על הקצה

יום רביעי 16/2
למרות שהיה מפתה להישאר עוד קצת, התקפלנו לאיטנו ולקראת הצהרים נפרדנו ממרג'י ומסקוט, שחזרו על ההזמנה לבוא שוב וכמובן מכל החבר'ה הישראלים.
יצאנו לכיוון ה Elephant Rock הסמוך ומיד הילדים הסתערו על הסלעים המפוזרים על המשטחים הירוקים וטיפסו על כל סלע שני. כשסיימו עם הטיפוסים שלפו את חרבות העץ שהכינו עם אד, לפני כמה שבועות, ושחזרו את הקרבות מהסרט נרניה, שחלקו צולם במקום (אני הייתי בתפקיד הרעים).

ליד סלעי הפיל

ורק תמר נשארה למטה

הצופה

"!!!FOR NARNIA"

המשכנו לכיוון Mt. Cook ועצרנו בדרך בשני סכרים, חלק ממערכת של שישה סכרים על הנהר הזורם מרכס ההרים הענקי לכיוון החוף המזרחי. לאחר עצירה להצטיידות בסופר הקטן בעיירה Twizel המשכנו מערבה והגענו לקראת ערב לחניון של ה DOC. החניון בסיסי מאוד – שירותים, מים ומבנה אבן עם שולחנות, אך ממוקם בתחילתם של מספר מסלולי הליכה באזור ומתחת לקרחונים מרשימים. פגשנו שוב את הילה, ליעד ואורון אכלנו ארוחת ערב ופיטפטנו עד שהחשיך. עומר הפליא לבנות מגדלי אבנים לגובה בסבלנות אין קץ אך גם אותו החושך לבסוף הכריע. נפרדנו מהחברים וסיכמתי עם אורון שניפגש למחרת בבוקר במשרדי ה DOC, שם נקנה כרטיסים לבקתה ונעביר לו חלק מהציוד לסחוב.

סכר אחד

עוד סכר

חניון הקרוואנים מתחת לקרחון

יום חמישי 17/2
קמנו מוקדם לארגן את התיקים ובשמונה כבר התייצבתי במשרדי ה DOC, כדי לוודא שיהיה לנו מקום בבקתה. לאחר קניית הכרטיסים לכולנו, חזרתי לחניון והמשכנו לבוקר רגוע. ב 12:30 אכלנו צהרים ואחריה העמסנו את התיקים ויצאנו לדרך. אני, איילת, אסף וגלעד סחבנו תרמילים על הגב עם אוכל, שקי שינה, מעט בגדים ומים, וכמובן את תמר על הגב של עמיחי.
קצת נתונים: מסלול ה Muller Hut הוא קצר מאוד – רק 5.2 ק"מ ואנחנו הלכנו ק"מ אחד פחות. העניין הוא שבמהלך 3.5 הק"מ האחרונים, המסלול מטפס מגובה 780 מטר לגובה 1800 מטר. זה הרבה. הזמן המוערך למסלול הוא 3-4 שעות לכל כיוון. אנחנו בנינו על 6 שעות לעלייה, לינה בבקתה למעלה וירידה למחרת. המסלול משקיף על Mt. Cook, ההר הגבוה בניו זילנד.

אחרי הליכה קצרה התחלנו לטפס. העלייה אכן היתה מאתגרת והנוף שהתגלה תוך כדי הטיפוס היה מדהים. אגמים, קרחונים והרים מושלגים. התקדמנו לאיטנו ועשינו הרבה עצירות, כשגלעד ואסף מושכים קדימה – למרות שגם הם סחבו תרמילים לא קלים. אחרי כשלוש שעות של טיפוס הגענו אל ה Seally Lakes – אגמים קטנים בגובה של 1200 מטר הנמצאים בערך במחצית הדרך. מזג האוויר היה לטובתנו, השמים היו בהירים לגמרי ואחרי מנוחה קצרה המשכנו בטיפוס. העלייה המשיכה להיות תלולה והשביל נהיה פחות ברור – היינו צריכים לעקוף סלעים ולטפס על דרדרות אבנים עד שפתאום הגענו לאוכף והבנו שהחלק הקשה נגמר. עצרנו קצת להתאוששות וקצת אחרי שהמשכנו ראינו מרחוק את הבקתה האדומה. אורון וישראלי נוסף – בר, הגיעו מהבקתה לבדוק מה שלומנו ועזרו לילדים עם התיקים. אחרי כמה דקות הגענו סוף סוף לבקתה. בסך הכל לקח לנו חמש וחצי שעות - זמן לא רע.

הטיפוס המפרך

אחד האגמים הקטנים

נחים קצת - ברקע Mt. Cook

גמרנו את החלק הקשה!

קצת אחרי שנכנסנו, הבנו שהגענו למקום עם אחוז הישראלים הגבוה ביותר בניו זילנד. מתוך 25 מטיילים, 22 היו ישראלים. התמקמנו במיטות שאורון שמר לנו (מזל שהגיע ראשון לבקתה ושמר לנו 6 מיטות צמודות בשורה התחתונה של מיטות הקומותיים) והלכנו לפגוש את האחראית על הבקתה. מסתבר שהיא מתנדבת ופעם בשנה מגיעה לשבוע בבקתה. היא שמחה מאוד לפגוש אותנו והייתה מאוד גאה בילדים על המסלול המפרך שעשו. בסוף שיחה ההדרכה שעשתה לכל יושבי הבקתה, ביקשה מכל החבר'ה למחוא לנו כפיים!!. פגשנו גם את שאר הישראלים והילדים הרגישו בבית. תמר עברה מיד ליד והבנים הצטרפו למשחק ,"יניב" סוער. אחרי ארוחת ערב צנועה וצפייה ב Mt. Cook כשלידו הירח המלא, נכנסנו למיטות, אבל נרדמנו רק אחרי שהשיחות של הישראלים בחדר נגמרו.

עומר משחק בשלג. הבקתה ברקע

עומר משחק עם ברק

משחק "יניב" סוער עם בר (בן), מרים ובר (בת)

הירח המלא ליד Mt. Cook

יום שישי 18/2
לאחר שלאורך הלילה שמענו בדאגה את הרוח החזקה נושבת מחוץ לבקתה, קמנו מוקדם וראינו שמזג האוויר המעולה התחלף ברוחות חזקות ורסיסי גשם. ויתרנו על צפייה בזריחה מהפסגה הקרובה יחד עם שאר המטיילים והתארגנו ליציאה מהירה, לפני שמזג האוויר יהיה יותר גרוע. אחראית הבקתה הזמינה אותנו להישאר לעוד לילה והבטחנו שכשנגיע לירידה התלולה נראה מה המצב ואם זה ייראה מסוכן, נחזור.

השמים בזמן הזריחה (צולם מהבקתה)

נפרדנו לשלום מכולם, התעטפנו ככל יכולתנו ויצאנו לרוח המקפיאה. היה קשה להתקדם בגלל הרוח, אבל אפשרי ואחרי הליכה קצרה הגענו לאוכף, ממנו מתחילה הירידה התלולה. על האוכף היתה רוח חזקה במיוחד שכמעט העיפה את עומר, אבל מיד אחריו נכנסנו לאזור מוגן מהרוח, אבל עם דרדרת של אבנים. ירדנו בזהירות ומהר מאוד הגענו לשביל יציב יותר. ככל שירדנו, הרוח נחלשה וכשהגענו לאגמים הקטנים באמצע הדרך, כבר היה לנו חם. בדרך למטה לא ראינו את Mt. Cook בגלל העננים, אבל הדרך עברה במהירות ואחרי שלוש שעות הגענו בשעה טובה לרכב ולקרוואן.

עומר ואיילת יורדים במדרון התלול

עומר עם הרוג'ום המרשים (18 אבנים!)

לאחר התאוששות קצרה, נפרדנו מהילה, ליעד ואורון ומ Mt. Cook ויצאנו בדרך לכיוון Twizel. עשינו קניות בעיירה ובשל העייפות החלטנו להישאר לשבת בפארק קרוואנים באזור. הגענו לאחד סמוך לאגם, שהיה למעשה עיר של קרוואנים - היו בו מאות קרוואנים של אנשים שגרים במקום. למרות שהמקום לא היה מרהיב, התמקמנו והתארגנו לשבת.

יום שבת 23/2
שבת משעממת, ללא אטרקציות בפארק הקרוואנים המשמים. בילינו בעיקר במשחקי קלפים ומנוחה. איילת הייתה עם שרירים תפוסים כל השבת....