גאות ושפל חליפות

יום רביעי 12/1
את הבוקר עמיחי פתח בריצה קצרה על החוף לאחר שהבטיח שעד 7:30 הוא כבר רענן אחרי מקלחת. לאחר הריצה הוא העיר את כולנו וסיימנו לארוז ציוד ליומיים טיול, ללא מולי. ארזנו בשני תיקים גדולים, שקי שינה, סירים, בגדים להחלפה, פנסים ואוכל. את התיקים האלה עמיחי מסר לחברת ה-Taxi שיובילו בסירה אל המקום בו נישן בלילה, בתוך שמורת אייבל טזמן. בשמורה הגדולה, אין כבישים אלא רק שבילי הליכה וגישה לסירות דרך הים. ארזנו תיקים קטנים למשך היום, החננו את מולי והאוטו בחניה של החברה ויצאנו לדרכינו.

פסל של מואה בדרך לטרק

צעדנו קילומטר אחד עד השמורה ועוד 12 ק"מ בתוך השמורה. הנוף היה נהדר, החופים מקסימים והקצב שבו צעדו הילדים היה יוצא מן הכלל!!. שרנו, שיחקנו ונהננו כל הדרך. הגענו אחה"צ לחניית הלילה ב-  Anchorage Bay. שמחנו לראות את התיקים שחיכו לנו כמו שהובטח ליד הבקתה. הבקתה בעלת שני חדרי שינה, כשבכל אחד יש מיטת קומותיים ענקית בעלת ששה מזרונים ועוד חלל מרכזי לבישול ואכילה. הכל ממוקם 5 מטר מהחוף. אין תאורה ואין אפשרות להשאיר זבל, הכל הולך איתך. שירותים דווקא יש במקום...

החוף בשעת השפל בתחילת המסלול

הפסקת צהרים באחד החופים בדרך

תצפית על Anchorage Bay קצת לפני ההגעה לבקתה

כיוון שהגענו יחסית מוקדם, שיחקנו על החוף ותמר ועומר היו האמיצים היחידים להרטב מהמים הקרים. תוך כדי הטיול על החוף ראינו דג sting ray גדול, או פיתת ים כמו שעומר קורא לה. לאחר בישול וארוחת ערב נשכבנו במיטות ולשמחתינו הילדים ואנחנו, נרדמנו לפני שהיה חושך גמור. כולם ישנו שנת לילה מלאה ושקטה,עייפים מהיום שהיה.

מישהו אחר אסף, אנחנו רק צילמנו

יום חמישי 13/1 
אחרי תה של בוקר ארגנו את התיקים במהירות וחיכינו לסירה הראשונה שתגיע לחוף כדי להעמיס עליה את התיקים. בינתיים אירגנו הבנים משחק מוצלח של קליעה למטרה על החול. בערך בעשר יצאנו לדרך ואחרי כמה דקות הגענו למפרץ גדול בתוכו עובר המסלול. מי שמגיע בזמן הגאות צריך לעשות עיקוף של כמה קילומטרים, אבל אנחנו תכננו והגענו לשם בזמן השפל ולכן יכולנו לחצות בתוך המפרץ הבוצי. בדרך פגשנו המון חלזונות, צדפים וכמה סרטנים וראינו סירות תקועות על במפרץ היבש, מחכות לים שישוב. עברנו דרך כפר קטן על החוף, המנותק לגמרי מכל מקום. ניתן להגיע אליו רק בשיט, בזמן גאות.

החוף בשעת השפל

ביבשה, בתוך הים

המסלול המשיך והתפתל בתוך היער במרחק מה מחוף הים. הלכנו בקצב לא רע כאשר אסף מדרבן אותנו כל הזמן למשטר הליכה "קדימה, צריך לעמוד בקצב", " אין יותר מידי זמן, לא להתעקב". לאחר הליכה ממושכת הגענו לגשר תלוי החוצה את אחד הערוצים. בגלל אופיו של הגשר מותר בכל פעם רק לחמישה אנשים לעבור עליו ומכיוון שהשמורה עמוסה באנשים, נוצר תור משני צדדיו. נעמדנו בתור וכאשר התפנה עברנו ששה אנשים יחד ונשארנו בחיים. בגלל ההליכה המהירה היה לנו מספיק זמן לעצירת צהריים נינוחה וכאשר הגענו לשלט המבשר על 2 ק"מ בלבד עד ל Bark Bay, שם תכננו לסיים, ירדנו לחוף Sandfly לארוחה ומנוחה. על החוף סלעים גדולים, ציפורים שונות, סוג חדש של ברווזים ושחפים. ראינו את השחף עף בשמיים וצולל בבת אחת לדייג מוצלח, מדהים. הבנים טיפסו על הסלעים, שיעור כתיבה קצר בחוף ואסף דוחק בנו שוב להמשיך ללכת.

הגשר מעל נחל המפלים

חוף ה Sand flies. למזלינו, לא פגשנו אותם

אחרי העליה הקשה חזרה למסלול, נשארה לנו רק כחצי שעת הליכה עד לסיום בחוף Bark Bay. היינו גאים מאוד שסיימנו את הטרק שעה מוקדם משעת היעד, ואחרי המתנה קצרה, הגיעה הסירה מונית לקחת אותנו חזרה להתחלה. השיט היה קופצני מדי, סירה קטנה שנלחמת בגלים, אך בדרך עצרנו ליד אי וצפינו בכמה כלבי ים משתזפים על הסלעים.

בדרך חזרה

כלבי ים משתזפים

מצאנו את מולי מחכה לנו בחניה של חברת הסירות ואחרי המפגש המרגש התרחצנו בפארק הקרוואנים הצמוד ויצאנו לכיוון Motueka. הגענו לעיירה והתמקמנו בחניון הצמוד לתחנת המידע, שם שמענו שניתן להחנות קרוואנים ללילה. לאחר ארוחת ערב, באמצע משחק קלפים סוער, נשמעה דפיקה על דלת הקרוואן ובפתח עמד שוטר עם הכובע ביד. השוטר המנומס שאל "אתם לא מתכוונים לשהות כאן בלילה? נכון?" והסביר לנו שזה אסור והפנה אותנו לחניון קרוואנים חינמי צמוד לחוף. מאוד נחמד מצידו. קיפלנו את הקרוואן ונסענו כמה דקות למיקום החדש, שם העברנו לילה שקט ונטול הפרעות נוספות.

יום שישי 14/1
אחרי מעט סידורים של בוקר וביקור בספריה לקצת אינטרנט חינמי לילדים יצאנו לאומגה מיוחדת מחוץ לעיר. נראה שלניו זילנדים יש בעיה עם ריגושים וכולם מנסים להמציא פעילויות יותר ויותר משוגעות. האומגה מורכבת מתא נוסעים עם ששה מושבים הנראה קצת כמו חללית. הוא עולה לראש ההר תלוי על כבל ואז יורד במהירות במורד לתוך אגמון של מים.
איילת, עומר וגלעד עלו ראשונים ואז גילינו שהטרקטור העומד בסמוך, לא נועד לעבודה חקלאית, אלא הוא זה המפעיל גלגלת המעלה את האומגה אל ראש ההר. הילדים חזרו מתלהבים ואיילת פחות - לטענתה העליה היתה כיפית, אך הרגשת הירידה היא איטית מדי מתוך תא הנוסעים. בעקבות התוצאות, החלטנו אסף ואני לשדרג את הנסיעה ובחרנו באופציה היותר חוויתית ויותר רטובה - לשכב על גג תא הנוסעים. אחרי שנקשרנו, עלינו לאט אל ההר, כשמולנו נפרש נוף מקסים של העמק כולו. הירידה היתה ברוח חזקה ובמהירות, עד לסוף ולטבילה בשפריץ ענקי של מים.
תמר שהבינה שהיא לא מיועדת לגלישה באומגה, לא הפסיקה לשאול "אבל מה אני?" שוב ושוב. מזל שבמקום היתה גם מגלשת מים במורד הגבעה, ותמר ועומר התגלשו בה שוב ושוב. ושוב.

האומגה משפריצה מים, כשאמא, עומר וגלעד בפנים

אסף ואבא מתכוננים להמראה על הגג

תמר הגולשת

עומר מתגלש מראש הגבעה במהירות מפחידה

בעקבות המלצת בעל המקום, נסענו למקורות נהר ה Rawiki. אחרי ארוחה מהירה יצאנו למסלול הקצר ולאחר כמה דקות הגענו ל"בריכת הקריסטל" - בריכה בצבע כחול-תכלת מדהים ומים קפואים. אחרי היסוס קל, עומר ואני אזרנו אומץ ונכנסנו לטבילה במים, גלעד הסתפק בהרטבת הרגליים. אלה היו המים הקרים ביותר בהם שחיתי אי פעם. אחרי כמה שניות היינו חייבים לצאת והרגשת הקור ליוותה אותנו גם בהמשך ההליכה.

מה שיותר כחול...

קרררררר

המשכנו במסלול והגענו לנביעה עצמה, שם יוצאת זרימה מרשימה מתוך מערה, מה שמסביר את טמפרטורת המים הנמוכה.
חזרנו לעיר, התמקמנו בפארק הקרוואנים בו נשהה בשבת ואפילו הספקנו לנסות את הבריכה לפני שנהיה קר מדי.


יום שבת 15/1
עוד שבת רגועה עברה על כוחותינו. משחקים בבריכה, סעודות שבת טובות (עם שידרוג- מנה אחרונה קומפוט פירות, כמו של הסבתות, מכל השאריות השבועיות), והוצאת שבת אחרי עשר בלילה!.