לכבוד חג הפסח והטרק שעשינו, הפעם עדכון ארוך במיוחד.
חג שמח לכולם!
יום חמישי 7/4
קמנו מוקדם ויצאנו לכיוון סוכנות שי, דרכה סגרנו את הטרק. איילת והילדים הלכו ברגל ואני נסעתי במונית עם כל התיקים. השארנו את רוב התיקים בסוכנות ויצאנו רק עם שני תיקים גדולים לפורטרים, תיק קטן לאיילת, תיק בינוני, אך קל מאוד לאסף (הרבה צ'יפסים), ומנשא לתמר. בשל המחיר הגבוה, לא לקחנו וואן לתחילת הטרק ונסענו בשתי מוניות אל תחנת האוטובוסים המקומית של פוקרה. בעזרת תם, הפורטר/מדריך, קניתי כרטיסים (איכשהוא קנינו רק חמישה כרטיסים לנו ולפורטרים ביחד) וכעבור כמה דקות הגיע האוטובוס. היינו צריכים ממש להידחף כדי לעלות, אך על האוטובוס היו לנו מקומות מסומנים. חוץ מתייר אחד, היינו הלא-נפאלים היחידים על האוטובוס. האוטובוס הטרנטה והצפוף יצא לדרך ונסע לאיטו לכיוון היציאה מפוקרה. אחרי כשעתיים נסיעה (כולל הרבה עצירות להעלאת נוסעים וניסיונות מכירה של פירות וחטיפים דרך החלון), כשהנוף של הרי ההימליה המושלגים משתקף בחלון, הגענו לכפר נאיה פול, נקודת היציאה לטרק. ירדנו מהאוטובוס ותם טיפס אל גג האוטובוס להוריד את התיקים.
יצאנו לדרך בהתרגשות קלה. בהתחלה תמר צעדה קצת, אך כיוון שהקצבנו שבעה ימים לטרק ולא שבעים ימים, מהר מאוד העמסתי אותה על הגב והגברנו את הקצב. בתחילת המסלול יש תחנת ביקורת, שם בודקים את הפרמיטים, אישורי הטיול. אחרי הליכה קצרה, תם הציע שנשנה את המסלול ונעשה אותו עם כיוון השעון, כדי להקל על ההליכה לילדים - בעיקר לעומר. בכיוון זה, המסלול מטפס במשך יומיים (כשביום השני יש שעתים של טיפוס קשה) ואחר כך בעיקר יורד. למרות שהיו לנו סיבות טובות לכיוון שבחרנו (נגד כיוון השעון), קיבלנו את עצתו.
המסלול עבר בהתחלה על דרך עפר, שתהפוך בעתיד לכביש, ואחר כך הפך לשביל צר. את השביל חלקו איתנו חמורים, המובילים ציוד לכפרים בהרים, סוסים, והרבה נפאלים סבלים עם ציוד רב ומגוון על הגב - עצים לבעירה, תיקים עמוסים ואפילו כלובי תרנגולות. צעדנו לאורך נהר וראינו לא מעט מפלים, אך הם היו בערוץ מתחתנו ללא אפשרות גישה.
פתאום עומר עומד מלכת ומחליט שקשה לו והוא לא יכול יותר לעלות. הוא רוצה יותר הפסקות ושיהיו הפסקות ארוכות מאוד. נסיונות השיכנוע כוללים משחקים, סיפור ועוד. הפורטרים שלנו חוששים והרי לזה הם ציפו. הרגענו אותם שעומר הוא פנתר והכל בראש, ואם הוא רק רוצה הוא יכול לרוץ מהר יותר מאיתנו. הוא ממשיך ללכת בעצלתיים ופתאום, כמו מטה קסמים, אחרי שיחת עידוד קטנה, משהו משתנה והוא רץ לתחילת הטור, צמוד לתם, נותן לו יד ונגמר הסיפור...
הדרך עוברת בין כפרים קטנטנים - ריכוזים של מספר בתים/מסעדות/גסט האוס עם רצפת אבנים שטוחות שחורות וחוזרת לשבילי עפר ומדרגות אבן. לקראת שתים עשרה שאל אותנו תם אם נרצה לאכול בכפר הקרוב. כיוון שלא היינו רעבים עדיין העדפנו לדחות את הארוחה למאוחר יותר. סיכמנו על השעה אחת ובפניו של תם עלתה דאגה. אחרי שתי שניות ושיחה בין שני הפורטרים, התחיל פראקס לרוץ קדימה במהירות. כששאלנו מה קורה, הסביר לנו תם שהנפאלים רגילים לאכל ב12 בצהריים וקשה להם לדחות ארוחות, אז פראקס רץ כבר לכפר אליו נגיע באחת כדי להזמין להם אוכל, שיהיה מוכן בדיוק כאשר נגיע. בסביבות השעה אחת עצרנו במקום נחמד עם מרפסת על הנוף לצהרים. מתחת למרפסת מצאנו עיזה וגדי קטן, לשמחת הילדים. הגדי הקטן זכה לבוק תמונות ע"י עומר ותמר ואנחנו הזמנו דאל באט. מתברר שהמאכל המקומי, הכולל אורז, נזיד עדשים וירק מבושל, כרוך בזמן הכנה רב, אז הוצאנו קלפים ושיחקנו עד שהאוכל היה מוכן. בשולחן הסמוך אלינו, ישבה משפחה נפאלית מקטמנדו שהחליטה גם היא לטייל את אותו טרק כמונו. המשפחה כללה 10 ילדים, כולם כבר נערים/נערות, אבא, אמא וסבתא!! הילדים ראו שהם אוכלים עם היד את האוכל והתקנאו בהם מאוד.
לאחר הארוחה המשכנו בטיפוס. בסביבות ארבע הגענו ל משהו-דונקה ללינה. התארגנו ותפסנו תור למקלחת. המים לא היו הכי חמים אך סיימנו בשלום. עד ארוחת הערב שיחקנו, קראנו וראינו את תם ופראקס משחקים משחק נפאלי - קארם, שמיד מצא חן בעיני הילדים. המשחק, מעין סנוקר, כלל לוח עץ, דיסקיות לבנות, שחורות, דיסקית אדומה ודיסקית כחולה. כל אחד צריך להכניס את הדיסקיות שלו לאחד מארבעת החורים אך אין מקלות, משתמשים באצבעות.
ארוחת ערב והולכים לישון בחדרים הנזיריים בפשטותם, כאשר מחיצות דיקט עץ פשוטות מפרידות בין החדרים והשרותים בסוף המסדרון.
יום שישי 8/4
יצאנו לדרך בשמונה, אחרי אריזת תיקים ושתיית שוקו חם לילדים ותה לימון לנו. היום הזה, הבטיח לנו תם, יהיה הקשה ביותר. מחכה לנו עליה תלולה של שעתיים טיפוס רצוף במדרגות...
חצינו את הנחל בגשר והתחלנו לטפס במדרגות. שביל המדרגות מתפרס על פני ההר בין בתי המגורים המפוזרים עליו. המדרגות ברובן קטנות כך שבהתחלה זה לא נראה נורא. מתברר שיש למדרגות אפקט מצטבר, ואנחנו עוצרים למנוחות קצרות מפעם לפעם וככל שעולים יותר, נוף הטרסות החקלאיות נפרש לפנינו. בדרך אנחנו פוגשים נפאלים צעירים רבים שמטיילים במקום, מקומיים שסוחבים משאות כבדים על ראשם וגבם וגם כמה תיירים כמונו.
לאחר שעתיים של עלייה ווידאנו שהטיפוס הסתיים ואכלנו שוקולד, אך התברר שהשמחה הייתה מוקדמת מדי. למעשה, לאורך כל אותו היום, המשיך הטיפוס כל הזמן עם הפסקות מישוריות קצרצרות מדי פעם. לארוחת צהריים הגענו תשושים, כשעה וחצי לפני סיום המסלול להיום. הזמנו כרגיל אורז וצ'פאטי והתחלנו לשחק קלפים בהמתנה לאוכל. את הארוחה קינחנו בצ'פאטי עם דבש ויצאנו לדרך.
המשכנו את הטיפוס ביער ראינו מרחוק את הכפר Ghorepani. כמובן שגם כאשר הגענו לכפר לא נגמרה העליה, שכן הגסט האוס בו התמקמנו נמצא כמעט הכי גבוה בכפר ונקרא Super view . מחוץ לגסט האוס יש מרפסת הצופה על הכפר מלמעלה ועל ההרים המושלגים באופק. נעשה קר ונכנסנו פנימה להתארגן לשבת. כדי שיהיו מים חמים, מדליקים את האח (חבית עם ארובה) והצינורות למקלחת מתחממים תוך כדי. הזדרזנו לתפוס תור בסוף המסדרון אך מתברר שהשיגו אותנו. אסף, תמר ואני התקלחנו במים סבירים, גלעד כבר במים קרים. עמיחי ועומר החליטו לדחות את המקלחת עד שיתחממו שוב המים. בינתיים הגיעה העת לקבל את השבת. בגלל שהחדרים עשויים דיקט עץ, פחדנו משרפות וביקשנו להדליק נרות בחלל המרכזי של המקום. מצאנו פינה נחמדה ליד החלון והדלקנו נרות תוך כדי שמקומיים צופים בנו. סעודת השבת הוגשה לאחר התפילה ולאחריה שוחחנו עם התיירים האחרים ושיחקנו שח מט מול האח המחמם.
שבת 9/4
בארבע וחצי לפנות בוקר שמענו רעשים וצפינו מחלון חדרינו על התיירים המטפסים בחושך גמור אל פסגת הפון היל. לנו הטיפוס יחכה למחר. בינתיים ניסינו לחזור לישון ובין לבין לצפות בנוף ההרים הנשקף מחלון חדרינו ומתבהר ככל שהשמש עולה. השמיים היו בהירים והנוף ההרים המושלגים היה מדהים, רק חבל שאי אפשר היה לצלם. קיווינו שגם ביום ראשון בבקר יהיה כה בהיר ויפה...
תפילות, ארוחות, מנוחה ומשחקי קארם (משחק נפאלי מקומי), שח מט וקלפים העבירו לנו את היום. בצהריים ישבתי מול החבית/אח לקרוא ספר, עמיחי ותמר עלו לשנת צהריים והבנים שיחקו. פתאום התחיל לרדת גשם שהתחלף בשלג מול עיננו ההמומות. פתיתים לבנים ירדו אך כמעט ולא הצטברו על הקרקע. המראה היה מקסים אך החליש את התקוות שלנו ליום יפה מחר. כעבור קצת יותר מחצי שעה נפסק השלג ועד הערב השמים התבהרו וראינו שקיעה יפה.
יום ראשון 10/4
ברבע לחמש בבקר כשעוד חושך מוחלט בחוץ, התעורר עמיחי והעיר את גלעד ואסף לקראת הטיפוס על פסגת הפון היל לתצפית וזריחה, למרות העננים. עומר, תמר ואני נשארנו בגסט האוס. תמר ועומר ישנים ואני מחזיקה לחבורה אצבעות שתצלח דרכם ויזכו לתצפית לה קיוו. כיוון שהגסט האוס שלנו נמצא על הדרך להר, ראיתי מחלון החדר, נחיל אנשים עטופים במעילים וחמושים בפנסי ראש צועדים אל ההר. ברבע לשבע הופיע אסף, אדום לחיים בפתח החדר ודיווח שהוא הסנונית הראשונה ועוד מעט יגיעו השאר, שהייתה ראות לא משהו ושהם שתו שוקו חם. מספר דקות אח"כ חזרו גם עמיחי וגלעד. התארגנו וירדנו כולנו לשתות ולאכול. אז גילינו שעכשיו התצפית בחוץ בהירה וטובה הרבה יותר מאשר הייתה למעלה. הצטלמנו כולנו על המרפסת ונכנסנו פנימה להתחמם.
בשמונה יצאנו לדרך. ירדנו חזרה אל הכפר והתחלנו בטיפוס על ההר ממול עד לפסגה באותו הגובה כמו הפון היל. אתנו בדרך הלכו רבים והיתה תחושת צפיפות קלה. בפסגת ההר, קוריאני נחמד חילק לילדים שוקולדים שאפילו היו כשרים, לשמחת הילדים. למרות שנראה היה שהגענו לפסגה המשכנו בעיקר לטפס כאשר בשלב מסויים תם מצביע על חבורת חיות במרחק ומציין שהם "יאק", נאלצנו להאמין לו. המשכנו ללכת על פסגת ההר, עולים ויורדים חליפות. עצרנו בכפר בדרך למנוחה, שרותים ולבישת פליזים והמשכנו בדרך.
רוב הדרך הייתה כעת בירידה והתקדמנו בקצב מהיר עם עצירות קצרות. באחת מהעצירות לאחר שהגענו לתחתית הואדי והלכנו ליד הנחל, התחיל לרדת גשם קל. עטפנו את התיקים ואת תמר על המינשא והמשכנו בגשם הקל. עלינו עליות אך בעיקר ירדנו, וברכנו את מזלינו שאנו לא עושים את הדרך הפוך וצריכים לטפס הכל. לאט לאט הגשם התחזק וכאשר עצרנו במסעדה קטנה באמצע שום מקום, החלטנו ע"פ עצתו של תם, להמשיך עוד עשר דקות, אז נגיע לגסט האוס עם מסעדה בתוך מבנה ושם נעצור לארוחת צהריים. הלכנו בגשם עד שהגענו למקום, קצת רטובים אך מרוצים ובעיקר רעבים. למרבה ההפתעה האוכל הוגש יחסית מהר, רק עשרים וחמש דקות המתנה. בזמן הארוחה הפסיק הגשם ויצאה השמש. יצאנו החוצה עם כדור שמצאנו במסעדה, אך המקום היה צר על צלע ההר ופחדנו שהכדור יעוף במדרון.
המשך הדרך היה שוב בירידה עד לנחל ואז התחילה העליה האיטית אל טאדאפני הכפר בו חשב תם שנישן. על אף העליה המתמשכת, הגענו מוקדם והחלטנו לאחר מנוחה במרכז הכפר, להמשיך ללכת עוד קצת וכך לקצר מעט את הדרך למחר. תם הבטיח שהכל בירידה. ירידה, ירידה אך כולה בדרך בוצית ללא מדרגות!! לאיפה נעלמו המדרגות כאשר צריך אותן? האטנו מעט את הקצב מחשש להחליק על הבוץ המעורב בהפרשות חמורים/באפלו. באמצע הירידה הצלחנו גם לראות לשניה וחצי קופים, ואז הם נעלמו בין העצים.
כעבור שעה קלה, בסביבות השעה שלוש וחצי, הגענו לגסט האוס גדול, מבודד ומקסים. הרחבה הענקית של הדשא המתפרשת מחוץ לחדרים דירבנה את הילדים שמיד מצאו שותפים נפאלים למשחק כדורגל ואחריו לימדנו את המקומיים וחלק מהתיירים את המשחק "שלוש מקלות" שזכה להצלחה גדולה. היתה השתתפות מרשימה של הקהל וקריאות התלהבות כל פעם שתמר ועומר רצו במליון פסיעות במקום שלוש.
בשלב מסויים נכנסנו לחדר המסעדה להתחמם סביב האח העשוי מחבית, לשחק קלפים ולהזמין ארוחת ערב. פתאום מאחורינו מחוץ לחלון, התעופפו להם שישה נשרים, שניים ענקיים נחתו סמוך אלינו לקול תרועות רמות.
לאחר הארוחה ראו הילדים סרט במחשב ואליהם הצטרפו נפאלים סקרנים, מבוגרים וילדים.
יום שני 11/4
התחלנו במזג אוויר נפלא וירדנו ירידה תלולה לנחל מתחת לכפר בו ישנו. לאחר חציית הנחל על גשר תלוי התחילה עלייה יחסית קצרה, שאחריה המשכנו ללכת על צלע ההר בין כפרים קטנים וטרסות ציוריות. עברנו בבית ספר מקומי שהיה שומם - עכשיו חופש גדול בנפאל והגענו לעלייה נוספת, בה עומר קצת התקשה - כנראה יותר שיעמום מאשר קושי פיזי. עברנו את המשבר, בעזרת המשך עלילות הקיפוד (סיפור בלתי נגמר שאני מספר לו עוד מניו זילנד. כרגע הקיפוד הגיע למצרים וחווה את מכות מצרים - בכל זאת, פסח בפתח) והגענו למסעדה בשם "Top Hill", שאכן בישרה על סוף העלייה להיום.
אחרי מנוחה קצרה המשכנו בדרך, כשפתאום אסף גילה שפניו מכוסות דם, שנזל לו מהאף. עצרנו ליד ברז מים לטיפול בפצוע ומנוחה. אחד היתרונות בטרק הוא שלא צריך לסחוב הרבה מים. אנחנו פשוט מילאנו בכל מסעדה או ברז מים שנתקלנו בו בדרך וטיהרנו את המים בעזרת טיפות טיהור שקנינו בפוקרה. יש המתלוננים על הטעם, אך לכולנו זה לא הפריע.
בצהרים הגענו לג'ינו, יעדנו להיום (השם המקורי ארוך יותר, אבל ככה קוראים לא החבר'ה). התארגנו לקראת ירידה למעיינות החמים הסמוכים לכפר, אך הטפטוף, שהחל מוקדם יותר, הפך לגשם שוטף. חיכינו בחדרים כשעה וכשהגשם נרגע קצת, לבשנו מעילי גשם וירדנו למעיינות.
ירדנו כעשרים דקות מהכפר ועד לנהר שעובר תחתיו, כשממש צמוד לנהר הקר גילינו שלוש בריכות מעלות אדים. המראה היה מרהיב ממש. נכנסנו מייד לבריכות ותמר שמחה לגלות שהיא יכולה לעמוד בבריכה. מייד כשהגענו, תם ופרקס הפורטרים שלפו סבונים והתחילו להתרחץ במקלחת מאולתרת שיש במקום. התאכזבנו שהם לא עדכנו אותנו שכדאי להביא סבון. בתוך הבריכה יושבים כולם בשלווה, חוץ מהילדים שלנו שצריכים לנסות לצלול, לשחות ולהשפריץ. מלחמות המים שערך עומר מול הפורטרים הבריחו את שאר יושבי הבריכה שלנו לבריכה אחרת. הבריכה הראשונה בשורה פחות חמה ועל כן נשארה ללא אנשים. גלעד התלהב מהמצב ושחה בה לבד להנאתו עד שהחליט להצטרף אלינו. בשלב מסויים עברנו כולנו לבריכה השלישית, הכי חמה. הילדים שראו שהתיירים יוצאים לרגע מהבריכה כדי לטבול בנחל הקר ואז חוזרים למים החמים, בקשו גם הם לנסות. ההיתר ניתן ואסף, גלעד ועומר, טבלו את גופם במים המקפיאים, כל אחד לפי מידת היכולת שלו, ורצו חזרה לבריכה. משוגעים...
בשלב מסויים הגשם התחדש, בהתחלה טפטוף ואחר כך מבול ממש. ישבנו לנו במים החמים כשטיפות קרות נופלות על הראש והכתפיים ונזכרנו בויאטנם, גם שם היינו במצב דומה. כיוון שלא רצינו לעלות בחושך, נאלצנו לצאת בגשם ולהתארגן בסככה הקטנטנה במקום. היה קר ורטוב ולבסוף הצלחנו להלביש לכולם את המעילים והתחלנו בטיפוס חזרה לכפר. באמצע העלייה גילינו קשת נהדרת בשמיים, אך לא עצרנו, בגלל הגשם.
הגענו רטובים לגסט האוס וכשסיימנו להחליף לבגדים יבשים - הגשם פסק... אכלנו ארוחת ערב ונפלנו לישון מותשים.
יום שלישי 12/4
כמו אתמול, היום התחיל במזג אוויר חמים. כיוון שתכננו יום קצר, התארגנו לאט ויצאנו לדרך קצת אחרי תשע. ירדנו במדרגות לנחל מתחת לכפר ואחרי שחצינו גשרון עץ, גילינו טחנת קמח בתוך בקתה מקש. גרגרי התירס נשפכים לאיטם אל בין אבני הריחיים, שמסתובבים במהירות רבה בעזרת כח המים.
בינתיים גלעד המציא משחק ובו צריך לזרוק אבן אל משטח סלע באמצע הנחל, מבלי שהיא תיפול ממנו. ניסינו כולנו לקלוע את האבנים וגם תם ופרקס הצטרפו אלינו.
לאחר העצירה הארוכה, התחלנו בטיפוס קל ובמנוחה הבאה התייעצנו עם הפורטרים והחלטנו לנסות להגביר את הקצב ולסיים את הטרק היום. המשכנו בדרך היפה ובאחת בצהרים הגענו לקיומי - כפר עם גסט האוס וחצי. הזמנו ארוחת צהרים ואז, שוב, נפתחו ארובות השמים והתחיל גשם זלעפות. כשגם כשסיימנו לאכול הגשם לא פסק, הבנו שלא נצליח לסיים היום את הטרק והחלטנו להישאר בגסט האוס אליו הגענו. כמובן ששעתיים אחרי ההחלטה נפסק הגשם והשמיים התבהרו אך בשבילנו היה כבר מאוחר מידי...
העברנו את הזמן בנעימים - קראנו, שיחקנו במחשב ובקלפים, איילת כיבסה בגדים בברז הגסט האוס כמו נפאלית אמיתית והילדים מצאו ענפים וחוטים מהם הכינו קשתות וחיצים. בערב, תם הזהיר אותנו שנכניס את כל הציוד לחדר הנעול, כיוון שלעיתים יש גניבות של ציוד טיולים מתושבי הכפרים העניים שבסביבה. כשהלכנו לישון, החדר של הילדים לא ננעל ולאחר שהזעקנו את בעלי הגסט האוס, דווקא תם הצליח לתקן את המנעול. שערי הגסט האוס ננעלו גם הם ונרדמנו בשלווה.
יום רביעי 13/4
קמנו בבוקר ליום גשום - שוב. לא מיהרנו בהתארגנות ובסביבות תשע פסק הגשם ויצאנו לדרך. בהתחלה הלכנו לאורך טרסות יפות של שדות תבואה ואז הגשם שוב התחיל לרדת. לבשנו מעילים, כיסינו את התיקים והמשכנו עד למסעדה הקרובה, בה חיכינו עד שהגשם יירגע.
יצאנו מהמחסה והשביל הפך לדרך עפר רחבה, שליוותה אותנו עד סוף המסלול. על הדרך היו הרבה יותר אנשים - גם מקומיים וגם מטיילים ואפילו פגשנו משפחה ישראלית. למרות המלצת תם, ויתרנו על ארוחת צהרים והלכנו בקצב מהיר יחסית עד לנאיה פול - הכפר בו התחלנו את הטרק לפני שבוע.
רצינו לנוח קצת, אך בדיוק כשהגענו יצא אוטובוס לפוקרה ועליו מקומות ישיבה פנויים ולכן עלינו ויצאנו לדרך חזרה לפוקרה. נמנמנו רוב הדרך ובסביבות שלוש הגענו חזרה לעיר. לקחנו שתי מוניות לכולנו אל המלון בו היינו לפני הטרק ושם נפרדנו מתם ופרקס שליוו אותנו בנאמנות לאורך השבוע האחרון. הורדנו את התיקים בחדר ויצאנו למסעדה הצמחונית לאכול קצת אוכל אחר, אחרי כל האורז והצ'פטי בשבוע האחרון.
חג שמח לכולם!
יום חמישי 7/4
קמנו מוקדם ויצאנו לכיוון סוכנות שי, דרכה סגרנו את הטרק. איילת והילדים הלכו ברגל ואני נסעתי במונית עם כל התיקים. השארנו את רוב התיקים בסוכנות ויצאנו רק עם שני תיקים גדולים לפורטרים, תיק קטן לאיילת, תיק בינוני, אך קל מאוד לאסף (הרבה צ'יפסים), ומנשא לתמר. בשל המחיר הגבוה, לא לקחנו וואן לתחילת הטרק ונסענו בשתי מוניות אל תחנת האוטובוסים המקומית של פוקרה. בעזרת תם, הפורטר/מדריך, קניתי כרטיסים (איכשהוא קנינו רק חמישה כרטיסים לנו ולפורטרים ביחד) וכעבור כמה דקות הגיע האוטובוס. היינו צריכים ממש להידחף כדי לעלות, אך על האוטובוס היו לנו מקומות מסומנים. חוץ מתייר אחד, היינו הלא-נפאלים היחידים על האוטובוס. האוטובוס הטרנטה והצפוף יצא לדרך ונסע לאיטו לכיוון היציאה מפוקרה. אחרי כשעתיים נסיעה (כולל הרבה עצירות להעלאת נוסעים וניסיונות מכירה של פירות וחטיפים דרך החלון), כשהנוף של הרי ההימליה המושלגים משתקף בחלון, הגענו לכפר נאיה פול, נקודת היציאה לטרק. ירדנו מהאוטובוס ותם טיפס אל גג האוטובוס להוריד את התיקים.
הטרנטה בה נסענו |
הר "זנב הדג", שליווה אותנו במהלך הנסיעה |
לפני תחילת ההליכה |
יצאנו לדרך בהתרגשות קלה. בהתחלה תמר צעדה קצת, אך כיוון שהקצבנו שבעה ימים לטרק ולא שבעים ימים, מהר מאוד העמסתי אותה על הגב והגברנו את הקצב. בתחילת המסלול יש תחנת ביקורת, שם בודקים את הפרמיטים, אישורי הטיול. אחרי הליכה קצרה, תם הציע שנשנה את המסלול ונעשה אותו עם כיוון השעון, כדי להקל על ההליכה לילדים - בעיקר לעומר. בכיוון זה, המסלול מטפס במשך יומיים (כשביום השני יש שעתים של טיפוס קשה) ואחר כך בעיקר יורד. למרות שהיו לנו סיבות טובות לכיוון שבחרנו (נגד כיוון השעון), קיבלנו את עצתו.
המסלול עבר בהתחלה על דרך עפר, שתהפוך בעתיד לכביש, ואחר כך הפך לשביל צר. את השביל חלקו איתנו חמורים, המובילים ציוד לכפרים בהרים, סוסים, והרבה נפאלים סבלים עם ציוד רב ומגוון על הגב - עצים לבעירה, תיקים עמוסים ואפילו כלובי תרנגולות. צעדנו לאורך נהר וראינו לא מעט מפלים, אך הם היו בערוץ מתחתנו ללא אפשרות גישה.
סדרת מפלים |
פתאום עומר עומד מלכת ומחליט שקשה לו והוא לא יכול יותר לעלות. הוא רוצה יותר הפסקות ושיהיו הפסקות ארוכות מאוד. נסיונות השיכנוע כוללים משחקים, סיפור ועוד. הפורטרים שלנו חוששים והרי לזה הם ציפו. הרגענו אותם שעומר הוא פנתר והכל בראש, ואם הוא רק רוצה הוא יכול לרוץ מהר יותר מאיתנו. הוא ממשיך ללכת בעצלתיים ופתאום, כמו מטה קסמים, אחרי שיחת עידוד קטנה, משהו משתנה והוא רץ לתחילת הטור, צמוד לתם, נותן לו יד ונגמר הסיפור...
עומר צועד עם תם |
הדרך עוברת בין כפרים קטנטנים - ריכוזים של מספר בתים/מסעדות/גסט האוס עם רצפת אבנים שטוחות שחורות וחוזרת לשבילי עפר ומדרגות אבן. לקראת שתים עשרה שאל אותנו תם אם נרצה לאכול בכפר הקרוב. כיוון שלא היינו רעבים עדיין העדפנו לדחות את הארוחה למאוחר יותר. סיכמנו על השעה אחת ובפניו של תם עלתה דאגה. אחרי שתי שניות ושיחה בין שני הפורטרים, התחיל פראקס לרוץ קדימה במהירות. כששאלנו מה קורה, הסביר לנו תם שהנפאלים רגילים לאכל ב12 בצהריים וקשה להם לדחות ארוחות, אז פראקס רץ כבר לכפר אליו נגיע באחת כדי להזמין להם אוכל, שיהיה מוכן בדיוק כאשר נגיע. בסביבות השעה אחת עצרנו במקום נחמד עם מרפסת על הנוף לצהרים. מתחת למרפסת מצאנו עיזה וגדי קטן, לשמחת הילדים. הגדי הקטן זכה לבוק תמונות ע"י עומר ותמר ואנחנו הזמנו דאל באט. מתברר שהמאכל המקומי, הכולל אורז, נזיד עדשים וירק מבושל, כרוך בזמן הכנה רב, אז הוצאנו קלפים ושיחקנו עד שהאוכל היה מוכן. בשולחן הסמוך אלינו, ישבה משפחה נפאלית מקטמנדו שהחליטה גם היא לטייל את אותו טרק כמונו. המשפחה כללה 10 ילדים, כולם כבר נערים/נערות, אבא, אמא וסבתא!! הילדים ראו שהם אוכלים עם היד את האוכל והתקנאו בהם מאוד.
לאחר הארוחה המשכנו בטיפוס. בסביבות ארבע הגענו ל משהו-דונקה ללינה. התארגנו ותפסנו תור למקלחת. המים לא היו הכי חמים אך סיימנו בשלום. עד ארוחת הערב שיחקנו, קראנו וראינו את תם ופראקס משחקים משחק נפאלי - קארם, שמיד מצא חן בעיני הילדים. המשחק, מעין סנוקר, כלל לוח עץ, דיסקיות לבנות, שחורות, דיסקית אדומה ודיסקית כחולה. כל אחד צריך להכניס את הדיסקיות שלו לאחד מארבעת החורים אך אין מקלות, משתמשים באצבעות.
משחקים בקארם |
הגסט האוס בו ישנו |
ארוחת ערב והולכים לישון בחדרים הנזיריים בפשטותם, כאשר מחיצות דיקט עץ פשוטות מפרידות בין החדרים והשרותים בסוף המסדרון.
יום שישי 8/4
יצאנו לדרך בשמונה, אחרי אריזת תיקים ושתיית שוקו חם לילדים ותה לימון לנו. היום הזה, הבטיח לנו תם, יהיה הקשה ביותר. מחכה לנו עליה תלולה של שעתיים טיפוס רצוף במדרגות...
חצינו את הנחל בגשר והתחלנו לטפס במדרגות. שביל המדרגות מתפרס על פני ההר בין בתי המגורים המפוזרים עליו. המדרגות ברובן קטנות כך שבהתחלה זה לא נראה נורא. מתברר שיש למדרגות אפקט מצטבר, ואנחנו עוצרים למנוחות קצרות מפעם לפעם וככל שעולים יותר, נוף הטרסות החקלאיות נפרש לפנינו. בדרך אנחנו פוגשים נפאלים צעירים רבים שמטיילים במקום, מקומיים שסוחבים משאות כבדים על ראשם וגבם וגם כמה תיירים כמונו.
לול תרנגולות נייד |
עוזרים לתמר במדרגות |
לאחר שעתיים של עלייה ווידאנו שהטיפוס הסתיים ואכלנו שוקולד, אך התברר שהשמחה הייתה מוקדמת מדי. למעשה, לאורך כל אותו היום, המשיך הטיפוס כל הזמן עם הפסקות מישוריות קצרצרות מדי פעם. לארוחת צהריים הגענו תשושים, כשעה וחצי לפני סיום המסלול להיום. הזמנו כרגיל אורז וצ'פאטי והתחלנו לשחק קלפים בהמתנה לאוכל. את הארוחה קינחנו בצ'פאטי עם דבש ויצאנו לדרך.
המשכנו את הטיפוס ביער ראינו מרחוק את הכפר Ghorepani. כמובן שגם כאשר הגענו לכפר לא נגמרה העליה, שכן הגסט האוס בו התמקמנו נמצא כמעט הכי גבוה בכפר ונקרא Super view . מחוץ לגסט האוס יש מרפסת הצופה על הכפר מלמעלה ועל ההרים המושלגים באופק. נעשה קר ונכנסנו פנימה להתארגן לשבת. כדי שיהיו מים חמים, מדליקים את האח (חבית עם ארובה) והצינורות למקלחת מתחממים תוך כדי. הזדרזנו לתפוס תור בסוף המסדרון אך מתברר שהשיגו אותנו. אסף, תמר ואני התקלחנו במים סבירים, גלעד כבר במים קרים. עמיחי ועומר החליטו לדחות את המקלחת עד שיתחממו שוב המים. בינתיים הגיעה העת לקבל את השבת. בגלל שהחדרים עשויים דיקט עץ, פחדנו משרפות וביקשנו להדליק נרות בחלל המרכזי של המקום. מצאנו פינה נחמדה ליד החלון והדלקנו נרות תוך כדי שמקומיים צופים בנו. סעודת השבת הוגשה לאחר התפילה ולאחריה שוחחנו עם התיירים האחרים ושיחקנו שח מט מול האח המחמם.
תמר משחקת עם חיפושית |
עומר מרוכז בחיפושית שלו |
הגענו לגורפאני |
הדלקת נרות בגסט האוס |
שבת 9/4
בארבע וחצי לפנות בוקר שמענו רעשים וצפינו מחלון חדרינו על התיירים המטפסים בחושך גמור אל פסגת הפון היל. לנו הטיפוס יחכה למחר. בינתיים ניסינו לחזור לישון ובין לבין לצפות בנוף ההרים הנשקף מחלון חדרינו ומתבהר ככל שהשמש עולה. השמיים היו בהירים והנוף ההרים המושלגים היה מדהים, רק חבל שאי אפשר היה לצלם. קיווינו שגם ביום ראשון בבקר יהיה כה בהיר ויפה...
תפילות, ארוחות, מנוחה ומשחקי קארם (משחק נפאלי מקומי), שח מט וקלפים העבירו לנו את היום. בצהריים ישבתי מול החבית/אח לקרוא ספר, עמיחי ותמר עלו לשנת צהריים והבנים שיחקו. פתאום התחיל לרדת גשם שהתחלף בשלג מול עיננו ההמומות. פתיתים לבנים ירדו אך כמעט ולא הצטברו על הקרקע. המראה היה מקסים אך החליש את התקוות שלנו ליום יפה מחר. כעבור קצת יותר מחצי שעה נפסק השלג ועד הערב השמים התבהרו וראינו שקיעה יפה.
אסף משחק עם פרקס |
וגלעד מול תם (צולם ביום חול) |
יום ראשון 10/4
ברבע לחמש בבקר כשעוד חושך מוחלט בחוץ, התעורר עמיחי והעיר את גלעד ואסף לקראת הטיפוס על פסגת הפון היל לתצפית וזריחה, למרות העננים. עומר, תמר ואני נשארנו בגסט האוס. תמר ועומר ישנים ואני מחזיקה לחבורה אצבעות שתצלח דרכם ויזכו לתצפית לה קיוו. כיוון שהגסט האוס שלנו נמצא על הדרך להר, ראיתי מחלון החדר, נחיל אנשים עטופים במעילים וחמושים בפנסי ראש צועדים אל ההר. ברבע לשבע הופיע אסף, אדום לחיים בפתח החדר ודיווח שהוא הסנונית הראשונה ועוד מעט יגיעו השאר, שהייתה ראות לא משהו ושהם שתו שוקו חם. מספר דקות אח"כ חזרו גם עמיחי וגלעד. התארגנו וירדנו כולנו לשתות ולאכול. אז גילינו שעכשיו התצפית בחוץ בהירה וטובה הרבה יותר מאשר הייתה למעלה. הצטלמנו כולנו על המרפסת ונכנסנו פנימה להתחמם.
מתחממים עם שוקו בראש הפון היל |
בשמונה יצאנו לדרך. ירדנו חזרה אל הכפר והתחלנו בטיפוס על ההר ממול עד לפסגה באותו הגובה כמו הפון היל. אתנו בדרך הלכו רבים והיתה תחושת צפיפות קלה. בפסגת ההר, קוריאני נחמד חילק לילדים שוקולדים שאפילו היו כשרים, לשמחת הילדים. למרות שנראה היה שהגענו לפסגה המשכנו בעיקר לטפס כאשר בשלב מסויים תם מצביע על חבורת חיות במרחק ומציין שהם "יאק", נאלצנו להאמין לו. המשכנו ללכת על פסגת ההר, עולים ויורדים חליפות. עצרנו בכפר בדרך למנוחה, שרותים ולבישת פליזים והמשכנו בדרך.
רוב הדרך הייתה כעת בירידה והתקדמנו בקצב מהיר עם עצירות קצרות. באחת מהעצירות לאחר שהגענו לתחתית הואדי והלכנו ליד הנחל, התחיל לרדת גשם קל. עטפנו את התיקים ואת תמר על המינשא והמשכנו בגשם הקל. עלינו עליות אך בעיקר ירדנו, וברכנו את מזלינו שאנו לא עושים את הדרך הפוך וצריכים לטפס הכל. לאט לאט הגשם התחזק וכאשר עצרנו במסעדה קטנה באמצע שום מקום, החלטנו ע"פ עצתו של תם, להמשיך עוד עשר דקות, אז נגיע לגסט האוס עם מסעדה בתוך מבנה ושם נעצור לארוחת צהריים. הלכנו בגשם עד שהגענו למקום, קצת רטובים אך מרוצים ובעיקר רעבים. למרבה ההפתעה האוכל הוגש יחסית מהר, רק עשרים וחמש דקות המתנה. בזמן הארוחה הפסיק הגשם ויצאה השמש. יצאנו החוצה עם כדור שמצאנו במסעדה, אך המקום היה צר על צלע ההר ופחדנו שהכדור יעוף במדרון.
באחת מהמנוחות |
דגלי תפילה |
המשך הדרך היה שוב בירידה עד לנחל ואז התחילה העליה האיטית אל טאדאפני הכפר בו חשב תם שנישן. על אף העליה המתמשכת, הגענו מוקדם והחלטנו לאחר מנוחה במרכז הכפר, להמשיך ללכת עוד קצת וכך לקצר מעט את הדרך למחר. תם הבטיח שהכל בירידה. ירידה, ירידה אך כולה בדרך בוצית ללא מדרגות!! לאיפה נעלמו המדרגות כאשר צריך אותן? האטנו מעט את הקצב מחשש להחליק על הבוץ המעורב בהפרשות חמורים/באפלו. באמצע הירידה הצלחנו גם לראות לשניה וחצי קופים, ואז הם נעלמו בין העצים.
כעבור שעה קלה, בסביבות השעה שלוש וחצי, הגענו לגסט האוס גדול, מבודד ומקסים. הרחבה הענקית של הדשא המתפרשת מחוץ לחדרים דירבנה את הילדים שמיד מצאו שותפים נפאלים למשחק כדורגל ואחריו לימדנו את המקומיים וחלק מהתיירים את המשחק "שלוש מקלות" שזכה להצלחה גדולה. היתה השתתפות מרשימה של הקהל וקריאות התלהבות כל פעם שתמר ועומר רצו במליון פסיעות במקום שלוש.
תמר יורדת מדרגות |
עומר מדלג |
אסף פותח צעדים ענקיים |
בשלב מסויים נכנסנו לחדר המסעדה להתחמם סביב האח העשוי מחבית, לשחק קלפים ולהזמין ארוחת ערב. פתאום מאחורינו מחוץ לחלון, התעופפו להם שישה נשרים, שניים ענקיים נחתו סמוך אלינו לקול תרועות רמות.
לאחר הארוחה ראו הילדים סרט במחשב ואליהם הצטרפו נפאלים סקרנים, מבוגרים וילדים.
רואים סרט עם הילדים הנפאלים |
נשר שהצלחנו לתפוס במצלמה |
יום שני 11/4
התחלנו במזג אוויר נפלא וירדנו ירידה תלולה לנחל מתחת לכפר בו ישנו. לאחר חציית הנחל על גשר תלוי התחילה עלייה יחסית קצרה, שאחריה המשכנו ללכת על צלע ההר בין כפרים קטנים וטרסות ציוריות. עברנו בבית ספר מקומי שהיה שומם - עכשיו חופש גדול בנפאל והגענו לעלייה נוספת, בה עומר קצת התקשה - כנראה יותר שיעמום מאשר קושי פיזי. עברנו את המשבר, בעזרת המשך עלילות הקיפוד (סיפור בלתי נגמר שאני מספר לו עוד מניו זילנד. כרגע הקיפוד הגיע למצרים וחווה את מכות מצרים - בכל זאת, פסח בפתח) והגענו למסעדה בשם "Top Hill", שאכן בישרה על סוף העלייה להיום.
עוד גשר תלוי בדרך |
תמר והפורטר שלה |
עומר שקוע במחשבות |
אחרי מנוחה קצרה המשכנו בדרך, כשפתאום אסף גילה שפניו מכוסות דם, שנזל לו מהאף. עצרנו ליד ברז מים לטיפול בפצוע ומנוחה. אחד היתרונות בטרק הוא שלא צריך לסחוב הרבה מים. אנחנו פשוט מילאנו בכל מסעדה או ברז מים שנתקלנו בו בדרך וטיהרנו את המים בעזרת טיפות טיהור שקנינו בפוקרה. יש המתלוננים על הטעם, אך לכולנו זה לא הפריע.
ייבוש שיבולים |
אסף מרוצה |
בצהרים הגענו לג'ינו, יעדנו להיום (השם המקורי ארוך יותר, אבל ככה קוראים לא החבר'ה). התארגנו לקראת ירידה למעיינות החמים הסמוכים לכפר, אך הטפטוף, שהחל מוקדם יותר, הפך לגשם שוטף. חיכינו בחדרים כשעה וכשהגשם נרגע קצת, לבשנו מעילי גשם וירדנו למעיינות.
ירדנו כעשרים דקות מהכפר ועד לנהר שעובר תחתיו, כשממש צמוד לנהר הקר גילינו שלוש בריכות מעלות אדים. המראה היה מרהיב ממש. נכנסנו מייד לבריכות ותמר שמחה לגלות שהיא יכולה לעמוד בבריכה. מייד כשהגענו, תם ופרקס הפורטרים שלפו סבונים והתחילו להתרחץ במקלחת מאולתרת שיש במקום. התאכזבנו שהם לא עדכנו אותנו שכדאי להביא סבון. בתוך הבריכה יושבים כולם בשלווה, חוץ מהילדים שלנו שצריכים לנסות לצלול, לשחות ולהשפריץ. מלחמות המים שערך עומר מול הפורטרים הבריחו את שאר יושבי הבריכה שלנו לבריכה אחרת. הבריכה הראשונה בשורה פחות חמה ועל כן נשארה ללא אנשים. גלעד התלהב מהמצב ושחה בה לבד להנאתו עד שהחליט להצטרף אלינו. בשלב מסויים עברנו כולנו לבריכה השלישית, הכי חמה. הילדים שראו שהתיירים יוצאים לרגע מהבריכה כדי לטבול בנחל הקר ואז חוזרים למים החמים, בקשו גם הם לנסות. ההיתר ניתן ואסף, גלעד ועומר, טבלו את גופם במים המקפיאים, כל אחד לפי מידת היכולת שלו, ורצו חזרה לבריכה. משוגעים...
נהנים במעיינות (לפני הגשם) |
עומר משפריץ על תם |
גלעד בבריכה פרטית |
בשלב מסויים הגשם התחדש, בהתחלה טפטוף ואחר כך מבול ממש. ישבנו לנו במים החמים כשטיפות קרות נופלות על הראש והכתפיים ונזכרנו בויאטנם, גם שם היינו במצב דומה. כיוון שלא רצינו לעלות בחושך, נאלצנו לצאת בגשם ולהתארגן בסככה הקטנטנה במקום. היה קר ורטוב ולבסוף הצלחנו להלביש לכולם את המעילים והתחלנו בטיפוס חזרה לכפר. באמצע העלייה גילינו קשת נהדרת בשמיים, אך לא עצרנו, בגלל הגשם.
הגענו רטובים לגסט האוס וכשסיימנו להחליף לבגדים יבשים - הגשם פסק... אכלנו ארוחת ערב ונפלנו לישון מותשים.
יום שלישי 12/4
כמו אתמול, היום התחיל במזג אוויר חמים. כיוון שתכננו יום קצר, התארגנו לאט ויצאנו לדרך קצת אחרי תשע. ירדנו במדרגות לנחל מתחת לכפר ואחרי שחצינו גשרון עץ, גילינו טחנת קמח בתוך בקתה מקש. גרגרי התירס נשפכים לאיטם אל בין אבני הריחיים, שמסתובבים במהירות רבה בעזרת כח המים.
בינתיים גלעד המציא משחק ובו צריך לזרוק אבן אל משטח סלע באמצע הנחל, מבלי שהיא תיפול ממנו. ניסינו כולנו לקלוע את האבנים וגם תם ופרקס הצטרפו אלינו.
עומר בודק את הגשר |
טחנת קמח תירס |
לאחר העצירה הארוכה, התחלנו בטיפוס קל ובמנוחה הבאה התייעצנו עם הפורטרים והחלטנו לנסות להגביר את הקצב ולסיים את הטרק היום. המשכנו בדרך היפה ובאחת בצהרים הגענו לקיומי - כפר עם גסט האוס וחצי. הזמנו ארוחת צהרים ואז, שוב, נפתחו ארובות השמים והתחיל גשם זלעפות. כשגם כשסיימנו לאכול הגשם לא פסק, הבנו שלא נצליח לסיים היום את הטרק והחלטנו להישאר בגסט האוס אליו הגענו. כמובן ששעתיים אחרי ההחלטה נפסק הגשם והשמיים התבהרו אך בשבילנו היה כבר מאוחר מידי...
עומר מתרענן בסוף היום |
העברנו את הזמן בנעימים - קראנו, שיחקנו במחשב ובקלפים, איילת כיבסה בגדים בברז הגסט האוס כמו נפאלית אמיתית והילדים מצאו ענפים וחוטים מהם הכינו קשתות וחיצים. בערב, תם הזהיר אותנו שנכניס את כל הציוד לחדר הנעול, כיוון שלעיתים יש גניבות של ציוד טיולים מתושבי הכפרים העניים שבסביבה. כשהלכנו לישון, החדר של הילדים לא ננעל ולאחר שהזעקנו את בעלי הגסט האוס, דווקא תם הצליח לתקן את המנעול. שערי הגסט האוס ננעלו גם הם ונרדמנו בשלווה.
יום רביעי 13/4
קמנו בבוקר ליום גשום - שוב. לא מיהרנו בהתארגנות ובסביבות תשע פסק הגשם ויצאנו לדרך. בהתחלה הלכנו לאורך טרסות יפות של שדות תבואה ואז הגשם שוב התחיל לרדת. לבשנו מעילים, כיסינו את התיקים והמשכנו עד למסעדה הקרובה, בה חיכינו עד שהגשם יירגע.
צמחי מריחואנה - פרקס טען שהם לא איכותיים במיחוד |
יצאנו מהמחסה והשביל הפך לדרך עפר רחבה, שליוותה אותנו עד סוף המסלול. על הדרך היו הרבה יותר אנשים - גם מקומיים וגם מטיילים ואפילו פגשנו משפחה ישראלית. למרות המלצת תם, ויתרנו על ארוחת צהרים והלכנו בקצב מהיר יחסית עד לנאיה פול - הכפר בו התחלנו את הטרק לפני שבוע.
רצינו לנוח קצת, אך בדיוק כשהגענו יצא אוטובוס לפוקרה ועליו מקומות ישיבה פנויים ולכן עלינו ויצאנו לדרך חזרה לפוקרה. נמנמנו רוב הדרך ובסביבות שלוש הגענו חזרה לעיר. לקחנו שתי מוניות לכולנו אל המלון בו היינו לפני הטרק ושם נפרדנו מתם ופרקס שליוו אותנו בנאמנות לאורך השבוע האחרון. הורדנו את התיקים בחדר ויצאנו למסעדה הצמחונית לאכול קצת אוכל אחר, אחרי כל האורז והצ'פטי בשבוע האחרון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה