יום שלישי, 4 בינואר 2011

לפתח הר הגעש


יום שישי 24/12
אחרי נסיעה קצרה הגענו ל Waihi - עיר הזהב של ניו זילנד. במרכז העיר יש בור ענקי שמשמש כבר עשרות שנים לכריית זהב. התחלנו במרכז התצוגה שם ראינו הסברים על כריית הזהב והתרשמנו מגודל הצמיגים של משאיות פינוי העפר. וויתרנו על סיור מודרך במכרה וסיירנו בעצמנו על גדת הבור הענקי.

זה יותר גדול ממה שזה נראה

אסף בתוך צמיג של משאיות פינוי העפר

אחרי הסיור עצרנו בספריית העיירה להתחברות לאינטרנט ואפילו קנינו כמה ספרים שהילדים יתאמנו בקריאת אנגלית.
בהמשך יצאנו אל מחוץ לעיר לכיוון Karangahake Gorge , שם היו בעבר מכרות זהב רבים. לצערנו היה לנו זמן למסלול קצר בלבד, אך גם הוא היה מדהים. עברנו בגשרים תלויים מעל נחלים שוצפים, ולאורך מסילות קרוניות ישנות מעל מצוקים ובתוך מנהרות. הצטערנו שלא היה לנו הרבה זמן למקום ויצאנו לדרך לכיוון רוטורואה, שם התכוונו לשהות בשבת. הגענו אחר הצהרים לפארק קרוואנים בעיירה Ngongotaha ואחרי שהחנינו את הקרוואן יצאתי עם הילדים לקניות בסופר בעיר.


על המסילה בתוך המנהרות



יום שבת 25/12
בבוקר ברכנו את כל השכנים בחג כריסמס שמח ובעוד אנחנו נהנים ממנוחה ומשגרת שבת רגילה, האנשים בקרוואן לידינו לא הפסיקו לארח ולאכול במשך כל היום.
אחר הצהרים יצאנו לסיבוב לחוף האגם הקרוב והתרשמנו מהבתים היפים הממוקמים ממש על שפת המים.

יום ראשון 26/12
האזור של מרכז ניו זילנד הכולל את רוטורואה וטאופו גדוש בעשרות אתרים של פעילות גיאותרמית - בריכות חמות, גייזרים, בריכות בוץ מבעבע והרי געש כבויים ופעילים. בעיר רוטורואה עצמה יש שני אתרים גיאותרמים מתחרים שמשניהם ניתן לראות את גייזר Pohuto ובשניהם ניתן להתרשם גם מאורח החיים המאורי. בחרנו ב Whakarewarewa, בו הביקור זול יותר והבריכות החמות נמצאות ממש בין בתי הכפר. המדריך שהוביל את הסיור בכפר היה מאורי בעל חוש הומור, שששילב בין סיפורים על אורח החיים המאורי, אגדות עם ועובדות מדעיות. ראינו את האמבטיות המשותפות, את הבריכה בה מבשלים ביצים או ירקות ואת קופסת העץ, מעל לבריכה לוהטת, המשמשת כמיקרוגל (עשר דקות לעוף, חמש לאורז). כמובן שכל הביקור היה מתובל בריח הגופרית החזק, מזל שהילדים התרגלו אליו די מהר.

מנסים להילחם בריח

המיקרוגל הטבעי

גייזר pohuto מתפרץ

בסוף הסיור ראינו מופע של שירים וריקודים של המאורים - שירי אהבה, ריקודי עם וריקודי מלחמה. בעיקר התלהבנו מהקטע שיש להם להוציא לשון ולפתוח עיניים גדולות, כדי להכין את כל שרירי הגוף לפני הקרב. אחרי עוד סיבוב קצר שעשינו לבד לבריכות הבוץ המבעבעות, חזרנו לרכב.

ריקוד ה"לוחמים" המאורים

מי הכי מפחיד? כנראה שתמר כבר החליטה...

משם נסענו למוזיאון העיר הממוקם בבנין יפה, ששימש בעבר כבית מרחצאות. ראינו מספר תצוגות, על הפעילות הגעשית באזור, על המאורים ועל המרחצאות הישנים. הסרט, המתאר התפרצות געשית שהיתה באזור לפני כמאה שנה, היה נחמד, אך מפחיד מדי עבור תמר ועומר. אסף וגלעד קבלו בכניסה דפי עבודה, אותם הם היו צריכים להשלים בהתאם למוצגים השונים. כשעמדו במשימה (כמעט), קיבלו תעודה רשמית.


מחוץ למוזיאון

המשכנו לשפת האגם, שם יש גן שעשועים נחמד. לקח לא מעט זמן למצוא חניה מתאימה לקרוואן ואחרי כמה סיבובים אלתרנו משהו. גילינו שם גם יריד בו מוכרים דברי אומנות, בגדים ועוד קשקושים, אך עד שהגענו הוא כבר כמעט נסגר. רצינו למצוא מקום לארוחת ערב ונסענו ל Kuirau Park, פארק גיאו טרמי באמצע העיר בו ניתן להנות מתופעות גיאו תרמיות ללא תשלום. הילדים שיחקו בגן שעשועים הצמוד ואחר כך נהננו ממשחק צלחת מעופפת במדשאות הענקיות. בצמוד לגן השעשועים מצאנו בריכה נמוכה, חמה כמובן, מדופנת מקורה לשיכשוך רגליים וכמובן שנהנו ממנה מאוד.


אוכלים בפארק ברוטרואה

יצאנו לחפש מקום לינה לא רשמי. בהתחלה חשבנו על שפת האגם, ליד פארק הקרוואנים בו היינו בשבת, אך חששנו שהתושבים הקרובים יזעיקו מישהו לסלק אותנו. בסוף הגענו, איכשהוא, ל Okere Falls והתמקמנו בחניון השומם ללינה. עומר הכריז שהוא כבר יודע מה עושים מחר בבקר... הולכים לראות מפל...

יום שני 27/12
לשמחתנו, אף אחד לא הגיע בלילה לגרש אותנו ועם שחר יצאנו לטיול במפלים, שאת קולם שמענו בלילה. עשינו סיבוב של שעה וחצי, כשבדרך ראינו את שני המפלים הנמוכים, אך עוצמתיים. לקראת הסוף נדהמנו לראות שני משיטי קייאקים יוצאים מהמים. הסתבר שהם עברו גם במפלים שראינו עם הקייאקים. את הדרך חזרה עשינו על הכביש והיא ארכה כעשר דקות בלבד.


עם זרים מעלים

אחרי הטיולון נסענו למבוך תלת מימדי. המבוך נפרש על שטח לא גדול ועשוי כולו מקורות עץ. התלת מימדי אומר שיש בו כמה גשרים. המטרה היא להיכנס למבוך, לעבור בארבע הפינות שלו ולצאת מאותו מקום. היינו היחידים במקום והסתערנו מייד על המסלול הקשה יותר מבין השניים הקיימים. אסף וגלעד הלכו לחוד ועומר ואני היינו ביחד. תמר ואיילת היו המעודדות. אחרי כחצי שעה מעייפת, הצלחנו סופסוף במשימה ומייד הילדים יצאו למסלול הקל יותר. כשגם הוא פוצח, קיבלנו אתגר נוסף מבעלת המקום - להיכנס מכניסה אחת ולצאת בשניה תוך פחות מארבע דקות. אחרי שני נסיונות אסף עצר את השעון על דקה וארבעים שניות.

לצערנו הם מצאו את היציאה בסוף...

אחרי ארוחת צהרים באותו פארק מאתמול, החלטנו להתחיל בנסיעה דרומה לכיוון Taupo. בדרך עצרנו ב Keresone Creek. המקום לא משולט ונעזרנו בתחנת המידע בעיר כדי להגיע. אחרי פניה מהכביש הראשי ודרך עפר של 4 ק"מ ראינו כמה מכוניות חונות והבנו שהגענו. הלכנו לאורך הנחל הקטן והגענו למפל ובריכה. הכל נראה רגיל, רק שהמים חמים. מאוד. לי זו היתה פעם ראשונה שהיה קשה להיכנס לבריכה בטיול בגלל החום ולא בגלל הקור. למרות זאת הצלחנו להיכנס למים ולהיות בהם כמה דקות, עד שממש התבשלנו וברחנו החוצה.
המשכנו עוד קצת בנסיעה והגענו לפארק קרוואנים, בו עובר פלג מים חמים ויש בו גם אומגה ובריכה קרה עם מגלשה קטנה. שחינו בבריכה לבדנו ופתאום הגיעו זוג צעירים. הבחורה דיברה במבטא ניו זילנדי והבחור הפתיע אותנו כשהתחיל לדבר איתנו בעברית. מסתבר שהוא מחדרה במקור וגר עכשיו בניו זילנד והם מפעילים חווה בניו זילנד עם פרות ועיזים. נהננו לקשקש עם שניהם וכשיצאנו מהבריכה הסתבר שהאוהל שלהם שכן של הקרוואן שלנו. הלכנו לישון אחרי ארוחת ערב שווה (צ'יפס ודג סלמון על האש).

יום שלישי 28/12
קמנו לבוקר אפרורי ומטפטף. אכלנו ארוחת בוקר בתוך מולי והתקפלנו לנסיעה. לשם ביקור באתר הגיאו טרמי Wai-o-tapu חזרנו מספר קילומטרים לכיוון רוטורואה. הגייזר "ליידי נוקס" הנמצא במקום, פורץ כל יום בשעה 10:15 בדיוק ולכן הזדרזנו להתייצב בזמן. לאחר חניה וקניית כרטיסים, נוסעים מרחק קצר אל חנייה הצמודה לגייזר. התיישבנו יחד עם עשרות התיירים על ספסלי עץ מול לוע הגייזר. כמובן שבחרנו להתיישב בשורה ראשונה ממש מולו, על אף שלטי האזהרה שבמקום זה ייתכנו השפרצות מים קרים מהגייזר. בשעה היעודה, התייצב מדריך מקומי לצד הגייזר, סיפר מעט היסטוריה וגילה את סוד השעה המדוייקת של זמן התפרצות הליידי. מתברר שהגייזר מתפרץ באופן טבעי במחזוריות שבין 24 ל 36 שעות וכדי להתאימו לקהל שמים כל יום בשעה זו חומר דמוי סבון שמזרז את ההתפרצות. בסיום דבריו הוא שפך את החומר ללוע הגייזר והתרחק. הגייזר התחיל תוך זמן קצר להקציף בועות ולעלות על גדותיו. בשיאו הגיע הגייזר לגובה מרשים של כחמישה עשר מטרים. כמובן שנרטבנו...

אסף והליידי

נסיעה קצרה חזרה לחניון הראשי ונכנסנו לפארק עצמו הבנוי סביב בריכות מבעבעות בצבעים מרהיבים, שלא נראים טבעיים כלל. לכל בריכה נתנו במקום שם הקשור לשטן. עקב הגשם שהלך והתחזק ומחאות הילדים, עשינו את המסלול הבינוני העובר דרך רוב הבריכות. ריח גופרית, צבעים מדהימים ועשן תמידי ליוו אותנו לאורך המסלול. לקראת הסוף לכולנו כבר נמאס מהגשם ואת החלק האחרון עשינו בריצה. חזרנו לרכב ועצרנו בבריכת בוץ ענקית, גם כן בתחום האתר, שכולה מלאה בבועות מתפוצצות מהחום שמתחת.

גלעד מדגים איך נראה השטן

בריכה ענקית בצבעים מקסימים


הילדים קראו לבריכה "מרק אפונה של השטן"

עומר ליד בריכת הבוץ
המשכנו לכיוון Taupo ועצרנו במוזיאון המסביר על תופעות גיאו-תרמיות. לא היה משהו. אחר כך הלכנו מסלול קצר למפלי Huka. הלכנו כעשר דקות והגענו למפלים, שאינם גבוהים במיוחד, אך זורמים בעוצמה אדירה ולמים צבע טורקיז מהמם. התלהבנו לראות את סירות הסילון שמתקרבות למפל תוך כדי סיבובים מהירים. אולי בהזדמנות אחרת ננסה גם משהו כזה.
בכל עיירה בניו זילנד יש מרכז מידע לתיירים הנקרא i-site. עצרנו בזה של Taupo כדי לברר לגבי אתר קרוואנים ולגבי הטרק שאני רציתי לעשות למחרת, בחרנו אתר קרוואנים במחיר שפוי בפאתי העיירה והתמקמנו לשינה.

ליד Huka Falls

זרם המים האדיר לפני המפל


יום רביעי 29/12
אחד הדברים שהפריע לי בכך שאנו מטיילים עם הילדים, הוא שלא נוכל לעשות "טרקים אמיתיים" בניו זילנד. לשמחתי, איילת פירגנה לי יום חופש כדי לעשות את אחד הטרקים החד-יומיים היפים ביותר - ה Tongariro Crossing. יום קודם שיריינתי לי מקום בהסעה אל ההר. כדי לא להיות לחוץ בהליכה הזמנתי מקום בהסעה הראשונה היוצאת מ Taupo ב 5:30 בבוקר. קצת אחרי שבע הגענו אל ההר והתחלתי לטפס. לצערי עשיתי את כל המסלול לבד, אך רוב הזמן היה מספיק מעניין מסביב - גם הנופים המרהיבים וגם האנשים הרבים שצעדו במסלול עזרו להעביר את הזמן. לאורך הדרך רואים כל הזמן את הר Ngaurohoe המפורסם, שכיכב בתור הר האש בסרט "שר הטבעות". המראות מאוד לא אופיניים לניו זילנד. האדמה סלעית מאוד ובצבעי חום ושחור וכמעט ואין צמחיה. לאחר טיפוס ארוך הגעתי לנקודה הכי גבוהה במסלול והחלטתי להוסיף עוד קצת למסלול, כדי להגיע לפסגת הר Tongariro. 

נח על פסגת ה Tongariro

כך זה נראה בתחילת הטיפוס

בהמשך עברתי ליד אגמי ה Emerald, בעלי הצבע המיוחד ולאורך הדרך היו לא מעט מקומות בהם יצאו אדים מהאדמה - סימן לפעילות הגיאו-תרמית מתחת לפני השטח. כשיורדים בגובה, פתאום מתחילים לראות צמחים קטנים ושיחים, כשלפתע המסלול נכנס לתוך יער עבות וממשיך בו עד לנקודת הסיום, שם חיכיתי כשעה וחצי לאוטובוס שיצא חזרה לעיר.

אגמי ה Emerald
כשחזרתי לפארק הקרוואנים פגשתי את איילת והילדים, שבילו את היום בבריכה מחוממת עם מגלשת מים בתוך העיר. בילינו אחר צהרים שקט, הילדים עבדו קצת בחוברות החשבון שלהם וקיפצו בטרמפולינה ובמתקנים ליד הקרוואן.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה