כמו נטיפים במערות

יום חמישי 3/2

התעוררנו, התארגנו, אכלנו ארוחת בוקר (פנקייק טעימים) והגשם שוב התחיל והרטיב את הכביסה הלחה שעוד הייתה על החבלים... גן השעשועים במקום היווה אטרקציה מיוחדת והתעכבנו בו עוד קצת כדי לראות את להטוטי הבנים על הטרמפולינה ושאר המתקנים המיוחדים.

עצרנו בעיר והזמנו כרטיסים לשיט אחר הצהריים, אל מערת התולעים הזוהרות היוצא מהעיר. נסענו אל מרכז חיות בטבע של הDOC, רשות שמורות הטבע הניו זילנדית. המרכז מאכזב מאוד, מספר קטן של סוגי עופות בשטחים מגודרים. התשלום כתרומה לפי רצון המבקר. עצירה במרכז ה DOC לסרט על האזור כולו ואיסוף מידע והמשכנו לעצירה נוספת בספריה.

במרכז הציפורים

הגשם ליווה אותנו לפרקים לאורך כל היום. ב 16:30 יצאנו לשיט באגם Te Anau , השני בגודלו בניו זילנד, לכיוון המערה. על רכס ההרים של האי אסור לטייל, כי הוא שמורה סגורה להגנה על ציפור מזן כמעט נכחד. לאחר שיט קצר וקצת הסברים על האזור הגענו אל המערה. המקום תפקד ממש כמו סרט נע. חילקו אותנו לכמה קבוצות וכל פעם נכנסה קבוצה עם מדריך למערה. אנחנו התחלנו במצגת קצרה על המערה והתולעים החיות בה, עד שהגיע תורנו להיכנס. ההליכה במערה היא על גשרונים ומדרגות מעל לנחל שוצף הזורם בתוכה. לאחר הליכה קצרה הגענו למפל מדהים ומחריש אזנים - בתוך המערה. המשכנו עוד קצת ועלינו לסירה קטנה השטה על הנחל שבתוך המערה. בשלב זה כבו האורות והבחנו באורות המנצנצים של התולעים הזוהרות בתקרת המערה - כמו שמים זרועי כוכבים. חזרנו באותה דרך ואחרי זמן קצר המשכנו לשיט באגם חזרה אל העיר.

יורדים מהסירה בדרך למערה

הכניסה למערה

המפל בתוך המערה

אחרי ארוחת ערב בפארק קטן בתוך העיר יצאנו לדרכנו לכיוון דרום. תכננו לישון ליד מערת Clifden, אך כשהגענו ראינו שהחניה ממש על הכביש ולכן המשכנו ומצאנו מקום נחמד לישון ליד הגשר העתיק, סמוך לעיירה Clifden.

יום שישי 4/2

אחרי סריקה מהירה של הגשר, לידו ישנו, יצאנו בדרכינו בחזרה לכיוון המערה. היו לנו שני פנסים וילדה אחת שמפחדת ממערות ולכן התחלקנו לשתי קבוצות. ראשונים נכנסו עמיחי, אסף ועומר. אחרי זמן שנראה כנצח, ואחרי שהתחלנו כבר לדאוג, יצאו סוף סוף השלושה מן המערה. המערה ארוכה ולה כניסה ושתי יציאות שונות, הם כמובן בחרו ביציאה הרחוקה והאתגרית יותר. החבורה יצאה נלהבת ומתרגשת. הם סיפרו על סולמות, בריכות מים שיש לעבור ואפילן על תולעים זוהרות. כעת נשאר לגלעד ולי להכנס ולהתנסות בחוויה ואסף רצה להכנס שוב וללוות אותנו. המקום הוא מערת נטיפים פעילה ודי צעירה, את הדרך מסמנים מחזירי אור קטנים. המערה מפותלת, צרה לעיתים וזרועה שלוליות/ ברכות מים אותם אפשר לנסות לעבור מסביב או פשוט ללכת בתוכן. אסף וגלעד נהנו מאוד להדריך אותי במערה כשאסף מוביל ומגלה את הבאות כל הזמן וגלעד מזהיר אותי על כל שעל וצעד מהתקרה הנמוכה, הבריכה או סתם מהחושך. המערה ארוכה מאוד ומרשימה בגודלה, בנטיפים שבה ובמסלול המפותל הכולל גם שלוש סולמות ארוכים. כמו שהובטח לנו היו אכן גם תולעים זוהרות ברחבי המערה כשהשיא הוא בחלל קטן לפני הסוף, זרוע "כוכבים". יצאנו מהאור אל החושך נדהמים ומרוצים מהחוויה. לקח לכל קבוצה בממוצע כשעה הליכה בתוך המערה. כשהגענו לאוטו פגשנו את עומר ותמר מפריחים בלוני סבון ברוח, שמחים ומאושרים.

אנשי המערות

מחכים בכניסה למערה

המשכנו בנסיעה דרך עיירות קטנות, עצרנו בחנות יד שניה קטנה וקנינו קצת צעצועים. את ארוחת הצהריים עשינו ליד חוף האוקינוס השקט שילווה עכשיו את דרכינו עד לסוף הטיול. לאחר התלבטויות היכן להעביר את השבת, עצרנו בעיירה קטנה הנקראת Riverton, בפארק קרוואנים קטן ונחמד. שמחנו לגלות שיש אולם גדול למשחקים ובו גם שולחן פינג-פונג. תרגולת שבת רגילה החלה- בישולים, כביסה, מקלחות ובין לבין ריצה (עמיחי), ומשחקים. פגשנו שני ישראלים צעירים ששמחו להצטרף אלינו לקידוש וחלקנו איתם חוויות ניו-זילנד.

יום שבת  5/2

שבת שקטה וטובה עברה על כולנו. זו הייתה השבת הארוכה ביותר. כאשר הוצאנו שבת, כל הילדים כבר ישנו...

יום ראשון 6/2

קמנו בבקר וקיווינו למזג אוויר סביר. ביום שישי קראנו בדף מידע של האזור, על יריד מופעי רחוב המתקיים היום בעיירה אליה תכננו במילא לנסוע - Invercargil. השמיים היו מעוננים, אך החזקנו אצבעות ויצאנו אל הדרך. בכניסתנו לעיר כבר טיפטף הגשם ולא ידענו אם מתקיימים הארועים או בוטלו. מתברר שאפשר לסמוך על הניו זילנדים שגשם לא יפחיד אותם וכאשר הגענו למקום הארוע ראינו אנשים רבים מתאספים. בחצר בית הספר התיכון לבנים, מבנה עתיק ומרשים מאוד, מתקיים כל יום ראשון שוק איכרים, אליו התווספו היום גם מופעי רחוב. עשינו סיבוב קצר בשוק, קנינו דובדבנים, ונקטרינות ופתאום המוכרת שואלת אותי: ישראלים?. מתברר שנטלי היא ישראלית הנשואה לניו זילנדי וגרה בעיר. המופעים היו מצחיקים ומהנים מאוד. בשלב מסויים עקב הגשם הגובר עברו ההופעות לאולם הבית ספרי, מתברר שגם להם יש גבולות כמה אפשר לשבת בגשם... בסוף ההופעות ניגשה אלי נטלי והציאה לנו לקפוץ לקפה/ ארוחת ערב. הסברנו את עניין הכשרות ושאלנו אם נוכל בכל זאת להגיע לפנות ערב ולהחנות את הקרוואן אצלם ללילה ונעננו ברצון. החלפת מספרי טלפון ונפרדנו לשלום.

קרקס רחוב בחצר בית הספר

החלטנו קודם ללכת לקניות כיוון שהבטן קירקרה. הגשם רק הלך והתחזק ונסענו לאחר הקניות לבריכת השחיה המחוממת. התברר שנותר לנו רק כשעה עד הסגירה, כך שכולם מיהרו למתקנים השונים ושכחו את הרעב. בסיום, התקלחנו מהר ויצאנו להשלים את הארוחה באוטו.

את שארית הערב והלילה בילינו בבית המשפחה של נטלי, סטיב ושלושת ילדיהם החמודים. היה כיף ונעים בחברתם והם נתנו לנו הרגשה ביתית. מיותר לציין שהגשם לא פסק לרגע עד הזריחה.