‏הצגת רשומות עם תוויות Cat Ba. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות Cat Ba. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 6 בנובמבר 2010

שוטי, שוטי ספינתי


יום ד' 3/11
הזמנו דרך המלון שיט ליומיים בסירה פרטית במפרץ הא-לונג (200$). בעל המלון הבטיח כי הסירה, מצוינת עם מיטות, מקלחת וכל התנאים. בנוסף ביקשנו שיסביר למשיט הסירה שאנו רוצים שיבשל לנו אוכל צמחוני בלבד בכלים שאנו נביא לו. הצטיידנו בפירות וקצת חטיפים ליתר ביטחון ועלינו אל ההסעה לנמל.
לאחר נסיעה של כמה דקות הגענו לנמל. בעל המלון הראה לנו את הסירה והתאדה. עלינו על הסירה ולאחר ההתלהבות הראשונית, לא הצלחנו למצוא את המיטות עליהן אנו אמורים לישון. הסתבר שהספסלים בצדדים בעלי הריפוד דק הם המיטות שהובטחו לנו. היה מאוד מעצבן לגלות את זה מאוחר מדי, אבל החלטנו לנסות להנות ממה שיש.



מפרץ הא-לונג מכיל מאות איים מכוסי יערות ובעלי מצוקי גיר מרשימים. החל מאיים פצפונים וכלה באי הגדול - קאט בה עליו ישנו. בין האיים ישנם גם כפרי דייגים הצפים על המים. יצאנו לדרך וכבר בהתחלה הסברנו למשיט הסירה, שדיבר רק מילים ספורות באנגלית, שיבשל בכלים שלנו רק אורז ירקות וביצים. במצרכים שהובאו לסירה גילינו כמה מוצרים בלתי מזוהים והסברנו לו שלא יכין לנו אותם. אחרי כמה דקות הוא הגיע אלי וביקש הלוואה של 100,000 דונג לקניית אורז וכרטיסי כניסה לאתרים בדרך. הבנו שאין לנו ברירה והסכמנו. מיד נעצרנו ליד אחד הבתים הצפים שהיו באזור והוא קפץ לקנות שק אורז.

לאחר שיט של כשעה, בה הילדים היו חסרי סבלנות ורצו כבר לקפוץ למים, סוף סוף נעצרנו לשיט קייאקים. נכנסנו לשני הקייאקים שהסירה גררה מאחוריה, איילת עם תמר ואסף באחד ועומר גלעד ואני בשני. קיבלנו ארבעה משוטים ויצאנו לחקור את הסביבה, כשהרמז היחידי שקיבלנו הוא כיוון כללי לאן כדאי לשוט.
כשהתקרבנו לאי הקרוב גילינו משהו שנראה כמו מערה בתחתית האי. שטנו עם הקייאקים לתוך המערה ובקצה השני התגלתה לגונה מהממת. מי הים נכנסים דרך המערה ויוצרים לגונה המוקפת כולה במצוקים וצמחיה. שטנו מוקסמים בתוך הלגונה עד שראינו מספר קייאקים נוספים המתגודדים באחת הפינות. התקרבנו לשם וראינו מערה נוספת, מעט ארוכה יותר, המוליכה לעוד לגונה.
בשלב זה העברתי לעומר את המשוט ושלפתי את המצלמה מהשקית האטומה למים כדי לצלם את הקייאק השני. כשסיימתי לצלם, ביקשתי מעומר את המשוט והוא תהה - איזה משוט? הסתבר שהוא לא תפס את המשוט, שפשוט שקע לו במקום כלשהוא בלגונה. לאחר ניסיון עקר לזהות את מיקום הטביעה חזרנו דרך המערות אל הסירה עם שלושה משוטים בלבד. מיד כשעלינו אל הסירה המשיט שאל על המשוט הנעדר ואמרנו לו שהוא טבע.



מתקרבים לאי

חותרים במערה

בתוך הלגונה



נכנסנו למטבח הסירה לראות מה מתבשל וראינו סיר ענק של אורז. הסיר לא היה שלנו כמובן. באותו יום המשיט והעוזר שלו אכלו הרבה... הסברנו להם שוב הכל וליתר ביטחון ביקרנו כל כמה דקות במטבח לראות מה מתבשל. אחרי כמה קפיצות למים מהסירה ושחיה סביבה, ישבנו לאכול צהרים. בתפריט היה אורז לבן, ירקות ירוקים מבושלים, בוטנים מטוגנים וחביתה עם לא מעט שמן. היה מצוין. גם בארוחת ערב ולמחרת בצהרים התפריט היה דומה. בעצם זהה. מה שלא כל כך הפריע לנו.




עשינו מקלחות קפואות ומהירות (המקלחת היתה צינור עם ראש טוש המחובר לכיור בשירותי הסירה) ולאחר הארוחה עברנו לאליפות אלף האיים בטאקי (עומר הגה את השם) ושוב גלעד זכה באליפות, הפעם בצורה מוחצת. פרשנו את המזרונים הדקיקים על רצפת הסירה וקיבלנו שתי כריות ושתי שמיכות. כשקבלנו על כך, המשיט ארגן לנו כריות נוספות - חגורות הצלה. בלית ברירה, הסתפקנו במה שהיה והלכנו לישון.
שרועים על רצפת הסירה

זריחה במפרץ הא-לונג
יום ה' 4/11
לאחר שינה לא איכותית במיוחד וארוחת בוקר קלה - באגט, חמאה, תה ועוגיות, קפצנו למים לשחיית בוקר. אחר כך עלינו לקייאקים לסייר באזור. הגענו לחוף אחד שהיה סלעי מידי והמשכנו לחוף אחר שהיה ממוקם בין מצוקים ועליו נבנה מה שנראה כבקתות ארוח לתיירים. אחרי שאספנו המון צדפים מקסימים והקפצנו אבנים על המים חזרנו לקייאקים לחתירה מאומצת עד לסירה.
שטים בין האיים

אחרי ששטנו עוד קצת ואכלנו צהרים הגענו לאי הקופים. על החוף היה מבנה נטוש של מלון, אך החוף היה שומם ואף תייר או קוף לא נצפה באזור. נהננו לשחק בחול ובצדפים עד שהגיעה סירה נוספת ועליה תיירים עם מדריך. המדריך הוביל את קבוצתו לטיפוס קצר לתצפית על שני עברי האי ואנחנו הסתפחנו אליהם. כששבנו חזרה לחוף היו כבר הרבה תיירים על האי שלנו. שיחקנו עוד קצת ואני שחיתי אל הסירה שהמתינה במרחק קטן מהחוף לקרוא לה לאסוף את כולם. כשחזרתי עם הסירה הסתבר שסוף סוף הקופים הגיעו אל החוף ואחד מהם הפחיד מאוד את עומר כשנתלה על מכנסיו. עלינו אל הסירה וחזרנו אל הנמל בקאט בה.

משחקים על אי הקופים

ללא מילים...

מיד כשירדנו מהסירה ניגש אלינו אדם שהציג עצמו כבעלי החברה של הסירה ודרש תשלום של 400,000 דונג על המשוט שאיבדנו (20$). התווכחנו איתו בטענה שלא קיבלנו את שהובטח לנו על הסירה ולכן אנחנו צריכים לקבל פיצוי. בסוף סוכם שנעשה את זה דרך בעל המלון דרכו הזמנו את הטיול. כשחזרנו למלון התלוננו בפניו על תנאי השינה ועל הפער בין מה שהבטיח למה שקיבלנו. לאחר דין ודברים, הוסכם שכפיצוי, הוא ישלם על המשוט האבוד ואנחנו החלטנו להישאר במלון עד אחרי שבת.

למרות עניין השינה ולמרות שלא ביקרנו במערת נטיפים יפה במפרץ, נהננו מאוד מהשיט ומהנופים היפים. בשיחת סיכום שבועית שעשינו בשבת, הסתבר שהילדים נלחצו מהויכוח שהיה בגמר השיט, כיוון שהגיע לטונים גבוהים. הסברנו להם שזה חלק מהעניין ולפעמים יש ויכוחים בהם צריך להיות תקיפים ולעמוד על שלך.

יום ו' 5/11 (סיכום של גלעד)
קמנו בבוקר ואכלנו לחמניה מסוכרת. ירדנו למטה נכנסנו למכונית ונסענו להר הכי גבוה בקט בא (לא ממש הכי גבוה). התחלנו לעלות בעליה קשה עם מדרגות בתוך יער במעלה ההר. אחרי המדרגות הלכנו קצת ישר פנינו ועשינו ירידה קטנה. הלכנו, הלכנו, הלכנו ופתאום ראינו סנאים בין העצים ואז עלינו עוד עליה מייגעת וטיפסנו בסולם וסף סוף הגענו לפיסגה, ששם היה מגדל רעוע עם הרבה מדרגות. טיפסנו על המגדל בזהירות והשקפנו מלמעלה על כל ההרים היפים ומכוסי היערות באזור. ירדנו את הכל בדרך שונה וחזרנו למכונית.




בראש המגדל

אסף וגלעד במבט מלמעלה
נסענו למערה שבשנות המלחמה בין סין לויאטנם שימשה כמקום מחבוא לאזרחים ולחיילים. בשביל הכניסה למערה ראינו מאות פרפרים בכל מיני צבעים. נכנסנו למערה וראינו שם כל מה שנחוץ כדי לחיות כמו מקלחת, מטבח, חדרי שינה וגם דברים שלא ממש נחוצים כמו אולם קולנוע, בריכה וחדר פינג פונג (הדבר הכי לא הכרחי....).
יצאנו מהמערה ואחרי ירידה קצרה וכיפית חזרנו למכונית ונסענו למלון. הגענו בצהרים והלכנו לאכול במסעדה. נתנו לטבח במסעדה את כלי הבישול שלנו שיבשל לנו אורז, ירקות ירוקים מבושלים וחביתה עם ירקות. האוכל היה טעים, בעיקר החביתה.

הפסקת שתיה



חזרנו למלון וראינו טלוויזיה עד כניסת שבת. הדלקנו נרות, שתינו תה וסוג של עוגה והתפללנו. אחרי התפילה אכלנו סעודת שבת, שכללה באגט, נקניק פרוס, קטשופ ותירס. אחרי הארוחה, שיחקנו משחק קלפים (סקאנק) והלכנו לישון.

יום שבת 6/11
אחרי עוד השכמה מאוחרת, תפילה וקצת משחקי קלפים ירדנו שוב למסעדה הצמודה למלון לסעודת שבת. לאחר ארוחת הצהרים ביום שישי, השארנו להם את הכלים, שילמנו מראש וביקשנו שידור חוזר של הארוחה ליום המחרת. כשהגענו כבר חיכתה לנו הסעודה באותה מתכונת כמו אתמול.

אחרי הארוחה יצאנו לסיבוב בטיילת כשתוך כדי ההליכה אני ממציא משימות לילדים שרצים למלא אותם - לעמוד כל אחד ליד אופנוע, לעמוד כולם על פסל אחד וכו'. היה מקסים לראות איך הם עוזרים אחד לשני כדי לעמוד במשימה הקבוצתית. חזרנו למלון לשנת צהרים (ההורים) ומשחקי קלפים (הילדים) והעברנו את הזמן עד צאת השבת. אחרי ההבדלה גילינו שיש ערב באט-מן באחד מערוצי הטלויזיה וישבנו לראות שני סרטים מהסדרה עד שנהיה מאוחר
.

יום חמישי, 4 בנובמבר 2010

הדרך ארכה עד מאוד


יום א' 31/10
קמנו מוקדם ויצאנו בטיול מאורגן מהמלון בשעה שבע לשוק בבאק-הא. התלבטנו האם כדאי ליסוע כל כך הרבה רק כדי לראות שוק, אבל לאור ההמלצות, החלטנו לנסות.
בדרך עברנו בלאו קאי, בה נמצאת תחנת הרכבת ולמרות שבמלון אמרו לנו שלא תהיה בעיה להשיג כרטיסים למחרת כשנגיע לנסיעה, עצרנו לכמה דקות לקנות כרטיסים. הסתבר שכבר ביום ראשון, לא נשארו ארבעה כרטיסים לתא אחד ונצטרך להתפצל בין שני תאים. לאחר בדיקה נוספת, נמצאו ארבעה כרטיסים לתא אחד, אבל ברכבת שונה (הסתבר מאוחר יותר שהיא לא מיועדת לתיירים) ובמחיר קצת גבוה יותר.

המשכנו לבאק הא והגענו לשוק ב 9:30. הנהג אמר שיאסוף אותנו כעבור שלוש שעות והיינו בטוחים שאחרי חצי שעה נמצה את העניין.
לשמחתנו השוק היה ענקי ומהמם. השוק פעיל רק בימי ראשון וכל תושבי כפרי הסביבה מגיעים לבושים בבגדיהם המושקעים לקנות ולמכור בשוק. בעיקר מרשימות בנות ה Flower Mong בבגדיהן הצבעוניים. רבות מהן צעירות מאוד ונושאות תינוק במנשא רקום על גבן. השוק היה צפוף מאוד, בעיקר במקומיים. כמובן שרצנו מהר ליד האזורים "הקשים" - של החיות השחוטות, אבל נהננו מאוד ממגוון הפירות, הירקות, הבגדים והקישוטים. ראינו אפילו אזור בו מוכרים חיות - מתרנגולות וחזירים ועד תאואים, כלבים וחתולים. לא התאפקנו וקנינו כמה מזכרות לבית (לא ברור איך נסחוב) ושקלנו לקנות תאו כדי להקל עלינו בטיולים.


קשה לבחור בתאו המתאים

תמר כבר החליטה

הציור השבועי לילד




אחרי הביקור בשוק הצטרפו אלינו זוג צעיר פולני שהגיע ליומיים בסאפה וביחד המשכנו לכפר של שבט ה Flower Mong באזור שבו צעדנו קצת וביקרנו בבית בו נתנו לנו לטעום יין תירס.
הדרך חזרה היתה מהירה יותר והגענו שוב למלון ללילה אחרון בסאפה.

יום ב' 1/11
אחרי שהוצאנו את התיקים מהחדר והפקדנו במלון, יצאנו לטיול נוסף באזור והתחלנו בביקור במפל המוכסף. אחרי עליה קצרה ותלולה  של כעשר דקות לאורך הנחל הגענו למפל ענק. עברנו על גשר באמצע המפל וירדנו חזרה. 
אם זיהיתם את עומר על הגשר, אינכם זקוקים למשקפים


בהמשך התקרבנו להר הגבוה בויאטנם (3100 מטר) שנקרא Fanspian ועשינו מסלול קצר בגובה 2000 מטר, שהוא חלק ממסלול של יומיים-שלושה המטפס על ההר (ויתרנו על הטיפוס, בינתיים). בדרך הלכנו בחורש יפהיפה, ראינו בריכות קטנות לגידול דגי סלמון ובסוף הגענו למפל נוסף Lovers fall - גדול ומרשים. תוך כדי ההליכה עומר אסף מקלות במבוק רבים ככלי נשק והתקשה להיפרד מהם. ראינו גם שיטת דיג מיוחדת - בבריכות לאורך הנחל, שמים מקל ארוך עמוס בקצהו בתולעים כפתיונות, כאשר מגיעים הדגים הדייג מרים את המקל לאט ומקרב מיד סל רשת לתפיסת הדגים. כנראה שהבאנו להם מזל כי השלל היה רב והם היו מרוצים. כשחזרנו לכניסה לפארק, גילינו שולחן פינג פונג והרצנו כמה משחקים (קצרים מדי).
הדרך להר Fansipan

Lovers fall



חזרנו בצהרים לסאפה ונשאר לנו כמה שעות עד ההסעה לרכבת. אכלנו באגטים לצהרים, הלכנו שוב לאגם המקומי ואחר כך למגרש כדורגל הריק, שם שיחקנו במשחק עם הכדורים הקטנים שהיו לנו. בהמשך עצרנו לשוקו וקפה וחזרנו למלון לתפוס את ההסעה ללאו קאי, לרכבת. גם חברינו הפולנים מאתמול הצטרפו לנסיעה. יצאנו בחמש מסאפה והגענו ליעדנו רק למחרת בעשר בבוקר אחרי המון טלטולים.

שוקו אחרון בסאפה
התחלנו בוואן מסאפה ללאו קאי. שם תפסנו (כמעט שאחרנו) את רכבת הלילה להאנוי. לפני שהילדים יתחילו להשתולל הכרזנו על אליפות רכבת הלילה בטאקי, שהוכרעה אחרי מעל שעה של תחרות צמודה בניצחון של גלעד. בגמר המשחק פרשנו לשינה ולמרות התנאים, הילדים נרדמו מהר (איילת ישנה לסירוגין ואני כמעט לא נרדמתי).

לפני אליפות רכבת הלילה בטאקי

יום ג' 2/11
בניגוד לרוב הנסיעות, קיוינו מאוד שהנסיעה תתארך. שיהיו עיכובים, פקקים, משהו. אבל לצערנו הרכבת הגיע בזמן וב 3:40 לפנות בוקר היינו צריכים לנער את עצמנו ולרדת לתחנה בהאנוי. למרבה הפלא הילדים התעוררו מהר, העמיסו את התיקים ומצאנו את עצמנו מוקפים נהגי מוניות בתחנת הרכבת.
בחרנו נהג שהיה נראה הכי נורמאלי (לא רדף אחרינו אלא פשוט חיכה במונית בצד) ונדחסנו עם כל התיקים לנסיעה קצרה לתחנת האוטובוסים אותה חיפשנו. הגענו קצת אחרי ארבע והצלחנו למצוא את מפעילי הקו לקאט בה. עלינו על האוטובוס שיצא קצת לפני חמש (כן, לפנות בוקר...) ולקח אותנו להאי-פונג, העיר השלישית בגודלה בויאטנם. שם חיכינו עוד שעה (עוד טורניר טאקי מקוצר, שבסופו עומר הוכרז כאלוף האי-פונג) לאוטובוס מיושן שלקח אותנו עד למזח בקצה העיר. משם עלינו על סירת נוסעים, שלקחה אותנו לאי קאט-בה. וזה עוד לא נגמר. משם עלינו על מיניבוס לעיירה שבאי (עוד 20 דקות) ובשעה עשר נחתנו בשעה טובה ברחוב המלונות של קאט-בה. זה לא רק נשמע מתיש. זה היה מתיש, בעיקר עם כל הציוד והמעברים, אבל בסוף זה נגמר ולא איבדנו בדרך אף תיק (ואף ילד). זו הסיבה שאנו משתדלים להישאר כמה ימים בכל מקום.

בסירה לקאט-בה

העיירה קאט-בה

כמובן שלא היה לנו מלון מוזמן והיה צריך למצוא מלון מתאים. איילת נשארה עם התיקים והילדים ואני יצאתי לסקר מלונות מזורז, שבסופו נחתנו על מלון View Dong (רק 15$ לשני חדרים). הכרזנו על יום התאוששות. הילדים התבייתו על ערוץ דיסני בטלויזיה. ואנחנו התאוששנו ומאוחר יותר יצאנו לקניות בשוק (מרק ירקות ואורז לארוחת ערב). אחר הצהרים יצאנו כולנו להסתובב לאורך הטיילת בעיירה וקינחנו בתמונות דוגמנות על רקע הסירות במפרץ והשקיעה.
דוגמני הבית

וכמובן הדוגמנית

כולם ביחד