבוקר יצא עמיחי יחד עם עוד זוג שהכיר, לרכב באופניים מהפס הגבוה בעולם בגובה של 5600 מטר ועד ללה - כארבעים ק"מ של נסיעה בירידות. עולים בג'יפ יחד עם האופניים ויוצאים לדרך. תחילת הירידה בדרך עפר שמתחלפת בהמשך בכביש. כיוון שהתנועה על הכביש מועטה יכול הרוכב לרכב במהירות ובביטחה. הג'יפ נוסע מאחור למקרה שהרוכב צריך עזרה.
אני והילדים נשארנו בבית היהודי. הילדים שיחקו ביחד, קצת למדתי עם עומר והעברנו את הזמן בנעימים. לאחר ארוחת צהריים לקחה טל את כל הילדים לגשר הקרוב, מתחתיו עובר הנחל. גם בנחל הזה יש בריכת מים, קצת קטנה יותר ופחות פסטורלית מהקודמת. הילדים התלוו אליה כולם ואני יכלתי להצטרף בנחת לשיעור שהעבירה יסכה. לשיעור הגענו רק חדווה ואני וכך קיבלנו שיעור פרטי ביסודות שיטת "ההתמקדות", שיטה להתבוננות פנימית אותה יסכה מנחה ומלמדת בארץ. החוויה הייתה טובה והשיטה מעניינת אותי מאוד. כבר קבעתי עם יסכה לבדוק אופציה של לימוד בארץ.
כשיצאתי מהשיעור, כבר חזרו הילדים מהבריכה שמחים ומדווחים שהמים שם לא פחות קרים מהבריכה למעלה. גם עמיחי חזר מטיול האופניים ועמד בתוך קבוצת אנשים להם סיפר את תלאות היום והצביע לחרדתי על תחבושות ופציעות בגוף. נגשתי אליו וראיתי אותו קורן "היה מעולה" הוא אמר, "אבל מה אם הפציעות?" שאלתי, בחרדות שפיתחתי בבקר יסכה הרגיעה אותי שמי שנזהר ולא נוסע מהר מידי בירידות, חוזר בריא ושלם...
עמיחי הסביר וסיפר שהיה נהדר אך בשלב מסויים בעודו נוסע כבר על הכביש, בירידות יחסית מהירות, התפוצץ לפתע גלגל של האופניים, הוא איבד שליטה ונפל יחד עם האופניים. על ארבעת גפיו היו שיפשופים והיד והמרפק היו חבושים. הצוות על הג'יפ המלווה שהגיע כעבור זמן רב, ניקה וחבש את פצעיו של עמיחי, תיקן את הגלגל שהתפוצץ וכך יכל עמיחי לשוב לרכב.
לאחר השיעור חזרנו לגסט האוס לפתוח תחבושות ולנקות פצעים. בפצע שבמרפק הייתה תקועה אבן קטנה שלא הצלחתי לשלוף החוצה והחלטנו לחכות למחר.
יום אמהות
קיבלנו, אני ויסכה, יום חופש מהמשפחות ויצאנו לבלות בעיר. יסכה שמכירה מצויין את המקום ורבים מבעלי החנויות, לקחה אותי לסיבוב בעיר במקומות שלא הייתי מגיעה אליהם לבד. נכנסנו לחנויות מובחרות, ראינו דברים יפים, קנינו לעצמנו תכשיטים והפתעות לילדים. לסיום עברנו בשוק הירקות להזמין ירקות ופירות לשבת. הסוחר הקבוע לא היה ויסכה בחרה סוחר אחר שהסחורה שלו נראתה יפה. היא הכתיבה לסוחר כמויות מכל ירק - 50 ק"ג מזה, 30 ק"ג מזה. מאוחר יותר כאשר הגיע המשלוח והמטבח נראה כמו חנות ירקות בעצמו, התברר שהסוחר לא הבין או אולי הכמויות היו נראות לו לא נורמליות והוא שלח 15ק"ג מזה ו 13 ק"ג מזה... יסכה הייתה צריכה לשוב אליו ולתקן את הטעות אחרת לא יהיה אוכל לשבת.
כאשר חזרנו גילינו את הילדים משחקים בשלווה אך הבנו שהייתה מריבה מוקדם יותר.
הצטרפנו מיד להכנות לשבת, שבעצם מתחילות כבר ביום רביעי בערב, נמשכות לאורך יום חמישי ועד לשעות מאוחרות בערב ומסתיימות ביום שישי בצהריים. צריך לברור שק אורז וכמויות של חומוס, לחתוך המוני ירקות למרק, תבשיל ירקות וחמין. רבים מהמטיילים מתקבצים כבר בשעות אחה"צ בחצר הבית לחתוך, לקלף ולברור. גם הילדים התקבצו לעזור, אפילו תמר ובינה.
לפנות ערב יצאנו יחד עם ילדי משפחת שומר ועם יאיר להוסטל לחמורים מוזנחים. הגענו בדיוק בזמן ההאכלה שלהם והילדים שמחו לעזור. משם המשכנו בטיול רגלי וטיפוס אל השאנטי סטופה המתנשאת לגובה רב מעל העיר. משהגענו מעלה ותיצפתנו על הסביבה, הרגשנו אנחנו המבוגרים מעט עייפים, אך מתברר שהילדים עוד היו מלאי אנרגיה ופצחו במשחק תופסת סוער ברחבת הסטופה. משהתעייפנו מלראות אותם רצים, פנינו לכיוון המדרגות היורדות מן הסטופה. כל אחד מהילדים ספר את המדרגות הרבות בזמן הירידה אך הגיע לתוצאה שונה...
שטיח
כאשר שוטטנו יום קודם, יסכה ואני, בין חנויות לה ראינו שטיחים קשמירים ארוגים יפיפיים שנועדו לתלייה על הקיר או לרצפה. שטיח מסויים תפס את עיני והתחלנו מיקוח. החלטתי שהדבר צריך התייעצות עם עמיחי ונפרדנו מהסוחר. ביום שישי חזרתי לחנות עם אילנה, מטיילת אחרת, למיקוח נוסף. סיכמנו על מחיר אך לא היה לי מספיק כסף. כדי להוציא כסף צריך ללכת לעיר לכספומט המרכזי, לעמוד בתור ארוך ולקוות שיצא כסף. כאשר הגיע סוף סוף תורי לא הצלחתי להוציא כסף והייתי מבואסת. בדרכי חזרה פגשתי את חברינו משפחת בחנה (עוד מדרמסאלה) המטיילת עם שלושת ילדיהם והם הלוו לי בשמחה את הכסף. חזרתי שוב לחנות וחתמתי את העסקה. חזרתי לבית היהודי עייפה אך שמחה.
שבת
שבת אחרונה בהודו והמחשבות על סוף הטיול מציפות אותנו. אנחנו נהנים מכל רגע בלה ולא ממש רוצים לעזוב ביום שלישי הקרוב. בימים האחרונים נפרדנו מהרבה חברים שליוו אותנו עוד מנפאל דרך הודו. הכרנו חברים חדשים ופגשנו עוד משפחות שפשוט לא מפסיקות להגיע.
את השבת הכנסנו ברוב עם ונרות להדלקה לא נשארו לי כבר, לכן הדלקתי את אחת מהעששיות הפזורות במתחם. בסעודה בערב שבת היה צפוף, כמאתיים אנשים הגיעו. אחרי ברכת המזון נשארנו מספר מצומצם של אנשים, אכלנו סלט פירות ושמענו מעשיות חסידים עד שהתעייפנו.
שבת בבקר, כרגיל, האוכלוסייה מצומצמת יותר אך האווירה לא פחות טובה ואולי אף יותר. אחרי הסעודה נשארתי עם הילדים בבית היהודי ועמיחי פרש לחדר לישון. הזמן עבר בשיחות עם יסכה ומטיילים אחרים ואפילו קצת מנוחה. לסעודה שלישית, שירים והבדלה התקבצו שוב כולם. בשירה, תיפוף קצבי וצחוק רב (כדי שיהיה שבוע מצחיק) הוצאנו את השבת.
תיכננו כמה חבר'ה לעשות ערב פרידה אך הדברים התעכבו עד שבשעה מסויימת החלטנו לפרוש ולהשאיר את הלילה לצעירים.
טיול זוגי בלה
יסכה הציעה לשמור בבוקר על הילדים ולתת לנו לטייל קצת לבד.
אחרי ארוחת בוקר השארנו את הילדים, לשמחתם, בבית היהודי ויצאנו לעיר. טיפסנו ברובע העתיק, המוסלמי, בין סמטאות צרות של בתי בוץ, עד לארמון העתיק של לה. אל הארמון לא נכנסנו כי כבר סיפרו לנו שלא כדאי להיכנס, אך הנוף מלמעלה היה עוצר נשימה תרתי משמע. אחרי שהסדרנו את הנשימה, הלכנו מסביב לבסיס הארמון על צידי ההר התלולים ושמחתי שהילדים לא איתנו.
בדרכינו חזרה מסרתי את המכנסיים שלי לצביעה אצל אחד מצבעי הבדים עליהם המליצה לי יסכה, בעל המקום בחש את המכנסיים בקערה עם צבע וכך קיבלתי מכנסיים שנראות כמו חדשות במקום המוכתמות שהיו לי. המשכנו ועברנו בין גבנים ומכיני יוגורט שונים עד שהגענו חזרה לרחוב הראשי.
עצרנו לשתות שייק מנגו מצויין כאשר ראינו התקהלות מצידו השני של הרחוב. כמובן שניגשנו לראות מה קורה. בחצר מקדש התאספו לאדאקים רבים, רובם מבוגרים ונראה גם רוב של נשים. הצצתי בתוך המקדש, שהיה מלא מפה לפה בנזירים ומקומיים. התישבנו בחוץ מנסים לברר על מה המהומה. מתברר שעמד להגיע נזיר חשוב מאוד ולהעביר "דרשה". כאשר קרבה שעתו של הנזיר להגיע, הסתדרו נשים לאדאקיות בבגדים מסורתיים וזרי פרחים בידיהן, כדי לקבל את פניו. בראש השורה עמדו נזירים גם הם בלבוש וכובע מסורתיים של המסדר עם חצוצרות ומטריה גדולה כדי לחסות את הנזיר מהשמש. שורה של לאדאקים עמדו בהמשך ועד פתח המקדש לקבל את פניו. כאשר הגיע תקעו הנזירים בחצוצרות וההתרגשות הייתה רבה. לאחר קבלת הפנים פרשנו מהמקום, עמיחי חזרה לבית היהודי ואני המשכתי עוד קצת להסתובב לבדי.
אחר הצהריים הכינה יסכה שוב גבינה מחלב פרה והילדים עזרו לה. את הגבינה היא מכינה פעם ביום, יומיים והיא משדרגת להם את הארוחות. באחד הימים הצטרפנו תמר ואני ליסכה ובינה לצפות בחליבה. ההודים לא כ"כ נותנים לראות חליבה בגלל קדושת הפרה אך אישרו לנו להכנס לרפת עם הבנות ששמחו מאוד.
יום אחרון בלה
החלטנו להיפרד בטיול משותף עם משפחת שומר. את הבוקר התחלנו בסידורים, עומר ואני יצאנו לעיר לקנות חטיפים לטיול ומתנה לשומרים. לאחר שסימנו וי על הכל חזרנו לבית היהודי. בינתיים כבר הספיקה טל לקחת חלק מהילדים אל החמורים ואנחנו עלינו עם הגדולים אל הבריכה. שוב התמזל מזלינו והבריכה הייתה מלאה. הילדים ישר קפצו למים וברחו החוצה מהר מפני הקור. מעט אחרינו הגיעו גם טל והילדים והשמחה הייתה רבה. את רוב הזמן בילו הילדים בנחל הצמוד, בונים סכרים משלהם ושולטים על אספקת המים לבריכה. בשלב מסויים הגיעו כמה לאדאקים צעירים עם סירת קייק להתאמן במים. טוב רואי ועומר קיבלו כל אחד בתורו סיבוב על הקייק והיו מאושרים. לבסוף בנו הילדים יחד עם יונתן מערכת תעלות וסכרים קטנה אל הבריכה ונדרשו לתיקונים כל פעם שהסכרים קרסו.
בצער פנינו חזרה לבית היהודי, שוב הלכנו דרך סמטאות צרות ויפות של בתי בוץ וחשבנו על השטפונות שהיו באזור בשנה שעברה ועל גורל הבתים בזמן השיטפונות.
בערב האחרון שלנו בבית היהודי נפרדנו בצער מחברים רבים, החלפנו טלפונים/מיילים, מקווים להתראות שוב בישראל. ממשפחת שומר הייתה הפרידה עצובה במיוחד, אך גם איתם אנו כבר מחכים לצאת לטיול בארץ.
ביום שלישי בשעה שבע וחצי בבקר עלינו על טיסה מלה לדלהי ומאוחר יותר על טיסה מדלהי לבנגקוק.
טיול אופניים
עוד כשהיינו במנאלי, רצה עמיחי לעשות טיול אופניים היורד מההר אל העמק. הבוקר יצא עמיחי יחד עם עוד זוג שהכיר, לרכב באופניים מהפס הגבוה בעולם בגובה של 5600 מטר ועד ללה - כארבעים ק"מ של נסיעה בירידות. עולים בג'יפ יחד עם האופניים ויוצאים לדרך. תחילת הירידה בדרך עפר שמתחלפת בהמשך בכביש. כיוון שהתנועה על הכביש מועטה יכול הרוכב לרכב במהירות ובביטחה. הג'יפ נוסע מאחור למקרה שהרוכב צריך עזרה.
 |
| בגובה 5600 מטר |
 |
| בדרך למטה |
אני והילדים נשארנו בבית היהודי. הילדים שיחקו ביחד, קצת למדתי עם עומר והעברנו את הזמן בנעימים. לאחר ארוחת צהריים לקחה טל את כל הילדים לגשר הקרוב, מתחתיו עובר הנחל. גם בנחל הזה יש בריכת מים, קצת קטנה יותר ופחות פסטורלית מהקודמת. הילדים התלוו אליה כולם ואני יכלתי להצטרף בנחת לשיעור שהעבירה יסכה. לשיעור הגענו רק חדווה ואני וכך קיבלנו שיעור פרטי ביסודות שיטת "ההתמקדות", שיטה להתבוננות פנימית אותה יסכה מנחה ומלמדת בארץ. החוויה הייתה טובה והשיטה מעניינת אותי מאוד. כבר קבעתי עם יסכה לבדוק אופציה של לימוד בארץ.
כשיצאתי מהשיעור, כבר חזרו הילדים מהבריכה שמחים ומדווחים שהמים שם לא פחות קרים מהבריכה למעלה. גם עמיחי חזר מטיול האופניים ועמד בתוך קבוצת אנשים להם סיפר את תלאות היום והצביע לחרדתי על תחבושות ופציעות בגוף. נגשתי אליו וראיתי אותו קורן "היה מעולה" הוא אמר, "אבל מה אם הפציעות?" שאלתי, בחרדות שפיתחתי בבקר יסכה הרגיעה אותי שמי שנזהר ולא נוסע מהר מידי בירידות, חוזר בריא ושלם...
עמיחי הסביר וסיפר שהיה נהדר אך בשלב מסויים בעודו נוסע כבר על הכביש, בירידות יחסית מהירות, התפוצץ לפתע גלגל של האופניים, הוא איבד שליטה ונפל יחד עם האופניים. על ארבעת גפיו היו שיפשופים והיד והמרפק היו חבושים. הצוות על הג'יפ המלווה שהגיע כעבור זמן רב, ניקה וחבש את פצעיו של עמיחי, תיקן את הגלגל שהתפוצץ וכך יכל עמיחי לשוב לרכב.
 |
| אאוצ' |
לאחר השיעור חזרנו לגסט האוס לפתוח תחבושות ולנקות פצעים. בפצע שבמרפק הייתה תקועה אבן קטנה שלא הצלחתי לשלוף החוצה והחלטנו לחכות למחר.
יום אמהות
קיבלנו, אני ויסכה, יום חופש מהמשפחות ויצאנו לבלות בעיר. יסכה שמכירה מצויין את המקום ורבים מבעלי החנויות, לקחה אותי לסיבוב בעיר במקומות שלא הייתי מגיעה אליהם לבד. נכנסנו לחנויות מובחרות, ראינו דברים יפים, קנינו לעצמנו תכשיטים והפתעות לילדים. לסיום עברנו בשוק הירקות להזמין ירקות ופירות לשבת. הסוחר הקבוע לא היה ויסכה בחרה סוחר אחר שהסחורה שלו נראתה יפה. היא הכתיבה לסוחר כמויות מכל ירק - 50 ק"ג מזה, 30 ק"ג מזה. מאוחר יותר כאשר הגיע המשלוח והמטבח נראה כמו חנות ירקות בעצמו, התברר שהסוחר לא הבין או אולי הכמויות היו נראות לו לא נורמליות והוא שלח 15ק"ג מזה ו 13 ק"ג מזה... יסכה הייתה צריכה לשוב אליו ולתקן את הטעות אחרת לא יהיה אוכל לשבת.
כאשר חזרנו גילינו את הילדים משחקים בשלווה אך הבנו שהייתה מריבה מוקדם יותר.
הצטרפנו מיד להכנות לשבת, שבעצם מתחילות כבר ביום רביעי בערב, נמשכות לאורך יום חמישי ועד לשעות מאוחרות בערב ומסתיימות ביום שישי בצהריים. צריך לברור שק אורז וכמויות של חומוס, לחתוך המוני ירקות למרק, תבשיל ירקות וחמין. רבים מהמטיילים מתקבצים כבר בשעות אחה"צ בחצר הבית לחתוך, לקלף ולברור. גם הילדים התקבצו לעזור, אפילו תמר ובינה.
לפנות ערב יצאנו יחד עם ילדי משפחת שומר ועם יאיר להוסטל לחמורים מוזנחים. הגענו בדיוק בזמן ההאכלה שלהם והילדים שמחו לעזור. משם המשכנו בטיול רגלי וטיפוס אל השאנטי סטופה המתנשאת לגובה רב מעל העיר. משהגענו מעלה ותיצפתנו על הסביבה, הרגשנו אנחנו המבוגרים מעט עייפים, אך מתברר שהילדים עוד היו מלאי אנרגיה ופצחו במשחק תופסת סוער ברחבת הסטופה. משהתעייפנו מלראות אותם רצים, פנינו לכיוון המדרגות היורדות מן הסטופה. כל אחד מהילדים ספר את המדרגות הרבות בזמן הירידה אך הגיע לתוצאה שונה...
 |
| תצפית מראש הסטופה |
 |
| עם יאיר בסוף הירידה |
שטיח
כאשר שוטטנו יום קודם, יסכה ואני, בין חנויות לה ראינו שטיחים קשמירים ארוגים יפיפיים שנועדו לתלייה על הקיר או לרצפה. שטיח מסויים תפס את עיני והתחלנו מיקוח. החלטתי שהדבר צריך התייעצות עם עמיחי ונפרדנו מהסוחר. ביום שישי חזרתי לחנות עם אילנה, מטיילת אחרת, למיקוח נוסף. סיכמנו על מחיר אך לא היה לי מספיק כסף. כדי להוציא כסף צריך ללכת לעיר לכספומט המרכזי, לעמוד בתור ארוך ולקוות שיצא כסף. כאשר הגיע סוף סוף תורי לא הצלחתי להוציא כסף והייתי מבואסת. בדרכי חזרה פגשתי את חברינו משפחת בחנה (עוד מדרמסאלה) המטיילת עם שלושת ילדיהם והם הלוו לי בשמחה את הכסף. חזרתי שוב לחנות וחתמתי את העסקה. חזרתי לבית היהודי עייפה אך שמחה.
שבת
שבת אחרונה בהודו והמחשבות על סוף הטיול מציפות אותנו. אנחנו נהנים מכל רגע בלה ולא ממש רוצים לעזוב ביום שלישי הקרוב. בימים האחרונים נפרדנו מהרבה חברים שליוו אותנו עוד מנפאל דרך הודו. הכרנו חברים חדשים ופגשנו עוד משפחות שפשוט לא מפסיקות להגיע.
את השבת הכנסנו ברוב עם ונרות להדלקה לא נשארו לי כבר, לכן הדלקתי את אחת מהעששיות הפזורות במתחם. בסעודה בערב שבת היה צפוף, כמאתיים אנשים הגיעו. אחרי ברכת המזון נשארנו מספר מצומצם של אנשים, אכלנו סלט פירות ושמענו מעשיות חסידים עד שהתעייפנו.
שבת בבקר, כרגיל, האוכלוסייה מצומצמת יותר אך האווירה לא פחות טובה ואולי אף יותר. אחרי הסעודה נשארתי עם הילדים בבית היהודי ועמיחי פרש לחדר לישון. הזמן עבר בשיחות עם יסכה ומטיילים אחרים ואפילו קצת מנוחה. לסעודה שלישית, שירים והבדלה התקבצו שוב כולם. בשירה, תיפוף קצבי וצחוק רב (כדי שיהיה שבוע מצחיק) הוצאנו את השבת.
תיכננו כמה חבר'ה לעשות ערב פרידה אך הדברים התעכבו עד שבשעה מסויימת החלטנו לפרוש ולהשאיר את הלילה לצעירים.
 |
| יונתן בזמן ההבדלה |
טיול זוגי בלה
יסכה הציעה לשמור בבוקר על הילדים ולתת לנו לטייל קצת לבד.
אחרי ארוחת בוקר השארנו את הילדים, לשמחתם, בבית היהודי ויצאנו לעיר. טיפסנו ברובע העתיק, המוסלמי, בין סמטאות צרות של בתי בוץ, עד לארמון העתיק של לה. אל הארמון לא נכנסנו כי כבר סיפרו לנו שלא כדאי להיכנס, אך הנוף מלמעלה היה עוצר נשימה תרתי משמע. אחרי שהסדרנו את הנשימה, הלכנו מסביב לבסיס הארמון על צידי ההר התלולים ושמחתי שהילדים לא איתנו.
 |
| מעל לה העתיקה |
 |
| למרגלות הארמון |
 |
| עוד דלת לדאקית יפה |
בדרכינו חזרה מסרתי את המכנסיים שלי לצביעה אצל אחד מצבעי הבדים עליהם המליצה לי יסכה, בעל המקום בחש את המכנסיים בקערה עם צבע וכך קיבלתי מכנסיים שנראות כמו חדשות במקום המוכתמות שהיו לי. המשכנו ועברנו בין גבנים ומכיני יוגורט שונים עד שהגענו חזרה לרחוב הראשי.
 |
| צובעים בגדים |
 |
| מכינים גבינות |
עצרנו לשתות שייק מנגו מצויין כאשר ראינו התקהלות מצידו השני של הרחוב. כמובן שניגשנו לראות מה קורה. בחצר מקדש התאספו לאדאקים רבים, רובם מבוגרים ונראה גם רוב של נשים. הצצתי בתוך המקדש, שהיה מלא מפה לפה בנזירים ומקומיים. התישבנו בחוץ מנסים לברר על מה המהומה. מתברר שעמד להגיע נזיר חשוב מאוד ולהעביר "דרשה". כאשר קרבה שעתו של הנזיר להגיע, הסתדרו נשים לאדאקיות בבגדים מסורתיים וזרי פרחים בידיהן, כדי לקבל את פניו. בראש השורה עמדו נזירים גם הם בלבוש וכובע מסורתיים של המסדר עם חצוצרות ומטריה גדולה כדי לחסות את הנזיר מהשמש. שורה של לאדאקים עמדו בהמשך ועד פתח המקדש לקבל את פניו. כאשר הגיע תקעו הנזירים בחצוצרות וההתרגשות הייתה רבה. לאחר קבלת הפנים פרשנו מהמקום, עמיחי חזרה לבית היהודי ואני המשכתי עוד קצת להסתובב לבדי.
 |
| מחכה לנזיר החשוב |
 |
| גם הוא מחכה |
 |
| ואפילו הוא |
אחר הצהריים הכינה יסכה שוב גבינה מחלב פרה והילדים עזרו לה. את הגבינה היא מכינה פעם ביום, יומיים והיא משדרגת להם את הארוחות. באחד הימים הצטרפנו תמר ואני ליסכה ובינה לצפות בחליבה. ההודים לא כ"כ נותנים לראות חליבה בגלל קדושת הפרה אך אישרו לנו להכנס לרפת עם הבנות ששמחו מאוד.
יום אחרון בלה
החלטנו להיפרד בטיול משותף עם משפחת שומר. את הבוקר התחלנו בסידורים, עומר ואני יצאנו לעיר לקנות חטיפים לטיול ומתנה לשומרים. לאחר שסימנו וי על הכל חזרנו לבית היהודי. בינתיים כבר הספיקה טל לקחת חלק מהילדים אל החמורים ואנחנו עלינו עם הגדולים אל הבריכה. שוב התמזל מזלינו והבריכה הייתה מלאה. הילדים ישר קפצו למים וברחו החוצה מהר מפני הקור. מעט אחרינו הגיעו גם טל והילדים והשמחה הייתה רבה. את רוב הזמן בילו הילדים בנחל הצמוד, בונים סכרים משלהם ושולטים על אספקת המים לבריכה. בשלב מסויים הגיעו כמה לאדאקים צעירים עם סירת קייק להתאמן במים. טוב רואי ועומר קיבלו כל אחד בתורו סיבוב על הקייק והיו מאושרים. לבסוף בנו הילדים יחד עם יונתן מערכת תעלות וסכרים קטנה אל הבריכה ונדרשו לתיקונים כל פעם שהסכרים קרסו.
 |
| פרסומת סמויה לצ'יפס של Lay's |
 |
| עומר מקייק |
 |
| קפיצת ראי |
 |
| מכינים תעלות בוץ |
 |
| עם כמה מהתרמילאים המלווים אותנו עוד מנפאל |
בצער פנינו חזרה לבית היהודי, שוב הלכנו דרך סמטאות צרות ויפות של בתי בוץ וחשבנו על השטפונות שהיו באזור בשנה שעברה ועל גורל הבתים בזמן השיטפונות.
בערב האחרון שלנו בבית היהודי נפרדנו בצער מחברים רבים, החלפנו טלפונים/מיילים, מקווים להתראות שוב בישראל. ממשפחת שומר הייתה הפרידה עצובה במיוחד, אך גם איתם אנו כבר מחכים לצאת לטיול בארץ.
ביום שלישי בשעה שבע וחצי בבקר עלינו על טיסה מלה לדלהי ומאוחר יותר על טיסה מדלהי לבנגקוק.
 |
| עוברים מעל ההימלאיה בדרך לדלהי |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה