ימים של שקט

יום שישי 20/5
אנחנו ממשיכים להנות מהשגרה הרגועה בבאגסו. גלעד ואיילת הלכו לשיעור הבישול האחרון, למדו להכין לנו מאכלים הודים מעולים, נפרדו מריטה המורה והצטלמו למזכרת. אני הלכתי לעוד שיעור חליל וקיבלתי תווים והסברים על יצירה הודית שלמה המורכבת מקטע החוזר על עצמו וקטעים שנכנסים באמצע לגיוון.

איילת וריטה

הכותש מבאגסו

אחר הצהרים איילת יצאה לשופינג ברחוב הראשי וחזרה גם עם צידה לשבת בכמה שקיות נייר - במדינת הימצ'ל פרדש, בה אנו נמצאים, אסור להשתמש בשקיות ניילון וכל המוכרים אורזים את הקניות בשקיות שהם מכינים מנייר עיתון ישן - גם חסכוני וגם ידידותי לסביבה.

לפני שבת הספקנו להתקשר בסקייפ למשפחה ובכניסת שבת טיפסנו ברוח חזקה וטפטופים לדרמקוט לקבלת שבת וסעודה בבית חב"ד. הגענו לבית חב"ד, שהיה חשוך בשל הפסקת חשמל והתפללנו לאור הנרות. בגמר התפילה חזר החשמל והתיישבנו יחד עם המוני מטיילים לסעודת שבת צפופה. במשך הסעודה ירד גשם חזק, אך כשיצאנו לחזור לבאגסו הגשם פסק ורק היה קר וחשוך.

שבת 21/5
התעוררנו לבוקר בהיר וירדנו לתפילה וסעודת שבת בלב היהודי. האווירה כרגיל הייתה טובה והאוכל צמחוני אך טעים. הילדים משחקים נהדר עם שוהם, עילי ונהוראי ילדי משפחת לב יהודי ותמר משחקת חליפות עם הגדולים ועם עיינה הקטנה.
לאחר הסעודה עמיחי עלה לישון עם תמר בגסט האוס שלנו ואנחנו נשארנו לשחק ולפטפט. לב יהודי ממוקם  בפאתי הכפר, פונה לטרסות, שיחים וסלעים, מקום מושלם בשביל הילדים להתרוצץ ולשחק מבלי להתעייף. לפנות ערב אחרי שטעמנו משהו מסעודה שלישית מיהרנו לעלות חזרה לגסט האוס לכבוד ההופעה של אסף. סאני, המורה של אסף לג'אגלינג מאפשר פעם בשבוע לתלמידיו להתנסות ב"פויס" עם אש ואסף הולך לנסות פעם ראשונה...

בדרכינו לגסט האוס פגשנו את משפחת בחנה, צביקה ונעמי עם ילדיהם טליה, אביב וגלעד, אותם פגשנו בפורים בצ'אנג מאי שבתאילנד וגם הם בעיצומו של טיול גדול עם הילדים. השמחה הייתה רבה ומיד הם הוזמנו למופע האש.
סאני, המורה חיכה עד שיחשיך כדי להעצים את הדרמה ואנו עשינו בינתיים הבדלה וההתרגשות הייתה בשיאה. המופע התחיל וסאני קרא לאסף לבוא להופיע, אסף התבייש אך צעד בעוז. התרועות להן זכה אסף היו מדהימות וכל הצעירים עודדו אותו. אסף שידע רק תרגילים מתחילים נתן הופעה מצויינת וקיבל מחיאות כפיים חזקות. ההתרגשות והרעד ברגליים ליוו אותו עוד דקות רבות אח"כ.

אסף מתכונן

אחת המטיילות

סאני המורה

משהסתיים המופע ירדנו שלוש המשפחות למדורת ל"ג בעומר בלב היהודי. כיוון שהכלמסביב טרסות וג'ונגל אסור להדליק אש, והמדורה התקיימה בתוך סיר ענק. מרגה הדלקת המדורה שלטו הילדים בקצב הזרמת העצים לאש. גלעד מפקד עליון וכל שאר הילדים מפקדים לא פחות. השמחה הייתה רבה ובשתיים עשרה בלילה עלינו עייפים לישון.

מנגנים מסביב למדורה

עם שאר המשפחות

יום ראשון 22/5
התעוררנו לבוקר גשום, שמיים אפורים וטיפות גשם כבדות הרטיבו הכל. רצנו למסעדה הקרובה לארוחת בוקר וחזרנו לגסט האוס. לאסף היה שיעור פויס בגשם תחת מחסה עד שהגשם פסק, השמיים התבהרו והשמש זרחה, כאילו לא היה ולא נברא כל הבוקר הגשום הזה.

ירדתי עם עומר, גלעד ותמר לחפש מתנה לעידו הרמן לכבוד יום הולדתו. מצאנו בדוכנים הטיבטים מספר משחקי בן טן ועומר בחר לעידו ולו רובה דיסקיות. בדרך חזרה לגסט האוס עצרנו ליד בסטה של מתקן נעליים. מצב הסנדלים של עומר לא מזהיר אז התישבנו על המחצלת של הסנדלר והוא התחיל במלאכת החיתוך, הדבקה, תפירה. כעבור זמן רב נגמרה המלאכה, עמיחי ואסף הצטרפו והלכנו למסיבת יום ההולדת של עידו.

סבתא של עידו והדודים הגיעו לפני שבועיים לבקר את המשפחה והחגיגה הייתה גדולה ושמחה. עידו הורם גבוה, שירי יומולדת ברקע וממתקים מארץ ישראל ששימחו את כולם.

מזל טוב לעידו

את המשך היום העברנו בנחת ואני שנכנסתי ללחץ שאני אשתעמם כי אין לי חוג, קניתי מסרגה וחוטי צמר בזיל הזול ופתחתי במבצע סריגת כובעי צמר.

יום שני 20/5
את הבוקר פתחנו בארוחת קורנפלקס וחלב בגסט האוס. עומר עבד קצת בחוברת שלו ואז יצאתי עם תמר לסיבוב בוקר ברחוב לברר על שעורי תפירה במכונת תפירה, חלום של שנים רבות שעכשיו יש פנאי להגשימו. ראשון פניתי אל החייט שעל דלתו תלה שלט פרסום בעברית. שיחה קצרה איתו הבהירה לי, שלא אוכל ללמוד אצלו ולו בגלל שלא הבנתי מילה ממה שאמר. בהמשך השיטוט נכנסתי לחנות בגדים להסתכל על חולצה שמצאה חן בעיני. בכניסה של כל חנות בגדים, כמעט, בבגסו יש מכונת תפירה, כך שאפשר להתאים מידות, דבר שחשוב מאוד מבחינתי כי כמעט כלום לא במידה שלי. שאלתי את המוכר אם יוכל לתפור לי חולצה כזו והוא אמר שאין בעיה הוא רק ילך רגע לקרא לחייט. החייט חזר ושמח לבשר לי שאין בעיה. שאלתי אם הוא מלמד תפירה והוא השיב שלא, שאלתי אם הוא מוכן ללמד אותי והוא השיב שכן! סיכמנו על תנאי השיעור למחר ושנתפור יחד את החולצה שרציתי, יצאתי מהחנות שמחה, מאושרת ומלאת התרגשות.

בינתיים עמיחי ירד לשיעור חליל אצל המאסטר ההודי ששיכנע אותו לנגן על חליל הודי ארוך יותר. עמיחי חזר מהשיעור עם החליל המשודרג ואני נפרדתי מהמשפחה והלכתי להפגש עם רעות, אותה שיכנעתי בבוקר לרדת איתי לדרמסאלה, לסיבוב בשוק. מה רבה הייתה השמחה שגיליתי ששיראל, הודיה ואלון גם מצטרפים לחגיגה. עלינו רגלית למקלוד ולקחנו אוטובוס מקומי במחיר 10 רופי לעיר הגדולה. ההתרגשות היתה רבה, שכן כבר יותר משבוע אנחנו מסתובבים על אותם שתיים וחצי רחובות ועכשיו פתאום אני יוצאת למסע בעיר הגדולה...

ירדנו בצומת של השוק ומיד קלטנו שמשהו מוזר כאן. יותר מידי שקט וחנויות נראות סגורות. בירור קר העלה שאכן, יום ב', הוא היום היחיד בשבוע בו השוק סגור... עשינו סיבוב קצר, מצאנו קצת באסטות של בגדים, אכלנו בדוכן צמחוני שהפתיע לטובה וחזרנו למקלוד מאוכזבים. היה לי קצת לא נעים מהחבורה שגררתי אחרי אך היה נראה שכולם במצב רוח טוב מעצם ההתאווררות. במקלוד נפרדה החבורה והמשכתי רק עם הודיה להסתובב במקלוד.
חזרתי לבגסו וירדנו כל המשפחה לארוחת ערב ב"לב יהודי" שם התברר כי הדבר ידוע לכל שהשוק והרבה חנויות בהודו סגורים ביום שני כיוון שיום ראשון שהוא היום החופשי לכולם הוא יום עסוק במיוחד בשבילם.

יום שלישי 21/5
אסף פתח את הבוקר בשיעור פויס. הוא מתאמן, משקיע ומצליח מאוד יפה. רבים מהתלמידים של סאני מתגוררים מגסט האוסים בסביבה הקרובה כך שכמעט תמיד יש עם מי להתאמן.

אני ירדתי לשיעור תפירה ראשון וגיליתי שהמורה הוחלף אך עודכן בפרטי העסקה- 200 רופי לשיעור של שעתיים ותשלום נוסף על הבגד שאותו תופרים בשיעור. קרישנה המורה החדש ואני צעדנו לחנות שלו הקרובה לבריכה של בגסו, לא רחוק מלב יהודי. השיעור היה נחמד אך המשימה קשה מידי לשיעור ראשון. למדתי למדוד, לצייר על בד ולגזור, אך התפירה עצמה הייתה קשה מידי וקרישנה נאלץ לפרום ולחדש את התפרים בעצמו. השיעור התארך עד מאוד אך לבסוף יצאה חולצה ושולם תשלום מוגדל על תוספת הזמן.

עמיחי והילדים ביקרו בינתיים ב"one nest" מרכז חוגים ובית קפה קטן המנוהל ע"י שלושה ישראלים נחמדים.הילדים ראו סרט ושתו שתיה קלה. אני הגעתי מתלהבת ומורעבת אך שמחה ומאושרת.
לאחר ארוחת הערב והשכבת הילדים יצאנו עמיחי ואני לרשונה זה זמן רב לבילוי זוגי. הילדים הושארו בחדר עם סרט ופלאפון ואנחנו הגחנו לבית קפה קרוב עם פלאפון נוסף. פגשנו חברים והשמחה הייתה רבה, נינוחה וטעימה.

יום רביעי 25/5
השקמתי קום לשיעור תפירה בתשע בבקר. הפעם הוחלט על שיעור להכרת המכונה כיאה לשיעור תפירה ראשון. היה מצויין. בסיום השיעור מיהרתי לעלות לגסט האוס לא לפני שערכתי קניות לטיול המתוכנן. קניתי חטיפים, לחמניות ושוקולד ארזנו תיקים ויצאנו לכיוון המפלים שמעל העיירה דרמקוט.

עלינו כשעה, עליה במדרגות תלולות עד לאוכף שמעל הכפר. מבט אל השמים בישר כי מזג האוויר עומד להשתנות. עננים אפורים נראו מעל פסגות ההרים והחלטנו להגביר את הקצב. כשעה ורבע נוספות של צעידה נמרצת בין עליות וירידות, מלוות ברעמים וברקים בנוף יפהפה אך חסום באופק, עברו עלינו עד שהגענו ליעדינו.

הספקנו להתרשם מהסביבה ומצבעם הכחול עז של המים לדקות ספורות בלבד עד שהשמיים הוחשכו, התחיל לרדת עלינו גשם שנהפך תוך דקות לסופת רוחות מלווה בברד של גושי קרח ענקיים. בעל בית הקפה הקטן (פחון הצמוד בצידו האחד לסלע ענק) בו שתינו תה והסתתרנו בסככה, הזמין אותנו להכנס פנימה. כך מצאנו את עצמינו, משפחה בת שש נפשות, יחד עם עוד שלושה ישראלים ושני רוסים, חוסים בפחון הקטן יחד עם בעל המקום ושני בני משפחתו. יושבים על שק עשוי קש, עטופים בשמיכות צמר (גם בחסות בעל הבית) משחקים קלפים ותוהים על הסוריאליזם של הסיפור. כשעה אחרי, התבהרו השמים והגשם נחלש לזרזיף חלש. החלטנו לצאת לדרך. עטופים במעילי גשם, שעמיחי הטמין בתיק ברוב חוכמתו, צאדנו חזרה לכיוון האוכף. השמיים התבהרו ופתאום נגלה לפנינו נוף הרים נושלגים שהוסתר בעננים בדרך הלוך. הדרך למטה עברה במהירות והגענו לדרמקוט בדיוק בזמן כדי להזמין ארוחת ערב בשרית בבית חב"ד.

יום חמישי 26/5
שוב פתחתי את הבוקר בשיעור תפירה אצל קרישנה. גם הפעם הוא איחר לשיעור בחצי שעה ותירץ שלא היו מים חמים. הפעם הוחלט לתפור משהו קל, חצאית מעטפת לתמר, כך שגם המידה הקטנה הקלה על התפירה. על פי בקשתי הגיע עמיחי עם הילדים אלינו שנוכל למדוד את תמר. תמר הייתה מאושרת מהמדידה ומהרעיון שאמא תופרת לה בגדים חדשים, ממש גברת אמיתית!

מדידות

תפירה

ודוגמנות

לאחר מכן פנו עמיחי והילדים לארוחת בוקר ב one nest, שם פגשתי אותם לאחר השיעור.
הארוחה לא השביעה כ"כ ויצאתי לקנות תגבורת של פירות ולאחריה ירדנו ללב היהודי למשחק עם הילדים וארוחת צהריים. כבר בתחילת הארוחה נאלצתי לפרוש שוב לצורך מפגש עם דודיש ודביר שהזמינו אותי לרדת איתם לקניות ממוקדות בדרמסאלה.

הפעם הביקור השתלם. מצאנו תוך שניות את החנות לממכר כלי אלומניום לפי משקל. הצטיידנו במבחר כלים הודים והמשכנו לשוטט בשוק. השוק היה מבאס, חסר מעוף ומשעמם וחזרנו למקלוד. עשיתי עוד קצת קניות בדרך לבגסו וחזרתי עמוסת הפתעות לגסט האוס.

בגסט האוס פגשנו את משפחת הרמן, וקבענו שהולכים לאכול פיצה ביחד לארוחת ערב. בשבע וחצי התייצבנו במקום, הזמנו וקיבלנו תידרוך שייקח 50 דקות עד שהאוכל יהיה מוכן. הילדים שיחקו המבוגרים שוחחו והזמן עבר. כעבור שעה וחצי!!! הוצאו פיצות מהמטבח היישר אל שולחן סמוך שם התיישבו אנשים לפני דקות ספורות בלבד. בירור קצר העלה שהאוכל שלנו טרם הוכן ועזבנו את המקום מוטשים, רעבים ועם ילדים עייפים. מזל שיש בבגסו את דודו פלאפל (הנחות לחיילים במדים), אוכל טעים ויחסית מהיר. החומוס נטחן, הצ'פטי/לאפה הוכנה וישבנו לאכול במרפסת הגסט האוס של משפחת הרמן. שבעים ועייפים נפרדנו לשלום עם חזון לאכול פיצה ביחד ביום אחר.

יום שישי 27/5
שוב השקמתי קום לשיעור תפירה בתשע בבקר מתוך תקווה שהפעם קרישנה לא יאחר. התקווה התבדתה וקרישנה איחר ב- 50 דקות! כיוון שהיו לנו עוד תוכניות ליום זה הסברתי לקרישנה שהיום נעשה שיעור של שעה בלבד. הוחלט לתפור מכנסיים לתמר מבד שכבר גזרנו יום קודם. השיעור לשמחתי נגמר תוך 45 דקות וכאשר ביקשתי לשלם התברר שקרישנה חושב שמגיע לו את מלא הסכום עבור שיעור שלם. וויכוח מיותר ופרצוף "נעלב" של המורה השאיר לי טעם רע מאוד וסיכמנו על שיעור אחרון ביום ראשון לצורך תפירה של חולצה שהבד בשבילה כבר נגזר ולא עוד.

עליתי חזרה לגסט האוס כעוסה ובמצב רוח רע. בדרכי פגשתי את עודד, איש מקסים שפגשנו לפני מספר ימים והספיק בינתיים לעשות עשרה ימי קורס מבוא לבוהיזם. מהון להון הצעתי לו להצטרף אלינו לביקור המתוכנן היום במכון נורבולינקה - לשימור אומנויות טיבטיות. עודד שמח על ההצעה וכולנו נדחסנו במונית סוזוקי קטנה לנסיעה של כשעה לעמק, מעט אחרי דרמסאלה.

בהגיענו למקום סיכמנו עם הנהג על שעתיים ביקור ונכנסנו לגן יפהפה עם תעלות מים בין העצים ואווירת שלווה. קיבלנו עידכון בכניסה שבעלי המלאכה בסדנה, כרגע בהפסקת צהריים והחלטנו לפתוח בשתיית צ'אי וסיפורים של עודד על הבודהיזם וחוויותיו בקורס. שמענו שהמלון הנמצא במקום מקסים וחדריו מלאים ביצירות האומנים היוצרים במקום. התביישתי לבקש לראות חדר, אך לעודד לא הייתה שום בעיה. הצצנו והתפעלנו מאוד. החדר היה יפיפה ויחד עם זאת מצוייד במקלחת חדישה, מזגן ומרפסת גן פרטית. בהחלט מלון מפנק ובטח לסטנדרט אליו התרגלנו בטיול..

המשכנו בביקור במקדש שנמצא במקום - קיבלנו הסברים מעודד המדריך הפרטי שלנו על בודהה, סמלים טיבטים ועוד.
גולת הכותרת הייתה ביקור בסדנאות העבודה - ראינו אומני גילוף בעץ העובדים על פיסות שאח"כ מרכיבות יצירה מגולפת שלמה, טווית חוטים ואריגת בדים וייצור פסלי נחושת ומתכת. כל המלאכות נעשות ביד בכלים מכניים ושומרות על מסורת העבודה הטיבטית. בעלי המלאכה רוכשים את הכשרתם במקום וממשיכים ליצור בו. התוצרת נמכרת בחנות צמודה, מדהימה, עם מחירים לא הודים בכלל. שוחחנו עם אחד מאומני הגילוף בעץ שבאנגלית רצוצה הצליח לספר לנו שברח מטיבט דרך הרי ההימלאיה במסע של 18 ימים לאחר שישב שש שנים בכלא הסיני על "פשע" של השתתפות בהפגנה לשחרור טיבט. משפחתו עדין בטיבט מולדתו, והוא בהודו במעמד פליט כשאר הטיבטים.

בדרכינו חזרה לבאגסו, ביקשנו מהנהג עצירה בדוכן האוכל הטעים בדרמסאלה לארוחה חטופה שם כבר זיהה אותי בעל הדוכן וידע לא לשים צ'ילי במנות שלנו.
לפני שבת עוד הספקנו לערוך קניות לשבת בסופר המקומי, לשחק בסוני פלייסטיישן ולערוך שיחה עם ההורים באינטרנט. אכן הספק מרשים שהביא אותנו עם הלשון בחוץ לכניסת שבת, כמו הימים הטובים בארץ.

עומר כוכב עליון

הדלקנו נרות שבת בחדר וירדנו לקבלת שבת בלב יהודי. כמו תמיד האווירה הייתה מצויינת, האוכל טעים ומצאנו את עצמינו משוחחים, שרים ומשחקים עד מאוחר. גם כשכבר החלטנו לעלות היה קשה לילדים להפרד למרות שהם צפויים להפגש כבר מחר.

שבת 28/5
נשנשנו לחם עם שוקולד בחדר לארוחת בוקר וירדנו ללב היהודי לתפילת שחרית.
תפילה וקריאת התורה במניין, גלעד שר "אנעים זמירות" ולאחריה סעודת שבת עם חבורה שכבר ברובה מוכרת ונעימה עד מאוד. השיחות בין השאר נסבו על האם לנסוע לקשמיר או לא (עקב המצב הבטחוני באזור). אנחנו שהתלבטנו עד יום שישי בסוגיה, החלטנו לא לנסוע וקנינו כרטיסי טיסה שהטוו לנו מסלול טיול אחר.
הילדים נהנו מאוד מבניה ב"קפלה"- מגדלים, מבנים, ומגרשי שעשועים כיד הדמיון. עמיחי עלה לישון בגסט האוס ואני נשארתי עם הילדים עד שש בערב, אז עלינו לגסט האוס לקראת ההופעה של אסף.

אסף היה נרגש לקראת ההופעה. לקראת מוצ"ש התקבצו חברים רבים שלנו ששמעו על ההופעה ובאו לראות ולעודד. ערכנו הבדלה יחד עם עודד ומשפחות הרמן ובחנה והיינו מוכנים. סאני רצה שאסף יופיע ראשון אך אסף העדיף שלא. כאשר הוא הופיע נגמר לו האש בפויס מהר מהמצופה והוא התאכזב על אף שנתן הופעה טובה. ביקשנו מסאני שיתן לו סיבוב נוסף שכן שבת הבאה כנראה כבר לא נהיה פה... סאני הסכים ברצון ולקראת סוף ההופעה נתן לאסף סיבוב נוסף, שהיה מצויין והציג את כל רפרטואר התרגילים שהוא למד עד כה. חבל שלא הייתם לראות... התגובות והמחמאות מהקהל היו מצויינות ואסף היה מאושר.

תודה ליעל רוס על הצילום

גם זה של יעל רוס

ירדנו לאכל פלאפל לארוחת ערב, שם פגשנו את רעות וחברים נוספים ונפרדנו מהם בעצב לקראת נסיעתם מחר לקשמיר.

יום ראשון 29/5
התעוררתי בחוסר חשק לשיעור תפירה אחרון בשעה שמונה וחצי בבקר. הפעם קרישנה הגיע כמעט בזמן והשיעור עבר בשלום. לקראת סיום השיעור נלחצתי שלא נסיים את תפירת החולצה והעברתי את המושכות לקרישנה, שתוך חמש דקות סיים הכל. נפרדנו ועליתי לגסט האוס תוך כדי קניות לקראת הטיול לטריונד - פסגה נופית באזור, עליה רצינו לעלות היום, להישאר לישון ולרדת מחר.

נכנסתי לחדר ומצאתי את עמיחי במצב מאוזן. לאחר דירבון קל סיימנו את האריזות שהוא כבר הכין והיינו מוכנים לצאת לדרך. העמסנו תיקים, אחזנו מקלות והתחלנו לעלות במדרגות המובילות לדרמקוט, כאשר מבטנו מופנה לשמים במבט מודאג הבוחן את העננים ותנועתם. בחצי הדרך לדרמקוט עצרנו לחשוב שוב כיוון שהשמיים נעשו יותר ויותר שחורים. למודי ניסיון מהטיול למפלים החלטנו לוותר ולא להתעקש. בישרנו לילדים על ההחלטה. אסף היה מאוכזב וגלעד הציע בשמחה, אז אם אנחנו כבר בדרך לדרמקוט בואו נלך ל"ישראלית" לשחק מונפול... ההצעה התקבלה וכך צעדנו עם נעליים, מקלות ותיקי מסלול ל"ישראלית".

תמר המנקה

משחק קריקט מאולתר בין ההרים

כאשר הגענו למקום היה חדר הקרנת הסרטים פנוי, להפתעתנו הרבה. מיד השתלטנו עליו ושמנו לילדים סרט- "ארתור והמינימונים" בדיבוב לעברית, השמחה הייתה גדולה. לאחר הסרט ושתיית משקאות יצאנו למשחק מונופול, שבמהלכו החל לרדת גשם כבד וברד חזק סביב. שמחנו שאנחנו פה ולא על ההר בדרך לפסגה.

כאשר נעשינו רעבים עזבנו את המקום, עצרנו בדרך חזרה לבגסו בבית חב"ד- לתה ושאריות עוגה והמשכנו בדרך תוך אכילת הסנדוויצ'ים שהוכנו לטיול. השמים התבהרו וניצלתי את הזמן לכביסת בגדים בדלי, במקלחת הגסט האוס כאשר תמר ועומר נהנים לגרוף את המים החוצה לכיוון הצמחים.
לאחר ארוחת ערב יצאנו שוב עמיחי ואני ליציאה זוגית שם קיבלתי טלפון מאמא ששימח את ליבי.

יום שני 30/5
הבוקר הבהיר הביא עימו התלבטות אם לנסות ולעלות שוב לטריונד, אך הוחלט לאכזבתו של אסף שלא יוצאים. אסף עוד יטען בהמשך בפני כל מי שיתעניין, שההורים שלו השתפנו... אלון עצר אצלינו לברר אם אנחנו שולחים היום חבילה לארץ והצטרף בינתיים לארוחת בוקר משובחת על הגג- קורנפלקס, חלב והרבה פירות (ממש כדברי השיר- מנגו בננה ומלון)
ארזנו את כל הדברים שרצינו לשלוח וירדנו לבדוק משלוח חבילה מסוכנות בבגסו, לעומת משלוח מהדואר במקלוד גאנג'. ההבדל לא היה גדול. אלון שלח ואנחנו החלטנו לחכות עד ליום בו נעזוב את דרמסאלה, אולי עוד נקנה דברים.

נפרדנו מאלון, אותו עוד בטח נראה בהמשך הטיול. עמיחי החזיר את הציוד לחדר ויצא לסיבוב שוטטות נטול משפחה ואנחנו פנינו לכיוון בית one nest לסדנת "אקרובלנס". לא היה ברור אם הסדנה תתאים לעומר אך החלטנו לעלות כולנו ולנסות. בקומה השניה של המבנה יש חלל גדול הפונה לנוף ובו התקיימה סדנה חד פעמית, ע"י חמדה, בחורה צעירה, מטיילת, שלמדה בבית ספר ללימודי קרקס בבית יהושע ושמחה לחלוק עימנו מעט מהידע שלה. בסדנה למדו הילדים, תוך עבודה בזוגות, איך ליצור מבנים בגוף שלהם תוך שמירה על שיווי משקל ממש כמו לוליני קרקס. התרגילים לא היו קלים וההתרגשות מהצלחה והצחוק שליווה את המשתתפים בדרך אליה היה נהדר. היה קשה לאסף להרים את גלעד וגלעד כלל לא יכל להניף את אסף כך שמצאתי את עצמי מנווטת בין איזון גלעד, עזרה לאסף להניף את עומר, הנפת אסף או גלעד או עומר ושמירה עליהם פן יעופו ויתרסקו וכמובן ניסיון להרדים את תמר שבשלב מסויים הייתה עייפה ועצבנית. עמיחי הצטרף בסוף הסדנה וזכה לראות רגעים אחרונים.

לאחר הסדנה ירדנו נרגשים לארוחת צהריים בלב היהודי. הארוחה במקום כבר הסתיימה אך השאריות היו כ"כ מרובות ששבענו כולנו. עמיחי הציג לפנינו את הרכישות שרכש בשיטות קודם, משחקי מחשבה שיוצרו ע"י הודי והעמידו לפנינו אתגרים. נשארנו לאחר צהריים ארוך במקום כאשר הילדים נהנים ממשחק עם כל החבורה ואנחנו ממנוחה ושיחה.
לאחר ארוחת ערב בלב, של דייסת אורז מתוקה, שלא כ"כ מצאה חן בעיני הילדים, עלינו לגסט האוס והשלמנו ארוחה בלחמניות מהמאפיה.

יום שלישי 31/5
אנחנו מתכננים לעזוב את האזור בימים הקרובים, רק צריך להחליט מתי. מתברר שלא פשוט לעזוב כשטוב לך ואתה כבר ממוקם לתקופה ארוכה (כמעט שלושה שבועות).
יום של סתלבט. החלטנו ללכת שוב ל"ישראלית" להחליף ספרים לילדים, שראינו במקום בביקורנו הקודם.
שוב שיחקנו מונפול, שוב עומר ניצח אותנו בגדול. אכלנו ארוחת צהריים אחרונה בחב"ד וירדנו חזרה לבגסו.

בערב ירדנו ללב יהודי למסיבת יום ירושלים. השולחנות היו ערוכים במפות לבנות ועליהם דגלי ישראל קטנים נעוצים בקיסם בבצלים קטנים. נרות דלקו וסביבם מגיני דוד קטנים, אכן היה עיצוב מושקע. ברקע עלו ניחוחות טיגון צ'יפס ופלאפלוהשימחה הייתה רבה על אף מיעוט המשתתפים. התפללנו תפילת הלל חגיגית בליווי כלי נגינה וישבנו לסעודה חגיגית וטעימה במיוחד- פלאפל, צ'יפס, לאפות, חמוצים תחינה ועוד.

מכינים פלאפל

טיקה (י)הודית

יום רביעי 1/6
התעוררנו לבוקר גשום מאוד. הגשם נגמר רק לקראת השעה אחת עשרה. אכלנו שאריות קורנפלקס בחדר להרגיע את הרעב, כי לא התחשק לצאת החוצה.
שיעור הפויס של אסף, התרחש באוהל היוגה הממוקם על הגג כדי לברוח מהגשם. אסף כבר מרגיש את הסוף בבאגסו ונלחץ שאלה השיעורים האחרונים. הוא רוצה להשאר עוד ועוד ולא מבין "מה הלחץ"
יצאנו לארוחת צהריים מוקדמת יחסית עקב ארוחת הבוקר הדלה.

כשחזרנו הילדים שיחקו משחק בפלייסטיישן ועמיחי יצא לקניית כרטיסים לקראת הנסיעה לקאסול. פגשתי את גלית הרמן ונעמי בחנה שהגיעו עםהבנות לשיעור פויס וקבענו ארוחת ערב לפרידה עם כל המשפחות. הפעם היינו חכמים והזמנו את האוכל במרוכז, לשעה שמונה וחצי ואכן כך היה. האווירה הייתה טובה הילדים אכלו והתפנו מהר למשחקי קלפים, הבנות אימצו את תמר ומצאו להן פינה למשחקים משלהם ואנחנו ישבנו ברוגע ופיטפטנו, מנסים להבין מתי ואיפה נפגש שוב. עוד לא עזבנו וכבר אני מרגישה עצבות ואפילו מעט קינאה למשפחות שנשארות כאן עוד קצת...
סיכמנו להפגש למחרת לשם איחסון הציוד שלנו בחדרם, עד לשעת הנסיעה בערב.

מעבירים זמן בהמתנה לארוחה

הבנות מצטלמות למזכרת

יום חמישי 2/6
על הבוקר התחלנו באריזות. שוב לאחסן את הכל בתיקים. עמיחי יצא לשלוח את החבילה שלנו סוף סוף והאיש בסוכנות דחס הכל לתוך ארגז קרטון, סגר עם המון סלוטייפ, תפר עטיפת בד סביב לחבילה והטביע עליה חותמות רבות. תוך כדי המלאכה ניסה בעל הסוכנות לברר עם עמיחי, מה הקטע של כל הישראלים לשלוח סירי מומו לארץ ??, האם זה עסק רווחי?, האם כדאי לו לעלות לארץ לפתוח דוכן רחוב למומו? עמיחי הסביר לו שבארץ אוכלים אצלינו ברחוב פלאפל ומזה כבר יש מספיק..
אכלנו ארוחת בוקר אחרונה במסעדת הבית שלנו, נפרדנו מסאני המורה (אסף עוד הספיק לקבל שיעור אחרון על הבוקר), ושורש בעל הבית, והורדנו ציוד למלון של משפחת הרמן.

את היום האחרון שלנו באזור החלטנו להקדיש לביקור נוסף במקלוד, הפעם למקום משכנה של הממשלה הטיבטית הגולה, כל זה לקול מחאת הילדים, שנרגעו לאחר שהובטחה להם הפתעה בסיום היום. הגענו למקלוד ולקחנו מונית עד ליעד שהיה בירידות תלולת בכביש, בחצי הדרך כבר לדרמסאלה. הספריה והמוזיאון מעליה היו סגורים להפסקת צהריים ופנינו לראות את המקדש.
המקדש היה מוכן כולו לקראת תפילת הפוג'ה והתעניינו מתי היא מתקיימת. קיבלנו תשובה מנזיר צעיר שבשתיים וחצי תהיה תפילה והחלטנו להמתין חצי שעה.

נפרדים מבאגסו

פסלים מחמאה צבועה במקדש

בינתיים ראינו התרחשות נזירית מעניינת ליד המקדש. ניגשנו להסתכל ולשמחתינו הרבה גילינו שהם מתחילים בהכנת מנדאלת חול, ממש משלביה ההתחלתיים של שרטוט וחישוב היצירה. עמדנו מהופנטים וקיבלנו הסבר שהמנדאלה נעשית לצורך טקס שיתרחש מחר לרגל חג ובו ישרפו את המנדאלה. שלושה גברים רכנו מעל לוח עץ מרובע מכוסה חול רגיל והתחילו לטפטף חול צבעוני, בדיוק מדהים, מתוך צינורות ברזל צרים. ממש עבודת אומנות. בשלב מסויים עזבנו אותם והלכנו לראות מעט את טקס התפילה המלווה בכלי נגינה שונים. הלכנו לראות את המוזיאון שמעל הספריה הטיבטית, שם ראינו פסלי בודהה שונים, דגם של ארמון הדאלי למה בטיבט, עשוי חמאה!!!,  ושלוש מנדאלות שונות- אחת דו מימדית עשויה מחול ושתיים תלת מימדיות שאחת מהן עשויה כולה חוטים צבעוניים מתוחים, ממש יצירות אומנות. טיפסנו לגג להשקיף על הנוף וראינו את דרמסאלה פרוסה לפנינו. חזרנו למקדש לראות איך התקדמו אומני המנדאלה ביצירה. הם היו בחצי הדרך אך אנחנו היינו צריכים להפרד לא לפני שהוזמנו לבוא למחרת לטקס בתשע בבקר. הודנו בנימוס על ההזמנה אך בישרנו שלא נוכל להגיע עקב נסיעתנו.

טקס הפוג'ה

חזרנו למקלוד ונכנסנו לאכול במסעדה יפנית, צמחונית, עליה קיבלנו המלצות רבות. לאחר הארוחה הילדים כבר היו קצרי רוח לקראת ההפתעה שהובטחה.הסתובבנו ברחובות וצעדנו ע"פ הדרכת המקומיים לבניין תחנת האוטובוסים המרכזית. ירדנו שש קומות במדרגות בטון חשוף, במבנה שנראה לא גמור ושאינו מוביל לשום מקום ושם בקומה התחתונה מצאנו את מבוקשינו לשמחת הילדים - אולם באולינג מודרני! אמנם האולם הכיל רק שני מסלולים ולידו קריוקי הודי אך שמחנו מאוד, עד שהתברר שהמשחק לא יתאים לעומר ובטח לא לתמר (אין אפשרות לגדרות בצידי המסלול). הוחלט על הסבת ההפתעה לטורניר משחקי הוקי אוויר שהיה גם הוא במקום. הפנים של הילדים הראו מעט עצבות אך הם התגברו יפה והצטרפו לטורניר.

חזרנו לבאגסו להפרד ממשפחת לב יהודי שהייתה לנו כבית שני. חיבוקים, נשיקות ותקווה להפגש בארץ.
עלינו למלון של משפחת הרמן, קנינו לחמניות לארוחת ערב באוטובוס, העמסנו תיקים, שוב חיבוקים ונשיקות בתקווה להתראות עוד שבוע שבועיים ויצאנו לחפש מונית שתיקח אותנו לאוטובוס.

נפרדים מילדי לב יהודי

האוטובוס היה יחסית מפנק, אוטובוס תיירים כמו אגד בארץ ולא אוטובוס מקומי. פגשנו חברים, התישבנו במקומות ויצאנו לדרך לנסיעה של שמונה שעות. הנסיעה עברה עם נמנומים לפרקים ושתי עצירות לאכילה ומתיחת איברים. תמר ועומר ישנו מצויין, אסף וגלעד בינוני ועמיחי ואני לא משהו בכלל.

בשעה ארבע לפנות בוקר עצר האוטובוס בבהונטר, אמצע שום מקום, חשוך וקר וירדנו אנחנו ונוסעים נוספים למצוא מונית או אוטובוס לקאסול. נהגי המוניות במקום כבר חיכו לנו ולקחו מחיר יקר על הנסיעה אך נראה היה שאין ברירה, שכן אוטובוס מקומי יהיה רק בשבע בבקר.
תוך כדי הנסיעה בג'יפ, עלה השחר ונפרש לפנינו נוף עמק פרוואטי הצר עם הרים גבוהים בצידיו ונהר המתחתר לאורכו. הפיתולים הרבים בדרך והנסיעה הפרועה של הנהג גרמו לאסף לבחילה וביקשנו מהנהג שיאט מעט. כעבור שעה הגענו לקאסול.

כל התמונות מבאגסו כאן.