יום שלישי, 23 בנובמבר 2010

גמאנו דרכים ושדות


יום שישי 19/11
לאחר כמה ימי גשם בנה טראנג, ממשיכים ליעד הבא ומקווים שהגשם קצת יירגע. הזמנו את הנסיעה לדאלאת רק בערב לפני והכרטיסים לאוטובוס של שעה שמונה נגמרו. נאלצנו לצאת באוטובוס של עשר בתקווה שנגיע מספיק זמן לפני שבת.
בשעה תשע ורבע הגיע וואן קטן לאסוף אותנו מהמלון. הוואן היה כמעט מלא ונשארו רק שני מקומות פנויים. הבנו שמדובר בנסיעה קצרה עד לאוטובוס ונדחסנו כמה שאפשר (איילת ישבה על הרצפה) ואחרי כמה דקות הגענו לאוטובוס. העמסנו את התיקים בגשם שוטף והאוטובוס הלך והתמלא במקומיים. בעשר בדיוק האוטובוס יצא, כשעליו עוד שני זוגות תיירים, אנחנו והמון וויאטנמים.

הדרך היתה מדהימה. לאורך כל הדרך ראינו ג'ונגלים ירוקים, נהרות גדולים ובשל הגשם שירד ללא הפסק, עשרות מפלים שזרמו ממש צמוד לכביש. הדרך היתה משובשת בחלקה - במקום אחד חלק מהכביש נסחף ובמקום אחר דחפורים פילסו דרך בבוץ שכיסה את הכביש ובשעה שלוש הגענו בשעה טובה לתחנת האוטובוסים של דאלאת. לשמחתנו הגשם פסק. הסוכנות ממנה קנינו את הכרטיסים מספקת גם הסעה מהתחנה למלון לפי בחירה. כיוון שלא היה לנו מלון, נתנו כתובת של מסעדה צמחונית עליה שמענו, בתקווה שנמצא מלון סמוך.

בשניה שירדנו מחוץ למסעדה נצמד אלינו אדם עם מעיל של "Easy riders' - חברה, עליה שמענו, שמדריכה טיולי אופנועים בויאטנם. הוא מייד התחיל להעיק עם שאלות על טיול דרכו, על מלון וכרגיל נפנפנו אותו. נכנסנו למסעדה והסתבר שאף אחד שם לא מבין אנגלית. מייד הבחור קפץ והתנדב לעזור לנו. בסיועו ווידאנו שהמסעדה צמחונית, הזמנו ארוחת צהרים ועוד ארוחה לסעודת שבת בצהרים. כשכולם עדיין אכלו, הוא הקפיץ אותי על האופנוע למלון קרוב ושם סגרנו, בשל המחיר הנמוך, על שני חדרים. תוך כדי, הוא עדכן אותי שהוא מארגן גם טיולים עם רכב ורצה שנסגור איתו על טיול. הוא גם הראה לנו עשרות המלצות שכתבו עליו - כולל כמה בעברית. סיכמנו שנחשוב על זה ונדבר שוב במוצ"ש.
הגענו לחדר במלון, איילת הכינה פירה והכנסנו את השבת. בשיחת הסיכום השבועית היתה תמימות דעים שהגשם היה הדבר המעצבן של השבוע והפארק היה השיא.

יום שבת 20/11
אחרי "נוהל שבת" יצאנו למסעדה לסעודת שבת. לשמחתנו קיבלנו כל מה שהזמנו. לצערנו הזמנו מעט מדי ויצאנו קצת רעבים. המשכנו לטיול רגלי באזור השוק. מחוץ למבנה השוק ראינו דוכנים מאולתרים למכירת בגדים כשכל הסחורה מוצגת בערמה על ברזנט על הכביש. פתאום ראינו שבעלי הדוכנים ממהרים לקפל ולהזיז את הערימות. לפני שהצלחנו להבין מה קורה, הגיע ג'יפ משטרתי, קפץ ממנו שוטר והמשיך לסלק את כולם. כנראה שהמוכרים פלשו אל שטח הכביש ונבהלו כשהמשטרה הגיעה. אחרי כמה דקות השוטרים נסעו והמצב חזר לקדמותו.
הסתובבנו עוד קצת במבנה השוק וחזרנו למלון תוך שעומר בוחן את כל חנויות הצעצועים בדרך ומתכנן מה לקנות.

במוצ"ש ירדתי ללובי המלון ונפגשתי עם סון מה "easy rider", איתו נפגשנו אתמול ועם אחיו. אחרי לא מעט התמקחויות סגרנו על טיול לשלושה ימים ל Central Highland - אזור הררי שנמצא מצפון לדאלאת ומתויר הרבה פחות מהיעדים אליהם הגענו עד עכשיו. אחרי שסגרנו הוא הודיע, שלא הוא ייצא איתנו אלא אחיו, לוּ. למרות התרגיל, ראינו שגם לאח יש אנגלית סבירה ולכן הסכמנו.

מאוחר יותר יצאנו לסיבוב נוסף. התחלנו במסעדה צמחונית אחרת בהמשך אותו רחוב. אחר כך הגענו שוב לאזור השוק וגילינו שכל הרחובות מסביב סגורים למעבר כלי רכב והמון אנשים מטיילים על הכביש. נהננו גם לטייל בין הדוכנים וקבוצות הנערים הרעשניים עד שהתקפלנו חזרה למלון.

יום ראשון 21/11
אחרי שוקו בלובי המלון ,עלינו על הרכב ויצאנו לטיול עם לוּ המדריך ונהג נוסף. הבנו שיהיו נסיעות ארוכות אבל ביקשנו שיהיו גם הרבה עצירות אחרת הילדים ישתגעו.
החלק הראשון של היום עבר בנעימים עם הרבה עצירות, חלקן נראו כעצירות יזומות לטיול לאורך הכביש רק בגלל שביקשנו ואחרות היו יפות ומענינות. עצרנו בפגודה יפה עם דרקון ענק בחצר. הדרקון השאיר רושם עמוק על עומר שמחפש כל הזמן דרקונים. המשכנו לחממה של פרחים שם ראינו איך אורזים אותם וקיבלנו הסבר על הענף המתפתח באזור. בהמשך הנסיעה עצרנו ליד מפעל ליצור חוטי משי מגלמים. במקום, אלפי גלמים המוכנסים למים רותחים באמבטיות רחבות ובמשיכת יד העובדות מתירות את חוט הגולם ומחברות למכונות גדולות המגלגלות את החוטים על סלילים. לידם מכונות אחרות הטווות את החוטים לבדים על פי דוגמאות. רועש, מסריח ומאוד מרשים.

תמר ב"לוק" הויאטנמי


גלעד בודק את שיחי הקפה

מתרשמים מכמות הגלמים

עוד נסיעה והגענו ל"מפל הפיל" הקרוי כך ע"ש הפילים הפראיים שהיו כאן פעם באזור. העפנו מבט אל ראש המפל הענק והמרשים וירדנו למטה במדרגות חלקלקות עד כמעט תחתית המפל. נרטבנו מרסיסי המים הרבים ועלינו חזרה. כמובן התמלאנו בבוץ- ידיים, רגליים, מכנסיים ועוד. בתחנה הבאה טעמנו עלי תה טריים- לא טעים, ופולי קפה לפני ייבושם- ללא טעם. לאורך הדרך ישנם מיליוני מטעים של קפה ולכל בית כמעט יש חצר בטון גדולה לצורך ייבוש הקפה.

מפל הפיל

מתאמנים ברכיבה על פילים

פולי קפה מיובשים
 לאחר עוד נסיעה, לו עוצר את הרכב באמצע שומקום פותח את הדלת ואומר שיש לנו כאן מסלול הליכה ב" שביל הו צ'י מין", הוא לא מצטרף "כי כבר הלכתי שם פעמים רבות, אני כבר מכיר..". התחלנו לצעוד בג'ונגל הסבוך ולאחר הליכה קצרה הגענו למבוי סתום בוצי וחזרנו. ביקשנו שוב הסבר על השביל והתברר שלא הו צ'י מין ולא נעליים. זהו סתם שביל הליכה שנראה דומה בסגנונו לשביל המדובר מזמן מלחמת ויאטנם. לו הסביר שכדי להגיע לשביל האמיתי צריך לטייל איתו שלושה ימים נוספים... וויתרנו על התענוג. במהלך נסיעה הילדים נהננו לצפות בסרטים ב DVD שהיה ברכב ואז נזכרנו שגם לנו יש ושמנו את הדיסקים של הקריוקי שקיבלנו מהמשפחה (תודה!!) כך העברנו לא מעט זמן בשירה וזיופים.

הו צ'י מין האורגינל

עצירה אחרונה הייתה בבית משפחה כפרית, המגדלת תולעי משי, עד הפיכתם לגלמים ומוכרת למפעלי משי. ראינו את התולעים ואת בית המשפחה, העשוי במבוק כולו. הבית באמצע שום מקום אך גם שם יש חשמל וכמובן טלוויזיה. ע"פ תורתו של המדריך שלנו לו, מזל שיש טלוויזיה בבתים הנידחים כי גם ככה האוכלוסיה בויאטנם כבר מתפוצצת ואם לא הייתה טלוויזיה בערב, היו יותר ילדים....


בקתה מקומית עשויה מבמבוק

כשכבר ערב, והכל חשוך מסביב הגענו לאתר נופש ליד אגם LAK. קיבלנו שני חדרים צמודים ומיד התארגנו לארוחת ערב מבושלת בחדר (מרק ירקות וקוסקוס) ומקלחות.

יום שני 22/11
התעוררנו וגילינו שהחדרים שלנו ממש על שפת האגם, השמים כחולים בחלקם והאוויר צונן ונעים. התארגנו ויצאנו לדרך. התחלנו בנסיעה של מספר דקות לאתר רכיבה על פילים. עלינו על שני פילים ויצאנו לדרך. בהתחלה הפילים צעדו על הכביש ובהמשך סטו קצת לכיוון עצי במבוק לסעוד את ליבם במעט ענפים ועלים. בהמשך הם נכנסו לתוך האגם וצעדו בתוך המים העמוקים. המים הגיעו עד לעיניים של הפילים וכמעט הרטיבו לנו את הרגלים. החדק של הפיל היה רוב הזמן בתוך המים ורק מדי פעם הציץ לקחת מעט אוויר - ממש כמו שנורקל.

יוצאים לדרך

הפסקת עלים

חוצים את האגם

חזרנו לרכב ונסענו בין שדות אורז ירוקים. בחלקם ראינו וויאטנמים עובדים בעזרת הידיים, תאואים או בעזרת מכונות פשוטות. עצרנו במפעל לייצור לבנים, בו מכניסים בוץ למכונה מצד אחד ובצד השני מתקבלים לבנים מחוררים, המתאימים לבניה הפשוטה והזולה של הוויאטנמים. כל מה שנשאר זה לייבש את הלבנים לכמה ימים ולשרוף אותם בתנור.

ליד כנסיה שנהרסה בהפגזות האמריקאים

במפעל הלבנים

אחרי עוד שתי עצירות קטנות לקצת הסברים על המלחמה ולטיול קצר, הגענו לשמורה ובה שני מפלים. אל הראשון הגענו ברכב ושוב נדהמנו מכמות המים האדירה העוברת במפל בכל שניה. אחר כך יצאנו למסלול הליכה למפל השני - Dray Sap. הצטיידנו במים, באגטים ואורז לבן שקנינו קודם ויצאנו לדרך. המסלול כבר ביער בין עצים גבוהים והמון שרכים. אחרי כמה דקות הגענו לגשר מעל נהר רחב ומהצד ראינו כבר את המפל הרחב. המשכנו עוד קצת והגענו לגשר תלוי מעל נהר נוסף. הגשר היה רעוע ומפחיד. עברנו אותו במהירות והגענו עד קרוב למפל. המפל רחב כל כך, שמכל נקודה אפשר לראות רק חלק ממנו. כמות המים מהממת וחשבנו, שאם היינו מעבירים את המפל לארץ לחצי שעה, הוא כבר היה ממלא את הכנרת.
בדרך חזור עצרנו בפינת חמד ליד מפל קטן ובריכה. אכלנו ארוחת צהרים והילדים נכנסו קצת לשכשך במים. המשכנו במסלול בדרך שונה וראינו עוד תצפיות על הנהר והמפל. הסיבוב כולו לקח שעתיים וחצי, כולל ההפסקות וחזרנו לרכב לנסיעה האחרונה להיום עד לעיר בה נלון - Buon Ma Thuot.

ליד המפל הראשון
בתחתית המפל Dray Sap

גגשר מעל מים סוערים

ליד המפלון הקטן

המפל לא נכנס לכל רוחבו בתמונה

יום שלישי 23/11
קמנו ליום השלישי לטיולינו עם לו. כבר בבוקר הבנו שהולך להיות יום קשה. התחלנו את היום עם תה ועוגיות בחדר ויצאנו לדרך. בילינו במשך היום בערך שש שעות בנסיעה. היה מוגזם לגמרי והבנו שעשינו טעות שיצאנו לטיול עם לו, כיוון שהוא לא עשה שום מאמץ להתאים את הטיול לטיול משפחתי. כשביקשנו לעשות טיול רגלי הוא עצר בצד הכביש ואמר "תלכו לאורך הכביש, אני אחכה לכם בעוד קילומטר". כשאמרתי לו באמצע היום שנסענו המון ולא עשינו כלום הוא צחק במבוכה ואמר "לפחות ישנתם טוב בנסיעה". אין ספק שהילדים ראויים לצל"ש על שהתנהגו (רוב הזמן) למופת בזמן הנסיעה הארוכה.

אז עשינו כמה עצירות קטנות במשך היום - ראינו איך קוצרים את האורז ואיך שוברים סלעים בעזרת פטיש ויתד ומכינים מהם אבנים קטנות לבנין. במקום אחר ראינו איך מגדלים פטריות הגדלות בשקיות ממולאות בנסורת ואבן גיר. עצרנו בכפר קטן והלכנו בין החצרות בהם מתייבש הקפה. מאחד הבתים קראו לנו להתקרב כדי לראות אותנו. מסתבר שאנחנו אטרקציה עבורם לא פחות משהם עבורנו. בכניסה לבית היה סל נצרים עם כתפיות מלא בפולי קפה. בעזרת אחת הנשים העמסתי אותו על הכתפיים וכמעט התמוטטתי. לקראת סוף היום עצרנו בפגודה יפה, בה יש מרכז למדטיציה. הילדים נהנו לרוץ ולהשתולל בין הגנים המטופחים שמסביב ואיילת ואני תפסנו שיחה קצרה עם אחד הנזירים ("אני עושה מדיטציה 24 שעות - גם עכשיו כשאני מדבר אתך וגם כשאני ישן").

צפרדע שקוצרי האורז תפסו מחכה לארוחת הערב

במטע פלפל שחור (כאן עדיין ירוק)

כבד אפילו יותר מהתרמיל

אסף בודק את הפטריות


במרכז המדיטציה
לבסוף חזרנו מותשים מהנסיעות הארוכות למלון בדאלאת, בו שמרו לנו את אותם שני חדרים. קצת אחר כך יצאנו לארוחת ערב במסעדה הצמחונית, שם משום מה השתוללו עם החריף, אבל עמדנו בזה בגבורה.

3 תגובות:

  1. אשחר התרשמה במיוחד מהצפרדע - ארוחת ערב

    השבמחק
  2. על צפררדע זו אמרו בפרסומת טבעול"נראה טוב השניצל שלך....."
    קובי
    שמח לקרא ולראות שאתם נהנים
    נ.ב חשבתם להחליף את הפונטו בפיל?

    השבמחק
  3. לאשחר - הם תפסו גם שבלולים לארוחה אבל לא הצלחנו לצלם...
    קובי - לעומת מה שהולך פה בשווקים זה עוד טוב. אסף הזדעדע בעיקר מרגל שלמה של סוס ואני ראיתי שמוכרים חתיכת בשר של איזו חיה עם העור והפרווה שעליה.

    תמשיכו להגיב,
    להתראות.

    השבמחק