ברחוב ראשי סואן

יום שלישי 30/12
התעוררנו והתארגנו לאיסוף על ידי האוטובוס ב- 8:30, לנסיעה להו צ'י מין, או סייגון בפי העם. האוטובוס הקדים בחצי שעה ותפס אותנו לא מוכנים. לחץ, בלאגן ובסוף עלינו מותשים לאוטובוס.הנסיעה ארכה חמש שעות ועברה בשלום. ירדנו בעיר והתחלנו לחפש מלון ברובע התרמילאים. מהר מאוד גילינו שרמת המחיר גבוהה יותר ממה שהתרגלנו, והתפשרנו על חדר קטן, בלי מזגן אבל במיקום מרכזי. התאוששנו מעט ויצאנו לסיבוב להכיר את הסביבה הקרובה.

הכבישים עמוסי תנועת אופנועים - על פי המקומיים יש 10 מליון תושבים בעיר ו 4 מיליון אופנועים. חציית הכביש זהו תהליך שלוקח מספר דקות, כי הויאטנמים לא מכירים את "הברקס" רק את הצופר. הם לא עוצרים, אתה זה שצריך לנווט ביניהם. באחת הפעמים שוטר תנועה עזר לנו לחצות, ובשאר הפעמים הסתדרנו בעצמנו. צעדנו ברחובות אל שוק Ben Thanh. זהו שוק מקורה שבתוכו מוכרים כמעט הכל. חלקו הגדול מזכרות לתיירים, חולצות, כלים ובחלקו אוכל, כלי בישול בדים ועוד. כדי לעניין קצת יותר את הילדים, כל אחד קיבל תקציב לקניית דברים וכך הם הסתובבו וחיפשו להם מזכרות. גלעד ואסף יצאו עם בובות מזכוכית ופחית שתיה ועומר עם "איש גמיש". יצאנו אל השדרה הגדולה מחוץ לשוק וראינו עשרות נערים משחקים במשחק דומה לכדור נוצה, אבל בבעיטות, ללא מחבטים. מסתבר שהמשחק פופולארי מאוד בויאטנם ונקרא đá cầu קנינו גם כדור כזה וניסינו גם להעביר מסירות בעזרת הרגלים. כשהחשיך וכבר לא ראינו את הכדור, תפסנו מונית לבית חבד המקומי.

משחק הכדור-נוצה

אורז בצבעים שונים (לא ניסינו)

נדחקים במעברים הצרים בשוק

כמה עשרות מתוך מיליוני האופנועים בעיר

בית חבד בסייגון מרוחק כעשר דקות נסיעה מאזור התרמילאים בו השתכנו. התקבלנו שם בחיוכים רחבים ומייד הזמנו לכולנו שניצל או המבורגר עם צ'יפס וסלט. נהננו מאוד לאכול ארוחה בשרית חמה אחרי שהיינו צמחונים מעל חודש ולמרות שהם טענו שהמנות "ענקיות" גם הילדים חיסלו הכל. הארוחה היתה טעימה מאוד, אך המחיר היה הרבה יותר גבוה ממה שציפינו - שילמנו כ 50$ לארוחה לכולנו. לשם השוואה, במסעדות צמחוניות בויאטנם שילמנו מתחת ל 10$ ובבית חבד בבנגקוק שילמנו בערך 25$ לארוחה דומה. האווירה היתה מאוד נעימה ובגמר הארוחה הילדים הוזמנו לעלות לקומה העליונה לשחק במשחקי גן הילדים, שנמצא במקום. לפני שהלכנו הצטיידנו בחנוכיה ונרות והבטחנו שנגיע למחרת להדלקת נר ראשון.

יום רביעי 1/12
קמתי בבוקר והלכתי לשירותים. בדרך כלל אני חוסך מכם פרטים כמו אלה, אבל הפעם, כשסיימתי, לא הצלחתי לפתוח את דלת השירותים. הזעקתי את איילת, שניסתה לפתוח מבחוץ, גם ללא הצלחה ומיד קראה לבעלי המלון. בינתיים, היא העבירה לי אולר וניסיתי לפרק את המנגנון. אחרי כשלושים דקות של לחץ, כשכבר חשבנו שנפספס את הטיול שהזמנו להיום, בעלי המלון הצליחו לפרוץ בכוח את הדלת ולשחרר אותי לחופשי.

לאחר האירוע הקשה, התייצבנו בשמונה בבוקר בסוכנות "סין קפה" לצאת לטיול יומי לדלתת המקונג. בחרנו את הטיול הארוך והיקר היותר מהשניים שהוצעו, כיוון שרצינו לבקר בשוק הצף שעל המקונג.
לאחר נסיעה ארוכה של כשלוש שעות עברנו לסירת מנוע והתחלנו לשוט על נהר המקונג. כשהגענו לאזור השוק הצף, ראינו רק סירות ספורות והמדריך אמר שכאן, בעיקרון, נמצא השוק הצף אבל הוא פעיל רק בין שבע לשמונה בבוקר. היה מאוד מאכזב, כיוון שהסוכנות מציגה את הטיול כטיול לשוק הצף. בכל מקרה, המשכנו לשוט עוד קצת ועצרנו על גדת הנהר, שם ראינו איך מכינים ממתקים מאורז ומקוקוס, אורז תפוח (כמו פופ קורן - רק מאורז) וגם נייר אורז המשמש לעטיפת מאכלים (כמו למשל ה"ספרינג רולז" - סוג של אגרול עטוף בשכבה דקה של נייר אורז).

כנסייה על גדת הנהר

הכנת נייר אורז

חזרנו לסירה, אחרי ארוחת צהרים ושטנו עוד כשעה באזור המקסים בין כל הצמחיה, שדות האורז והאנשים החיים ממש על הנהר. לבסוף ירדנו בעיר באזור וההסתובבנו קצת בשוק המקומי.
הגענו חזרה לסייגון אחרי נסיעה ארוכה ומייד תפסנו מונית לבית חבד. היו שם המון אורחים - מעט מטיילים והשאר יהודים שחיים בעיר. הילדים שמחו לראות את הכיבוד המעולה - לביבות, סופגניות ופירות בשפע (טוב, גם אנחנו). שוחחנו עם כמה מהמטיילים על החוויות מויאטנם והתוכניות להמשך והילדים פגשו ילדים מישראל, שהגיעו עם הוריהם לגור בויאטנם ונהנו לקשקש אתם ולשחק בסביבונים.

טאקי עוזר להעביר זמן - גם על הסירה

בלוקים של קרח למכירה

נר ראשון בחב"ד סייגון

בדרך חזור עצרנו מחוץ לשוק בו היינו אתמול והסתובבנו קצת בשוק הלילי שהיה מחוץ למבנה השוק. לאחר שתיית שייקים צעדנו חזרה. בדרך עברנו בשדרה הגדולה והפעם ראינו מקצוענים המשחקים בכדור נוצה. ישבנו המומים וראינו איך הם בועטים את הכדור מאחורי הגוף, בעקב ומבלי להפיל את הכדור זמן רב. אחת השחקניות שהתלהבה מתמר, נתנה לה כדור במתנה. בכלל, זו לא הפעם הראשונה שהויאטנמיות מצ'פרות את תמר בממתק, פרי או משהו דומה.

יום חמישי 2/12      
חזרנו שוב לאותה סוכנות, הפעם לסיור חצי יום למנהרות קו-צ'י. במקום יש מערכת מנהרות ענקית של מעל 200 ק"מ ששימשה את לוחמי הוויטקונג במלחמתם באמריקאים. יצאנו באוטובוס מלא (תמר ועומר יושבים עלינו) ואחרי נסיעה של כשעה וחצי הגענו לאתר. הכניסה לאתר לא נכללה בתשלום לסיור ועלתה 4$ למבוגר וחצי מחיר לשנים מהילדים. הלכנו עם המדריך ביער ועצרנו להסברים בכל מיני תחנות בדרך. התחלנו בכניסה למערכת המנהרות שרוחבה כרוחב של ויאטנמי ממוצע - כך שהאמריקאים לא יוכלו להיכנס (אסף דווקא כן הצליח). ראינו שחזור של מלכודות שונות, שהיו מכוסות עלים ובתחתיתן שיפודי במבוק. זחלנו בכמה מהמחילות הפתוחות לקהל (אני זחלתי, תמר הלכה זקופה) המחברות בין חדרים שונים - מטבח, חדר לוחמים, מרפאה וכו'. תוך כדי הסיור המדריך מנסה לשווק את ה"אטרקציה המרכזית" של המקום - ירי בכלי נשק אמיתיים כמו M16 וקלצ'ניקוב - בתשלום נוסף כמובן. באמצע ראינו שקשה להתקדם ולראות הכל בקבוצה גדולה כל כך, לכן ניצלנו את העצירה במטווח כדי לפרוש מהמדריך והמשכנו לבדנו בסיור.

מלכודת מסתובבת

בכניסה למנהרות

המנהרות הותאמו למבקרים, במקור הן היו צרות יותר...

חזרנו בצהרים למלון ואחרי מנוחה קצרה יצאנו לשוק הרוסי, עליו קראנו המלצות. כשהגענו עם המונית לכתובת של השוק, ראינו במקום קניון מפואר. בירור קצר העלה שהשוק עבר מקום לרחוב סמוך. צעדנו למיקום החדש והגענו לשוק קטן ובו מבחר של בגדים איכותיים במחירים לא יקרים יחסית. המשכנו להסתובב עוד קצת. תמר מצאה חברות ויאטנמיות ושיחקה איתן קצת. אחר כך עצרנו לארוחת ערב במסעדה צמחונית לא רחוק מהמלון. בדרך חזרה למלון גילינו לשמחתנו דוכן בו מוכרים ממתק קוקוס אותו גילינו בתחילת הטיול בויאטנם, כשהיינו בסאפה - סוג של סגירת מעגל, כיוון שמחר אנו עוזבים את ויאטנם

תמר מתחברת למקומיות

אסף כבר מקצוען