יום שלישי, 31 במאי 2011

אני בהודו

יום חמישי 12/5
הכביש הראשי בבאגסו עולה בשיפוע חד ואנחנו היינו ממוקמים בקצה הנמוך של השיפוע. שיטוט בוקר בבאגסו הבהיר לנו שהגענו בעונת התיירות העמוסה ואין יותר מדי אפשרויות למציאת מקום אחר ללינה, כי הכל תפוס בתיירים, רובם ככולם ישראלים. העיסוק לאורך היום היה מנוחה, שיטוט ואכילה והיה מרגיע מאוד. הרגשנו שהודו טובה לנו. אנו זקוקים לזמן רגוע ומיצינו את המעבר המהיר ממקום למקום ומרדף אחרי הזמן ומוקדי עניין. אנו עומדים להשתקע בבגסו והסביבה לזמן ארוך, שבועיים שלושה ולהנות מהשקט, הטבע והקורסים הרבים המציפים את המקום.

יש בבאגסו, דרמקוט ומקלוד גאנג' מבחר קורסים מרשים ביותר וכל אחד יכול למצוא משהו שמעניין אותו, במחיר השווה לכל נפש. המודעות פזורות לאורך הרחובות וההמלצות עוברות מפה לאוזן. בין הקורסים שראינו היו קורס בישול הודי, סריגה, תפירה גילוף בעץ, צורפות, הכנת מאלות, נגינה על חליל הודי/ סיטאר/ תוף, ריקוד הודי/בטן/ פלמקו, קורס עיסוי, מדיטציה, וויפאסנה, יוגה בסוגיו השונים והיד עוד נטויה. בימים הקרובים נברר על הקורסים המעניינים אותנו, שישתלבו בשגרת היום השלווה. לפנות ערב עלינו רגלית לדרמקוט בשביל מדרגות בהר. מטיילים שפגשנו בדרך הזהירו אותנו שזו עליה, שלוקחת 15- 20 דק', הם לא יודעים שאנחנו כבר בוגרי טרק בנפאל והעליה קטנה עלינו....

דרמקוט הצמודה לבגסו, שונה ממנה מאוד. בחלקים גדולים של הכפר אין כבישים לכלי רכב והשבילים עוברים בין טרסות לבתי הכפר. מצאנו יחסית בקלות את בית חב"ד הגדול הפועל כאן כבר אחת עשרה שנים. המבנה מזכיר מבחוץ את בית הרבי מלובביץ בניו יורק. בתוך הבית פגשנו את הרב דרור ומיכל אשתו, שליחי חב"ד ומשפחתם הגדולה. אכלנו ארוחת ערב בשרית מצויינת ופגשנו את החברים שנטשנו באמריצאר. את הדרך למטה, לבאגסו עשינו בחשכה בחסות אור הירח.

משחקים עם ילדי בית חב"ד

יום שישי  13/5
אחרי ארוחת בוקר ממלאת במסעדה צמחונית קטנה, בה יש גם משחקים להעביר את הזמן כשמחכים להכנת האוכל, איילת הלכה לברר על האפשרויות השונות לקורסי בישול הודי. היא סיכמה עם ריטה שמעבירה סדנאות של שלושה שיעורים והמטבח שלה הוא צמחוני בלבד.

פגשנו ברחוב את משפחת אור-ישראל על ארבע ילדיהם, שמפעילים את "לב-יהודי" - ארגון מקביל לחב"ד, העוסק בקירוב לבבות. הוזמנו לבוא לעזור בהכנות לשבת ובצהרים הגענו לביתם, המוחבא היטב בתחתית באגסו, שם יחד עם חבר'ה נוספים, קילפנו, חתכנו, סחטנו והילדים נהנו מחברתם של ילדים בני גילם.

עומר הסוחט

אסף מסנן מיץ ענבים לקידוש


חזרנו למלון למקלחות ומשם שוב ל"לב יהודי" להדלקת נרות וקבלת שבת. הסעודה הוגשה על שולחנות נמוכים, כשיושבים על כריות או מזרונים. הגיעו כמאה תרמילאים לסעודה והיה צפוף ושמח. כל כמה דקות פתחו עוד שולחן ולבסוף לכולם היה מקום.

שבת 14/5
הגענו שוב ל"לב יהודי" והתפללנו ללא מניין עד קריאת התורה. לקראת הצהרים כבר היה מניין, והשלמנו את קריאת התורה ותפילת מוסף. לאחר התפילה, סעודה רבת משתתפים, שאחריה נשארנו שרועים על הכריות לשיחות וצחוקים עם השליחים ושאר המטיילים.

אחר הצהרים יצאו חלק מהמטיילים לבקר במפל הסמוך וקצת אחריהם יצאנו גם תמר, גלעד, אסף ואני עם רעות - חברה של תמר ושלנו. ראינו את המפל מרחוק וירדנו לערוץ הנחל לשחק ליד אחת הבריכות הרדודות. אחרי הרבה משחקים וזריקות אבנים למים, תמר רצתה להרטיב רגלים ואחר-כך גם טוסיק ולבסוף נפלה כולה למים הקפואים.

חזרנו ל"לב היהודי" שם חיכו לנו איילת ועומר. אחרי סעודה שלישית, נשארנו גם ל"מלווה מלכה" בליווי גיטרות ודרבוקות ובשעה מאוחרת חזרנו למלון אחרי היום הארוך.

יום ראשון 15/5
בשני הלילות האחרונים, אורחים הודיים שהיו במלון הרעישו מאוד עד שתיים לפנות בוקר ומחמש וחצי בבוקר. החלטנו שחייבים למצוא מקום חלופי.
אחרי חיפוש ארוך, הצלחנו למצוא שני חדרים אצל שורש – הודי דובר עברית (ונועל סנדלי שורש), שמנהל גסט האוס בו רוב האורחים ישראלים. החדרים היו בשתי קומות שונות, אבל החלטנו לעבור לשם וכשיתפנה עוד חדר, נעבור כולנו לקומה אחת.
קנינו קורנפלקס וחלב לארוחת בוקר ונהנינו מארוחה בה לא צריך לחכות שעות עד שהאוכל מוכן ושאם רוצים תוספת היא מגיעה מיד...

במהלך היום נפגשנו סוף סוף עם משפחת הרמן, הנמצאת גם היא בעיצומו של טיול ארוך בעולם. גלית והילדים- תום, סתיו ורועי (אייל לא הרגיש טוב) הגיעו למלון שלנו עם צ'ופרים אמיתיים - ביסלי ובמבה מהארץ. הילדים נהנו לשחק ולהשתולל ואנחנו החלפנו חוויות ותוכניות להמשך. כשהגיע הערב נפרדנו בצער, אך כיוון שכולנו נשארים בינתיים בבאגסו, ידענו שנשוב להיפגש.

יום שני 16/5 
כמו כל בוקר, התעוררנו לאיטנו, קצת קראנו, הילדים שיחקו במחשב, תרגלו חשבון והעברנו את הזמן - שינוי גדול לעומת שגרת הטיול שהיתה לנו לפני הודו ושינוי עצום לעומת שגרת החיים בארץ.
בשעה עשר אסף החל את שיעור הפויס הראשון שלו. פויס הם זוג שרשראות ממתכת, שבקצן קשורה משקולת גומי. את השרשראות מסובבים סביב הגוף ומבצעים תרגילים ופעלולים שונים. סאני, המורה, הוא בחור הודי מצחיק וגם מקצוען אמיתי (שמתגורר בחדר הסמוך לנו), שלמרבה הנוחות מעביר את השיעורים במרפסת הגסט האוס שלנו. קצת אחרי תחילת השיעור, סאני שאל אם הכרחנו את אסף ללמוד, כיוון שהוא נראה מאוד מתוח. עם הזמן אסף נרגע וקלט במהירות את התרגילים הבסיסיים.

אסף וסאני בשיעור פויס

אחרי השיעור המוצלח של אסף, איילת וגלעד נרשמו לקורס בישול עם ריטה החל ממחרת וכולנו לבשנו בגדי ים וירדנו לבריכה. בחלקו התחתון של הכפר עובר נחל שמימיו נאספים לבריכה פתוחה לקהל. הגענו לבריכה, אך היא היתה מלאה בבחורים הודיים, כנראה בשל חג של המקומיים. ויתרנו על הבריכה והמשכנו למפל הסמוך. אחרי הליכה קצרה הגענו למפל והילדים נכנסו לבריכה שבתחתיתו, למרות המים הקפואים. זמן קצר אחרי שהגענו, ראינו את ילדי משפחת אור-ישראל מ"לב יהודי" ואחריהם גם את מירית ואנוש, שיצאו גם הם לטיול קצר למפל. ישבנו קצת בצוותא וחזרנו לאכול צהרים במזנון צמחוני שמוכר רק מומו ונודלס (צ'ו-מין).
מאוחר יותר ירדנו ל"לב יהודי" לארוחת ערב טעימה ודיון על אחד מסיפוריו של רבי נחמן.

יום שלישי 17/5
עוד יום "שגרתי" בבאגסו - הרבה מנוחה, אסף הלך לשיעור פויס נוסף. איילת וגלעד הלכו בצהרים ללמוד לבשל מומו - בצק ממולא ירקות (או בשר) לסוגיו השונים ובסוף נהנו לזלול את מה שהכינו ואני הלכתי לשיעור חליל. החליל עשוי במבוק ומנגנים עליו כמו חליל צד. קשה להתרגל להפיק צליל ממנו וקשה יותר לקבל צליל "נקי", אבל אנחנו עובדים על זה.
שמענו מגלית הרמן שיש להם חוברת עבודה לעידו כהכנה לכתה א', שאלנו אותה וצילמנו, כדי שעומר יוכל לתרגל ולהנות מדפי העבודה שבחוברת.
בערב חזרנו שוב ל"לב יהודי" לארוחה ושיעור.

בונים בקפלה עם ילדי "לב יהודי"

יום רביעי 18/5
איילת וגלעד הלכו לשיעור הבישול וגילו שהוא התבטל עקב מוות במשפחה של המורה (דודה, או משהו כזה. המוזר הוא שהם השתמשו בביטוי "She expired"...). בכל מקרה, התקשרתי למורה לחליל לדחות את השיעור למחר ויצאנו כולנו בהליכה למקלוד גאנז' הסמוכה. הלכנו על הכביש בין שני הכפרים, תוך שאנו נזהרים מנהגי המוניות, הריקשות והאופנועים הנוהגים כמטורפים. כשהגענו למקלוד, עצרנו בכמה חנויות לבדוק סנדלים לילדים ובגדים, אך לא מצאנו כלום.

דגלי תפילה טיבטים בדרך למקלוד

גלגלי תפילה במקדש במקלוד

מקלוד-גאנז' הוא המקום אליו נמלטו מאות אלפי טיבטים ובראשם מנהיגם - הדלאי לאמה מפני הכיבוש הסיני בארצם. הגענו למקדש המרכזי של הטיבטים, אך הוא היה סגור למבקרים עד שלוש, עקב ביקור של שר הודי ושל קבוצת קריקט מקומית. הלכנו בינתיים למוזיאון המתאר את ההיסטוריה של הטיבטים, את הכיבוש של הסינים, את הדיכוי התרבותי והדתי ואת הדרך המפרכת שעברו הגולים מטיבט להודו דרך הרי ההימלאיה. לאחר שהתרשמנו מהמוזיאון, הלכנו למסעדה סמוכה לצהרים. ראינו שם אוסף ענקי של שטרות כסף מכל העולם (כולל ישראל) ותרמנו לאוסף שטר של 500 ריל שנשאר לנו מקמבודיה (בערך 10 אגורות) ואכלנו ארוחת צהרים טעימה.

אנדרטה לזכר הנופלים הטיביטם

שטרות מכל העולם במסעדה בה אכלנו
סיימנו לאכול וחזרנו למקדש, שנפתח בינתיים. בכניסה בדקו בדקדקנות את התיקים, שלפו את האולר שהיה בתיק והשאירו אותו לשמירה (אפילו קופסאות גפרורים לא הירשו להכניס). עלינו במדרגות למתחם רחב הידים ושמענו קולות תפילה בוקעים מהמקדש. התקרבנו, הצצנו דרך החלונות וראינו את טקס התפילה המרתק, שבו הנזירים דקלמו מתוך "סידורים" כתובים על כרטיסיות ארוכות ומדי פעם נגנו בכלי נגינה שונים, חבשו מצנפות מוזרות ומזגו משקה לתוך קונכיות קטנות (מעניין איך טיבטי היה מתאר בבלוג שלו ברכת כהנים או הושענות...). במקדש ראינו גם מנדלה מרשימה עשויה חול צבעוני ובודהה בעלת עשרות ידיים, שלידה מנחות שהוענקו לה - בין השאר ממתקים שהילדים חמדו לעצמם. מסביב למקדש עשרות גלגלי תפילה, אותם המאמינים מסובבים במקום לומר את התפילות (כל סיבוב של הגלגל נחשב כאמירת התפילה פעם אחת).
סמוך למקדש נמצא גם מעונו של הדלאי לאמה, שבשל לו"ז צפוף לא יכל להיפגש איתנו - הפסד שלו. נפרדנו מהמקדש וטיפסנו חזרה לכיוון באגסו.


הטקס במקדש הטיבטי

מאמין מסובב גלגל תפילה ענקי מאות פעמים


עוד קצת גלגלי תפילה

באמצע העליה ברחוב הראשי בבגסו, נכנסנו לבדוק ומצאנו את משפחת הרמן בגסט האוס שלהם והילדים בילו עוד קצת זמן במשחקים והשתוללויות עם תום, סתיו ועידו. סתיו אימצה את תמר ובכל מפגש הן נצמדות זו לזו, כשסתיו מציירת לה או מלמדת אותה ריקודים, שהופכים מייד להופעות ריקוד של הצמד להנאת הצופים.

צמד הבנות בהופעה


יום חמישי 19/5
בבוקר נהננו כולנו מהחוגים השונים - פויס, בישול וחליל ולקראת הצהרים ירדנו ל"לב היהודי" לארוחה משביעה. שם גם נפגשנו עם עוד חבר'ה שפגשנו בקטמנדו והשמחה היתה רבה.
אחר הצהרים טיפסנו לדרמקוט והגענו ל"ישראלית" - מסעדה שמיועדת בעיקר לישראלים - כולל תפריט ישראלי, ספרים, משחקים, סרטים ושירים - הכל תוצרת הארץ. איילת ואסף הצטרפו להקרנת הסרט "מבצע סבתא" ואנחנו פרצנו במשחק מונופול סוער - עד שגלעד רושש אותנו. פרשנו כשהבטן כבר קרקרה (המסעדה שם לא צמחונית) וכמות העשן הפכה להיות מוגזמת.
עצרנו בבית חב"ד הסמוך להזמין ארוחת ערב ועד שהארוחה היתה מוכנה הילדים אספו קרשים למדורת ל"ג בעומר ואני עזרתי להעלות ברזלים אל גג המבנה, שעובר הרחבה בימים אלה.

אסף מוסיף עוד קיסם למדורה


תמר נוהגת במרפסת של בית חב"ד

כאשר הוגשה הארוחה, הגיע בדיוק הזמן לשיעור מעגל נשים לכבוד ל"ג בעומר, ע"י הרבנית מיכל. איילת הצטרפה לשיעור שהיה מעניין אך לא התחברה כלל לפעילות שלוותה לשיעור- התחברות לנשמה וריקוד חופשי...
בשעה מאוחרת חזרנו לבאגסו בשביל האבנים החשוך לאור פנס שקיבלנו בהשאלה מחבר, כיוון שהירח עדיין לא זרח.

יום שלישי, 24 במאי 2011

כחול ולבן

יום ראשון 8/5
התחלנו את היום בארוחה אצל המאמא והמשכנו ברביצה בחדר ובחצר. לקראת צהריים לקחנו ריקשה לשוק של רישיקש וצעדנו בין הרחובות המפותלים של העיר עד שהגענו עייפים לתחנת הרכבת. בתחנה קנינו כרטיסים לאמריצר אליה ניסע ביום שלישי ובכך חסכנו את עמלת הסוכן אותה היינו משלמים בקניית הכרטיסים מסוכן בעיר.
חזרנו בריקשה אל השוק, הסתובבנו מעט וראינו שהוא ממש לא מעניין.

חזרנו לחדר למנוחה קצרה, שהסתיימה כשהכרזתי שאני רוצה שוב ללכת לטקס הפוג'ה, אחרי ששמעתי שיש מקום מרכזי יותר לטקס מהמקום בו היינו אנחנו. הפעם לקחנו ריקשה ישירות לראם ג'ולה, חצינו את נהר הגנגס בסירה עמוסת אנשים והגענו בזמן. מאות אנשים התקבצו על מדרגות מול הנהר חוזרים ומשננים מנטרות יחד וחוזרים אחרי אחד שאמר אותם ברמקול.

על פלטפורמה קטנה על המים ישבו נערים לבושים בתלבושת זהה ובמרכז המעגל דלקה אש. בסיום המנטרות העבירו אנשים ביניהם מתקנים עם אש והיה נראה שכולם רוצים לאחוז בהם או לברך באורם. מנחות פרחים ואש הונחו על המים וזרמו עם זרימתו החזקה של הגנגס. אנשים טבלו את רגליהם במים הקרים והשפריצו על פניהם. מול המדרגות נבנתה במה גדולה עליה היו עסוקים אנשים בצביעת שלטים והעמדתם וסידור הבמה. שאלנו לפשר המבצע והתברר שהערב עומדת להופיע כאן זמרת הודית מאוד מפורסמת וההתרגשות גדולה.

שמח בשוק ברישיקש

בזמן הטקס על גדת הגנגס

אחד הפסלים היותר מטרידים שפגשנו


הרוח נושבת קרירה


נפרדנו מהמקום וצעדנו לאורך הגנגס עד לאזור לקשמן ג'ולה ונכנסנו לאכול במסעדה שקיבלנו עליה המלצות טובות. האוכל היה אכן מצויין אך זמן ההמתנה כפי שהובטח לנו, היה ארוך מאוד. עלינו חזרה בהר עד לגסט האוס שלנו והצטרפנו לטקס לציון יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. עמדנו דקת דומיה יחד עם כל עם ישראל בשעה היעודה לפי שעון ישראל. עמיחי קרא יזכור ואל מלא רחמים ואחר כך ישבנו בחברותא עם שירים ישראליים נוגים.

יום שני 9/5
יום שלם של בטלה ושיעורי חשבון עבר על כוחותינו. לפנות ערב ירדנו לבית חב"ד ואירגנו יחד עם השליחים ארוחת פלאפל, צ'יפס, סלט משובחת ביותר כיאה ליום העצמאות. בבית חב"ד לא חוגגים את יום העצמאות אז עלינו למעלה ויחד עם החבר'ה הישראלים ישבנו בחצר אצל המאמא לשתיה, שירים ושמחה רבה. אחת הבנות כתבה שלט "יום עצמאות שמח", אנחנו הוצאנו דגל ישראל והרגשנו מאוד ישראלים (שנמצאים הרחק בגלות...). לאט לאט פרשו בני המשפחה לישון ונשארנו רק אסף ואני. אסף מאוד אוהב לשבת בחברת המטיילים הצעירים, להאזין לשיחותיהם ומידי פעם לתרום את שלו. אנחנו מרגישים לעיתים שתהליך ההתבגרות שלו מואץ יותר מידי. בשעה מאוחרת פרשנו לישון, לא לפני שקבענו לצאת מחר לבוצר משותף חגיגי לכבוד יום העצמאות עם חבורת מטיילים איתם גם ניסע לאמריצר מחר.



יום שלישי 10/5
היום אורזים חפצים לקראת פינוי החדר בשתיים עשרה בצהריים. עברתי על הכביסה שמסרנו למאמא והתברר שחולצה של אסף חסרה ובמקום קיבלנו תחתונים לא שלנו. לאחר בירור אצל המאמא, היא הבינה מה קרה וצעדה איתי לגסט האוס אחר שם פישפשתי בערמת כביסה נקייה של מישהו אחר עד שמצאתי את החולצה. כמו שהמאמא אומרת "sometime mama mistake".

בצהריים פינינו את החדר ושמנו את התיקים לשמירה אצל בעלי הבית. התקשרנו לזהבה וזאביק לאחל מזל טוב לבר המצווה של איתמר ועמיחי עשה סבב שיחות עם כל המשפחה כולל בעל החגיגה איתמר.       
התקבצנו חבורת ישראלים וירדנו רגלית אל לקשמן ג'ולה ההומה. בצד השני של הגשר התחיל דיון לאן הולכים, ופתאום אני מרגישה משהו רטוב מתחת לברך שלי. מבט לאחור הקפיץ אותי בצרחה, כאשר גיליתי שפרה בדקה עם אפה את מתיקות רגלי...
התיישבנו במסעדת "כנען", אכלנו לשובע ושמחנו בחברותא. נותרו שעתיים עד היציאה לדרך, החבורה התפזרה והילדים ביקשו ללכת להעביר את הזמן בבית חב"ד. נחנו, הילדים שיחקו מעט במחשב והזמן רץ.


קצת לפני השעה שש, עלינו למעלה, התארגנו על התיקים ויצאנו למסע לאמריצאר - נסענו באוטו ריקשה לתחנת האוטובוס של רישיקש, עלינו על אוטובוס להרידוואר ונסענו שעה עד לתחנה האחרונה, הסמוכה לתחנת הרכבת. הפעם הגענו לתחנה הנכונה והרבה לפני הזמן. עמיחי לקח את הילדים לאכול ואני נשארתי בתחנה לשמור על התיקים.

פגשנו את החבורה איתה אכלנו בבוקר והתמקמנו ליד הרציף המתאים. בשעה היעודה לא נראתה רכבת ברציף 2 אך תכונה רבה הייתה סביב רכבת שחנתה ברציף 3. עמיחי ונאור הלכו לברר את העניינים וחזרו לדווח שאמנם הרכבת לא עומדת ברציף המתאים אך זוהי הרכבת לאמריצאר.עלינו לרכבת ומצאנו את הקרון המתאים. בקרון השינה, שלושה דרגשים מכל צד, מסדרון צר ועוד שני דרגשים מהעבר השני של המעבר. המולה גדולה, רעש וריח מסריח מהשרותים.. הילדים מיד התמקמו על הדרגשים העליונים וחיכינו ליציאה לדרך. קרוב לשעה עשר הסתובבה הרכבת והתחברה לקרונות נוספים ברציף המקורי, רציף מספר שתיים, ויצאנו לדרך.



לקח זמן, אבל בסוף כל הילדים נרדמו. לעמיחי ולי עבר לילה מתיש מעט יותר. הרכבת עצרה פעמים רבות, האיש המוכר צ'אי בכל תחנה לא ריחם על הישנים והכריז על מרכולתו ברעש גדול ובשש בבקר התעוררנו להתארגן לקראת ירידה מהרכבת. בשבע בבקר לאחר שכולם התעוררו והתארגנו ירדנו מהרכבת בעיר אמריצאר השוכנת סמוך לגבול הודו פקיסטאן ובה שוכן המקדש המוזהב.

יום רביעי 11/5
נפרדנו מהחבורה ויצאנו למצוא תחבורה למקדש המוזהב. האוטובוס שנוסע לשם חינם בדיוק יצא לדרכו עמוס אנשים ולא רצינו לחכות לבא אחריו. נסענו במונית עד למקדש והתחלנו בחיפושים איפה מניחים את התיקים ואיפה ישנים הלילה? קראנו ושמענו על אולם שינה לתיירים במקדש, בו אין צורך לשלם על הלינה. כל אחד הפנה אותנו למקום אחר והתעייפנו מהסחיבה, מהחום ומחוסר הידיעה לאן ללכת.

בסוף מצאנו דלפק לשמירת חפצים והפקדנו את התיקים, כדי שיהיה פשוט יותר להסתובב. המשכנו לדלפק נוסף, בו מפקידים את הנעליים והלכנו לכיוון המקדש המוזהב. ולפני הכניסה גם שמנו על ראשינו מטפחות- גברים, נשים וילדים. המקדש הוא המקום המקודש ביותר לסיקים והוא ממוקם בלב בריכה ריבועית גדולה הקדושה גם היא. צעדנו בעקבות המאמינים הסיקים - הגברים, כולם, עם זקן ושפם מרשימים, חובשים טורבנים וחלקם גם חרב או פיגיון. עמדנו בתור להיכנס למקדש כשלידנו, המאמינים אוחזים בידם מנחות הנראות כמו חרוסת, לכוהני המקדש.
מראה המקדש מאוד מרשים - גם מבחוץ וגם מבפנים. בתוך המקדש ראינו חזן המקריא מתוך ספר  וסביבו חבורת נגנים המלווה אותו. התפילה נשמעת במערכת רמקולים סביב המקדש. בקומה השנייה ישב כוהן נוסף וקרא מתוך ספר ענקי. המשכנו גם לגג, שם גם היו כוהנים נוספים שקראו בספרים. מחוץ למקדש ראינו סיקים הטובלים במימי הבריכה.




מחוץ למקדש, עם המטפחות המדהימות

הספר הענקי



יצאנו מהמקדש ומצאנו את החדר המיועד ללינת תיירים. היה נראה שלא יהיה לנו מקום ושינינו את התוכניות. במקור תכננו לבקר בטקס נעילת הגבול הודו-פקיסטן המתקיים בשקיעה ולהמשיך למחרת לדרמסאלה. עקב העייפות, החום ושעדיין היינו ללא מקום לינה החלטנו לקחת את האוטובוס הקרוב לדרמסאלה היוצא בצהרים.
לפני הפרידה מהמקדש הלכנו לחדר האוכל הענקי. כמו כל שמירת החפצים והלינה, גם הארוחות הן ללא תשלום. בכניסה, כמו בסרט נע, קיבלנו צלחת גדולה, כוס וכף ועלינו לחדר האוכל בקומה השניה (התחתחון היה מלא). חדר האוכל הוא אולם ענקי ובו שורות שורות של אנשים היושבים על הרצפה ואוכלים. התיישבנו במקום שהראו לנו ומייד נגשו אלינו המתנדבים המחלקים את האוכל - אחד עם אורז. שני עם דאל, שלישי עם צ'פאטי ורביעי עם מים. תוך כדי הארוחה הם עברו בינינו וחילקו תוספות למעוניינים. במפתיע, הארוחה היתה טעימה מאוד. יחד איתנו באולם היו עוד מאות אנשים ולפי מה ששמענו, עשרות אלפים אוכלים במקום מדי יום. בגמר הארוחה פינינו את הכלים וראינו את שוטפי הכלים הרבים ואת הסירים הענקיים בהם מבושל האוכל. מחוץ לחדר האוכל התרעננו בקולה ולימונדה קרה שנמכרו במחיר סמלי.


חלק נוסף מהמקדש

עם אחד השומרים הסיקים


אוכלים באולם הענקי

שוטפי הכלים

אספנו את התיקים וחיפשנו מונית לתחנת האוטובוס. כנראה שהיינו באזור הסגור לתנועת כלי רכב, כיוון שראינו רק ריקשות אופניים. לבסוף, פנה אלינו נהג ריקשה ממונעת (שהיא גדולה יותר ובה אנחנו יכולים להידחס עם התיקים) והלכנו אחריו לרחוב צדדי, שם חיכתה הריקשה.

הגענו לתחנת האוטובוס ומיד שני אנשים שאלו עם אנחנו לדרמסאלה והצביעו על אחד האוטובוסים. הם לקחו את התיקים והעמיסו אותם על הגג (וכמובן דרשו תשלום על כך). בשל החום הרב, חיכינו מחוץ לאוטובוס עד שהנהג הניע ויצא לדרך. כמובן שאיו מזגן באוטובוס והרוח מהחלונות היתה חמה ומייבשת. לאחר כשלוש שעות עצרנו להפסקה בתחנה מרכזית של איזשהיא עיר והתרעננו עם שתיה קרה והמבורגר צמחוני.
בהמשך הנסיעה הגענו לאזור ההררי והאוטובוס החל לטפס לאיטו. בשלב זה, הוא גם עצר כל כמה דקות להעלות ולהוריד נוסעים והאוטובוס היה צפוף מאוד. לפחות הנוף היפה פיצה על הדוחק ופתאום איילת ואסף זיהו רכס מושלג באופק, אליו התקרבנו בקצב איטי.

בשבע בערב הגענו מוטשים לדרמסאלה. כל התיירים ירדו מהאוטובוס והסתכלו על הגג עם התיקים מחכים שמישהו יוריד אותם. הבנו שזה לא יקרה ואני ותייר נוסף טיפסנו על הגג והתחלנו להוריד את התיקים. דרמסאלה עצמה היא עיר לא מעניינת במיוחד והעניין בסביבה הוא בעיקר במקלוד-גאנז', בו יושבת הממשלה הטיבטית הגולה והכפרים הסמוכים - באגסו ודרמקוט. עלינו יחד עם כל התיירים לאוטובוס שנסע עוד רבע שעה למקלוד-גאנז' ומשם לקחנו מונית פצפונת לבאגסו. ירדנו ליד הגסט האוס, עליו המליץ נהג המונית (שדיבר עברית שוטפת) ולקחנו שני חדרים, מתוך כוונה לשפר עמדות בהמשך.


סחבק מוריד תיקים מהגג

יום שלישי, 17 במאי 2011

גשרים ישרים וגבוהים


יום שני 2/5
זהו יומנו האחרון בנפאל ולמרות שכל כך רצינו לצאת מקטמנדו, פתאום העצב עופף אותי. סיכמנו עם בעל הגסט האוס שנוכל להשאיר את התיקים בחדר עד השעה אחת בצהריים, אז צריך לנסוע לשדה התעופה.
יצאנו לאכול ארוחת בוקר הכי פשוטה, במקום הכי פשוט. נישה קטנה מהרחוב עם ארבע שולחנות ושרפרפי עץ קטנים בו מגישים שתיה חמה או קרה, מוזלי וטוסט עם חביתה וזהו. הזמנו כמובן טוסט עם חביתה ושייק פירות מרענן ואכלנו לשובע. החלטנו להעביר את היום בנחת ובלימודים בבית חב"ד. הילדים למדו בתורות עם עמיחי, אני ואסף תרגלנו קצת אנגלית ואחר כך יצאתי לסיבוב אחרון ברחובות התאמל יחד עם תמר. היה רגוע ונחמד עד שהגיע השעה שתים עשרה וחצי וארוחת הצהריים שהזמנו בבית חב"ד עדיין לא היתה מוכנה. לבסוף הספקנו לאכול שניצל מעולה עם צ'יפס וסלט, להיפרד מכולם, לרוץ לגסט האוס, לאסוף תיקים ולנסוע במונית פעם אחרונה בסימטאות הצרות של התאמל כפרידה מנפאל.

בשדה התעופה מיששו שוב ושוב את התיקים ואת גופינו עד שלבסוף עלינו על המדרגות למטוס, שם מיששו אותנו עוד פעם! המקומות שלנו היו מפוזרים בזוגות בקדמת, אמצע וסוף המטוס. עמיחי ועומר התישבו מקדימה, אסף וגלעד באמצע ותמר ואני כמה שורות מאחוריהם. בשניה שתמר התמקמה בכסא היא פצחה במשפט האהוב עליה בימים אלה: "אמא, אין לי מה לעשות", שוב ושוב. כאשר המריא סוף סוף המטוס לטיסה הקצרה שלנו, הופעלו המסכים האישיים ותמר פצחה בסיבוב של משחקים וסרטים וחוזר חלילה.
הטייס הודיע שאנחנו לקראת נחיתה בדלהי בחום של ארבעים מעלות. הנחיתה עברה בשלום, ביקורת דרכונים, איסוף תיקים ויצאנו לחום בחוץ לקחת מונית לכיוון המיין באזאר במרכז העיר.

התקדמנו לאט בפקקים של דלהי במונית חדשה, כשהנהג הסביר את חוסר המזגן בכך שלא שילמנו עבור מזגן. הגענו למלון במרכז המיין באזאר, אותו בחרנו כי הוא ברמה סבירה ונמצא לא רחוק מתחנת הרכבת אליה אנו אמורים להגיע למחרת. יצאנו לסיבוב ברחובות הצפופים של דלהי, שתינו מיץ מנגו סחוט מרענן ואכלנו טאלי - מאכל הודי מאורז, ירקות ורטבים חריפים בתוספת צ'אפטי לארוחת ערב. במהלך הארוחה שתינו כולנו יחד כמעט ארבעה ליטרים של מים - היה ממש חריף.

יום שלישי 3/5
קמנו קצת לפני חמש בבוקר, כדי להספיק לרכבת שאמורה לצאת ב 5:50 לכיוון הארידוור, הסמוכה לרישיקש. נעזרנו בריקשת אופניים לסחיבת התיקים והגענו בחמש וחצי לתחנה העמוסה. מייד נצמד אלינו אדם, שאחרי הצצה בתדפיס הכרטיסים שהזמנו, אמר שהרכבת יוצאת מתחנת אולד דלהי ולא מתחנת ניו דלהי, בה היינו. רצתי מהר לקופות הכרטיסים לוודא שזהו המצב ושם גיליתי שאכן אנחנו בתחנה הלא נכונה והרכבת הבאה, בה יש מקומות, יוצאת בשלוש בצהרים. הרגשנו אבודים - בתחנה הלא נכונה, מוקדם לפנות בוקר, עם כל התיקים וילדים שפוכים.

התעשתנו מהר ואחרי סקר קצר אצל נהגי המוניות באזור, נסענו אל תחנת אוטובוסים, ממנה יוצאים אוטובוסים מקומיים לרישיקש. תפסנו מקומות לפני שהאוטובוס התמלא, הנחנו את התיקים בחשש רב ליד הנהג (אין תא מטען לאוטובוס) ויצאנו לדרך הארוכה. הנסיעה עברה בשלום עם רוכלים העולים ויורדים מהאוטובוס תוך כדי נסיעה, ואחרי שבע שעות ארוכות הגענו לרישיקש. לא ידענו באיזה אזור מבין שלושת מוקדי התיירות, כדאי לקחת מלון. בדקנו קודם את ה High Bank ,שהוא אזור גבוה הרבה מעל הגנגס ובו מספר גסט האוסים. כיוון שהמקום היה נראה לנו מרוחק ממרכז העניינים לקחנו את מטלטלינו ונסענו באוטו ריקשה (הטוקטוק המקומי) לבית חב"ד. בבית חב"ד פגשנו את זלמן ומירי השליחים המפעילים את בית חב"ד המקומי בשלושת החודשים האחרונים ואת ישי ואהוביה שני צעירים חב"דניקים העוזרים להם. השליחים קיבלו את פנינו בשמחה, שתיה ועוגת דבש טעימה. היינו עייפים ומותשים מהיום, מהדרך וממזל הביש מהבוקר. החלטנו לאכול ואחר כך לצאת לחפש גסט האוס. אכלנו ארוחת צהריים מאוחרת מאוד, נחנו מעט, השארנו את הילדים בבית חב"ד ויצאנו לכיוון לקשמן ג'ולה (ג'ולה=גשר).

האזור המתויר ברישקש סובב סביב שני גשרים החוצים את הגנגס - לקשמן ג'ולה ורם ג'ולה. הגשרים הם להולכי רגל, אופנועים/אופניים ופרות וקופים לרוב. סיור רעשני וקצר משני צידי הגשר הבהיר לנו שאנחנו מעדיפים אזור שקט ואחרי התייעצות עם אנשי בית חב"ד, לבסוף החלטנו על אזור ה High Bank, שאמנם מרוחק ממרכז העיר, אך הרבה יותר שקט וזול. התמקמנו במלון, רק כדי לגלות שהיום המעצבן הזה עדיין לא נגמר - כשפתחנו את המחשב גילינו שהמסך נסדק ויש עליו כתמים שחורים גדולים.

ספר רחוב
קוף ופרה על הגשר

יום רביעי 4/5
בבוקר הלכנו לגסט האוס השכן של ה"מאמא" לארוחת בוקר - חביתה עם טוסטים לכולנו ומוזלי עם בננות לתמר. בשעות הבוקר נחנו בחדר ובחצר הגסט האוס ועמיחי ירד אל העיר ההומה לצלם אנשים מברכים מזל טוב את איתמר החוגג בר מצווה בקרוב. בצהרים, כשהתאוששנו מהיום הקשה אמש, יצאנו לטייל למפל הסמוך לעיר. חצינו את הנהר בלאקשמן ג'ולה ואכלנו צהרים באחד הדוכנים הצמחוניים. בעיר הנחשבת דתית, כמעט כל המסעדות הן צמחוניות, דבר שמקל עלינו עם הארוחות.

מעבר לגשר מחכים ג'יפים רבים להסיע אנשים לכיוון אחד משלושת המפלים, הידועים בשמותיהם - המפל הראשון, המפל השני והמפל השלישי. אחרי נסיעה קצרה הגענו למפל הראשון. החבאנו את העגלה של תמר באחד השיחים והתחלנו לטפס. העלייה היתה קצרה ובסיומה ראינו כמה קופים מקפצים בצמרות העצים. לאחר כמה דקות נוספות הגענו אל הנחל ועצרנו בבריכונת לשכשוך קצר. המשכנו למפל מרענן ולאחריו לעוד אחד קטן יותר. בסך הכל היה מאוד נחמד - לא מפלים מרהיבים ואי אפשר ממש לשחות, אבל היה מרענן.

קופים שפגשנו בדרך למפל

אסף מתחבא בתוך המפל


כשירדנו חזרה מצאנו את העגלה של תמר פתוחה וקצת מעוקמת - כנראה מישהו שיחק איתה, אבל הצלחנו לסדר אותה. חזרנו בג'יפ העירה ולהפתעתנו פגשנו ברחוב את אפי, תרמילאי אותו אנו מכירים עוד מצ'אנג מאי. אחרי שיחה קצרה, הלכנו לחפש את טקס הפוג'ה, המתקיים סמוך לראם גו'לה בזמן השקיעה. אחרי שצעדנו כחצי שעה בין שני הגשרים, הגענו למקום בו יש מדרגות היורדות לגנגס ועליהם המאמינים מתפללים, טובלים בנהר ומשיטים עליו מנחות עשויות מפרחים ועליהם אש בוערת. כשהגענו הטקס היה לקראת סיום, אך עדיין היה מרשים.

טובלים בגנגס בשקיעה


עומר בודק את המים



חצינו את הגשר ולקחנו ריקשה ממונעת עד לבית חב"ד. פגשנו שוב את זלמן ומירי השליחים ולשמחת הילדים הכנו לארוחת ערב פתיתים אמיתיים מהארץ ו(פחות לשמחת הילדים) לביבות מירקות. אחרי השיעור התיישבנו לארוחת ערב עם שאר השליחים והמטיילים - אפילו פגשנו את רעות, חברה של תמר ושלנו מנפאל ונשארנו במקום עד שעה מאוחרת.

יום חמישי 6/4
איילת ואסף השכימו קום (יחסית לשאר) ויצאו בשמונה לשיעור יוגה. אנחנו קמנו לאיטנו ומתישהוא חצינו את הכביש לארוחת בוקר אצל המאמא. מאוחר יותר נפגשנו כולנו בלאקשמן ג'ולה. איילת סיפרה שהיה מעולה, ותפיסתה את היוגה השתנתה לגמרי ואסף אמר שזה לא בשבילו.

מצאנו סוכנות רפטינג וסגרנו אתם על טיול רפטינג מקוצר על הגנגס. המסלול המלא לא מתאים, לטענתם, לילדים ולכן נצא למסלול קצר יותר. תמר לא יכלה להצטרף ואיילת ויתרה (אחרי שהבטחתי לה רפטינג שווה יותר בהמשך).
אחרי שאיילת ואסף אכלו ארוחת בוקר בבית חב"ד, עלינו על הג'יפ של החברה, כשהסירה על הגג ונסענו כמה קילומטרים במעלה הגנגס. קיבלנו משוט, קסדה וחליפת הצלה וירדנו לכיוון הנהר. הזרימה בנהר היתה חזקה והמים היו קרים. אחרי הסבר קצר מהמדריך, שנקרא רבי, עלינו על הסירה ויצאנו לדרך.
אחרי כמה דקות של שיט קפצנו למים הקרים, בעידודו של רבי ונסחפנו להנאתנו בסמוך לסירה. טיפסנו חזרה והגענו אל הראפיד הראשון. רבי שאל "איזי או אקסטרים?", כמובן שענינו "אקסטרים" והוא כיוון את הסירה אל החלק הגועש יותר. הסירה הטלטלה בין הגלים במהירות גבוהה ואנחנו נשמענו לפקודותיו מתי לחתור ומתי לחדול.

יוצאים לדרך

אסף נסחף בזרם

שייטנו להנאתנו עד שרבי כיוון אותנו אל הגדה, שם עגנו סירות רבות נוספות. מהגדה בלט סלע גדול ועליו עשרות נערים הודים מחכים בתור לקפוץ למים. כמובן שגם גלעד ואסף עלו מייד וקפצו ללא פחד - הם כבר רגילים לגבהים האלה. עומר קפץ בהתחלה מגובה נמוך יותר, אך הרגיש שהוא חייב לקפוץ מגבוה יותר, כמוהם. אחרי היסוסים רבים הוא קפץ, אך במפגש עם המים קבל מכה בראש מהקסדה או מחליפת ההצלה שחנקה אותו. עזרתי לו מהר לצאת מהמים והוא התאושש במהירות.

עומר מתלבט אם לקפוץ...

... וקופץ

אסף מרחף

עומר אחרי ההתאוששות

חזרנו לשיט והגענו לראפיד נוסף, בו הסירה התקרבה מאוד לסלעים בגדה, אך עברנו גם אותו בשלום. בהמשך, הסירה נסחפה בזרימה של הגנגס ללא אירועים מיוחדים. עברנו מתחת ללאקשמן ג'ולה, עשינו שלום לאנשים על הגשר והגענו לתחנה האחרונה.

נפרדנו לשלום מרבי והלכנו לאכול צהרים. כשסיימנו הלכנו לבית חב"ד, שם סיפרו לנו שאיילת ותמר נסעו לשוק הממוקם בעיר יחד עם רעות. אחרי זמן קצר הן חזרו וספרו שהשוק סגור ביום חמישי אחה"צ.
שאלנו את מירי אם צריך להכין משהו לשבת והיא הציעה לילדים להכין עוגיות שוקולד צ'יפס. הם קפצו על ההצעה והתחילו בעבודה. בינתיים, היא שמעה שאסף מתגעגע לפיצה והחליטה להכין פיצות (בלי גבינה צהובה) לארוחת ערב. שמחנו לפגוש עוד כמה חבר'ה שהגיעו מקטמנדו ואחרי השיעור, כולנו ירדנו על פיצות ופסטה טעימה בארוחת הערב וכמובן טעמנו מהעוגיות הטעימות ואת חלקן האחר השארנו לשבת.
לאחר הארוחה נעמדנו סביב שולחן לקליעת חלות. כל חלה והסגנון שלה, על פי המעצב האישי שלה.


לשים בצק

מעצבים את החלות

יום שישי 6/5
קבענו עם עוד שלושה ישראלים לצאת לפארק מים Fun Valley הממוקם שעה נסיעה מהעיר. עצרנו ריקשה ממונעת וסיכמנו אתה על מחיר וכשעלינו, קפצו פתאום כל הנהגים וטענו שהנהג עקף את התור, הנהג אמר לנו שיאסוף אותנו דקה הליכה וכשנסע לשם, התנגש מרוב לחץ באחת הריקשות האחרות. עלינו על ריקשה אחרת, הורדנו עוד קצת את המחיר ויצאנו לדרך.

הגענו לפארק וקבענו עם הנהג שיחכה לנו עד שנסיים. בכניסה, קפץ עלינו שומר והסביר לנו שבתוך הפארק, הנשים חייבות ללכת עם מכנסים וחולצה שמסופקות על ידי הפארק, מטעמי צניעות.
נכנסנו ומייד איילת והבנות האחרות קיבלו חולצה אופנתית משגעת (בסגנון הודו) בהשאלה. נכנסנו והתחלנו לבדוק את הפארק. הבנים רצו מיד לבניין המגלשות וטיפסו שלוש קומות רק בשביל לשמוע שהמגלשות יתחילו לעבור בעוד 10 דקות. לעומר היה אסור במגלשות הגדולות, אלא רק בשלוש המגלשות שבבריכת הילדים. עומר קיבל את זה יפה ורץ להתגלש. פארק המים הוא פארק מים הודי על כל המשתמע מכך. לקחנו את זה בכיף וכך יצא שצחקנו הרבה. כאשר בריכת הגלים עובדת על ידי הגנרטור, המגלשות מושבתות... מתקני הלונה פארק ישנים ודי מגוחכים, המכוניות המתנגשות מתנגשות חזק מאוד ואין קסדות או קשירה לכסא (גלעד חטף מכה ובזה סיימנו את המתקן), מתקן הדיסקו מים מאוד פופולארי אצל ההודים, מדובר בזירמי מקלחת היוצאים מהתקרה ומוסיקת דיסקו רעשנית במיוחד.

בשתי מהמגלשות הגדולות יושבים על אבוב, באחת מתגלשים רגיל והרביעית היא מגלשה עולה וירדת לסירוגין ובה מתגלשים בשכיבה על הבטן על מזרון. במגלשה זו, עמיחי ואני ריחפנו עם המזרון באוויר (חוויה לא מומלצת!) וגלעד שהיה רזה מידי, נתקע על המגלשה בין העליות והיה צריך למשוך את עצמו למעלה...


אסף מתגלש

הפעם הוא הצליח לעבור

לאחר שעתיים של כיף התחיל פתאום לרדת גשם חזק עם טיפות כבדות וגדולות. מצאנו מחסה מפני הגשם בחדר משחקי הווידאו ואכלנו. כל הפארק הושבת למשך 20 דקות שבסופן חזרה השמש לזרוח והגשם פסק. שבנו למגלשות ובריכת הגלים עד שהחלטנו שמספיק. חזרנו לגסט האוס למקלחת ומנוחה וירדנו לבית חב"ד לעזור בהכנות לפני קבלת שבת.
בבית חב"ד ברישיקש ישנו מידי פעם עובד הודי זמני שעוזר לתפעל את המטבח אך העובדים מתחלפים, מבריזים ובאופן כללי אי אפשר לסמוך עליהם, לכן רוב העבודה מוטלת על כתפי השליחים ומתנדבים מתלהבים. כשהגענו למקום, ערכנו שולחנות, הכנו קצת סלטים והכנסנו שבת. לאט לאט התקבצו ציבור הישראלים, התפללנו ואכלנו סעודת שבת טעימה ומאוחר בלילה טיפסנו חזרה לגסט האוס.

גם כזה היה

שבת 7/5
קמנו ביקיצה טבעית (קולות הילדים הרעבים), ושמחנו שמירי מבית חב"ד ציידה אותנו בעוגיות שוקולד צ'יפס מעשה ידי הילדים. כירסמנו עוגיות התארגנו וירדנו באחת עשרה לבית חב"ד. מניין עדיין לא היה ובינתיים שתינו ואכלנו עוגה. תפילת שבת החלה אך בגלל שעדיין לא התקבץ מניין נעצרה התפילה לפני קריאת התורה, לסעודת שבת מתוך תקווה שעד סיום הארוחה יגיעו עוד גברים למניין המיוחל. החמין הבשרי היה מצויין ובסוף הארוחה אכלנו פירות ועוגות. לאחר הארוחה המשיכה התפילה ובסופה נשארנו לפטפט ולשחק כי נראה היה לנו חם מידי לטפס במעלה ההר עד למקום מגורינו.

פתאום התקדרו השמים, התחילו לרדת טיפות מים ואף ברד!!! למשך שניות ספורות. משפסק הגשם ניצלנו את ההפוגה ועלינו חבורה שלמה למעלה. לסעודה שלישית התכנסנו חבורת ישראלים במסעדת המאמא לטעום את הטאלי הידועה שלה. הטאלי הוא המקבילה ההודית לדאל באט של נפאל - אורז, ירקות מבושלים ונזיד עדשים/שעועית/חומוס. המאמא הגדילה לעשות והוסיפה אלו גובי שזה תבשיל תפו"א. הכל היה טעים ולא חריף במיוחד. למנה אחרונה אכלנו את עוגת הבנופי ששמענו עליה רבות והיא פצצת מתיקות וקלה להכנה ( אל דאגה המתכונים כבר בכיס). עמיחי עשה הבדלה ברוב עם ונפרדנו מהשבת.

בשבת פגשנו בבית חב"ד את יונה, אשה מקסימה מתקוע שהגיעה להודו כבר לליל הסדר. יונה במקצועה מנחה סדנאות כתיבה ואיכשהו עלה הרעיון והיא הסכימה בשמחה להעביר לנו סדנת התנסות במוצאי שבת. עם צאת השבת מיהרתי לרדת אל בית חב"ד שם נערכה הסדנה. אסף, מעט חושש מפני ההתנסות התלווה אלי בסופו של דבר. הסדנה הייתה נהדרת, פתחה לפני עולם חדש ומרגש. התבוננתי מידי פעם אל אסף כדי לראות האם הוא כותב ולהפתעתי כאשר שאלו מי מוכן לקרוא את מה שכתב, הסכים אסף שמישהו אחר יקריא את שלו. אחת מההנחיות של יונה הייתה שלא צריך להקפיד על כתב יפה או על כתיב נכון. הדבר שימח את אסף שגם כך הכתב שלו אינו קריא במיוחד. רעות שהתנדבה לקרוא את שכתב, נתקלה כצפוי בקשיים ואסף עזר לה להשלים את המשימה (גם הוא לא הצליח לקרוא הכל). הגאווה שלי הייתה בשיאה, לא היה כל כך אכפת לי מה כתב, כמו ששמחתי על עצם ההשתתפות בסדנה והיכולת לשתף. יונה עודדה אותו על כתיבתו ושמחה על שהסכים לקרוא.

רוב משתתפי הסדנה לא רצו לקרוא בכל רם ולשתף, ופתאום היא שאלה אותי אם ארצה לקרוא. חששתי מאוד אך הסכמתי. על הכתיבה היה להיות שוטפת, ישירות מהדמיון ליד ללא מעצורי ניתוח ומחשבה גם אם גולשים מנושא לנושא, גם אם גולשים מנושא הכתיבה שהוכרז. פעם ראשונה שנתתי דרור לכתיבה, והכתיבה זרמה ממעמקי ליבי. התרגשתי בזמן הקריאה ועוד יותר בזמן הניתוח של יונה. דמעות זלגו על לחיי והביכו אותי לא מעט. אחרי שסיימנו, אכלנו ארוחת מלווה מלכה ונפרדנו לשלום.