יום שבת, 29 בינואר 2011

מערבה מכאן


יום רביעי 19/1
התעוררנו לבוקר שקט ללא גשם. אתר הקרוואנים היה יבש כולו. עקב בקשת הבנים נסעתי איתם שוב לספריה לזמן קצר (יום קודם יצאנו מהספריה מוקדם מהמתוכנן כי תמר הייתה חסרת סבלנות והרעידה את המבנה בבכי..). עמיחי, עומר ותמר קיפלו בינתיים את הקרוואן ובדקו את הטרמפולינה ואת החיות במקום. זה הזמן להסביר שבכל אתר קרוואנים יש משהו: בדרך כלל טרמפולינה שווה, לפעמים גן שעשועים ו/או בריכה, לפעמים אומגה, חבורת ברווזים קבועה, לפעמים חדר עם טלוויזיה ופאזלים. עומר אוהב כאשר אנו ישנים בחניונים ולא כ"כ אוהב לישון בחוץ. כל פעם שאנחנו מתקרבים לחניון, הוא שואל: מה המשהו המיוחד?.

התקפלנו מהחניון ויצאנו לכיוון Buller Bridge לנסיעה של מספר דקות. במקום, הגשר התלוי הארוך ביותר בניו זילנד (כמובן שהגשר עובר מעל נהר). את הדרך הלוך עושים ברגל על הגשר וחזור ניתן ללכת או לעשות אומגה מעל הנהר. למרות שקיבלנו המלצות פושרות על האומגה הוחלט ללכת על זה בכל זאת. עמיחי וויתר ואמר שיחזור עם תמר ברגל. חצינו את הגשר הארוך כאשר הבנים רצים עליו ומנענעים אותו, אני באמצע ומאחורי עמיחי ותמר בקצב צב. עשינו מסלול מעגלי קצר בצידו השני של הגשר ובסיומו התיצבנו כדי לנסות את האומגה. ראשונים היו אסף וגלעד ואחריהם אני ועומר. תמר שכבר מבינה עניין, שאלה "ומה אני, מה אני?". שאלתי את האחראי אם תמר יכולה לשבת עלי (בכל מקרה היא ללא תשלום) ולהפתעתנו הוא הסכים. כולנו נהנינו מאוד.

חוצים את הגשר הארוך

וחוזרים באומגה

ממש מעל הנהר השוצף

המשכנו לכיוון החוף המערבי של ניו זילנד, אל העיירה Westport, כולנו מלבד עמיחי נרדמנו. בכניסה לעיר עצרנו לארוחת  צהריים זריזה ונסענו לכיוון החוף שם חיה לה מושבה גדולה של כלבי ים. מסלול קצר מוביל לתצפית על מושבת כלבי הים שלפי הדיווחים מונה כנראה 200 פרטים. לא הצלחנו לראות 200 וגם לא חצי מזה, אבל ראינו מספר כלבי ים וגורים רבים כי זו אמצע עונת ההמלטה. משם המשיכו הבנים למסלול לאורך המצוק הצופה אל הים עד למגדלור ואנחנו הבנות חזרנו אחורה לאוטו והבאנו את המכונית לסוף המסלול. הבנים סיפרו שהיה מסלול יפה מלא בירידות ועליות.

בדרך לכלבי הים

בתמונה מסתתרים כמה כלבי ים. מיצאו אותם, צבעו ושילחו אלינו



הנה אחד

חזרנו לעיירה והחלטנו לסיים את היום בבריכת השחיה המחוממת במקום. היו שם בריכות בטמפ' שונות עם משחקים, אבובים ומזרוני ים. היה כיף וגם התקלחנו כבר שם, אז החלטנו לישון בחוץ.
קניות בסופר, ארוחת ערב שעמיחי בישל ויצאנו בדרכינו לכיוון Punakaiki בה נטייל מחר. כשכבר היה חושך גדול מסביב מצאנו מקום חנייה ליד הים והעברנו את הילדים ישנים אל מולי.

יום חמישי 20/1
ארוחת בוקר קצרה ונסיעה לכיוון חוף סלעי הפנקייק. כיוון שהכי טוב לבוא בזמן שהגאות בשיאה, נותר לנו מעט זמן לפני כן למסלול ליד הים. המסלול עובר בחורש ויורד עד למי האוקיינוס המתנפצים בגלים מדהימים על הסלעים. מצאנו סלע מעט גבוה הנושק למים והילדים דירגו את עוצמת הגלים בסולם 1-5 המובן רק להם. המפל שהבטיחו לנו במסלול היה לא מרשים ורחוק בין הגלים ולכן ויתרנו עליו, המערה שהובטחה לא נמצאה עד היום הזה.

ארוחת בוקר במולי

תצפית מלמעלה על החוף הסוער

וגם מגובה אפס

מדרגים את הגלים

הגיעה שעת שיא הגאות והלכנו למסלול המעגלי של חוף הפנקייק. המקום קרוי כך, ע"ש שכבות הסלע הרבות בסלעים לאורך המצוק. בין הסלעים המפותלים נוצרים חורים ובריכות וכל גל שמגיע יוצר שפריץ לגובה ועוטף את הסלעים במים לקול שאגות הצופים. היה קשה להתנתק מהמראה וכל הזמן חיכינו לעוד גל מוצלח אחרון ודי...

כורסה של פנקייק

קשת ברסיסי הגלים הנשברים


עוד גל אחד ודי

המשכנו למערה קרובה בצד הכביש. כפיצוי למערה שלא הייתה קודם. המערה חשוכה, חלקלקה מאוד ובסה"כ לא משהו . עומר, אסף ואני התלכלכנו לגמרי וירדנו לים לשטוף רגליים. הגלים הפתיעו אותנו ונרטבנו כהוגן.

אחרי החלפת בגדים נסענו לכיוון Greymouth, עיר בעלת השם הלא מחמיא, הנובע ממקום מושבה, על מוצאו של נהר Grey אל הים. כבר יומיים שאנחנו רואים נהרות אפורים במקום כחולים, כך שהשם מצדיק את עצמו. עצרנו בעיר למספר סידורים והמשכנו אל עבר העיירה Shantytown בעלת השם המבטיח. המקום מדמה עיירת כורי זהב מתקופת הבהלה לזהב בניו זילנד. למקום פוטנציאל רב שאינו כ"כ ממומש. היה נחמד אך לא מדהים. נסענו ברכבת קיטור שהוציאה המון עשן, עשינו סיור בקטר ועומר אפילו צילצל בפעמון הקטר, לסמן לכולם לעלות לרכבת. ראינו הדגמה של איך היו מחפשים את הזהב ממי הנהר וגם מבנים שונים בעיירה- בית חולים, כנסיה, נפח, ספר, בר ומבני מגורים של המהגרים הסינים. חתמנו את ארועי היום בסעודת פירות צנועה לכבוד ט"ו בשבט שחל היום.

אחרי נסיעה ברכבת הקיטור

כל מילה מיותרת

אלימות במשפחה


נסענו לכיוון Hokitika gorge , מסלול עליו קיבלנו המלצה ממשפחת שואו אצלה התארחנו. הנסיעה לכיוון המסלול התארכה והתארכה אך לבסוף הגענו. להפתעתנו גילינו שהמסלול הוא קצרצר אך זה מה יש. התארגנו לשינה. לא היה נראה שמישהו יטרח לבוא לסלק אותנו מפה ואפילו היו שירותים מסודרים במקום שזה צו'פר אמיתי.

יום שישי 21/1
בבוקר קמנו ועמיחי הציע שנכין בלילה לפנקייק, נצא לטייל ונחזור לאכול. המסלול יפה ועובר מעל נחל(עדיין בצבע אפור) וכולל חלק "מסעיר" של הליכה בשטח בטבעי.תחילת המסלול כבוש ומוביל אל גשר תלוי ואחריו שער סגור המזהיר שמכאן הדרך מסוכנת ועל הילדים ללכת צמוד להורים!!!. שמחנו לעבור את הגדר למסלול אמיתי בין סלעים וגילינו שהוא מסתיים תוך שתי דקות.

זורקים אבנים מהגשר התלוי


חזרנו לעיר הוקיטיקה המכונה גם עיר הג'ייד- אבן חן ירוקה, ממנה מפסלים שרשראות וחפצי נוי. נכנסנו לאחד מהחנויות שבה יש גם סיור מודרך מאחורי הקלעים לראות את האומנים שמפסלים באבן. לא הכל הבנו אבל היה נחמד. אפילו בחרתי לי שרשרת וניסיתי לרמוז לעמיחי שאשמח לקבל אותה ליום הולדתי, אבל לא הלך לי. קפצנו לסיפריה לזמן קצר, שם מצאנו משחק קלפים חדש ושיחקנו בו זמן מה. את הפנקייק שהובטחו לאחר המסלול אכלנו לארוחת צהריים.

יצאנו מהעיר לכיוון העיירה פרנץ ג'וזף השוכנת לפתחו של קרחון, גליישר בשפתם. התמקמנו בפארק קרוואנים. עמיחי יצא לרוץ (הריצה בנופים מדהימים - ליד נהר, מפלים משני הכיוונים ובאמצע תצפית על הקרחון) ואסף וגלעד הוציאו חוברות חשבון בעצמם מבלי שאמרנו כלום... הפתעה טובה. בישלנו את כל האוכל לשבת והכנסנו אותה טיפה מוקדם יותר מזמנה, פשוט כולם כבר היו כ"כ רעבים ועייפים.

יום שבת 22/1
שבת רגילה ושקטה. טיול אחה"צ בעיירה מחוץ לפארק הקרוואנים. גילינו גן שעשועים- תמיד טוב, וגשר העובר על מי הנהר המופשרים מהקרחון. ניסינו להחזיק מעמד עם היד בתוך המים כמה שיותר, אך מחשש שאצבעות יינשרו, ביטלנו את התחרות אחרי 20 שניות.
כשהוצאנו שבת, תמר ועומר כבר ישנו.

יום רביעי, 26 בינואר 2011

אנשים טובים באמצע הדרך


יום ראשון 16/1
ריצה טובה ברחבי עיירת Motueka פתחה לעמיחי את הבוקר. אנחנו התעוררנו לנו לאיטנו וקמנו רק כשעמיחי חזר. אירגונים קצרים והחלטנו להשאיר את הבנים הגדולים באתר לחצי שעה של אינטרנט חינם במשרד המקום ובינתיים לצאת לשוק יום א' המקומי בתקווה לקנות פירות וירקות בזול. הגענו לשוק הנחמד וראינו שהוא בעיקר בגדים יקרים, חפצי אמנות יקרים ומעט ירקות/ פירות יקרים גם הם... סיבוב קצר וקניית חולצה לתמר (שתיקרע כבר בהמשך היום!), איסוף הבנים, חיבור הקראוון ויציאה לדרך אל עבר אגמי נלסון.

 נסיעה קצרה לאגם Rotoiti, אחד משני האגמים הגדולים בשמורה וחנייה על שפת האגם הנהדר לארוחת צהריים. קור גדול קידם את פנינו ואיך שהתחלנו לצעוד במסלולון גם טיפטוף הצטרף לחבורה. עמיחי ותמר לעומת זאת פרשו מהטיול אחרי שני מטרים כיוון שתמר החליטה להתעקש ורצתה רק לשבת במנשא בלי ללכת כלל והחלטנו לא לוותר לה. המסלול לא היה מרשים כלל ושמחנו לחזור ולהצטרף לנותרים מאחור.

אגם רוטואיטי בערפל

לאחר תאום מראש (כבר מיום שישי) ידענו שהיום אנחנו לנים אצל משפחת שואו, בחווה שלהם. כבר לאחר שעברנו לאי הדרומי, נרשמנו ל"היט" ארגון של נוצרים אוהבי ישראל המוכן לארח ישראלים, בדרך כלל ללא תשלום. בזמן ההרשמה קיבלנו חוברת עם כתובות של חברי הארגון וכל שנותר הוא לבחור את המתאים ולהתקשר לשאול האם הם פנויים לאירוח.
קצת חששנו מההתנסות אך החלטנו ששווה לנסות וטוב שכך עשינו כי זכינו לחוויה מדהימה.  נסיעה קופצנית על דרך עפר וחלוקי נחל קידמה את פנינו כשירדנו מהכביש אל עבר החווה. עליה קצרה תוך עידוד מולי לעמוד בעומס והגענו. אנג'לה ואלן, ילדי משפחת שואו קיבלו את פנינו ונכנסנו לבית. לניקי ואד שואו יש שני ילדים אנג'לה בת 12 ואלן בן 10,להם מתווספים: שני שוורים,פרה, סוס, תיש, ארבעה חזירים, כעשר תרנגולות, ארנבת, מספר כבשים וחתולה (וסליחה עם שכחנו מישהו..). הם גרים בבית נחמד עמוס באוספים שונים ומבולגן כך שההרגשה הייתה כאילו אנחנו בבית!. תה חם קיבל את פנינו ומייד עלו הילדים לשחק טאקי ולהשתולל בקומה למעלה. אד, הוא מסוג החוואיים של פעם, בעל ידיים טובות שעושה הכל בעצמו, וניקי מלמדת את הילדים ב"home schooling". כיוון שהיה עוד מוקדם והחושך הרי מאוד מאוחר, נותר לנו אחר הצהריים ארוך לבילוי ומשחק. לאחר שהילדים גילו את חרבות העץ הרבות שיש בבית ואת החץ וקשת השווים, אסף הכריז שבשביל בנים, זה בית חלומות ומיד יצאנו לשיעור ירי בחץ וקשת, שאת כולם כמובן בנה אד בשתי ידיו. ההתנסות הייתה נהדרת מלבד המאבק העיקש בזבובי החול, שנראה שלא הפריעו למקומיים אבל אותנו שיגעו. אחרי הירי, כמעט מיד, למדנו להצליף בשוט אמיתי ולאחר ארוחת הערב גם לזרוק בומרנג אוסטרלי אמיתי ולחזות בו חוזר עד לידיו של אד כמו בסרטים (מיותר לציין שאת הכל בנה אד בעצמו). לנו זה הצליח קצת פחות טוב אך לשיעור ראשון ולאור הרוח, ניתן בהחלט לומר שאנחנו תלמידים מצטיינים וצפוי לנו עתיד מזהיר בתחום. נירדמנו כולנו תוך זמן קצר בלבד.

אד מלמד אותנו לכוון

עומר המצליף

גלעד הצליח לא רע עם הבומרנג

תמר ואלן

 יום שני 17/1 (מאת אסף)
מיד בבוקר כולם קמו ואד הציע שנכין חרבות מעץ (בשבילנו) ואנחנו הסכמנו ללא הירהור ויצאנו לנגריה של משפחת שואו. אד הוציא לנו שלושה קרשים דקים מעץ, בהתחלה לא הבנתי איך נכין מזה חרבות. אחרי כן התחלנו לגלף חתיכות מהעץ ולאט לאט החרב נוצרה חדה בשתי צידיה (לא בשפיץ) .
אחרי זה עברנו לשיופים, שהיו מהירים ומהנים. אחרי זה עשינו את המקל שבין הניצב ללהב. גלעד ועומר בחרו שאד יעצב להם אותו ואני רציתי לעצב אותו לבד. הוא נתן לי מפסלת ופטיש ועיצבתי לי אחד מדהים. השלב הבא היה הניצב. הפעם אד עיצב לכולנו את הצורה ולנו נשאר רק לשייף. השיוף היה מהנה ובסופו הגענו לשלב האחרון - השפיץ. לא יצרנו שפיץ חד במיוחד, אבל יצא משהו. כעת אד ציפה לנו את הידית עם בד קישוט וסרט לפי בחירתנו.

מנסרים

משייפים

עוד קצת משייפים

ויוצאים לקרב!
כשסיימנו הציעה ניקי שנלך לאגם והסכמנו כמובן. נסענו והגענו כעבור כמה דקות. אלן קפץ ישר למים ואני אחריו. בינתיים אנג'לה, גלעד ועומר עלו על סירת המשוטים שהבאנו. כעבור זמן מה כל המשפחה קפצה למים והיה שמח.

שטים ב"פיגלט"

שחיה באגם המדהים - אחרי קפיצה מהמזח


חזרנו הביתה ועזרנו לאד לאסוף את החציר. הוא פיזר אותו בבוקר כדי שיתייבש ויהיה לחיות בחורף. ואספנו אותו כי עמד לרדת גשם. כשסיימנו אלן הציע שנשחק קריקט ואנחנו אישרנו. הם הסבירו לנו את החוקים והמשחק יצא לדרך. כולם נהנו מאוד במשחק ואחריו אכלנו ארחות ערב, התרחצנו והלכנו לישון. זה היה יום כיפי לחלוטין.

על המשאית עמוסת החציר

גלעד שחקן הקריקט המהולל

נבחרת הקריקט שלנו

יום שלישי 18/1
בסביבות 6:30 כבר שמענו את טיפות המים הראשונות על גג הקראוון. לפי התחזית יום זה אמור להיות גשום במיוחד. קמנו, התארגנו ונכנסנו לבית משפחת שואו לתה חם של בוקר. המשפחה התארגנה ליציאה לעיר הגדולה נלסון שם הם עושים סידורים ומבקרים משפחה כל יום שלישי. לקראת פרידה רצינו להעניק להם משהו ישראלי למזכרת. עוד בארץ הכנתי מחזיקי מפתחות עם מגיני דוד, מפימו, מקושטים בחרוזים בדיוק למטרה זו. לרוע המזל, בחיפוש אחריהם ערב קודם, גיליתי שכולם נשברו לחתיכות קטנות... לאחר התייעצות משפחתית הוחלט להעניק להם משחק ויטנאמי במקום. למרבה ההפתעה כבר היה להם אחד והם שמחו שעכשיו יהיה אחד לאלן ואחד לאנג'לה.
צילום משפחתי, חיבוקים ונפרדנו לשלום מכל המשפחה.

נפרדים לשלום

יצאנו בדרכינו לכיוון Buller Gorge היעד הבא בטיול. לאורך הנסיעה רק התחזר הגשם.כיוון שלא רצינו לוותר על הגשר, החלטנו לעצור בעיירה הקרובה למקום Murchison ולהעביר בה את הבאסה מהגשם. ביקור קצר בתחנת המידע העלה שאין קולנוע או באולינג בעיר אבל ספריה וחנות יד שניה מגניבה דווקא יש. בחנות מצא כל אחד משהו קטן לעצמו והמשכנו לספריה כדי לגלות שהיא נסגרת בעוד חצי שעה-12:00 בצהריים ונפתחת שוב כעבור שעה. הילדים נרשמו לתור במחשב לשעה שתיים ונכנסנו לחנות באתר קראוונים מסודר. התכנסנו כולנו במטבח/סלון המקומי. אני הכנתי ארוחת צהריים (מרק תירס וקציצות טונה) אסף וגלעד שקדו על כישוריהם המתמטיים, עומר עבד החוברת שלו ותמר צירה בצבעים החדשים ושיחקה בבובה. עמיחי ניווט בין כולם ועזר למי שהיה זקוק לעזרה. לאחר הארוחה נסענו לספריה ובילינו בה זמן מה.
תזכורת: כל אותו זמן הגשם לא מפסיק...

את שעות אחר הצהריים המאוחרות העברנו בצפייה בטלוויזיה, משחקי קלפים וארוחת ערב. עד הערב אתר הקרווואנים היה כבר די מוצף במים.

יום שישי, 21 בינואר 2011

גאות ושפל חליפות


יום רביעי 12/1
את הבוקר עמיחי פתח בריצה קצרה על החוף לאחר שהבטיח שעד 7:30 הוא כבר רענן אחרי מקלחת. לאחר הריצה הוא העיר את כולנו וסיימנו לארוז ציוד ליומיים טיול, ללא מולי. ארזנו בשני תיקים גדולים, שקי שינה, סירים, בגדים להחלפה, פנסים ואוכל. את התיקים האלה עמיחי מסר לחברת ה-Taxi שיובילו בסירה אל המקום בו נישן בלילה, בתוך שמורת אייבל טזמן. בשמורה הגדולה, אין כבישים אלא רק שבילי הליכה וגישה לסירות דרך הים. ארזנו תיקים קטנים למשך היום, החננו את מולי והאוטו בחניה של החברה ויצאנו לדרכינו.

פסל של מואה בדרך לטרק

צעדנו קילומטר אחד עד השמורה ועוד 12 ק"מ בתוך השמורה. הנוף היה נהדר, החופים מקסימים והקצב שבו צעדו הילדים היה יוצא מן הכלל!!. שרנו, שיחקנו ונהננו כל הדרך. הגענו אחה"צ לחניית הלילה ב-  Anchorage Bay. שמחנו לראות את התיקים שחיכו לנו כמו שהובטח ליד הבקתה. הבקתה בעלת שני חדרי שינה, כשבכל אחד יש מיטת קומותיים ענקית בעלת ששה מזרונים ועוד חלל מרכזי לבישול ואכילה. הכל ממוקם 5 מטר מהחוף. אין תאורה ואין אפשרות להשאיר זבל, הכל הולך איתך. שירותים דווקא יש במקום...

החוף בשעת השפל בתחילת המסלול

הפסקת צהרים באחד החופים בדרך

תצפית על Anchorage Bay קצת לפני ההגעה לבקתה

כיוון שהגענו יחסית מוקדם, שיחקנו על החוף ותמר ועומר היו האמיצים היחידים להרטב מהמים הקרים. תוך כדי הטיול על החוף ראינו דג sting ray גדול, או פיתת ים כמו שעומר קורא לה. לאחר בישול וארוחת ערב נשכבנו במיטות ולשמחתינו הילדים ואנחנו, נרדמנו לפני שהיה חושך גמור. כולם ישנו שנת לילה מלאה ושקטה,עייפים מהיום שהיה.

מישהו אחר אסף, אנחנו רק צילמנו

יום חמישי 13/1 
אחרי תה של בוקר ארגנו את התיקים במהירות וחיכינו לסירה הראשונה שתגיע לחוף כדי להעמיס עליה את התיקים. בינתיים אירגנו הבנים משחק מוצלח של קליעה למטרה על החול. בערך בעשר יצאנו לדרך ואחרי כמה דקות הגענו למפרץ גדול בתוכו עובר המסלול. מי שמגיע בזמן הגאות צריך לעשות עיקוף של כמה קילומטרים, אבל אנחנו תכננו והגענו לשם בזמן השפל ולכן יכולנו לחצות בתוך המפרץ הבוצי. בדרך פגשנו המון חלזונות, צדפים וכמה סרטנים וראינו סירות תקועות על במפרץ היבש, מחכות לים שישוב. עברנו דרך כפר קטן על החוף, המנותק לגמרי מכל מקום. ניתן להגיע אליו רק בשיט, בזמן גאות.

החוף בשעת השפל

ביבשה, בתוך הים

המסלול המשיך והתפתל בתוך היער במרחק מה מחוף הים. הלכנו בקצב לא רע כאשר אסף מדרבן אותנו כל הזמן למשטר הליכה "קדימה, צריך לעמוד בקצב", " אין יותר מידי זמן, לא להתעקב". לאחר הליכה ממושכת הגענו לגשר תלוי החוצה את אחד הערוצים. בגלל אופיו של הגשר מותר בכל פעם רק לחמישה אנשים לעבור עליו ומכיוון שהשמורה עמוסה באנשים, נוצר תור משני צדדיו. נעמדנו בתור וכאשר התפנה עברנו ששה אנשים יחד ונשארנו בחיים. בגלל ההליכה המהירה היה לנו מספיק זמן לעצירת צהריים נינוחה וכאשר הגענו לשלט המבשר על 2 ק"מ בלבד עד ל Bark Bay, שם תכננו לסיים, ירדנו לחוף Sandfly לארוחה ומנוחה. על החוף סלעים גדולים, ציפורים שונות, סוג חדש של ברווזים ושחפים. ראינו את השחף עף בשמיים וצולל בבת אחת לדייג מוצלח, מדהים. הבנים טיפסו על הסלעים, שיעור כתיבה קצר בחוף ואסף דוחק בנו שוב להמשיך ללכת.

הגשר מעל נחל המפלים

חוף ה Sand flies. למזלינו, לא פגשנו אותם

אחרי העליה הקשה חזרה למסלול, נשארה לנו רק כחצי שעת הליכה עד לסיום בחוף Bark Bay. היינו גאים מאוד שסיימנו את הטרק שעה מוקדם משעת היעד, ואחרי המתנה קצרה, הגיעה הסירה מונית לקחת אותנו חזרה להתחלה. השיט היה קופצני מדי, סירה קטנה שנלחמת בגלים, אך בדרך עצרנו ליד אי וצפינו בכמה כלבי ים משתזפים על הסלעים.

בדרך חזרה

כלבי ים משתזפים

מצאנו את מולי מחכה לנו בחניה של חברת הסירות ואחרי המפגש המרגש התרחצנו בפארק הקרוואנים הצמוד ויצאנו לכיוון Motueka. הגענו לעיירה והתמקמנו בחניון הצמוד לתחנת המידע, שם שמענו שניתן להחנות קרוואנים ללילה. לאחר ארוחת ערב, באמצע משחק קלפים סוער, נשמעה דפיקה על דלת הקרוואן ובפתח עמד שוטר עם הכובע ביד. השוטר המנומס שאל "אתם לא מתכוונים לשהות כאן בלילה? נכון?" והסביר לנו שזה אסור והפנה אותנו לחניון קרוואנים חינמי צמוד לחוף. מאוד נחמד מצידו. קיפלנו את הקרוואן ונסענו כמה דקות למיקום החדש, שם העברנו לילה שקט ונטול הפרעות נוספות.

יום שישי 14/1
אחרי מעט סידורים של בוקר וביקור בספריה לקצת אינטרנט חינמי לילדים יצאנו לאומגה מיוחדת מחוץ לעיר. נראה שלניו זילנדים יש בעיה עם ריגושים וכולם מנסים להמציא פעילויות יותר ויותר משוגעות. האומגה מורכבת מתא נוסעים עם ששה מושבים הנראה קצת כמו חללית. הוא עולה לראש ההר תלוי על כבל ואז יורד במהירות במורד לתוך אגמון של מים.
איילת, עומר וגלעד עלו ראשונים ואז גילינו שהטרקטור העומד בסמוך, לא נועד לעבודה חקלאית, אלא הוא זה המפעיל גלגלת המעלה את האומגה אל ראש ההר. הילדים חזרו מתלהבים ואיילת פחות - לטענתה העליה היתה כיפית, אך הרגשת הירידה היא איטית מדי מתוך תא הנוסעים. בעקבות התוצאות, החלטנו אסף ואני לשדרג את הנסיעה ובחרנו באופציה היותר חוויתית ויותר רטובה - לשכב על גג תא הנוסעים. אחרי שנקשרנו, עלינו לאט אל ההר, כשמולנו נפרש נוף מקסים של העמק כולו. הירידה היתה ברוח חזקה ובמהירות, עד לסוף ולטבילה בשפריץ ענקי של מים.
תמר שהבינה שהיא לא מיועדת לגלישה באומגה, לא הפסיקה לשאול "אבל מה אני?" שוב ושוב. מזל שבמקום היתה גם מגלשת מים במורד הגבעה, ותמר ועומר התגלשו בה שוב ושוב. ושוב.

האומגה משפריצה מים, כשאמא, עומר וגלעד בפנים

אסף ואבא מתכוננים להמראה על הגג

תמר הגולשת

עומר מתגלש מראש הגבעה במהירות מפחידה

בעקבות המלצת בעל המקום, נסענו למקורות נהר ה Rawiki. אחרי ארוחה מהירה יצאנו למסלול הקצר ולאחר כמה דקות הגענו ל"בריכת הקריסטל" - בריכה בצבע כחול-תכלת מדהים ומים קפואים. אחרי היסוס קל, עומר ואני אזרנו אומץ ונכנסנו לטבילה במים, גלעד הסתפק בהרטבת הרגליים. אלה היו המים הקרים ביותר בהם שחיתי אי פעם. אחרי כמה שניות היינו חייבים לצאת והרגשת הקור ליוותה אותנו גם בהמשך ההליכה.

מה שיותר כחול...

קרררררר

המשכנו במסלול והגענו לנביעה עצמה, שם יוצאת זרימה מרשימה מתוך מערה, מה שמסביר את טמפרטורת המים הנמוכה.
חזרנו לעיר, התמקמנו בפארק הקרוואנים בו נשהה בשבת ואפילו הספקנו לנסות את הבריכה לפני שנהיה קר מדי.


יום שבת 15/1
עוד שבת רגועה עברה על כוחותינו. משחקים בבריכה, סעודות שבת טובות (עם שידרוג- מנה אחרונה קומפוט פירות, כמו של הסבתות, מכל השאריות השבועיות), והוצאת שבת אחרי עשר בלילה!.