יום ראשון, 24 באפריל 2011

באה מנוחה ליגע

יום חמישי 14/4
היום הוכרז כיום מנוחה. ספרים, משחקים ומחשב מילאו את יומנו. אותי זה קצת משגע, אבל המשפחה ביקשה ולמען האמת, הגיע לה אחרי המאמץ המתמשך של הטרק...

בצהריים יצאנו לשים כביסה ולחפש מה לאכול. קיווינו שנמצא את העגלות של האוכל הצמחוני והתחלנו ללכת על הרחוב הראשי. אחרי שוטטות קצרה, משלא מצאנו כלום, נכנסנו לרחוב צדדי המוביל לאגם. שתינו כוס מיץ קלמנטינות סחוט והמשכנו את דרכינו על שפת האגם. בעודנו צועדים, התחיל לנגד עינינו מופע נחשים. הבחור הנפאלי ראה שהגיעו כמה תיירים והתחיל מיד את המופע. הוא ניגן בחליל ומתוך הסלים השונים עלו נחשי קוברה בגדלים שונים. עמדנו מהופנטים. תמר מחזיקה לנו במכנסיים מרוב חשש והבנים מוכנים ללטף את הנחשים שקרב אליהם עוזר המפעיל, כאשר אשה נפאלית מהצד, מסמנת לנו בפנטומימה שהוציאו להם את הארס והם לא מסוכנים. היה משעשע ביותר.


ככל שהתקדמנו לביתן הסירות ראינו שההמולה גדלה. נזכרנו שבטרק סיפר לנו הפורטר שראש השנה הנפאלי חל היום (פתאום הבנו גם את פשר הרעש שהיה ברחובות עד מאוחר בלילה אתמול!). כיוון שבחלק זה באגם יש אי קטן ועליו מקדש ומנזר, מתקבצים אנשים רבים לשוט בסירה לאי ולהתפלל שם. התקרבנו למקום ההתרחשות ומצאנו שם דוכני אוכל לרוב, מוכרי בלונים, שרשרות פרחים לתפילה ועוד. מיד הזמנו אוכל מוכר וחדש שאסף, עמיחי ואני נהנו ממנו מאוד, ושאר הילדים מאווררים את הפה ומוחים בתוקף מול החריפות הרבה. הזמנו מנות נוספות והפעם עמדתי לידו לוודא שאכן הוא לא שם פלפל חריף וצ'ילי. כאשר שבענו (מי יותר, מי פחות) עשינו דרכינו חזרה למלון.
בערב הגחנו לאכל במסעדה הצמחונית וחזרנו לישון. אכן יום של בטלה!

המקדש על האי

המאמינים בדרך למקדש


יום שישי 15/4
הילדים ועמיחי רצו יום נוסף של לא לעשות כלום. בשבילי זה כבר היה יותר מידי. יצאתי לשוטט לי ברחוב, באזור חדש בו לא שוטטי קודם. מצאתי רחובות שקטים ונעימים, באפלו מתרחצים בבוץ על גדת האגם, בתי קפה על הגדה וחנויות נחמדות. נהניתי מהשקט והלבד והמשכתי כך עד לפנות צהריים. בדרך חזרה למלון פגשתי את צביקה, אבי המשפחה שהכרנו לפני מספר ימים וקבענו להפגיש את הילדים מאוחר יותר.

כאשר חזרתי למלון מצאתי את כולם באותה פוזה, חוץ מאסף שהתחיל להשתעמם (בכל זאת, ילד אחד קיבל גנים גם ממני..). יצאנו עמיחי ואני למספר סידורים ולשתות קפה. כאשר חזרנו, עמיחי יצר קשר עם צביקה והם קבעו שהוא יגיע עם הילדים אלינו למלון. החבורה הגיעה וההתרגשות הייתה רבה, אולי רבה מידיי. תוך זמן קצר חל פיצוצון בין הבנים הגדולים והבן שלהם החליט לחתוך הביתה. תמר וגלי לעומת זאת הסתדרו צויין ולא רצו להפסיק לשחק. ישבנו בלובי של הגסט האוס ופטפטנו עד שהילדים כולם היו רעבים וצביקה ועמיחי הלכו לחפש לנו אוכל. הם חזרו עם אוכל צימחוני חדש וטעים ביותר ואנו התלקקנו. בשלב מסויים נפרדה החבורה ולתמר וחברתה החדשה, גלי, היה קשה ביותר.

עלינו כולם למעלה ואסף ואני הלכנו להחליף ספר בסוכנות סוויסה הקרובה. מחוץ לסוכנות פגשנו חב"דנים ושאלנו אם יש עוד מה לעזור בבית חב"ד לקראת השבת. החברה ענו שהחלות כבר מוכנות אך אולי יש עוד דברים אחרים והחלטנו לקרוא לגלעד ומיד לצאת לכיוון, בתקווה שנספיק לעשות משהו.
לקח לנו מעט זמן ובירבורים למצוא את המקום ולבסוף הגענו לבית דו קומתי עם חצר נחמדה בו פגשנו את נועם, השליח הנחמד מקטמנדו והתקבלנו בשמחה. התחלנו בניקיונות ועריכת שולחנות על גג המבנה שם תתקיים הערב סעודת השבת ל-120 איש. עבדנו במרץ והיינו צוות פעולה מצויין עד שגילינו שכבר מאוחר וצריך לחזור מהר לגסט האוס למקלחת זריזה. שנייה לפני שירדנו מהגג, הגיעה רוח גדולה והעיפה את כל הכלים החד-פעמיים מהשולחן. אנו אכלנו את הלב, אספנו הכל לערימה יפה, שמנו בצד ורצנו למלון.

מקלחות זריזות ורצתי מהר לבית חב"ד להספיק להדליק נרות שבת שם ולא בחדר. קצת אחרי הגיעו כולם והשלווה ירדה על כולנו.
סעודת שבת הייתה נהדרת, צפופה, שמחה וטעימה.

שבת 16/4
יקיצה טבעית, תפילה וסעודת שבת על הגג במתכונת מצומצמת יותר. הייתה אווירה טובה והילדים נהנו לענות על שאלות המטיילים ולהיות גאים בהיסטוריית הטיול שלנו. תמר כמובן מצאה חברות שאימצו אותה בשמחה. אחת מהן, רעות, אפילו הזכירה לנו את אסנת (הבת דודה) ועומר התבלבל כמה פעמים וקרא לה אסנת..

לאחר הארוחה נשארו לפטפט ולשחק. כאשר החלטנו לחזור ראינו שתמר ישנה על השטיח. עמיחיחזר למלון עם עומר וגלעד ואסף ואני נשארנו לחכות שתמר תתעורר. כאשר עשינו את דרכינו חזרה, התחיל גשם חזק ומצאנו מקומות מסתור בדרך. נפאלים נחמדים הזמינו אותנו להכנס לביתם אך סרבנו בנימוס.

בצאת שבת, הגענו לבית חב"ד להזמין מקומות לסדר פסח בקטמנדו, רצינו גם לבקר בבית קפה צמחוני שהומלץ ע"י החברה בשבת, כמקום עם השייקים הכי גדולים וטעימים, אך כבר היה סגור...

יום ראשון 17/4
היום נפרדים מפוקרה הנעימה וחוזרים לזיהום ולצפיפות של קטמנדו לקראת סדר פסח. השכמנו קום ולמרות מחאות הילדים, הם התארגנו למופת וירדנו בזמן ללובי כדי לשלם ולתפוס מונית לתחנת האוטובוס. מתברר שבעל המקום ישן לו שנת ישרים ואין למי לשלם. יחד איתנו היו עוד כמה ישראלים באותו מצב ולבסוף לאחר ניסיונות כושלים להעיר את בעל המקום, שילמנו לילדה שהייתה שם ורצנו למונית.

תחנת האוטובוסים לתיירים היא מגרש עפר גדול בו נמצאים אוטובוסים של חברות רבות בדרכם בעיקר לקטמנדו. עמיחי איתר את האוטובוס שלנו ועלינו למקום שלנו בספסל האחורי. בעיקרון, הספסל האחורי אינו ממומלץ עקב קפיצות מרובות בדרך שגם כך היא קופצנית מספיק, אך מכיוון שבספסל האחורי יש חמש מקומות ואנו הזמנו רק ארבע, קיווינו שיהיה לנו מקום נוסף בחינם. בהתחלת הנסיעה נראה היה שהצלחנו, אך ביציאה מהעיר, צירפו אלינו אדם נוסף ונאלצנו להצטופף, אך עדיין רק תמר ישבה עלינו והשאר ישבו על מושבים. הנסיעה אכן הייתה קופצנית עם ברקסים חורקים ועומר הרגיש כמו בלונה פארק. לשמחתנו אף אחר לא הקיא והכל עבר בשלום. באחת העצירות גילו הנהג וצוות עוזריו שיש פנצ'ר רציני בגלגל ונשכבו על החול להחליף גלגל. לאחר שבע שעות הגענו למחוז חפצנו והרגשנו מיד עם כל נשימה ונשימה את הזיהום באוויר.
מצאנו מונית והגענו שמחים ורעבים מאוד לבית חב"ד.

בבית חב"ד ההמולה הייתה רבה. נקיונות אחרונים והכנות להגעלת כלים. שמחנו שהגענו בזמן ומיד צירפנו את הכלים שלנו והתעדכנו איפה לשים את החמץ למכירה, עד לאחר הפסח. כיוון שהמטבח כבר הוכשר, עברה פינת הבישול על כירה ניידת לקומה העליונה. הזמנו צ'יפס, שניצל וסלט (האופציה היחידה, עקב הפסח) וחיכינו לארוחה. האוכל היה טעים ומשביע. בעודנו מנגבים פיתה עם טחינה, ניגש אלינו שניאור, שליח חב"ד והגיש לנו חבילה ארוזה כמתנה. מיד הבנו במה מדובר ושמחנו מאוד מאוד לקבל את החבילה מאסנת שהגיע אלינו היישר מקריית שמונה!! אסנת, שיחקת אותה בגדול!!

לאחר הארוחה הילדים התמקמו על הספות עם המחשב ואנחנו קישקשנו עם מטיילים. קיבלנו המלצה למלון ועמיחי יצא לבדוק. תוך כדי הגעלת הכילים חזר החושך על קטמנדו אך תאורת חירום המשיכה להעיר על החצר והבית. הרב חיזקי הגיע עם טנדר גדול עמוס חבילות מהמשלוח בארץ והתחלנו לפרוק חבילות. אסף וגלעד סחבו ארגזים כבדים למעלה ולמטה ועומר עזר לי בחבילות שלי. כשהסתיים המבצע החלטנו לפרוש למלון לאחר התעדכנות על זמני שריפת חמץ והצורך בעזרה בבישולים לקראת הסדר.
בחדר, ניקינו את התיקים וערכנו בדיקת חמץ כהילכתה, שהייתה הפעם קצרה כי אין יותר מידי איפה להחביא את החמץ.

בדיקת חמץ בגסט האוס

אסף עוזר לפרוק את ארגזי היין

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה