באה מנוחה ליגע

יום חמישי 14/4
היום הוכרז כיום מנוחה. ספרים, משחקים ומחשב מילאו את יומנו. אותי זה קצת משגע, אבל המשפחה ביקשה ולמען האמת, הגיע לה אחרי המאמץ המתמשך של הטרק...

בצהריים יצאנו לשים כביסה ולחפש מה לאכול. קיווינו שנמצא את העגלות של האוכל הצמחוני והתחלנו ללכת על הרחוב הראשי. אחרי שוטטות קצרה, משלא מצאנו כלום, נכנסנו לרחוב צדדי המוביל לאגם. שתינו כוס מיץ קלמנטינות סחוט והמשכנו את דרכינו על שפת האגם. בעודנו צועדים, התחיל לנגד עינינו מופע נחשים. הבחור הנפאלי ראה שהגיעו כמה תיירים והתחיל מיד את המופע. הוא ניגן בחליל ומתוך הסלים השונים עלו נחשי קוברה בגדלים שונים. עמדנו מהופנטים. תמר מחזיקה לנו במכנסיים מרוב חשש והבנים מוכנים ללטף את הנחשים שקרב אליהם עוזר המפעיל, כאשר אשה נפאלית מהצד, מסמנת לנו בפנטומימה שהוציאו להם את הארס והם לא מסוכנים. היה משעשע ביותר.

ככל שהתקדמנו לביתן הסירות ראינו שההמולה גדלה. נזכרנו שבטרק סיפר לנו הפורטר שראש השנה הנפאלי חל היום (פתאום הבנו גם את פשר הרעש שהיה ברחובות עד מאוחר בלילה אתמול!). כיוון שבחלק זה באגם יש אי קטן ועליו מקדש ומנזר, מתקבצים אנשים רבים לשוט בסירה לאי ולהתפלל שם. התקרבנו למקום ההתרחשות ומצאנו שם דוכני אוכל לרוב, מוכרי בלונים, שרשרות פרחים לתפילה ועוד. מיד הזמנו אוכל מוכר וחדש שאסף, עמיחי ואני נהנו ממנו מאוד, ושאר הילדים מאווררים את הפה ומוחים בתוקף מול החריפות הרבה. הזמנו מנות נוספות והפעם עמדתי לידו לוודא שאכן הוא לא שם פלפל חריף וצ'ילי. כאשר שבענו (מי יותר, מי פחות) עשינו דרכינו חזרה למלון.
בערב הגחנו לאכל במסעדה הצמחונית וחזרנו לישון. אכן יום של בטלה!

המקדש על האי

המאמינים בדרך למקדש

יום שישי 15/4
הילדים ועמיחי רצו יום נוסף של לא לעשות כלום. בשבילי זה כבר היה יותר מידי. יצאתי לשוטט לי ברחוב, באזור חדש בו לא שוטטי קודם. מצאתי רחובות שקטים ונעימים, באפלו מתרחצים בבוץ על גדת האגם, בתי קפה על הגדה וחנויות נחמדות. נהניתי מהשקט והלבד והמשכתי כך עד לפנות צהריים. בדרך חזרה למלון פגשתי את צביקה, אבי המשפחה שהכרנו לפני מספר ימים וקבענו להפגיש את הילדים מאוחר יותר.

כאשר חזרתי למלון מצאתי את כולם באותה פוזה, חוץ מאסף שהתחיל להשתעמם (בכל זאת, ילד אחד קיבל גנים גם ממני..). יצאנו עמיחי ואני למספר סידורים ולשתות קפה. כאשר חזרנו, עמיחי יצר קשר עם צביקה והם קבעו שהוא יגיע עם הילדים אלינו למלון. החבורה הגיעה וההתרגשות הייתה רבה, אולי רבה מידיי. תוך זמן קצר חל פיצוצון בין הבנים הגדולים והבן שלהם החליט לחתוך הביתה. תמר וגלי לעומת זאת הסתדרו צויין ולא רצו להפסיק לשחק. ישבנו בלובי של הגסט האוס ופטפטנו עד שהילדים כולם היו רעבים וצביקה ועמיחי הלכו לחפש לנו אוכל. הם חזרו עם אוכל צימחוני חדש וטעים ביותר ואנו התלקקנו. בשלב מסויים נפרדה החבורה ולתמר וחברתה החדשה, גלי, היה קשה ביותר.

עלינו כולם למעלה ואסף ואני הלכנו להחליף ספר בסוכנות סוויסה הקרובה. מחוץ לסוכנות פגשנו חב"דנים ושאלנו אם יש עוד מה לעזור בבית חב"ד לקראת השבת. החברה ענו שהחלות כבר מוכנות אך אולי יש עוד דברים אחרים והחלטנו לקרוא לגלעד ומיד לצאת לכיוון, בתקווה שנספיק לעשות משהו.
לקח לנו מעט זמן ובירבורים למצוא את המקום ולבסוף הגענו לבית דו קומתי עם חצר נחמדה בו פגשנו את נועם, השליח הנחמד מקטמנדו והתקבלנו בשמחה. התחלנו בניקיונות ועריכת שולחנות על גג המבנה שם תתקיים הערב סעודת השבת ל-120 איש. עבדנו במרץ והיינו צוות פעולה מצויין עד שגילינו שכבר מאוחר וצריך לחזור מהר לגסט האוס למקלחת זריזה. שנייה לפני שירדנו מהגג, הגיעה רוח גדולה והעיפה את כל הכלים החד-פעמיים מהשולחן. אנו אכלנו את הלב, אספנו הכל לערימה יפה, שמנו בצד ורצנו למלון.

מקלחות זריזות ורצתי מהר לבית חב"ד להספיק להדליק נרות שבת שם ולא בחדר. קצת אחרי הגיעו כולם והשלווה ירדה על כולנו.
סעודת שבת הייתה נהדרת, צפופה, שמחה וטעימה.

שבת 16/4
יקיצה טבעית, תפילה וסעודת שבת על הגג במתכונת מצומצמת יותר. הייתה אווירה טובה והילדים נהנו לענות על שאלות המטיילים ולהיות גאים בהיסטוריית הטיול שלנו. תמר כמובן מצאה חברות שאימצו אותה בשמחה. אחת מהן, רעות, אפילו הזכירה לנו את אסנת (הבת דודה) ועומר התבלבל כמה פעמים וקרא לה אסנת..

לאחר הארוחה נשארו לפטפט ולשחק. כאשר החלטנו לחזור ראינו שתמר ישנה על השטיח. עמיחיחזר למלון עם עומר וגלעד ואסף ואני נשארנו לחכות שתמר תתעורר. כאשר עשינו את דרכינו חזרה, התחיל גשם חזק ומצאנו מקומות מסתור בדרך. נפאלים נחמדים הזמינו אותנו להכנס לביתם אך סרבנו בנימוס.

בצאת שבת, הגענו לבית חב"ד להזמין מקומות לסדר פסח בקטמנדו, רצינו גם לבקר בבית קפה צמחוני שהומלץ ע"י החברה בשבת, כמקום עם השייקים הכי גדולים וטעימים, אך כבר היה סגור...

יום ראשון 17/4
היום נפרדים מפוקרה הנעימה וחוזרים לזיהום ולצפיפות של קטמנדו לקראת סדר פסח. השכמנו קום ולמרות מחאות הילדים, הם התארגנו למופת וירדנו בזמן ללובי כדי לשלם ולתפוס מונית לתחנת האוטובוס. מתברר שבעל המקום ישן לו שנת ישרים ואין למי לשלם. יחד איתנו היו עוד כמה ישראלים באותו מצב ולבסוף לאחר ניסיונות כושלים להעיר את בעל המקום, שילמנו לילדה שהייתה שם ורצנו למונית.

תחנת האוטובוסים לתיירים היא מגרש עפר גדול בו נמצאים אוטובוסים של חברות רבות בדרכם בעיקר לקטמנדו. עמיחי איתר את האוטובוס שלנו ועלינו למקום שלנו בספסל האחורי. בעיקרון, הספסל האחורי אינו ממומלץ עקב קפיצות מרובות בדרך שגם כך היא קופצנית מספיק, אך מכיוון שבספסל האחורי יש חמש מקומות ואנו הזמנו רק ארבע, קיווינו שיהיה לנו מקום נוסף בחינם. בהתחלת הנסיעה נראה היה שהצלחנו, אך ביציאה מהעיר, צירפו אלינו אדם נוסף ונאלצנו להצטופף, אך עדיין רק תמר ישבה עלינו והשאר ישבו על מושבים. הנסיעה אכן הייתה קופצנית עם ברקסים חורקים ועומר הרגיש כמו בלונה פארק. לשמחתנו אף אחר לא הקיא והכל עבר בשלום. באחת העצירות גילו הנהג וצוות עוזריו שיש פנצ'ר רציני בגלגל ונשכבו על החול להחליף גלגל. לאחר שבע שעות הגענו למחוז חפצנו והרגשנו מיד עם כל נשימה ונשימה את הזיהום באוויר.
מצאנו מונית והגענו שמחים ורעבים מאוד לבית חב"ד.

בבית חב"ד ההמולה הייתה רבה. נקיונות אחרונים והכנות להגעלת כלים. שמחנו שהגענו בזמן ומיד צירפנו את הכלים שלנו והתעדכנו איפה לשים את החמץ למכירה, עד לאחר הפסח. כיוון שהמטבח כבר הוכשר, עברה פינת הבישול על כירה ניידת לקומה העליונה. הזמנו צ'יפס, שניצל וסלט (האופציה היחידה, עקב הפסח) וחיכינו לארוחה. האוכל היה טעים ומשביע. בעודנו מנגבים פיתה עם טחינה, ניגש אלינו שניאור, שליח חב"ד והגיש לנו חבילה ארוזה כמתנה. מיד הבנו במה מדובר ושמחנו מאוד מאוד לקבל את החבילה מאסנת שהגיע אלינו היישר מקריית שמונה!! אסנת, שיחקת אותה בגדול!!

לאחר הארוחה הילדים התמקמו על הספות עם המחשב ואנחנו קישקשנו עם מטיילים. קיבלנו המלצה למלון ועמיחי יצא לבדוק. תוך כדי הגעלת הכילים חזר החושך על קטמנדו אך תאורת חירום המשיכה להעיר על החצר והבית. הרב חיזקי הגיע עם טנדר גדול עמוס חבילות מהמשלוח בארץ והתחלנו לפרוק חבילות. אסף וגלעד סחבו ארגזים כבדים למעלה ולמטה ועומר עזר לי בחבילות שלי. כשהסתיים המבצע החלטנו לפרוש למלון לאחר התעדכנות על זמני שריפת חמץ והצורך בעזרה בבישולים לקראת הסדר.
בחדר, ניקינו את התיקים וערכנו בדיקת חמץ כהילכתה, שהייתה הפעם קצרה כי אין יותר מידי איפה להחביא את החמץ.

בדיקת חמץ בגסט האוס

אסף עוזר לפרוק את ארגזי היין

אל ראש ההר

לכבוד חג הפסח והטרק שעשינו, הפעם עדכון ארוך במיוחד.
חג שמח לכולם!

יום חמישי 7/4
קמנו מוקדם ויצאנו לכיוון סוכנות שי, דרכה סגרנו את הטרק. איילת והילדים הלכו ברגל ואני נסעתי במונית עם כל התיקים. השארנו את רוב התיקים בסוכנות ויצאנו רק עם שני תיקים גדולים לפורטרים, תיק קטן לאיילת, תיק בינוני, אך קל מאוד לאסף (הרבה צ'יפסים), ומנשא לתמר. בשל המחיר הגבוה, לא לקחנו וואן לתחילת הטרק ונסענו בשתי מוניות אל תחנת האוטובוסים המקומית של פוקרה. בעזרת תם, הפורטר/מדריך, קניתי כרטיסים (איכשהוא קנינו רק חמישה כרטיסים לנו ולפורטרים ביחד) וכעבור כמה דקות הגיע האוטובוס. היינו צריכים ממש להידחף כדי לעלות, אך על האוטובוס היו לנו מקומות מסומנים. חוץ מתייר אחד, היינו הלא-נפאלים היחידים על האוטובוס. האוטובוס הטרנטה והצפוף יצא לדרך ונסע לאיטו לכיוון היציאה מפוקרה. אחרי כשעתיים נסיעה (כולל הרבה עצירות להעלאת נוסעים וניסיונות מכירה של פירות וחטיפים דרך החלון), כשהנוף של הרי ההימליה המושלגים משתקף בחלון, הגענו לכפר נאיה פול, נקודת היציאה לטרק. ירדנו מהאוטובוס ותם טיפס אל גג האוטובוס להוריד את התיקים.

הטרנטה בה נסענו

הר "זנב הדג", שליווה אותנו במהלך הנסיעה

לפני תחילת ההליכה

יצאנו לדרך בהתרגשות קלה. בהתחלה תמר צעדה קצת, אך כיוון שהקצבנו שבעה ימים לטרק ולא שבעים ימים, מהר מאוד העמסתי אותה על הגב והגברנו את הקצב. בתחילת המסלול יש תחנת ביקורת, שם בודקים את הפרמיטים, אישורי הטיול. אחרי הליכה קצרה, תם הציע שנשנה את המסלול ונעשה אותו עם כיוון השעון, כדי להקל על ההליכה לילדים - בעיקר לעומר. בכיוון זה, המסלול מטפס במשך יומיים (כשביום השני יש שעתים של טיפוס קשה) ואחר כך בעיקר יורד. למרות שהיו לנו סיבות טובות לכיוון שבחרנו (נגד כיוון השעון), קיבלנו את עצתו.

המסלול עבר בהתחלה על דרך עפר, שתהפוך בעתיד לכביש, ואחר כך הפך לשביל צר. את השביל חלקו איתנו חמורים, המובילים ציוד לכפרים בהרים, סוסים, והרבה נפאלים סבלים עם ציוד רב ומגוון על הגב - עצים לבעירה, תיקים עמוסים ואפילו כלובי תרנגולות. צעדנו לאורך נהר וראינו לא מעט מפלים, אך הם היו בערוץ מתחתנו ללא אפשרות גישה.

סדרת מפלים

פתאום עומר עומד מלכת ומחליט שקשה לו והוא לא יכול יותר לעלות. הוא רוצה יותר הפסקות ושיהיו הפסקות ארוכות מאוד. נסיונות השיכנוע כוללים משחקים, סיפור ועוד. הפורטרים שלנו חוששים והרי לזה הם ציפו. הרגענו אותם שעומר הוא פנתר והכל בראש, ואם הוא רק רוצה הוא יכול לרוץ מהר יותר מאיתנו. הוא ממשיך ללכת בעצלתיים ופתאום, כמו מטה קסמים, אחרי שיחת עידוד קטנה, משהו משתנה והוא רץ לתחילת הטור, צמוד לתם, נותן לו יד ונגמר הסיפור...

עומר צועד עם תם

הדרך עוברת בין כפרים קטנטנים - ריכוזים של מספר בתים/מסעדות/גסט האוס עם רצפת אבנים שטוחות שחורות וחוזרת לשבילי עפר ומדרגות אבן. לקראת שתים עשרה שאל אותנו תם אם נרצה לאכול בכפר הקרוב. כיוון שלא היינו רעבים עדיין העדפנו לדחות את הארוחה למאוחר יותר. סיכמנו על השעה אחת ובפניו של תם עלתה דאגה. אחרי שתי שניות ושיחה בין שני הפורטרים, התחיל פראקס לרוץ קדימה במהירות. כששאלנו מה קורה, הסביר לנו תם שהנפאלים רגילים לאכל ב12 בצהריים וקשה להם לדחות ארוחות, אז פראקס רץ כבר לכפר אליו נגיע באחת כדי להזמין להם אוכל, שיהיה מוכן בדיוק כאשר נגיע. בסביבות השעה אחת עצרנו במקום נחמד עם מרפסת על הנוף לצהרים. מתחת למרפסת מצאנו עיזה וגדי קטן, לשמחת הילדים. הגדי הקטן זכה לבוק תמונות ע"י עומר ותמר ואנחנו הזמנו דאל באט. מתברר שהמאכל המקומי, הכולל אורז, נזיד עדשים וירק מבושל, כרוך בזמן הכנה רב, אז הוצאנו קלפים ושיחקנו עד שהאוכל היה מוכן. בשולחן הסמוך אלינו, ישבה משפחה נפאלית מקטמנדו שהחליטה גם היא לטייל את אותו טרק כמונו. המשפחה כללה 10 ילדים, כולם כבר נערים/נערות, אבא, אמא וסבתא!! הילדים ראו שהם אוכלים עם היד את האוכל והתקנאו בהם מאוד.

לאחר הארוחה המשכנו בטיפוס.  בסביבות ארבע הגענו ל משהו-דונקה ללינה. התארגנו ותפסנו תור למקלחת. המים לא היו הכי חמים אך סיימנו בשלום. עד ארוחת הערב שיחקנו, קראנו וראינו את תם ופראקס משחקים משחק נפאלי - קארם, שמיד מצא חן בעיני הילדים. המשחק, מעין סנוקר, כלל לוח עץ, דיסקיות לבנות, שחורות, דיסקית אדומה ודיסקית כחולה. כל אחד צריך להכניס את הדיסקיות שלו לאחד מארבעת החורים אך אין מקלות, משתמשים באצבעות.

משחקים בקארם

הגסט האוס בו ישנו

ארוחת ערב והולכים לישון בחדרים הנזיריים בפשטותם, כאשר מחיצות דיקט עץ פשוטות מפרידות בין החדרים והשרותים בסוף המסדרון.

יום שישי 8/4
יצאנו לדרך בשמונה, אחרי אריזת תיקים ושתיית שוקו חם לילדים ותה לימון לנו. היום הזה, הבטיח לנו תם, יהיה הקשה ביותר. מחכה לנו עליה תלולה של שעתיים טיפוס רצוף במדרגות...
חצינו את הנחל בגשר והתחלנו לטפס במדרגות. שביל המדרגות מתפרס על פני ההר בין בתי המגורים המפוזרים עליו. המדרגות ברובן קטנות כך שבהתחלה זה לא נראה נורא. מתברר שיש למדרגות אפקט מצטבר, ואנחנו עוצרים למנוחות קצרות מפעם לפעם וככל שעולים יותר, נוף הטרסות החקלאיות נפרש לפנינו. בדרך אנחנו פוגשים נפאלים צעירים רבים שמטיילים במקום, מקומיים שסוחבים משאות כבדים על ראשם וגבם וגם כמה תיירים כמונו.

לול תרנגולות נייד

עוזרים לתמר במדרגות

לאחר שעתיים של עלייה ווידאנו שהטיפוס הסתיים ואכלנו שוקולד, אך התברר שהשמחה הייתה מוקדמת מדי. למעשה, לאורך כל אותו היום, המשיך הטיפוס כל הזמן עם הפסקות מישוריות קצרצרות מדי פעם. לארוחת צהריים הגענו תשושים, כשעה וחצי לפני סיום המסלול להיום. הזמנו כרגיל אורז וצ'פאטי והתחלנו לשחק קלפים בהמתנה לאוכל. את הארוחה קינחנו בצ'פאטי עם דבש ויצאנו לדרך.
המשכנו את הטיפוס ביער ראינו מרחוק את הכפר Ghorepani. כמובן שגם כאשר הגענו לכפר לא נגמרה העליה, שכן הגסט האוס בו התמקמנו נמצא כמעט הכי גבוה בכפר ונקרא Super view . מחוץ לגסט האוס יש מרפסת הצופה על הכפר מלמעלה ועל ההרים המושלגים באופק. נעשה קר ונכנסנו פנימה להתארגן לשבת. כדי שיהיו מים חמים, מדליקים את האח (חבית עם ארובה) והצינורות למקלחת מתחממים תוך כדי. הזדרזנו לתפוס תור בסוף המסדרון אך מתברר שהשיגו אותנו. אסף, תמר ואני התקלחנו במים סבירים, גלעד כבר במים קרים. עמיחי ועומר החליטו לדחות את המקלחת עד שיתחממו שוב המים. בינתיים הגיעה העת לקבל את השבת. בגלל שהחדרים עשויים דיקט עץ, פחדנו משרפות וביקשנו להדליק נרות בחלל המרכזי של המקום. מצאנו פינה נחמדה ליד החלון והדלקנו נרות תוך כדי שמקומיים צופים בנו. סעודת השבת הוגשה לאחר התפילה ולאחריה שוחחנו עם התיירים האחרים ושיחקנו שח מט מול האח המחמם.

תמר משחקת עם חיפושית

עומר מרוכז בחיפושית שלו

הגענו לגורפאני

הדלקת נרות בגסט האוס

שבת 9/4
בארבע וחצי לפנות בוקר שמענו רעשים וצפינו מחלון חדרינו על התיירים המטפסים בחושך גמור אל פסגת הפון היל. לנו הטיפוס יחכה למחר. בינתיים ניסינו לחזור לישון ובין לבין לצפות בנוף ההרים הנשקף מחלון חדרינו ומתבהר ככל שהשמש עולה. השמיים היו בהירים והנוף ההרים המושלגים היה מדהים, רק חבל שאי אפשר היה לצלם. קיווינו שגם ביום ראשון בבקר יהיה כה בהיר ויפה...
תפילות, ארוחות, מנוחה ומשחקי קארם (משחק נפאלי מקומי), שח מט וקלפים העבירו לנו את היום. בצהריים ישבתי מול החבית/אח לקרוא ספר, עמיחי ותמר עלו לשנת צהריים והבנים שיחקו. פתאום התחיל לרדת גשם שהתחלף בשלג מול עיננו ההמומות. פתיתים לבנים ירדו אך כמעט ולא הצטברו על הקרקע. המראה היה מקסים אך החליש את התקוות שלנו ליום יפה מחר. כעבור קצת יותר מחצי שעה נפסק השלג ועד הערב השמים התבהרו וראינו שקיעה יפה.

אסף משחק עם פרקס

וגלעד מול תם (צולם ביום חול)

יום ראשון 10/4
ברבע לחמש בבקר כשעוד חושך מוחלט בחוץ, התעורר עמיחי והעיר את גלעד ואסף לקראת הטיפוס על פסגת הפון היל לתצפית וזריחה, למרות העננים. עומר, תמר ואני נשארנו בגסט האוס. תמר ועומר ישנים ואני מחזיקה לחבורה אצבעות שתצלח דרכם ויזכו לתצפית לה קיוו. כיוון שהגסט האוס שלנו נמצא על הדרך להר, ראיתי מחלון החדר, נחיל אנשים עטופים במעילים וחמושים בפנסי ראש צועדים אל ההר. ברבע לשבע הופיע אסף, אדום לחיים בפתח החדר ודיווח שהוא הסנונית הראשונה ועוד מעט יגיעו השאר, שהייתה ראות לא משהו ושהם שתו שוקו חם. מספר דקות אח"כ חזרו גם עמיחי וגלעד. התארגנו וירדנו כולנו לשתות ולאכול. אז גילינו שעכשיו התצפית בחוץ בהירה וטובה הרבה יותר מאשר הייתה למעלה. הצטלמנו כולנו על המרפסת ונכנסנו פנימה להתחמם.

מתחממים עם שוקו בראש הפון היל

בשמונה יצאנו לדרך. ירדנו חזרה אל הכפר והתחלנו בטיפוס על ההר ממול עד לפסגה באותו הגובה כמו הפון היל. אתנו בדרך הלכו רבים והיתה תחושת צפיפות קלה. בפסגת ההר, קוריאני נחמד חילק לילדים שוקולדים שאפילו היו כשרים, לשמחת הילדים. למרות שנראה היה שהגענו לפסגה המשכנו בעיקר לטפס כאשר בשלב מסויים תם מצביע על חבורת חיות במרחק ומציין שהם "יאק", נאלצנו להאמין לו. המשכנו ללכת על פסגת ההר, עולים ויורדים חליפות. עצרנו בכפר בדרך למנוחה, שרותים ולבישת פליזים והמשכנו בדרך.
רוב הדרך הייתה כעת בירידה והתקדמנו בקצב מהיר עם עצירות קצרות. באחת מהעצירות לאחר שהגענו לתחתית הואדי והלכנו ליד הנחל, התחיל לרדת גשם קל. עטפנו את התיקים ואת תמר על המינשא והמשכנו בגשם הקל. עלינו עליות אך בעיקר ירדנו, וברכנו את מזלינו שאנו לא עושים את הדרך הפוך וצריכים לטפס הכל. לאט לאט הגשם התחזק וכאשר עצרנו במסעדה קטנה באמצע שום מקום, החלטנו ע"פ עצתו של תם, להמשיך עוד עשר דקות, אז נגיע לגסט האוס עם מסעדה בתוך מבנה ושם נעצור לארוחת צהריים. הלכנו בגשם עד שהגענו למקום, קצת רטובים אך מרוצים ובעיקר רעבים. למרבה ההפתעה האוכל הוגש יחסית מהר, רק עשרים וחמש דקות המתנה. בזמן הארוחה הפסיק הגשם ויצאה השמש. יצאנו החוצה עם כדור שמצאנו במסעדה, אך המקום היה צר על צלע ההר ופחדנו שהכדור יעוף במדרון.

באחת מהמנוחות

דגלי תפילה

המשך הדרך היה שוב בירידה עד לנחל ואז התחילה העליה האיטית אל טאדאפני הכפר בו חשב תם שנישן. על אף העליה המתמשכת, הגענו מוקדם והחלטנו לאחר מנוחה במרכז הכפר, להמשיך ללכת עוד קצת וכך לקצר מעט את הדרך למחר. תם הבטיח שהכל בירידה. ירידה, ירידה אך כולה בדרך בוצית ללא מדרגות!! לאיפה נעלמו המדרגות כאשר צריך אותן? האטנו מעט את הקצב מחשש להחליק על הבוץ המעורב בהפרשות חמורים/באפלו. באמצע הירידה הצלחנו גם לראות לשניה וחצי קופים, ואז הם נעלמו בין העצים.

כעבור שעה קלה, בסביבות השעה שלוש וחצי, הגענו לגסט האוס גדול, מבודד ומקסים. הרחבה הענקית של הדשא המתפרשת מחוץ לחדרים דירבנה את הילדים שמיד מצאו שותפים נפאלים למשחק כדורגל ואחריו לימדנו את המקומיים וחלק מהתיירים את המשחק "שלוש מקלות" שזכה להצלחה גדולה. היתה השתתפות מרשימה של הקהל וקריאות התלהבות כל פעם שתמר ועומר רצו במליון פסיעות במקום שלוש.

תמר יורדת מדרגות

עומר מדלג 

אסף פותח צעדים ענקיים

בשלב מסויים נכנסנו לחדר המסעדה להתחמם סביב האח העשוי מחבית, לשחק קלפים ולהזמין ארוחת ערב. פתאום מאחורינו מחוץ לחלון, התעופפו להם שישה נשרים, שניים ענקיים נחתו סמוך אלינו לקול תרועות רמות.
לאחר הארוחה ראו הילדים סרט במחשב ואליהם הצטרפו נפאלים סקרנים, מבוגרים וילדים.

רואים סרט עם הילדים הנפאלים

נשר שהצלחנו לתפוס במצלמה

יום שני 11/4
התחלנו במזג אוויר נפלא וירדנו ירידה תלולה לנחל מתחת לכפר בו ישנו. לאחר חציית הנחל על גשר תלוי התחילה עלייה יחסית קצרה, שאחריה המשכנו ללכת על צלע ההר בין כפרים קטנים וטרסות ציוריות. עברנו בבית ספר מקומי שהיה שומם - עכשיו חופש גדול בנפאל והגענו לעלייה נוספת, בה עומר קצת התקשה - כנראה יותר שיעמום מאשר קושי פיזי. עברנו את המשבר, בעזרת המשך עלילות הקיפוד (סיפור בלתי נגמר שאני מספר לו עוד מניו זילנד. כרגע הקיפוד הגיע למצרים וחווה את מכות מצרים - בכל זאת, פסח בפתח) והגענו למסעדה בשם "Top Hill", שאכן בישרה על סוף העלייה להיום.

עוד גשר תלוי בדרך

תמר והפורטר שלה

עומר שקוע במחשבות

אחרי מנוחה קצרה המשכנו בדרך, כשפתאום אסף גילה שפניו מכוסות דם, שנזל לו מהאף. עצרנו ליד ברז מים לטיפול בפצוע ומנוחה. אחד היתרונות בטרק הוא שלא צריך לסחוב הרבה מים. אנחנו פשוט מילאנו בכל מסעדה או ברז מים שנתקלנו בו בדרך וטיהרנו את המים בעזרת טיפות טיהור שקנינו בפוקרה. יש המתלוננים על הטעם, אך לכולנו זה לא הפריע.

ייבוש שיבולים

אסף מרוצה

בצהרים הגענו לג'ינו, יעדנו להיום (השם המקורי ארוך יותר, אבל ככה קוראים לא החבר'ה). התארגנו לקראת ירידה למעיינות החמים הסמוכים לכפר, אך הטפטוף, שהחל מוקדם יותר, הפך לגשם שוטף. חיכינו בחדרים כשעה וכשהגשם נרגע קצת, לבשנו מעילי גשם וירדנו למעיינות.

ירדנו כעשרים דקות מהכפר ועד לנהר שעובר תחתיו, כשממש צמוד לנהר הקר גילינו שלוש בריכות מעלות אדים. המראה היה מרהיב ממש. נכנסנו מייד לבריכות ותמר שמחה לגלות שהיא יכולה לעמוד בבריכה. מייד כשהגענו, תם ופרקס הפורטרים שלפו סבונים והתחילו להתרחץ במקלחת מאולתרת שיש במקום. התאכזבנו שהם לא עדכנו אותנו שכדאי להביא סבון. בתוך הבריכה יושבים כולם בשלווה, חוץ מהילדים שלנו שצריכים לנסות לצלול, לשחות ולהשפריץ. מלחמות המים שערך עומר מול הפורטרים הבריחו את שאר יושבי הבריכה שלנו לבריכה אחרת. הבריכה הראשונה בשורה פחות חמה ועל כן נשארה ללא אנשים. גלעד התלהב מהמצב ושחה בה לבד להנאתו עד שהחליט להצטרף אלינו. בשלב מסויים עברנו כולנו לבריכה השלישית, הכי חמה. הילדים שראו שהתיירים יוצאים לרגע מהבריכה כדי לטבול בנחל הקר ואז חוזרים למים החמים, בקשו גם הם לנסות. ההיתר ניתן ואסף, גלעד ועומר, טבלו את גופם במים המקפיאים, כל אחד לפי מידת היכולת שלו, ורצו חזרה לבריכה. משוגעים...

נהנים במעיינות (לפני הגשם)

עומר משפריץ על תם

גלעד בבריכה פרטית

בשלב מסויים הגשם התחדש, בהתחלה טפטוף ואחר כך מבול ממש. ישבנו לנו במים החמים כשטיפות קרות נופלות על הראש והכתפיים ונזכרנו בויאטנם, גם שם היינו במצב דומה. כיוון שלא רצינו לעלות בחושך, נאלצנו לצאת בגשם ולהתארגן בסככה הקטנטנה במקום. היה קר ורטוב ולבסוף הצלחנו להלביש לכולם את המעילים והתחלנו בטיפוס חזרה לכפר. באמצע העלייה גילינו קשת נהדרת בשמיים, אך לא עצרנו, בגלל הגשם.
הגענו רטובים לגסט האוס וכשסיימנו להחליף לבגדים יבשים - הגשם פסק... אכלנו ארוחת ערב ונפלנו לישון מותשים.

יום שלישי 12/4
כמו אתמול, היום התחיל במזג אוויר חמים. כיוון שתכננו יום קצר, התארגנו לאט ויצאנו לדרך קצת אחרי תשע. ירדנו במדרגות לנחל מתחת לכפר ואחרי שחצינו גשרון עץ, גילינו טחנת קמח בתוך בקתה מקש. גרגרי התירס נשפכים לאיטם אל בין אבני הריחיים, שמסתובבים במהירות רבה בעזרת כח המים.
בינתיים גלעד המציא משחק ובו צריך לזרוק אבן אל משטח סלע באמצע הנחל, מבלי שהיא תיפול ממנו. ניסינו כולנו לקלוע את האבנים וגם תם ופרקס הצטרפו אלינו.

עומר בודק את הגשר

טחנת קמח תירס

לאחר העצירה הארוכה, התחלנו בטיפוס קל ובמנוחה הבאה התייעצנו עם הפורטרים והחלטנו לנסות להגביר את הקצב ולסיים את הטרק היום. המשכנו בדרך היפה ובאחת בצהרים הגענו לקיומי - כפר עם גסט האוס וחצי. הזמנו ארוחת צהרים ואז, שוב, נפתחו ארובות השמים והתחיל גשם זלעפות. כשגם כשסיימנו לאכול הגשם לא פסק, הבנו שלא נצליח לסיים היום את הטרק והחלטנו להישאר בגסט האוס אליו הגענו. כמובן ששעתיים אחרי ההחלטה נפסק הגשם והשמיים התבהרו אך בשבילנו היה כבר מאוחר מידי...

עומר מתרענן בסוף היום

העברנו את הזמן בנעימים - קראנו, שיחקנו במחשב ובקלפים, איילת כיבסה בגדים בברז הגסט האוס כמו נפאלית אמיתית והילדים מצאו ענפים וחוטים מהם הכינו קשתות וחיצים. בערב, תם הזהיר אותנו שנכניס את כל הציוד לחדר הנעול, כיוון שלעיתים יש גניבות של ציוד טיולים מתושבי הכפרים העניים שבסביבה. כשהלכנו לישון, החדר של הילדים לא ננעל ולאחר שהזעקנו את בעלי הגסט האוס, דווקא תם הצליח לתקן את המנעול. שערי הגסט האוס ננעלו גם הם ונרדמנו בשלווה.

יום רביעי 13/4
קמנו בבוקר ליום גשום - שוב. לא מיהרנו בהתארגנות ובסביבות תשע פסק הגשם ויצאנו לדרך. בהתחלה הלכנו לאורך טרסות יפות של שדות תבואה ואז הגשם שוב התחיל לרדת. לבשנו מעילים, כיסינו את התיקים והמשכנו עד למסעדה הקרובה, בה חיכינו עד שהגשם יירגע.

צמחי מריחואנה - פרקס טען שהם לא איכותיים במיחוד

יצאנו מהמחסה והשביל הפך לדרך עפר רחבה, שליוותה אותנו עד סוף המסלול. על הדרך היו הרבה יותר אנשים - גם מקומיים וגם מטיילים ואפילו פגשנו משפחה ישראלית. למרות המלצת תם, ויתרנו על ארוחת צהרים והלכנו בקצב מהיר יחסית עד לנאיה פול - הכפר בו התחלנו את הטרק לפני שבוע.
רצינו לנוח קצת, אך בדיוק כשהגענו יצא אוטובוס לפוקרה ועליו מקומות ישיבה פנויים ולכן עלינו ויצאנו לדרך חזרה לפוקרה. נמנמנו רוב הדרך ובסביבות שלוש הגענו חזרה לעיר. לקחנו שתי מוניות לכולנו אל המלון בו היינו לפני הטרק ושם נפרדנו מתם ופרקס שליוו אותנו בנאמנות לאורך השבוע האחרון. הורדנו את התיקים בחדר ויצאנו למסעדה הצמחונית לאכול קצת אוכל אחר, אחרי כל האורז והצ'פטי בשבוע האחרון.