יום שלישי, 7 בדצמבר 2010

עברתי רק כדי לראות


יום שישי 3/12
צעדנו בבוקר מוקדם לסוכנות הנסיעות ממנה הזמנו את הנסיעה. בסייגון, משום מה, רוב הסוכנויות לא עושות איסוף מבתי המלון. ב 6:30 האוטובוס יצא לדרכו. לאחר כשעתיים נסיעה הגענו אל מעבר הגבול לקמבודיה. קצת לפני, האחראי על האוטובוס מטעם הסוכנות אסף את הדרכונים ו 25$ לויזת כניסה לקמבודיה (כולל ילדים). כיוון ששמענו שהויזה עולה 20$, אמרנו לו שנעשה את הויזה בעצמנו והוא לא התווכח, רק אמר שהתשלום לשוטרים במעבר הגבול הוא 5$. במעבר הגבול היינו צריכים למלא טפסים לעצמנו (לא נורא - 10 דקות) ואז ניגשנו לשלם - 20$ למבוגר ו 10$ לילד. אם היינו נותנים את הדרכונים למדריך - היינו משלמים 70$ יותר (עדיין אנחנו לא בטוחים שהתשלום לילד הוא 10$ - אולי בכל זאת הרוויחו עלינו קצת). כל התהליך לקח כחצי שעה ובסיומו המשכנו בנסיעה בארץ החדשה.

קמבודיה

הדרך היתה יפה - בתים פשוטים ושדות אורז. פתאום האוטובוס עוצר לפני מחסום ליד הנהר ואחרי כמה דקות הוא עולה על מעבורת החוצה את נהר המקונג. אחרי עוד עצירה להפסקה הגענו לבסוף לבירת קמבודיה - פנום פן. האוטובוס עצר במלון של הסוכנות ואחרי שהבנו שכמעט ואין מוניות בעיר, לקחנו 2 טוקטוקים - אופנוע אליו מחוברת מאחורה עגלה עם 2 ספסלים זה מול זה - למלון שהומלץ באתר של בית חבד המקומי.


חוצים את נהר המקונג על המעבורת

עוד נסיעה ארוכה

בטוקטוק ברחובות פנום פן

לקחנו במלון שני חדרים ויצאנו לחפש את השוק הרוסי הסמוך למלון. היתה לנו הרגשה של "רטרו" - בשוק מוכרים בין השאר טרנזיסטורים, קלטות ורדיוטייפים ישנים. בכניסה ראינו שוטר, שהנשק שלו כנראה נחנך במלחמת העולם הראשונה. השוק היה צפוף מאוד והילדים חסרי סבלנות ולכן קיצרנו ויצאנו לרחוב. קנינו מיץ סחוט מקנה סוכר - היה טעים וקר ואחר כך עשינו קצת קניות וחזרנו להתארגן לשבת.

לראשונה בטיול לא היינו צריכים לארגן אוכל, כי הסתמכנו על האוכל בבית חבד. קצת לפני כניסת השבת צעדנו כעשר דקות ולשמחתנו הצלחנו למצוא את בית חבד הממוקם בבית מגורים רגיל. התקבלנו בשמחה על ידי הרב בנצי ואשתו מאשי וכמובן שמחנו לראות את שלושת ילדיהם הקטנים. הצטרפנו אליהם להדלקת נרות חנוכה ונרות שבת ולאט לאט התקבצו עוד אנשים - חלקם יהודים הגרים בפנום פן וחלקם מטיילים בקמבודיה. היה בדיוק מניין והתחלנו להתפלל, כשתמר ועומר משתלטים על המשחקים של ילדי המשפחה.
לאחר מכן נהננו מסעודת שבת טעימה המשולבת בדברי תורה, סיפורי חסידים וסיפורי מטיילים. גם הרב בנצי נהנה מהגיוון בקהל השומעים והפנה לאסף שאלות רבות תוך כדי הסיפורים. בשעה מאוחרת נפרדנו מהמשפחה חזרנו למלון.

יום שבת 4/12
הגענו לתפילת שחרית בזמן (לשמחתנו חבד נוהגים להתפלל מאוחר - התפילה החלה בעשר), אך הפעם היינו רק אנחנו, הרב ועוד יהודי תושב המקום. התפללנו לאיטנו, כשבמקום הקריאה בתורה, הרב דיבר על פרשת השבוע. תמר ועומר כבר שיתפו פעולה עם זלמן בן ה 3 (תמר קוראת לו "פלמן") ושיחקו יחד בבימבות ובלגו. בהמשך התיישבנו לאכול ולמרות שהגז נגמר בליל שבת ולא היה חמין, נהננו מאוד מהארוחה, מדברי התורה והסיפורים. תוך כדי גם שמענו על החוויות והדילמות הכרוכים בתפעול בית חבד במקום שכוח-אל (משחק מילים...) כמו קמבודיה.

עם זלמן ומושקה (צולם ביום חול)

צעדנו שוב למלון למנוחת צהרים ובמוצאי שבת שבנו לבית חבד להבדלה והדלקת נרות חנוכה - שוב. הפעם שמחנו מאוד להתכבד בלביבות מעולות, שהוגשו, כמיטב המסורת של סבתא של איילת, עם רסק תפוחים. החלטנו לוותר על יציאה נוספת בערב וכן שנשאר יום נוסף בפנום פן כדי להספיק לטייל בה קצת ולכן סיכמנו עם הרב בנצי, שנחזור למחרת להדלקת נרות אחרונה ולפרידה.

יום ראשון 5/12
אחרי שקפצתי לסופרמרקט קרוב לקצת קניות, לקחנו טוקטוק מהמלון אל הארמון המלכותי ופגודת הכסף. הכניסה אסורה עם מכנסים קצרים ולכן שכרתי בכניסה מכנסי שרוואל ירוקות מדהימות. למרות שחלקים גדולים ממתחם הארמון סגורים לקהל הרחב, בחלקים הפתוחים יש מבנים מקסימים, שנבנו על ידי מלכי קמבודיה לפני מאה - מאתים שנה. חלק מהמבנים משמש כמקדשים, אחרים כאולמי קבלת קהל, איסוף מתנות שהמלכים קיבלו ואפילו תיאטרון.
במתחם השני, של פגודת הכסף, יש סטופות רבות שנבנו לכבוד המלכים וגולת הכותרת היא (אהם) פגודת הכסף, שרצפתה מכוסה על כמה אלפי אריחי כסף אמיתי (רובם מכוסים בשטיחים) ובה נמצא בודהה מאבן ירקן ובודהה נוספת מ 90 ק"ג זהב המצופה בכאלף יהלומים. הילדים לא הצליחו להבין איך הם משקיעים כל כך הרבה כסף בחפצים - בעיקר לנוכח העוני הרב בשאר חלקי המדינה.

בארמון המלך

מבנה ממנו המלך צופה על הקהל


המתחם נסגר בין השעות 11:30 ל 14:00, כנראה שהבודהות צריכות לישון צהרים, והשומרים זרזו אותנו לצאת. נאלצתי  להיפרד מהמכנסים הירוקות ויצאנו אל הרחבה הגדולה שמול הארמון לנסות להאכיל את עשרות היונים. לא יודע מה היו הגרגרים שהילדה מכרה לנו בשקית, אבל היונים לא התלהבו. כשהתייאשנו, צעדנו בטיילת לאורך הנהר וניסינו לזהות את דגלי המדינות בדרך. למרבה השמחה (ובזכות המידע המוקדם) גילינו גם את דגל ישראל והצטלמנו לידו בפטריוטיות (צריך ללכת לכיוון צפון וזה הדגל השישי מהסוף).

אל אל ישראל

לקחנו טוקטוק ל Wat Phnom - מקדש הממוקם על הגבעה היחידה בעיר. אותנו, אחרי הבוקר רווי המקדשים, המקדש פחות עניין ויותר התעניינו בקופים הקופצים בין העצים ומטיילים על השבילים. תמר התלהבה גם מהפיל שחיכה למטיילים במורדות המקדש, אך הוא לא התלהב בחזרה. עצרנו בגן שעשועים צמוד למנוחה (שלנו) ופריקת אנרגיה (שלהם). קנינו פחיות קולה לילדים ומיד קפצו עלינו כמה ילדים מרופטי בגדים בבקשה שנקנה להם גם. ההרגשה היתה לא נעימה, אך נאלצנו לסרב. שתי מטיילות צעירות (קנדה ופינלנד) עצרו לידינו לשאול מה הדרך לשוק המרכזי ועשו גם לאיילת חשק. נפרדנו ממנה - היא צעדה לשוק המרכזי של העיר ואנחנו המשכנו לשחק עוד קצת ותפסנו טוקטוק למלון.
תמר ועומר עם הפיל השבוז
פריקת אנרגיה

אחרי מנוחה במלון, יצאנו בפעם האחרונה להדלקת נרות בבית חבד. שוב שמחנו לפגוש את משפחת הרב בנצי (כולם: "לאן הולכים?" תמר: "לבית של פלמן!"), פגשנו שוב חלק מהאנשים שהיו בשבת, הדלקנו נרות ונשארנו גם לארוחת ערב מעולה (קציצות בשר וספגטי). שיחקנו בסביבונים והילדים אפילו קיבלו דמי חנוכה.

הרב בנצי המדליק

לאחר פרידה מרגשת, המשכנו, לפי המלצת הרב בנצי לסיבוב מזרקות. התחלנו בכיכר העצמאות, שם היתה מזרקה מוארת נחמדה. אחרי כעשרים דקות הליכה שמענו מוסיקה חזקה מאחת הרחבות הענקיות לידינו. כשהגענו, ראינו עשרות צעירים רוקדים ביחד, אותם תנועות, לצלילי שירים קמבודים וגם אמריקאים. כשהמשכנו, ראינו מרחוק מזרקה מרשימה של אורות ומוסיקה ליד אנדרטת הידידות קמבודיה-ויאטנם. מיהרנו לכיוונה, אך בשניה שהגענו ראינו מישהו סוגר את השיבר של המזרקות. רצינו לעבור לגן שעשועים צמוד, אך פתאום שמענו שריקות ושוטרים גירשו את כל מי שנשאר בגן - כנראה שהכל נסגר בשעה 21:00 ואנחנו צעדנו יותר מדי באיזי. ניסינו למצוא עוד מזרקה ליד אחד המלונות באזור, אך כמובן שגם היא כבר לא פעלה. היינו מאוכזבים קצת ועצרנו טוקטוק חזרה למלון.



תמר והמזרקות שכן פעלו


דרקון-דג מכונף שמצאנו בשיטוטנו הלילי


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה