את הגשם תן רק בעתו

יום שישי 12/11
השכמנו והתייצבנו בשמונה בלובי המלון לחכות לאוטובוס ליעדינו הבא - הוי אן. הפעם נסיעה קצרה יחסית  - בערך חמש שעות באוטובוס רגיל. העמסנו את התיקים והשתלטנו על השורה האחרונה באוטובוס. בדרך אסף ואיילת שיחקו ארץ-עיר, והשאר שיחקו קצת טאקי. אחרי כשעתיים כולנו היינו צריכים לשירותים. כשהמצב נהיה בלתי נסבל, שאלתי את נהג האוטובוס אם אפשר לעצור להפסקת שירותים. הוא השיב שעוד 15 דקות הוא יעצור להפסקה. הבנו שכנראה זה יקח הרבה יותר ובדיוק אז האוטובוס נכנס למנהרה ארוכה (6 ק"מ). כשיצאנו, ראינו נופים מקסימים של יערות ומפלים יורדים בצד הכביש ולהפתעתנו, אחרי 15 דקות בדיוק, האוטובוס עצר ליד מסעדה ענקית מפוארת ביותר וכולנו ירדנו ממנו בריצה.
המשך הנסיעה היה רגוע יותר וחלקנו אפילו נרדם. עברנו ליד העיר הגדולה דאנאנג, שלחופיה נבנים אין ספור בתי מלון מפוארים וכפרי נופש ממש על החופים והגענו בסביבות אחת להוי אן.

האוטובוס נכנס לתוך חצר של מלון - לגמרי מחוץ למרכז העיר והנהג הודיע שזו תחנתו הסופית. הכרנו כבר את התהליך בו האוטובוסים עוצרים במלון עמו יש להם הסכם ולכן לא בדקנו אפילו את המלון, אלא יצאנו ממנו והתחלנו ללכת לכיוון המרכז. אחרי כמה דקות התעייפנו ועצרנו מונית למלון Phuong Duong, עליו ראינו המלצות באינטרנט. המלון היה קטן, אך נחמד וכעשר דקות הליכה מהעיר העתיקה. מיד כשהגענו איילת, תמר ואני יצאנו לבדוק מסעדה צמחונית בסביבה. המסעדה נראתה פשוטה ביותר ובתפריט היו בערך שמונה מנות בלבד (מתוכן חצי לא היו). היה מרשים לראות את תמר מוכנה לטעום אפילו את המאכלים היותר מוזרים (חביתית אורז עם ממרח פטריות ופלפלים מעל) ואפילו מתלהבת. בגמר הארוחה, הזמנו ארוחה זהה לשבת בצהרים ושילמנו מראש. סיימנו את הסיור בשוק וקנינו ירקות לסעודת ליל שבת ובאגטים. אחרי כניסת השבת (אנחנו כבר מתורגלים בתהליך) קידשנו על באגטים ואכלנו קוסקוס עם מרק ירקות ובאגט עם נקניק.

יום שבת 13/11
תכננו לאכול צהרים במסעדה ואחר כך לטייל בעיר העתיקה של הוי אן, אבל החל מיום זה הגשם החל לשבש לנו את התוכניות.
כבר כשיצאנו למסעדה ירד גשם. התעטפנו במעילי גשם והגענו יחסית יבשים. אחרי הארוחה השווה רצינו להמשיך לטייל, אך הבנו שבגשם כזה זה לא שייך ולכן חזרנו למלון.

הגשם המשיך כל השבת והעברנו את הזמן בקריאה ומשחקי קלפים. במוצאי שבת יצאנו, למרות הגשם, תמר, איילת ואני לבית קפה בעיר העתיקה. העיר העתיקה של הוי אן סגורה לתנועת כלי רכב ממונעים, וכולה רחובות צרים יחסית עם בנינים ישנים, המון חנויות של מזכרות מכל הסוגים, בתי קפה ומסעדות. בניגוד להרבה מהערים בהם ביקרנו, כאן בלטו מטיילים מבוגרים יותר וראינו פחות תרמילאים צעירים.

תמר מדגמנת חצאית מקומית

יום ראשון 14/11
גם היום הגשם ממשיך לרדת כמעט ללא הפסקה. לצערם של הילדים אין ערוצי ילדים בטלויזיה ואנחנו בעיקר משחקים או רואים סרטים במחשב.
בבוקר לקחתי אופנים ויצאתי לקניות בשוק בגשם סוחף. היה מוזר לראות, שלמרות הגשמים כל הדוכנים בשוק פעילים וכולם מסתתרים תחת גגונים דולפים מברזנט.

בצהרים החלטנו שנצא לאכול במסעדה ומשם נמשיך להסתובב, אבל שוב הגשם החזק הבריח אותנו חזרה למלון. איילת ואסף החליטו לצאת כדי לראות את העיר והסתובבו קצת בין החנויות, כשאיילת אוספת כרטיסי ביקור של החנויות אליהן היא רוצה שנחזור שנינו כדי לקנות מזכרות לבית.

יום שני 15/11
למרות שחשבנו שלא נחזור על כך, הזמנו כרטיסי נסיעה לאוטובוס שינה ל Nha Trang. הסיבה היתה שלא רצינו לנסוע ביום נסיעה כל כך ארוכה. ונסיעה ברכבת גם עולה יותר וגם לא יוצאת מ Hoi An, אלא מעיר סמוכה. הכרטיסים הוזמנו לשעה 19:00 ותכננו לטייל עד אז בטיול מאורגן לעיר העתיקה My Son הנמצאת מחוץ ל Hoi An. כשהגענו בבוקר לסוכנות הטיולים, נאמר לנו שהטיול מבוטל כי הדרך לאתר מוצפת. מכיוון שהזדכנו כבר על החדר במלון, השארנו את התיקים בסוכנות הטיולים והחלטנו לנסות לטייל בעיר עצמה, למרות הגשם.

הפנים אומרות הכל, מסתתרים מהגשם

יצאנו עטופים במעילי הגשם ועצרנו בבית קפה בעיר העתיקה לשוקו של בוקר. קנינו כרטיסים לאתרים השונים בעיר. הכרטיס מאפשר כניסה לחמישה אתרים מתוך שמונה עשר (מוזיאונים, בתים עתיקים ומופעי מוסיקה). תוך כדי הליכה פתאום גילינו שהנהר הצמוד לעיר העתיקה עלה על גדותיו ומציף חלק מהרחובות. בהמשך גם נכנסנו לבית עתיק וראינו שחלק מהבית מוצף. המקומיים לא התרשמו והראו לנו סימנים על הקירות בגובה 2 מטר, לשם הגיעו המים בשיטפון גדול שהיה בעיר ב 2007. בכל בית יש קומה שניה, לשם מעלים את החפצים בזמן שטפון.

בעיר העתיקה של הוי אן

הנהר מגיע אל בין הבתים

בסמטאות הצרות

מוצאים מחסה מהגשם במוזיאון

 הסתובבנו בין האתרים השונים, שרובם לא מרשימים במיוחד. כל פעם שהגשם התחזק מצאנו מחסה באחד מהמוזיאונים הפזורים בעיר. אחד המקומות היותר מעניינים היה ברחוב Le Loi, שם יש חנות למוצרי משי, בה כל מבקר בחנות זוכה להדרכה צמודה חינם. בחנות ראינו איך מגדלים את תולעי המשי ויוצרים חוטים מהגלמים, אריגה ידנית מול אריגה במכונה וגם נשים שרוקמות תמונות בחוטי משי. כל רקמה אורכת כשלושה חודשים והתוצאה נראית ממש כמו צילום. באחד האתרים ראינו הופעה נחמדה של ריקודים מסורתיים ושירה בליווי כלי נגינה מיוחדים.
במהלך היום גם עברנו בחנויות השונות וקנינו (כמעט) את כל מה שאיילת תכננה. כעת צריך לארגן משלוח לארץ כדי שלא נמשיך לסחוב איתנו הכל.

הפסקת שוקו חם

לקראת הערב חזרנו שוב למסעדה הצמחונית להירגע על מרק טעים וחזרנו לסוכנות בדיוק בזמן לעלות על האוטובוס. הפעם היינו יותר מאורגנים ורגועים והנסיעה היתה מוצלחת יותר (אפילו אני ישנתי קצת). באמצע הנסיעה, כשכולם כבר נרדמו, הנהג עצר, הדליק את האורות וקרא לכולם לרדת להפסקה במסעדה (של בן דוד שלו, כנראה). לשמחתנו הילדים לא התרשמו והמשיכו לישון עד הבוקר.