מערבה מכאן

יום רביעי 19/1
התעוררנו לבוקר שקט ללא גשם. אתר הקרוואנים היה יבש כולו. עקב בקשת הבנים נסעתי איתם שוב לספריה לזמן קצר (יום קודם יצאנו מהספריה מוקדם מהמתוכנן כי תמר הייתה חסרת סבלנות והרעידה את המבנה בבכי..). עמיחי, עומר ותמר קיפלו בינתיים את הקרוואן ובדקו את הטרמפולינה ואת החיות במקום. זה הזמן להסביר שבכל אתר קרוואנים יש משהו: בדרך כלל טרמפולינה שווה, לפעמים גן שעשועים ו/או בריכה, לפעמים אומגה, חבורת ברווזים קבועה, לפעמים חדר עם טלוויזיה ופאזלים. עומר אוהב כאשר אנו ישנים בחניונים ולא כ"כ אוהב לישון בחוץ. כל פעם שאנחנו מתקרבים לחניון, הוא שואל: מה המשהו המיוחד?.

התקפלנו מהחניון ויצאנו לכיוון Buller Bridge לנסיעה של מספר דקות. במקום, הגשר התלוי הארוך ביותר בניו זילנד (כמובן שהגשר עובר מעל נהר). את הדרך הלוך עושים ברגל על הגשר וחזור ניתן ללכת או לעשות אומגה מעל הנהר. למרות שקיבלנו המלצות פושרות על האומגה הוחלט ללכת על זה בכל זאת. עמיחי וויתר ואמר שיחזור עם תמר ברגל. חצינו את הגשר הארוך כאשר הבנים רצים עליו ומנענעים אותו, אני באמצע ומאחורי עמיחי ותמר בקצב צב. עשינו מסלול מעגלי קצר בצידו השני של הגשר ובסיומו התיצבנו כדי לנסות את האומגה. ראשונים היו אסף וגלעד ואחריהם אני ועומר. תמר שכבר מבינה עניין, שאלה "ומה אני, מה אני?". שאלתי את האחראי אם תמר יכולה לשבת עלי (בכל מקרה היא ללא תשלום) ולהפתעתנו הוא הסכים. כולנו נהנינו מאוד.

חוצים את הגשר הארוך

וחוזרים באומגה

ממש מעל הנהר השוצף

המשכנו לכיוון החוף המערבי של ניו זילנד, אל העיירה Westport, כולנו מלבד עמיחי נרדמנו. בכניסה לעיר עצרנו לארוחת  צהריים זריזה ונסענו לכיוון החוף שם חיה לה מושבה גדולה של כלבי ים. מסלול קצר מוביל לתצפית על מושבת כלבי הים שלפי הדיווחים מונה כנראה 200 פרטים. לא הצלחנו לראות 200 וגם לא חצי מזה, אבל ראינו מספר כלבי ים וגורים רבים כי זו אמצע עונת ההמלטה. משם המשיכו הבנים למסלול לאורך המצוק הצופה אל הים עד למגדלור ואנחנו הבנות חזרנו אחורה לאוטו והבאנו את המכונית לסוף המסלול. הבנים סיפרו שהיה מסלול יפה מלא בירידות ועליות.

בדרך לכלבי הים

בתמונה מסתתרים כמה כלבי ים. מיצאו אותם, צבעו ושילחו אלינו

הנה אחד

חזרנו לעיירה והחלטנו לסיים את היום בבריכת השחיה המחוממת במקום. היו שם בריכות בטמפ' שונות עם משחקים, אבובים ומזרוני ים. היה כיף וגם התקלחנו כבר שם, אז החלטנו לישון בחוץ.
קניות בסופר, ארוחת ערב שעמיחי בישל ויצאנו בדרכינו לכיוון Punakaiki בה נטייל מחר. כשכבר היה חושך גדול מסביב מצאנו מקום חנייה ליד הים והעברנו את הילדים ישנים אל מולי.

יום חמישי 20/1
ארוחת בוקר קצרה ונסיעה לכיוון חוף סלעי הפנקייק. כיוון שהכי טוב לבוא בזמן שהגאות בשיאה, נותר לנו מעט זמן לפני כן למסלול ליד הים. המסלול עובר בחורש ויורד עד למי האוקיינוס המתנפצים בגלים מדהימים על הסלעים. מצאנו סלע מעט גבוה הנושק למים והילדים דירגו את עוצמת הגלים בסולם 1-5 המובן רק להם. המפל שהבטיחו לנו במסלול היה לא מרשים ורחוק בין הגלים ולכן ויתרנו עליו, המערה שהובטחה לא נמצאה עד היום הזה.

ארוחת בוקר במולי

תצפית מלמעלה על החוף הסוער

וגם מגובה אפס

מדרגים את הגלים

הגיעה שעת שיא הגאות והלכנו למסלול המעגלי של חוף הפנקייק. המקום קרוי כך, ע"ש שכבות הסלע הרבות בסלעים לאורך המצוק. בין הסלעים המפותלים נוצרים חורים ובריכות וכל גל שמגיע יוצר שפריץ לגובה ועוטף את הסלעים במים לקול שאגות הצופים. היה קשה להתנתק מהמראה וכל הזמן חיכינו לעוד גל מוצלח אחרון ודי...

כורסה של פנקייק

קשת ברסיסי הגלים הנשברים

עוד גל אחד ודי

המשכנו למערה קרובה בצד הכביש. כפיצוי למערה שלא הייתה קודם. המערה חשוכה, חלקלקה מאוד ובסה"כ לא משהו . עומר, אסף ואני התלכלכנו לגמרי וירדנו לים לשטוף רגליים. הגלים הפתיעו אותנו ונרטבנו כהוגן.

אחרי החלפת בגדים נסענו לכיוון Greymouth, עיר בעלת השם הלא מחמיא, הנובע ממקום מושבה, על מוצאו של נהר Grey אל הים. כבר יומיים שאנחנו רואים נהרות אפורים במקום כחולים, כך שהשם מצדיק את עצמו. עצרנו בעיר למספר סידורים והמשכנו אל עבר העיירה Shantytown בעלת השם המבטיח. המקום מדמה עיירת כורי זהב מתקופת הבהלה לזהב בניו זילנד. למקום פוטנציאל רב שאינו כ"כ ממומש. היה נחמד אך לא מדהים. נסענו ברכבת קיטור שהוציאה המון עשן, עשינו סיור בקטר ועומר אפילו צילצל בפעמון הקטר, לסמן לכולם לעלות לרכבת. ראינו הדגמה של איך היו מחפשים את הזהב ממי הנהר וגם מבנים שונים בעיירה- בית חולים, כנסיה, נפח, ספר, בר ומבני מגורים של המהגרים הסינים. חתמנו את ארועי היום בסעודת פירות צנועה לכבוד ט"ו בשבט שחל היום.

אחרי נסיעה ברכבת הקיטור

כל מילה מיותרת

אלימות במשפחה

נסענו לכיוון Hokitika gorge , מסלול עליו קיבלנו המלצה ממשפחת שואו אצלה התארחנו. הנסיעה לכיוון המסלול התארכה והתארכה אך לבסוף הגענו. להפתעתנו גילינו שהמסלול הוא קצרצר אך זה מה יש. התארגנו לשינה. לא היה נראה שמישהו יטרח לבוא לסלק אותנו מפה ואפילו היו שירותים מסודרים במקום שזה צו'פר אמיתי.

יום שישי 21/1
בבוקר קמנו ועמיחי הציע שנכין בלילה לפנקייק, נצא לטייל ונחזור לאכול. המסלול יפה ועובר מעל נחל(עדיין בצבע אפור) וכולל חלק "מסעיר" של הליכה בשטח בטבעי.תחילת המסלול כבוש ומוביל אל גשר תלוי ואחריו שער סגור המזהיר שמכאן הדרך מסוכנת ועל הילדים ללכת צמוד להורים!!!. שמחנו לעבור את הגדר למסלול אמיתי בין סלעים וגילינו שהוא מסתיים תוך שתי דקות.

זורקים אבנים מהגשר התלוי

חזרנו לעיר הוקיטיקה המכונה גם עיר הג'ייד- אבן חן ירוקה, ממנה מפסלים שרשראות וחפצי נוי. נכנסנו לאחד מהחנויות שבה יש גם סיור מודרך מאחורי הקלעים לראות את האומנים שמפסלים באבן. לא הכל הבנו אבל היה נחמד. אפילו בחרתי לי שרשרת וניסיתי לרמוז לעמיחי שאשמח לקבל אותה ליום הולדתי, אבל לא הלך לי. קפצנו לסיפריה לזמן קצר, שם מצאנו משחק קלפים חדש ושיחקנו בו זמן מה. את הפנקייק שהובטחו לאחר המסלול אכלנו לארוחת צהריים.

יצאנו מהעיר לכיוון העיירה פרנץ ג'וזף השוכנת לפתחו של קרחון, גליישר בשפתם. התמקמנו בפארק קרוואנים. עמיחי יצא לרוץ (הריצה בנופים מדהימים - ליד נהר, מפלים משני הכיוונים ובאמצע תצפית על הקרחון) ואסף וגלעד הוציאו חוברות חשבון בעצמם מבלי שאמרנו כלום... הפתעה טובה. בישלנו את כל האוכל לשבת והכנסנו אותה טיפה מוקדם יותר מזמנה, פשוט כולם כבר היו כ"כ רעבים ועייפים.

יום שבת 22/1
שבת רגילה ושקטה. טיול אחה"צ בעיירה מחוץ לפארק הקרוואנים. גילינו גן שעשועים- תמיד טוב, וגשר העובר על מי הנהר המופשרים מהקרחון. ניסינו להחזיק מעמד עם היד בתוך המים כמה שיותר, אך מחשש שאצבעות יינשרו, ביטלנו את התחרות אחרי 20 שניות.
כשהוצאנו שבת, תמר ועומר כבר ישנו.